Jesus nahm zu sich die Zwölfe, רי"ב 22

Jesus nahm zu sich die Zwölfe (בעברית: ישו לקח אתו את השנים-עשר), רי"ב 22, היא קנטטה שהלחין יוהאן סבסטיאן באך בהיותו בלייפציג. ביצועה הראשון היה ביום ראשון שלפני יום רביעי של האפר, שחל ב-7 בפברואר 1723, כמבחן לקבלת תפקיד מנהל המוזיקה בעיר.

רקע עריכה

באך עבד כנגן עוגב בעיר מילהאוזן בין 1707 ל-1708, אך שלח ידו גם בהלחנת קנטטות. לאחר מכן היה מלחין החצר של הדוכס בוויימאר מ-1708 עד 1717, וחיבר שם כ-20 קנטטות "דתיות" שנועדו לביצוע כחלק מתפילת יום ראשון בכנסייה. לאחר מכן עבר לעיר קטן, התמנה לקאפלמייסטר^[1] וחיבר מוזיקה בסגנון חופשי יותר, כגון הקונצ'רטי הברנדנבורגיים.

ב-1722 מת יוהאן קונאו ששירת כמנצח המקהלה וכאחראי על המוזיקה בכנסיית תומאס הקדוש, אחת משתי הכנסיות המרכזיות בלייפציג. מיד לאחר מכן החלה מועצת העיר בבחינת מועמדים למילוי המשרה מחדש, ובאוגוסט אותה שנה נבחר גאורג פיליפ טלמן^[2], אך הלה דחה את ההצעה לאחר כשלושה חודשים. באך התמודד מול כשישה מועמדים נוספים, בהם כריסטוף גראופנר, שהיה המועמד המוביל. לאחר שגם הוא משך את מועמדותו, ביצע באך את קנטטות מס' 22 ו-23 כמבחן קבלה: את מס' 22 ניגן לפני תפילת המיסה, ואת מס' 23 לאחריה^[3]. על גבי דפי התווים שעותקיהם שרדו מתקופתו של באך מופיעה ההערה "זוהי היצירה למבחן הקבלה בלייפציג"^[4]^[5].

באך התקבל לתפקיד והחל את עבודתו במאי אותה שנה. הוא חי ופעל בעיר כ-27 שנים, עד מותו. שם כתב את רוב הקנטטות שלו: מתוך יותר מ-200 קנטטות שידוע עליהן כיום, פחות מ-40 נכתבו עד הגיעו ללייפציג וכל השאר נכתבו בעיר; בדומה לעבודתו בוויימאר, מטרתו הייתה להלחין קנטטה עבור כל מועד בשנה, תוך כמה שנים. עם זאת, נהג מדי פעם לבצע שוב קנטטות ישנות שלו, לעיתים עם עריכות ושינויים קלים. כך לדוגמה ניגן את רי"ב 22 גם בשנה שלאחר מכן, ב-20 בפברואר 1724.

ב-1855 הוציאה לאור חברת באך את הקנטטה לראשונה, בכרך 5 של פרסומיה^[6].

מילים ומוזיקה עריכה

הקנטטה בוצעה ביום ראשון שלפני יום רביעי של האפר שנקרא בלטינית Quinquagesima ((אנ')) או אסטומיהי (Estomihi). סדר הקריאה לאותו יום כולל פסוקים מהאיגרת הראשונה אל הקורינתים העוסקים בשבחי האהבה^[7] ופסוקים מהבשורה על-פי לוקאס שמתארים את דברי ישו לשנים-עשר השליחים על הצפוי לעלות בגורלו, וכן על ריפוי העיוור על ידיו^[8].

לא ידוע מיהו מחבר הלברית. הפרק הראשון כולל את הפסוקים מהבשורה על-פי לוקאס שמתארים את דבריו של ישו לשליחים. שאר הטקסט מתאר את הנוצרי המאמין שכמו תלמידיו של ישו, מביע את רצונו ללכת בעקבותיו ולסבול איתו, גם אם הוא אינו מבין. הקטע האחרון בקנטטה לקוח ממזמור לותרני שכתבה אליזבת קרוסיגר (Elisabeth Cruciger), משוררת גרמנייה בת המאה ה-16.

הקנטטה נועדה לביצוע על ידי סולני אלט טנור ובס בליווי מקהלה בת ארבעה קולות, אבוב, שני כינורות, ויולה ובאסו קונטינואו. הקנטטה מורכבת מחמישה חלקים:

אריוזו לטנור, לבס ולמקהלה: Jesus nahm zu sich die Zwölfe (ישו לקח אתו את השנים-עשר)
אריה לאלט: Mein Jesu, ziehe mich nach dir (ישו שלי, משכני אחריך)
רצ'יטטיב לבס: Mein Jesu, ziehe mich, so werd ich laufen (ישו שלי, משכני, כך שאחוש אחריך)
אריה לטנור: Mein alles in allem, mein ewiges Gut (כל כולי, אוצרי הנצחי)
כורל למקהלה: Ertöt uns durch dein Güte (המיתנו באמצעות טובך)

הקלטות עריכה

היצירה הוקלטה במלואה כ-18 פעמים בהקלטות מסחריות^[9]. בין המנצחים שביצעו את ההקלטות ניתן לציין את גוסטב ליאונהארדט (ב-1972), טון קופמן (ב-1998), מסאקי סוזוקי (ב-1998) וג'ון אליוט גרדינר (ב-2000).