תקנות התעבורה
תקנות התעבורה, תשכ"א–1961 הן תקנות שהותקנו על ידי שרי התחבורה בהתאם לסמכות שניתנה להם בפקודת התעבורה, והן קובעות בפירוט רב את כללי התחבורה בישראל.
 | |
| פרטי החוק | |
|---|---|
| תאריך חקיקה | 6 באפריל 1961 |
| תאריך חקיקה עברי | כ' בניסן ה'תשכ"א |
| חוברת פרסום | קובץ התקנות 1128, 6 באפריל 1961, עמ' 1425 |
| משרד ממונה | משרד התחבורה והבטיחות בדרכים |
| נוסח מלא | הנוסח המלא |
התקנות הותקנו לראשונה על ידי ממשלת המנדט. תקנות אלה ועוד 18 מקבצי תקנות וצווים הוחלפו בידי שר התחבורה, יצחק בן-אהרן, בשנת 1961 בתקנות התעבורה, תשכ"א–1961[1], שבהן 581 סעיפים. מאז התקנתן תוקנו התקנות פעמים רבות.
נושאים מתוך תקנות התעבורה נכללים במבחן הנהיגה העיוני, ובכך הופכות את תקנות התעבורה לחיקוק העיקרי שרבים מתושבי ישראל מחויבים להכירו (לשם קבלת רישיון נהיגה), להבדיל מחיקוקים שהחובה להכירם חלה רק על מי שמקצועו מצריך זאת.
הוראות התקנות עריכה
התקנות כוללות 13 חלקים, המחולקים לפרקים וסימנים:
- חלק א': כללי
- פרק ראשון: פרשנות
- פרק שני: הוראות כלליות
- חלק ב': הדרך והתנועה בה
- פרק ראשון: סמכויות
- סימן א': המפקח על התעבורה
- סימן ב': רשות תימרור מרכזית
- סימן ב'1: רשות תימרור מקומית לניהול תנועה
- סימן ג': רשות תימרור מקומית
- סימן ד': קצין משטרה וקצין משטרה צבאית פיקודי
- פרק שני: התנהגות בדרך
- סימן א': כללי
- סימן ב': הכביש ונתיביו
- סימן ב'1: קלנועית
- סימן ב'2: רכינוע
- סימן ב'3: אופניים עם מנוע עזר
- סימן ב'3א: גלגינוע
- סימן ב'4: קלנועית ביטחון
- סימן ב'5: יחידת הינע חיצונית לכיסא גלגלים
- סימן ב'6: רכב זעיר
- סימן ג': סטיה, פניה ונסיעה אחורנית
- סימן ד': פגישה ועקיפה
- סימן ה': ריווח
- סימן ו': מהירות
- סימן ז': מפגש מסילת ברזל
- סימן ח': איתות
- סימן ט': זכות קדימה
- סימן י': חניה, עמידה ועצירה
- סימן י"א: הסעת נוסעים והובלת מטען
- סימן י"ב: גרירה
- סימן י"ג: רכב ביטחון
- סימן י"ג1: רכב תפעולי
- סימן י"ד: אורות
- פרק שלישי: הולכי רגל, אופנוע, גלגינוע, אופניים ובעלי־חיים
- סימן א': הולכי רגל
- סימן ב': אופנוע או תלת־אופנוע
- סימן ב'1: גלגינוע
- סימן ג': אופניים ותלת־אופן
- סימן ד': בעלי־חיים
- סימן ד'1: עגלה
- סימן ה': עגלת־יד
- פרק רביעי: תאונות
- פרק ראשון: סמכויות
- התקנות מחייבות כל נהג המעורב בתאונת דרכים הבה נגרם נזק לרכב אחר, למסור בו במקום לבעל הרכב את שמו ומענו, את מספר רישיון הנהיגה שלו ואת מספר הרישום של הרכב שהוא נוהג בו ושם בעליו ומענו, וכן את מספר תעודת הביטוח ושם החברה המבטחת[2]. בתאונה בה נגרמה פגיעה באדם, כל נהג מעורב חייב למסור את כל הפרטים לכל מעוניין[3]. בית המשפט קבע כי הימנעות של נהג המעורב בתאונה ממסירת פרטים בדבר חברת ביטוח, מהווה משקל ראייתי לכך שהוא האשם התאונה[4].
- פרק חמישי: הוראות שונות
- פרק שישי: בדיקת שכרות
- חלק ג': נהגים
- פרק ראשון: פרשנות
- פרק שני: רישוי נהגים
- סימן א': בקשה לרישיון נהיגה
- סימן א'1: תוכנית הליווי
- סימן ב': רישיונות נהיגה והיתרים לסוגיהם
- סימן ג': בדיקות רפואיות
- סימן ד': בחינות
- סימן ה': הזמנת בעלי רישיונות לבירור, לקבלת הדרכה, לבחינה ולבדיקה
- סימן ו': המרת רישיון נהיגה
- סימן ז': אגרות רישיון נהיגה
- פרק שלישי: הוראה והדרכה בנהיגה
- סימן א': תלמיד נהיגה
- סימן ב': בתי ספר לנהיגה
- סימן ג': מורים מוסמכים
- סימן ד': מנהלים מקצועיים של בתי ספר לנהיגה
- סימן ה': הוראות כלליות
- סימן ו': הדרכה
- סימן ז': ערר
- סימן ח': שימוש בדרכים לשם לימוד נהיגה (בוטל)
- חלק ד': כלי רכב
- פרק ראשון: הוראות כלליות
- סימן א': פרשנות
- סימן ב': כללי
- פרק שני: רישום ורישוי רכב מנועי
- סימן א': רישיון רכב
- סימן א'1: דלק, רעש, זיהום אויר והפרעות קשר לרכב
- סימן ב': שינויים ברישום רכב
- סימן ג': רישיון סחר
- סימן ד': סימני זיהוי לרכב
- פרק שלישי: מבנה הרכב
- סימן א': מצב הרכב והפיקוח על תקינותו
- סימן ב': מידות רכב ומשקלו
- סימן ג': מנוע, מערכות הדלק והפליטה
- סימן ד': מערכת ההילוכים, מערכת ההיגוי, הגלגלים והקפיצים
- סימן ה': בלמים
- סימן ו': מערכת האורות
- סימן ז': המרכב
- סימן ח': מיתקנים נוספים ואביזרים
- סימן ט': ציוד מיוחד
- סימן י': מיתקנים וציוד ברכב מחובר וברכב מורכב
- סימן י"א: שינויים במבנה רכב
- סימן י"ב: סימון רכב למטרות בטיחות
- פרק ראשון: הוראות כלליות
- חלק ה': אוטובוסים
- פרק ראשון: פרשנות
- פרק שני: רישוי שירותי אוטובוסים
- פרק שלישי: חובות בעל רישיון
- פרק רביעי: חובות הנהג ועובדי השירות
- פרק חמישי: התנהגות הנוסע וחובותיו
- פרק ששי: הגבלות על הסעת נוסעים ועל הובלת מטען באוטובוס
- פרק שביעי: הוראות מיוחדות בדבר מבנה האוטובוסים וציודם
- חלק ו': מוניות
- פרק ראשון: כללי
- סימן א': הגדרות
- סימן ב': הוראות כלליות
- פרק שני: רישוי שירותי מוניות
- סימן א': רישיון הסעה
- סימן ב': רישיון לקו שירות
- סימן ג': היתר להעברת רישיון
- פרק שלישי: חובות בעל רישיון ונהג מונית
- פרק רביעי: התנהגות הנוסע וחובותיו
- פרק חמישי: מונים
- פרק ששי: הסדרים לגבי נמל התעופה בן-גוריון
- פרק שביעי: מתן רישיון להפעלת מונית
- פרק שמיני: מתן רישיון להפעלת מונית
- פרק ראשון: כללי
- חלק ז': שיטת הניקוד בעבירות תעבורה
- חלק ח': המצאת רישיונות לאחר פסילה
- חלק ט': תנועה בין־לאומית
- חלק ט'1: תנועה מהאזור
- חלק י': סדרי בטיחות בהפעלת כלי רכב במפעלים
- חלק י"א: רשות פיקוח
- חלק י"ב: הוראות שונות
שפיטה עריכה
עבירות לפי פקודת התעבורה ותקנות התעבורה נידונות במערכת בתי משפט המיועדת לכך, בתי המשפט לתעבורה. ערעורים על פסקי דין של בית המשפט לתעבורה נדונים בדרך כלל לפני שופט אחד של בית משפט מחוזי.
לקריאה נוספת עריכה
- יצחק שורץ, אוגדן לדיני תעבורה, אלון הוצאה לאור, 2022
- אילון אורון, תעבורה - עיקרי הלכות, פרלשטיין-גינוסר, 2023
- אריה ליכט, מורד מפרע, עבירות תעבורה - הלכה ומעשה, אוצר המשפט, 2017
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ תקנות התעבורה, תשכ"א–1961, ק"ת 1128 מ-6 באפריל 1961
- ^ תקנה 145(א) לתקנות התעבורה
- ^ תקנה 144(א)(3) לתקנות התעבורה
- ^ עו"ד בנימין ארביב, הייתם מעורבים בתאונת דרכים? תמסרו פרטי ביטוח, באתר כיכר השבת, 22 בינואר 2017