תקנות התעבורה

תקנות התעבורה, תשכ"א–1961 הן תקנות שהותקנו על ידי שרי התחבורה בהתאם לסמכות שניתנה להם בפקודת התעבורה, והן קובעות בפירוט רב את כללי התחבורה בישראל.

תקנות התעבורה, תשכ״א–1961
פרטי החוק
תאריך חקיקה 6 באפריל 1961
תאריך חקיקה עברי כ' בניסן ה'תשכ"א
חוברת פרסום קובץ התקנות 1128, 6 באפריל 1961, עמ' 1425
משרד ממונה משרד התחבורה והבטיחות בדרכים
נוסח מלא תקנות התעבורה, תשכ״א–1961
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

התקנות הותקנו לראשונה על ידי ממשלת המנדט. תקנות אלה ועוד 18 מקבצי תקנות וצווים הוחלפו בידי שר התחבורה, יצחק בן-אהרן, בשנת 1961 בתקנות התעבורה, תשכ"א–1961[1], שבהן 581 סעיפים. מאז התקנתן תוקנו התקנות פעמים רבות.

נושאים מתוך תקנות התעבורה נכללים במבחן הנהיגה העיוני, ובכך הופכות את תקנות התעבורה לחיקוק העיקרי שרבים מתושבי ישראל מחויבים להכירו (לשם קבלת רישיון נהיגה), להבדיל מחיקוקים שהחובה להכירם חלה רק על מי שמקצועו מצריך זאת.

הוראות התקנות

עריכה

התקנות כוללות 13 חלקים, המחולקים לפרקים וסימנים:

התקנות מחייבות כל נהג המעורב בתאונת דרכים הבה נגרם נזק לרכב אחר, למסור בו במקום לבעל הרכב את שמו ומענו, את מספר רישיון הנהיגה שלו ואת מספר הרישום של הרכב שהוא נוהג בו ושם בעליו ומענו, וכן את מספר תעודת הביטוח ושם החברה המבטחת[2]. בתאונה בה נגרמה פגיעה באדם, כל נהג מעורב חייב למסור את כל הפרטים לכל מעוניין[3]. בית המשפט קבע כי הימנעות של נהג המעורב בתאונה ממסירת פרטים בדבר חברת ביטוח, מהווה משקל ראייתי לכך שהוא האשם התאונה[4].

שפיטה

עריכה

עבירות לפי פקודת התעבורה ותקנות התעבורה נידונות במערכת בתי משפט המיועדת לכך, בתי המשפט לתעבורה. ערעורים על פסקי דין של בית המשפט לתעבורה נדונים בדרך כלל לפני שופט אחד של בית משפט מחוזי.

לקריאה נוספת

עריכה
  • יצחק שורץ, אוגדן לדיני תעבורה, אלון הוצאה לאור, 2022
  • אילון אורון, תעבורה - עיקרי הלכות, פרלשטיין-גינוסר, 2023
  • אריה ליכט, מורד מפרע, עבירות תעבורה - הלכה ומעשה, אוצר המשפט, 2017

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה