ויקיפדיה

Good Chap Theory

Good Chap Theory (בעברית: "תאוריית הבחור הטוב") הוא עיקרון יסוד בתרבות הפוליטית הבריטית, שאותו אבחן ההיסטוריון הפוליטי פיטר הנסי (אנ'). עקרון ה-"Good Chap" מתבטא בכך ששרים ופקידים בשירות הציבורי מכירים בחוקים הלא כתובים שעניינם מגבלות הכוח שלהם, פועלים בהתאם, ומתפטרים כאשר המהלך מתבקש גם שאין בנמצא חוקים כתובים או אכיפים הנוגעים בדבר.

העיקרון עריכה

הנסי גרס שישנו עקרון תרבותי שחל בחיים הציבוריים הבריטיים על שופטים, שרים ובכירים אחרים, שמזוהים כ-"chaps" ("בחורים טובים"), וככאלה מכירים במגבלות נורמטיביות של כוחם הפוליטי, גם כאשר אין הגבלות חוקיות או חוקתיות על פועלם, לכל הפחות כעניין של חוק כתוב או אכיף. הנסי כתב כי "The British Constitution is a state of mind" (החוקה הבריטית זה עניין של הלך רוח), וכי "דרוש חוש של ריסון מכל הנוגעים בדבר על-מנת שהעיקרון יממש את פעולתו ויתגשם".[1]

לעיקרון זה מעמד רם ביותר. לאורך ההיסטוריה כאשר בכירים רלוונטיים חרגו מהחוקים הבלתי כתובים שלו והשתמשו לרעה בכוחם, הם נהגו להתפטר ובכך התנהלו כ"good chaps". כך למשל התפטרותו של פיטר קרינגטון, מזכיר החוץ של ראשת ממשלת בריטניה לשעבר מרגרט תאצ'ר, ב-1982 כתוצאה מהפלישה של ארגנטינה לאיי פוקלנד, הגם שלא נקבע שנפל רבב במעשיו. התפטרותו מהווה המחשה לעיקרון זה.

הנסי וAndrew Blick מסבירים בספרם "Good Chaps No More"[2] כי "טבעה של החוקה מלמד רבות על המדינה, החברה והדרך שבה מכויל הכח השלטוני והמגבלות עליו. מאפיין מרכזי בחוקה הבריטית הוא המידה שבה שלטון תקין בממלכה המאוחדת התבסס על ריסון-עצמי על-ידי אלה שבידם הכח. בניגוד לכמעט כל הדמוקרטיות בעולם, לנו אין חוקה כתובה או מקודדת. הממלכה המאוחדת נעדרת אפוא טקסט יחיד ממנו ניתן לעמוד על עקרונות היסוד שלה, המוסדות והפרוצדורות של השיטה. אין לשיטה הגנות מפני שינויים חפוזים בדמות פרוצדורות מחייבות לשינויים חוקתיים, אותן ניתן לאכוף על-ידי המערכת השיפוטית. במקום זאת בממלכה המאוחדת אנו בוטחים בפוליטיקאים שידעו להתנהג באופן הולם. הנחת העבודה מזה רבות בשנים היא שאלו שבידם הכח יהיו 'good chaps', ביודעם את החוקים הלא כתובים ומתוך מחויבות פנימית השורה עליהם לציית, אפילו כאשר הדבר עלול לחבל במאמציהם לממש את מטרותיהם המדיניות, טובתה הפוליטית של המפלגה או שאיפותיהם - הנחת העבודה תמיד הייתה שאותם 'good chaps' (משני המינים) יודעים את החוקים הלא כתובים ואינם נאותים לחצות אותם, או אף להתקרב לגבול: לאמור 'the good chap theory of government'".[3]

יישום העיקרון בתחום פרסום המידע הרגיש עריכה

עקרון ה-good chap חל גם בשאלה איזה מידע ראוי לפרסם ולכתוב עליו ממוארים וטורים עיתונאיים, ואיזה מידע יש להשאיר חסוי. על-פי רעיון זה, השרים ואנשי השירות הציבורי יידעו לאזן נכונה בין הזמן שחלף מאז האירוע ומידת החשיבות של השארתו בסוד עם תאוותם לפרסמו. דוגמה בולטת ליישומו של עיקרון זה עניינו הממואר של סר ברנרד אינגהאם (Sir Bernard Ingham), יועץ התקשורת לשעבר של ראשת הממשלה מרגרט תאצ'ר. פרסום הממואר נחשב להגון, הואיל ואינגהאם המתין עד לעזיבתה של תאצ'ר את החיים הפוליטיים.

חבר הקבינט לשעבר, סר ריצ'רד וילסון, הכריז בתחילת שנות ה-2000 כי לאנשי השירות הציבורי יש "רקורד יוצא מן הכלל" בשמירה על סודות ממשלתיים לעצמם.[4]

מות העיקרון עריכה

התפיסה הרווחת היא שמדובר ברעיון שמשל בכיפה של הפוליטיקה הבריטית אך לא עוד.[5][6] ראש ממשלת בריטניה לשעבר בוריס ג'ונסון היה לסמל של מי שאיננו "good chap", הן במובנו הרחב, עת השתמש בכוחו הפוליטי באופן החורג מהמקובל,[7][8][9][10] והן בקשר לפרסומים של מידע רגיש, נוכח העובדה שלא השיג את אישורה של הוועדה המייעצת למינויים עסקיים לפני שפרסם את טורו בעיתון הדיילי מייל.[11][12]

הנסי ומומחים אחרים למשפט חוקתי מדגישים כי הנתונים מראים כי אבד הכלח על עיקרון זה, כאשר מי שבידם הכח אינם מתפטרים חרף דוגמאות מביכות לשקרים, שחיתות, ושאר מרעין בישין.[12] בשנת 2019, הנסי וAndrew Blick כתבו: "אם הסטנדרטיים הכלליים של התנהגות נאותה בקרב מדינאים בריטיים בכירים כבר לא יכולים להילקח כמובנים מאליהם, הרי שגם העקרונות החוקתיים המרכזיים שלנו הפכו לבני חלוף".[13] בליק הסביר כי לזניחת העיקרון צפויות השלכות קשות במישור החוקתי, שיחלישו את מאפייניה הדמוקרטיים של בריטניה.[12]

לקריאה נוספת עריכה

  • Blick, Andrew, and Peter Hennessy. "Good Chaps No More." Safeguarding the Constitution in Stressful Times (2019): 5-6.
  • McCabe, Steven. "The End of the ‘Good Chap’Government?." (2019).
  • Clive Priestley, ‘Promoting the efficiency of central government’, in Arthur Shenfield et al., Managing the Bureaucracy (Adam Smith Institute, London, 1986), p.117
  • Peter Hennessy, ‘“Harvesting the Cupboards”: Why Britain has Produced no Administrative Theory or Ideology in the Twentieth Century’, Transactions of the Royal Historical Society 4 (1994), pp.203-219, p.205.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ "it requires a sense of restraint all round to make it work".
  2. ^ Blick, Andrew, and Peter Hennessy. "Good Chaps No More." Safeguarding the Constitution in Stressful Times (2019): 5-6.
  3. ^ The nature of its constitution tells you a great deal about a country, its society and the way ruling power is calibrated and constrained within it. A key characteristic of the British constitution is the degree to which the good governance of the United Kingdom (UK) has relied on the self-restraint of those who carry it out. Unlike nearly every other democracy in the world, we lack a ‘written’ or ‘codified’ constitution. The UK has, therefore, no single text setting out the core principles, institutions and procedures of the system, protected from casual alteration by amendment procedures, and enforceable by the judiciary.4 Instead, in the UK, we have trusted politicians to behave themselves. We have long assumed that those who rise to high office will be ‘good chaps’, knowing what the unwritten rules are and wanting to adhere to them, even if doing so might frustrate the attainment of their policy objectives, party political goals, or personal ambitions – the argument being that ‘good chaps’ (of different sexes) know where the undrawn lines lie and come nowhere near to crossing them: hence ‘the good chap theory of government.’
  4. ^ "The theory of the "good chap"" (באנגלית בריטית). 2005-11-17. נבדק ב-2023-11-21.
  5. ^ The failure of “good chaps”: are norms and conventions still working in the UK constitution?, Institute for Government, ‏2022-03-10 (באנגלית)
  6. ^ ‘Goodbye, good chap: Britain’s good-chap model of government is coming apart’, The Economist, 18 December 2018.
  7. ^ Stefan Stern, Boris Johnson exposes the weakness at the heart of a 'good chaps' rule of government, The Conversation, ‏2022-02-09 (באנגלית אמריקאית)
  8. ^ "Britain's good-chap model of government is coming apart". The Economist. ISSN 0013-0613. נבדק ב-2023-11-21.
  9. ^ Boris Johnson ruined UK’s ‘good chaps’ theory of government, says watchdog, POLITICO, ‏2023-06-27 (באנגלית)
  10. ^ Rawnsley, Andrew (2022-05-29). "Boris Johnson, the party animal, has vomited over standards in public life". The Observer (באנגלית בריטית). ISSN 0029-7712. נבדק ב-2023-11-22.
  11. ^   Dominic Penna, ‏Boris Johnson not a ‘good chap’ and broke rules with new Daily Mail role, says watchdog, The Telegraph, 27 June 2023
  12. ^ 1 2 3 Gavin Esler, The Death of the Last Good Chap, Byline Times, ‏2021-08-03 (באנגלית בריטית)
  13. ^ "If general standards of good behaviour among senior UK politicians can no longer be taken for granted, then neither can the sustenance of key constitutional principles."
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=Good_Chap_Theory&oldid=37792685"