הדגל הפלסטיני
הדגל הפלסטיני, או דגל אש"ף, משמש את הרשות הפלסטינית ואת אש"ף, והוא אחת הגרסאות המוקדמות של הדגל הפאן-ערבי. גרסה ראשונה של הדגל הזה שימשה בחיג'אז בעת המרד שהוביל השריף חוסין מהמשפחה ההאשמית במכה נגד האימפריה העות'מאנית. מרד זה התחולל במהלך מלחמת העולם הראשונה בשיתוף פעולה עם האימפריה הבריטית.
 | |
| סוג הדגל |
 דגל לאומי |
|---|---|
| יחס אורך/גובה | 1:2 |
| קבלת מעמד רשמי | 15 בנובמבר 1988 |
| מוטיבים עיצוביים | צבעי הלאומיות הכלל ערבית, משולש אדום, פסים אופקיים שחור, לבן, ירוק |
| גרסאות נוספות | |
.svg) | |
צבעי הדגל הם שחור, לבן, ירוק ואדום. בדגל הפלסטיני ובדגל ירדן הם מסודרים כשלושה פסים אופקיים שווים ברוחבם, ומשולש אדום שווה-שוקיים שבסיסו תורן הדגל, וקודקודו נמצא במרכז הדגל, או בשליש המרחק מהתורן. בדגל ירדן יש במרכז המשולש האדום כוכב בעל שבעה קודקודים המסמל את שבעת הפסוקים הראשונים בקוראן. הכוכב אינו כלול בדגל הפלסטיני. הדגל זהה גם לדגלה של מפלגת הבעת'.
דגלים בעיצוב דומה, הכוללים את הצבעים האלה או חלקם, מייצגים מדינות ערביות שקיבלו את האידאולוגיה הלאומית הערבית. מדינות שבהן האידאולוגיה השלטת היא דתית-אסלאמית, או סוציאליסטית, או כל אידאולוגיה אחרת, משתמשות בדגלים בצבעים שונים ובעיצוב שונה (למשל: ערב הסעודית או לוב בתקופת שלטונו של מועמר קדאפי). גם בקרב הפלסטינים, תנועות פוליטיות שדוגלות בשלטון איסלאמי, כמו חמאס, משתמשות בדגלים ירוקים, ואילו תנועות סוציאליסטיות, כמו החזית העממית לשחרור פלסטין, משתמשות בדגלים אדומים. עם זאת, הצבעים הפאן-ערביים הם המזוהים ביותר עם הפלסטינים ועם שאיפתם למדינה.
בשנת 1967, מיד לאחר מלחמת ששת הימים, מדינת ישראל אסרה על הנפת הדגל הפלסטיני, ששימש גם כדגל של אש"ף שהוגדר כארגון טרור, בתחומיה ובתחומי רצועת עזה והגדה המערבית. מאז החתימה על הסכמי אוסלו בשנת 1993, האיסור לא נאכף[1].
ב-10 בספטמבר 2015 התקבלה בעצרת האו"ם החלטה בעד הנפת הדגל הפלסטיני במטה הארגון. תמכו 119 מדינות, התנגדו 8 ונמנעו 45. בסוף אותו חודש הונף הדגל לראשונה מחוץ למטה האו"ם. במעמד זה הכריז יו"ר הרשות, אבו מאזן, על ה-30 בספטמבר כ"יום הדגל הפלסטיני".
קישורים חיצונייםעריכה
הערות שולייםעריכה
- ^ אורי ניר, האם מותר להניף את דגל אש"ף?, הארץ, 11/5/2001