T-80
T-80 הוא טנק מערכה אשר פותח בעיר לנינגרד בברית המועצות בין השנים 1973–1975 ונכנס לייצור סדרתי בשנת 1976.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | טנק מערכה |
| מדינה מייצרת |
 ברית המועצות |
| יצרן |
מפעל קירוב מורוזוב |
| שנת ייצור | 1976 |
| תקופת השימוש |
1976–הווה (כ־48 שנים)  |
| דגם קודם | T-72 |
| דגם עוקב | T-90 |
| מערכה מרכזית | מלחמת צ'צ'ניה הראשונה |
| יחידות שיוצרו |
9,500 (נכון ל־2022) |
| מידע טכני | |
| אורך | 7.01 מטר |
| רוחב | 3.6 מטר |
| גובה | 2.2 מטר |
| משקל | 46 טון |
| מהירות | 75 קמ"ש |
| טווח פעולה | 400 ק"מ |
| מנוע | טורבינת גז, 985–1000 כוחות סוס (תלוי בדגם) |
| שריון | שריון שכבתי מרוכב |
| צוות | 3 |
| מערכות נשק | |
| חימוש עיקרי | תותח טנק 125 מ"מ |
| חימוש משני | מקלע מקביל PKT בקוטר 7.62 מ"מ, מקלע כבד נ"מ NSVT בקוטר 12.7 מ"מ |
  | |
היסטוריה עריכה
חרף הופעתו של טנק ה-T-72 המוצלח, החליטה החברה שפיתחה את טנק ה-T-64 לפתח טנק חדש שיהווה תחרות ל-T-72. בהתחלה, הטנק התבסס על ה-T-64 (שבדגמיו המוקדמים סבל מבעיות אמינות), אך מבנהו יצר הרבה בעיות והיה צורך להתחיל מהתחלה ולבנות טנק חדש לחלוטין. התוצאה הייתה ה-T-80; טנק אשר המשיך את "מסורת" קודמו והציג מגוון חידושים טכנולוגיים, במחיר עלות גבוהה ומורכבות טכנית, הנגזרת מאופן התפיסה של החברה. ה-T-80 די דומה ל"בן משפחתו" ה-T-64, אשר כלל מטען אוטומטי חדש ופתרונות אוטומטיביים יעילים יותר.
ה-T-80 כולל תותח טנק 125 מ"מ חלק-קדח משופר והציג לראשונה בעולם מנוע טורבינת גז (בדומה ל-M1 אברהמס האמריקאי) בהספק 1,000–1,250 כ"ס (750–930 קילוואט), אשר בשילוב המשקל הנמוך של הטנק העניק יכולת ניידות יוצאת מן הכלל בגינה זכה לכינוי "הטנק המעופף". בשנת 1987 הפסיק מפעל הטנקים בחרקוב (כיום באוקראינה) לייצר את ה-T-64 ועבר לייצור טנק ה-T-80UD, אשר כלל מנוע דיזל אמין במקום מנוע טורבינת הגז הבזבזני.
מאפיינים ומפרט טכני עריכה
עבירות שטח עריכה
ה-T-80 מצטיין בניידות בסוגים שונים של שטחים, החל משטחים מלאים בשלג ועד לשטחים מדבריים, זאת בזכות הזחל הענק שלו, שפורש את משקל הטנק הנמוך יחסית לטנקים אחרים, על שטח גדול, כך ששקיעה של הטנק אינה סבירה.
מיגון עריכה
מיגון הדגם הבסיסי זהה למיגון ה-T-64, ואולם, גרסאותיו המתקדמות של הטנק כוללות שיפורי מיגון רבים כגון מיגון ריאקטיבי (קל וכבד). עם זאת, המצאות המטען האוטומטי ובטן התחמושת בתא הלחימה מהווים חיסרון משמעותי במיגון הטנק, עקב הסבירות הגבוהה להיווצרות תגובת שרשרת במקרה של חדירה לתא הלחימה.
חימוש עריכה
במרבית גרסאותיו של הטנק מותקנות מערכות בקרת אש מתקדמות הכוללות מחשב ירי דיגיטלי, אמצעי ראיית לילה פאסיבי או תרמי מדגם AGAVA 1-2, המסוגל לזהות מטרות ממרחק 6400 מטר (לפי נתוני היצרן). התותח חלק-קדח משופר בקוטר 125 מ"מ מדגם 2A46-2 (באורך L48), יורה תחמושת חצי אחודה ומאפשר שיגור טיל נ"ט AT-8 "סונגסטר" (Songster), ובדגמים מתקדמים יותר טיל AT-11 "ריפלקס" (Refleks).
הטען האוטומאטי עריכה
הטען האוטומאטי של ה-T-80 שונה במבנהו מהטען ב-T-72, זאת מכיוון שה-T-80 ירש את טענו מה-T-64. התחמושת מוצבת כך שההודף נמצא במצב שוכב והפגז במצב עומד. טען זה מבוסס על יד רובוטית, יקר יותר ומסובך יותר מהטען ב-T-72\T-90. אופן סידור הפגזים בו מקנה לצוות יותר מרחב והופך את התנאים בטנק לנוחים יותר. במקרה של כשל בטען הטיפול בו יותר מסובך מהטיפול בטען של ה-T-72, אך למפקד יש אפשרות לטעון את התותח ידנית.
שירות עריכה
הטנק הגיע ליחידות החל משנת 1984 ויוצרו ממנו מעל 5,000 טנקים מכמה דגמים. במהלך הלחימה הסובייטית בצ'צ'ניה הושמדו טנקי T-80 רבים כתוצאה מהפעלה לקויה של הכוחות המשוריינים בשטחים אורבניים. עם התפרקות ברית המועצות נפסק ייצורם של הטנקים ברוסיה, בעוד אוקראינה, באמצעות המפעל בחרקוב, המשיכה לייצר את ה-T-80UD ואף לשדרגו לרמת T-84. כ-300 טנקים מסוג זה נמכרו על ידי אוקראינה לפקיסטן. כיום, ה-T-80 משרת בצבא רוסיה, בצבא אוקראינה, בצבא קוריאה הדרומית, בצבא קפריסין ובצבא פקיסטן.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
