Destination: Void
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה, מבנה הערך צריך שיפור נרחב. | |
Destination: Void הוא ספר מדע בדיוני אשר נכתב על ידי פרנק הרברט ב-1966, והוא הראשון בסדרה בת ארבעה ספרים: Destination: Void, "חלליה", "תחיית המתים", The Ascension Factor. שלושת הספרים האחרים בסדרה נכתבו בשיתוף פעולה עם הסופר ביל רנסום. מתוך סדרה זו תורגמו לעברית הספר השני והשלישי: "חלליה" ו"תחיית המתים", שניהם בתרגום ד"ר עמנואל לוטם, הוצאת כתר ספרים.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | פרנק הרברט |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה | מדע בדיוני |
| הוצאה | |
| הוצאה |
Berkley Books  |
| תאריך הוצאה | 1966 |
| הוצאה בעברית | |
| תרגום | לא תורגם |
| סדרה | |
| הספר הבא | חלליה |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | 978-2-221-09921-6 |
  | |
תקציר עריכה
הספר מלווה צוות ספינת חלל בהתקדמה אל פלנטת יישוב חדשה. ספינה זו בנויה ומצוידת למסע של מאות שנים בחלל.
לספינה זו אמור להיות צוות של שישה אנשים, ושלושת אלפים בני אדם במצב של שינה בתוך מכלים (hyb tanks). שוכני מכלים אלה הם התושבים החדשים של הפלנטה Tau-Ceti אליה מועדות פני החללית, או תחליפים רזרביים לצוות, אם ימות או יפגע מי מאנשיו.
בנוסף מצוידת הספינה בבעלי חיים וצמחים על מנת לספק למתיישבים החדשים את מה שהטבע היה מספק להם לו היו על כוכב בר-יישוב כלשהו.
המיוחד בספינה זו הוא המוח האנושי אשר נותק בעבר מגוף אדם והותקן בראש מערכת הספינה כדי לנווט אותה, לתחזק אותה, לבצע את משימת ההתיישבות, ועוד. מוח זה מכונה OMC (ראשי תיבות של Organic Mental Core), ולצוות שמתחזק את המוח ומפקח על התפקוד הכולל של הספינה קוראים umbilicus crew (מהמילים חבל טבור).
מיד עם היפתח הסיפור יוצא המוח מכלל שליטה וגורם לנזקים בנפש ובציוד.
מאחר שלא נשאר מוח רזרבי להחלפה, על הצוות לבחור באחת משתי האופציות: לנסות לחזור לבסיס (דבר שיאריך את המסע בצורה משמעותית) או לנסות לבנות מוח בעצמם.
מצב התמודדות חדש זה מביא אותם לגילויים, לניתוחי מצב חדשים, ולדרך חדשה אליה לא התכוננו לפני היציאה.
מבנה הספר עריכה
לעומת ספרים אחרים שכתב פרנק הרברט, כגון חולית, יוצרי האלים, ניסוי דוסאדי, אין בספר זה בראש כל פרק דברי חוכמה במבנה של אמרה עתיקה (אמרות המשלבות פילוסופיה, פסיכולוגיה, דת), אבל הסופר לא חוסך מהקוראים דברי חוכמה אלה; הם מופיעים בספר זה כמחשבות פנימיות של כל אחד לחוד, ובתוך דיונים על מה היא מודעות, מהי אהבה, מהם רגשות אשם, דברים שלדעתם של אנשי הצוות בלעדיהם לא יוכל המוח שייבנה לשמור על הספינה, לדאוג לה ולבצע את המשימה.
הספר קצר יחסית (כ-220 עמודים) ומלבד העלילה עצמה והדיונים הפילוסופיים שנועדו להגדיר את הפרויקט עצמו (בניית המוח), מכיל הספר כמות נכבדה של טכנובאבל, עושר של תיאורים מדעיים, טכניים ורפואיים, חומר שסובל מיושן נכון להיום (כגון דיודה).
עלילה עריכה
בסצנה הראשונה מתואר ניתוק המוח מהספינה ומהמיכשור שמזין אותו, מה שגורם להוצאתו מכלל תפקוד, ל"הריגתו".
ניתוק זה נעשה על ידי ביקל, אחת הדמויות הראשיות ומן הסתם אחד מתוך צוות השישה (באותה עת נשארו שלושה מתוך השישה). פעולת ניתוק זו נעשית מתוך החלטה פתאומית ועצמאית, ברגע האחרון לפני הרס גדול עוד יותר.
כאשר יצאה הספינה לדרך היא צוידה בשלושה מוחות: אחד מחובר ושניים נוספים לשעת חירום. המוח אותו מנתק ביקל בתחילת הספר הוא המוח הרזרבי השני, הווי אומר, האחרון שברשותם וכמו קודמיו, הוא יצא משליטה וגרם להרג אנשים ונזקים בספינה.
נכון לרגע ניתוק המוח השלישי הצוות מורכב משלושה גברים ולכל אחד תפקיד משלו:
- ביקל (John Bickel) - המהנדס, טיפוס ציני
- טים (Gerrill Timberlake) - ביופיזיקאי המתמחה במערכות חיים
- ראג' (Raja Flattery) - קצין הדת של הספינה שהוא גם פסיכיאטר
ביקל תופס יוזמה ומנתק את המוח לאחר ששלושה מששת אנשי הצוות מתו בתאונות טראגיות בספינה עצמה.
תפקיד ניתוק המוח היה בעצם של טים (שהפך למובל ונפחד לאור המצב), אבל טים היסס יותר מדי לטעמו של ביקל, היסוס שהיה מביא לכיליון, ובנוסף, אף אחד לא מספיק ולא מצליח להתמודד עם המהירות, ההחלטיות והאסרטיביות של ביקל. למען האמת, לאף אחד גם אין הצעה טובה אחרת.
לאחר ויכוח מחליטים לדווח לבסיס שעל הירח כדי לקבל מהם הנחיות.
הארגון ששלח אותם למסע מורכב מנציגים של כל המדינות השולטות בכדור הארץ, מדינות שהשקיעו בפרויקט זה מאמצים ומשאבים. צוות הספינה ושלושת אלפי האנשים ב-hyb tanks[1] אינם אנשים רגילים אלא תאומים מושלמים של אנשים שקיימים, אנשים שהצטיינו בחייהם כל אחד בתחומו, תחומים שיחד תורמים לביצוע פרויקט התיישבות זה. בני אדם אלה גדלו ללא הורים ונאמר להם על ידי הארגון (United Moonbase) ובראשם Morgan Heampstead, שהם ה"קצפת" של האנושות.
הסיפור ש"מכרו" להם נראה מאוד הגיוני: חללית דורות מצוידת בכל כדי ליישב כוכב מרוחק.
אבל אנשי הצוות מתעוררים שם, בחלל. כפי ש"נולדת" אותה מודעות שהם עמלים על בנייתה (במקום ה-OMC) תחת ניצוחו של ביקל, כך מתעורר הצוות לכדי מודעות עצמאית. אף על פי שסופר להם שהם הנבחרים הם מבינים לאט (ביקל הוא הכי מהיר) שהם אלה שאפשר היה לוותר עליהם. הם אינם הקצפת אלא שפני ניסיון.
הם מבינים שני דברים: אחד, ששלושתם בתור צוות אינם מספיקים לכן יש להפשיר אדם מה-hyb tanks, ושני, שיש לבנות משהו אחר במקום המוח.
ראשית הם מפשירים את פרודנס (Prudence Weygand), רופאה, כדי שתחזק את הצוות, לפחות מספרית. ללא דיחוי מתחילים לבנות את תחליף המוח, בלעדיו יתארך זמן נסיעתם פי שניים (כ-400 שנים), דבר שעשוי להביא אותם, בין היתר, למצב של קניבליזם.
יעד נסיעתם הוא הכוכב Tau-Ceti, וחללית זו היא השישית במספר בפרויקט זה, כאשר החמש הקודמות הגיעו למצב של לחיצה על כפתור ההרס.
הם מקיימים דיונים שלא היו מביישים כמה פילוסופים ידועים, בדבר "מה היא מודעות" מאחר שהם צריכים מכונה שתהיה לה מודעות, והאמצעים העומדים לרשותם הם חומריים בלבד.
פרודנס בהיותה רופאה, תנסה לבודד את הרכיב הכימי בגוף האדם האחראי על המודעות ותעשה בהמשך ניסויים רפואיים על עצמה, דבר שיסכן את חייה.
דבר אחד חשוב וברור לכול: כל אחד ואחד מאנשי הצוות והשכפולים הרדומים קיבל תדרוך ייחודי ומותאם לתפקידו בספינה, ובנוסף, כל אחד מודע לכך שתדרוך זה מלמד איך להתמודד עם התדרוכים שקיבלו האחרים, באשר לטיפול במצבים מסוימים, וידוע לכול שקיים ביניהם האיש שאמור ללחוץ על כפתור ההרס במקרה שהכל משתבש, על מנת שלא להוות סכנה לשאר האנושות. מקרה כזה, הכוונה היא למה שקרה עכשיו, שהמוח משתגע ומאיים להשתלט.
פרודנס משתלבת יפה ושלושתם (ביקל, טים ופרודנס) יודעים שראג', קצין הדת-הפסיכיאטר, הוא זה שאמור ללחוץ על כפתור ההרס.
ביקל הוא מן הסתם זה שתוכנת שלא לוותר על המשימה ויהי מה. ביקל וראז' (שני הניגודים) תודרכו מראש על נטיות אחד של השני ועל מצבים אפשריים שעשויים להיווצר.
בניית המוח על ידי ביקל מתקיימת עם עזרה ומשמרות ערנות של האחרים (ראז' תמיד נשאר מחוץ לבניית תחליף המוח). הם מבינים שהאנשים במכלים אינם סתם אנשים אלא הם העתקים של התפקידים העיקריים של צוות "הטבור", זאת אומרת שאם אחד הולך, תמיד יש לו מחליף במכלים.
הם מבינים, ואף חלק מהם נכנסים לדיכאון בעקבות זה, דיכאון שככל הנראה הושתל אצלם על ידי מי ששולט בפרויקט זה, מבינים שאין כאן שום פרויקט יישוב אלא ניסוי אחד גדול של האנושות, בתאומים המושלמים האלה, בו האדם יבנה מרכז פיקוד בעל מודעות. הם נשלחים לחלל כדי שאם ישתלט אותו מוח או אותה מודעות שתיבנה, האסון יהיה רחוק מהאנושות והשמדתו מובטחת (על ידי פקודה מובנית בבעל התפקיד הרלוונטי).
Tau-Ceti בעצם איננו כוכב בר יישוב, והיעד שלהם הוא בעצם void רִיק (גם חלל חסר אוויר).
רובו של הספר עוסק בוויכוחים ודיונים, פילוסופיים, טכניים ורפואיים, של הארבעה. כל אחד לחוד תופס את הנישה שלו, וראז' נמצא עם היד על כפתור ההרס בהיסוס מתמיד.
טים שהיה אמור לתפוס פיקוד, עובר ממצב של יאוש למצב של הבנה ואמונה בפרויקט שהתחיל ביקל, וביקל כל כולו נתון בבניית הפרויקט. פרודנס עוזרת לביקל בפרויקט כמעט ללא ויכוח, אסרטיבית, אינטליגנטית, תורמת את גופה לניסויים שהיא לוקחת על עצמה לבצע, מבלי לשאול את דעתם של אחרים.
הם מצליחים בבניית מכונה עם מודעות, אבל הם לא יודעים זאת אלא רק אחרי שאותה מודעות מתחילה אף היא לעשות דברים מוזרים בספינה.
הם איבדו קשר עם הבסיס שעל הירח, הם מרגישים בסכנה עכשיו כשהמודעות מתחילה להפחיד אותם, ועצם היותם מודעים למצב האמיתי גורם להם להרגיש שהתעוררו לחיים, דבר שטים מתאר יפה, במחשבותיו: "כמה מוזר, שעלינו למות כה מהר לאחר שהתעוררנו לחיים" (עמ' 212).
תוך כדי בניית תחליף המוח מנסה הצוות גם להבין מה גרם לאותם מוחות להשתגע. אחד הגילויים של ביקל הוא שאותם מוחות לא ישנו מעולם.
לקראת סוף הספר, כששלושת הגברים יודעים שהסוף מגיע ופרודנס גוססת בגלל הניסויים שביצעה בגופה שלה, ראז' הוא היחידי שיכול לעזור לה (טים ביקל נכלאו על ידי אותה מודעות), והוא שואל את עצמו בשביל מה, אם במילא ימות תוך כמה עשרות דקות. התלבטויות כאלה מראות את ההתגברות שלהם על מה שהם תוכנתו לחשוב ולעשות, ומראה את התקווה והרצון הטבוע בכל ייצור, להיאחז בחיים ולא לוותר.
כמו בכל דמות בספר, גם בראז' יש התמקדות מעמיקה. הוא מביא הרבה דברי דת (ערבוביה של מספר דתות, גם בודהיזם) ופסיכולוגיה. כל הדברים הללו חשובים מאוד למודעות שתיווצר/תיוולד מאחר שהיא נכנסת לראשיהם.
אותה מודעות מבינה שכדי שהיא תוכל לשלוט, עליה לספוג בתוכה גם את היוצר (ביקל) וגם את ההורס (ראז') מפני שרק שילוב של יוצר-הורס יכול לשלוט, וכשהיא מגיעה לראש של ראז' היא סופגת מתוכו את זיכרונותיו, ידיעותיו ונטיותיו.
הספר נגמר בכך שהמסע מסתיים הרבה יותר מהר מהאפשרי – הם הגיעו ל-Tau-Ceti, כך אומרת המודעות, שמבקשת שיתייחסו אליה כאל אלוהים ויסגדו לה, ומי שלא מבין, שישאל את קצין הדת.
עוד מסביר להם האלוהים החדש שכן ניתן ליישב את הכוכב, ומרגיע אותם שהכול תחת שליטה ועליהם לעשות כדבריו.
האם אותה מודעות הנה תמימה מדי והם לא הגיעו את יעדם, או שהגיעו אבל אין זה כוכב בר יישוב? או אולי, הידע שהושתל אצל ראג' (ש-Tau-Ceti אינו בר יישוב) הוא הטעיה כדי לתת לו הרגשה שהוא היחידי שיודע מה עומד מאחורי המשימה?
קישורים חיצוניים עריכה
- Destination: Void, באתר OCLC (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Hyb הוא קיצור של hybernation ששונה מהמילה המוכרת hibernation; עם y עבור בני אדם, ועם i עבור בעלי חיים. אלו שתי שיטות שונות כאשר בזו של בני האדם לא משתמשים במים כלל.