צ'צ'ניה

רפובליקה ברוסיה

רפובליקת צ'צ'ניהרוסית: Чеченская Республика, בצ'צ'נית: Нохчийн Республика) היא רפובליקה רוסית השוכנת בדרום הפדרציה הרוסית. גובלת במזרח בדאגסטן, בדרום בגאורגיה, במערב באינגושטיה ובצפון במחוז סטברופול. אוכלוסייתה מונה כ-1.5 מיליון תושבים, ובירתה היא העיר גרוזני. ההמנון הלאומי של צ'צ'ניה הוא שיר השטלק. רובם המכריע של הצ'צ'נים הם מוסלמים[1].

רפובליקת צ'צ'ניה (רפובליקה)
Чечня
סמל צ'צ'ניה
סמל צ'צ'ניה
סמל צ'צ'ניה
דגל צ'צ'ניה
דגל צ'צ'ניה
המנון שיר השטלק
מדינה רוסיהרוסיה רוסיה
מחוז פדרלי המחוז הפדרלי של צפון קווקז
מחוז כלכלי המחוז הכלכלי של צפון הקווקז
מושל רמזן קדירוב
בירת הרפובליקה גרוזני
שפה רשמית רוסית, צ'צ'נית
תאריך ייסוד 1991
(הרפובליקה הצ'צ'נית של איצ'קריה (אנ') – מדינה דה פקטו)
שטח 16,171 קמ"ר (דירוג: 75)
אוכלוסייה
 ‑ ברפובליקה 1,492,992 (דירוג: 49, 2021)
 ‑ צפיפות 92.63 נפש לקמ"ר (2021)
קואורדינטות 43°24′00″N 45°43′00″E / 43.4°N 45.716694444444°E / 43.4; 45.716694444444 
אזור זמן UTC +4
chechnya.gov.ru

לחצו כדי להקטין חזרה

איראןטורקמניסטןהרפובליקה העממית של סיןקזחסטןאוזבקיסטןמונגוליהיפןקוריאה הצפוניתהרפובליקה העממית של סיןנורווגיהדנמרקגרמניהשוודיהארצות הבריתפינלנדקירגיזסטןגאורגיהטורקיהארמניהאזרבייג'ןאוקראינהפוליןליטאלטביהאסטוניהבלארוסנורווגיהמחוז סחליןמחוז קמצ'טקההמחוז היהודי האוטונומימחוז פרימוריהמחוז חברובסקטובה (רפובליקה)חקסיהמחוז קמרובואלטאי (רפובליקה)מחוז אלטאימחוז נובוסיבירסקמחוז אומסקמחוז טיומןמחוז טומסקבוריאטיהמחוז עבר הבאיקלמחוז אמורמחוז מגדןהמחוז האוטונומי צ'וקוטקהמחוז אירקוטסקרפובליקת סאחה-יקוטיהמחוז קרסנויארסקהמחוז האוטונומי של ימלו-ננץהמחוז האוטונומי חנטי ומנסי (יוגרה)מחוז סברדלובסקמחוז צ'ליאבינסקמחוז קורגןמחוז אורנבורגהמחוז האוטונומי של הניינץרפובליקת קומיבשקורטוסטןמחוז פרםמחוז וולוגדהקרליה (רפובליקה)מחוז מורמנסקמחוז ארכנגלסקמחוז קלינינגרדסנקט פטרבורגמחוז לנינגרדטטרסטןאודמורטיהמחוז קירובמחוז קוסטרומהמחוז סמרהמחוז פסקובמחוז טברמחוז נובגורודמחוז ירוסלבלמחוז סמולנסקמוסקבהמחוז מוסקבהמחוז ולדימירמחוז איוואנובומארי אלצ'ובשיהמורדוביהמחוז פנזהמחוז ניז'ני נובגורודאוליאנובסקמחוז סראטובמחוז בריאנסקמחוז קלוגהמחוז טולהמחוז ריאזאןמחוז אוריולמחוז ליפצקמחוז וורונז'מחוז בלגורודמחוז קורסקמחוז טמבובמחוז וולגוגרדמחוז רוסטובמחוז אסטרחןקלמיקיהדגסטןאדיגיהמחוז קרסנודארקאראצ'אי-צ'רקסיהקברדינו-בלקריהמחוז סטברופולאינגושטיהצפון אוסטיה - אלניהצ'צ'ניה
(למפת צ'צ'ניה רגילה)
 
אורוס/מארטאן
אורוס
מארטאן
שאלי
שאלי
קורצ'אלוי
קורצ'אלוי
באצ'י/יורט
באצ'י
יורט
צ'צ'ניה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היסטוריה

עריכה

האזור הגאוגרפי של צ'צ'ניה נכבש במהלך המאה ה-19 על ידי האימפריה הרוסית, במסגרת מלחמת הקווקז. האזור כולו היה חשוב עקב קרבתו לים הכספי ודרכי הגישה למעברים בהרי הקווקז עליהן שלט. לימים צ'צ'ניה עצמה הפכה לבעלת חשיבות בזכות שדות נפט נרחבים שהתגלו בה, ולאחר מכן בעקבות מפעלי הזיקוק וצינור הנפט שהוקמו בה.

במהלך התקופה התמרדו תושבי הקווקז, אשר רבים מהם היו מוסלמים סונים (מרבית התושבים באזור התאסלמו החל מהמאה ה-16), כנגד השלטון הצארי הנוצרי. מרידות אלו היו לאו דווקא צ'צ'ניות, ולרוב השתתפו בהן תושבי האזור כולו – בייחוד מאינגושטיה ודאגסטן. עם פרוץ המהפכה הבולשביקית צידדו הצ'צ'נים בקומוניסטים, מעודדים מהבטחות שונות לחופש דת, וכך אכן היה בתחילת שלטון ברית המועצות. לאחר מספר שנים השתנה יחס הממשלה הסובייטית כלפי האסלאם בצ'צ'ניה, ובמקביל התקינה מושלים רוסים על האזור, בו היה מיעוט רוסי בלבד. הצ'צ'נים החלו להתקומם שוב, הפעם גם תוך כדי הבעת רגשות לאומיים.

במלחמת העולם השנייה הגלה סטלין את מרבית הצ'צ'נים לקזחסטן באשמת שיתוף-פעולה עם הנאצים. במסגרת זו הועברו מהרפובליקה האוטונומית כ-500 אלף תושבים והרפובליקה עצמה כישות אוטונומית חדלה מלהתקיים. בשנת 1957, תחת הנהגתו של ניקיטה חרושצ'וב, וכחלק מתהליך הדה-סטליניזציה שעברה ברית המועצות, טוהר שמם של הצ'צ'נים מאשמת שיתוף הפעולה עם הנאצים והם הורשו לשוב למולדתם.

עם התפרקות ברית המועצות בשנת 1991 הכריזו הצ'צ'נים על עצמאותם והקמת הרפובליקה הצ'צ'נית של איצ'קריה תחת הנהגתו של ג'וחר דודייב, גנרל לשעבר בחיל-האוויר הסובייטי, שנבחר לנשיא על פי החלטת הקונגרס הלאומי הכללי של העם הצ'צ'ני. הרפובליקה האוטונומית הצ'צ'נו-אינגושית (אנ') התפצלה, אפוא, לשני חלקים, שעה שחלקה השני הופך לרפובליקת אינגושטיה, השומרת אמונים לרוסיה.

רוסיה מיאנה להכיר בעצמאות צ'צ'ניה, אך כוחותיו של דודייב הצליחו להבריח מהאזור את הצבא הרוסי ולהקים מדינה עצמאית דה פקטו. שלטונו של דודייב כשל ועד מהרה הדרדרה צ'צ'ניה למלחמת אזרחים מרובת צדדים. במקביל, ובדומה לאזורים אחרים ברוסיה שלאחר התפרקות ברית המועצות, חלה הרעה משמעותית באיכות החיים בצ'צ'ניה – אבטלה, פשע, אלימות ושחיתות רבו ועלו.

הצעות למשא ומתן שיביא להסדרת היחסים בין צ'צ'ניה לרוסיה נדחו על ידי שני הצדדים בתואנות שונות. כמו כן, הצבא הרוסי סיפק נשק וחיילים לכוחות האופוזיציה בצ'צ'ניה, במקביל למגעי הדיפלומטים. לאחר שכוחותיו של דודייב החלו להנחיל מפלות אחר מפלות לכוחות האופוזיציה החליטה ממשלת רוסיה בראשותו של בוריס ילצין על פלישה צבאית.

מלחמת צ'צ'ניה הראשונה

עריכה
  ערך מורחב – מלחמת צ'צ'ניה הראשונה

במערכה זו, שהתרחשה בין 1994 ל-1996 נלחמו הצ'צ'נים כנגד כוחות רוסיים שכפי שהתברר לא היו מוכנים לניהול מלחמה. למרות עדיפותם המספרית, הרוסים נוצחו במערכה זו. בסופה נחתם הסכם שבו רוסיה הכירה בשאיפתם העתידית של הצ'צ'נים לעצמאות ושלפיו שיוכה של הרפובליקה האוטונומית הצ'צ'נית לפדרציה הרוסית הוא זמני – עד למשאל-עם צ'צ'ני שיועד להיערך חמש שנים לאחר מכן.

מלחמת צ'צ'ניה השנייה

עריכה
  ערך מורחב – מלחמת צ'צ'ניה השנייה

לאחר המערכה הראשונה למעשה התנהלה צ'צ'ניה בצורה עצמאית. המערכה השנייה החלה בקיץ 1999 כתגובה לפלישה של כוחות צ'צ'ניים מאורגנים לרפובליקה השכנה דאגסטן (גם היא חלק מרוסיה). בשנת 2000, המשיך הנשיא החדש, ולדימיר פוטין, במערכה לכיבוש כל שטח הרפובליקה, כולל האזורים ההרריים.

במערכה זו נהרס חלק נכבד מהערים והכפרים של צ'צ'ניה ובעיקר עיר הבירה שלה, גרוזני. על פי עדויות ארגוני זכויות אדם ישנם מקרים רבים של ניצול סמכויות החירום שנתונות בידי הצבא להתעמרות באוכלוסייה האזרחית, שבאה לידי ביטוי בחטיפות סיטונאיות ומעשי אונס וביזה. ב-2009 הנשיא הרוסי, דמיטרי מדבדב, הכריז רשמית על סיום המלחמה והמבצע למלחמה בטרור.

לאחר המלחמה

עריכה
  ערך מורחב – הסכסוך בצפון הקווקז

בפברואר 2007 החליף רמזן קדירוב את אלו אלחנוב כנשיא צ'צ'ניה, בצו של נשיא הפדרציה הרוסית ולדימיר פוטין. רמזן קדירוב הוא בנו של נשיא צ'צ'ניה לשעבר, אחמד קדירוב, שנרצח במאי 2004. על אף שבמהלך מלחמת צ'צ'ניה הראשונה ובתקופת העצמאות הצ'צ'נית שלאחריה תמכו קדירוב ואביו בבדלנים הצ'צ'נים ובעצמאותה של צ'צ'ניה, הם שינו את טעמם בתחילת מלחמת צ'צ'ניה השנייה, וחברו אל כוחות הפדרציה הרוסית. קדירוב ניצל את מעמדו לצבירת הון עצום וטיפח פולחן אישיות נרחב בצ'צ'ניה[2].

בדצמבר 2017 שירות הביטחון הפדרלי הכריז על חיסול המחתרת הצ'צ'נית וסיום המבצע למלחמה בטרור בצפון הקווקז. בפועל המדינה האסלאמית בקווקז ממשיכה לנהל לחימה בעצימות נמוכה ובינואר 2021 נהרג מנהיגה אסלן ביוטוקאייב.

כלכלה

עריכה

הכלכלה הצ'צ'נית נפגעה בצורה קשה בשל המלחמות. תושבי צ'צ'ניה מתפרנסים בעיקר מחקלאות ומזיקוק נפט.

דמוגרפיה

עריכה

רוב האוכלוסייה הצ'צ'נית התאסלמה בין המאה ה-16 למאה ה-19. 95% מההצ'צ'נים הם מוסלמים-סונים: חסידי האסכולה השאפעית-מד'הבית או האסכולה החנפית[3]. כיום צ'צ'נים מהווים כ-95% מאוכלוסיית הרפובליקה. בהתאם למפקד אוכלוסין משנת 1989 כ-24.5% מאוכלוסייה היו רוסים, אך כיום הם מהווים קצת מעל ל-1%.

אוכלוסיית צ'צ'ניה עברה תמורות משמעותיות לאורך המאה ה-20 ובראשית המאה ה-21.

גידול משמעותי:

  • בין השנים 1926 ו-2021, אוכלוסיית צ'צ'ניה גדלה פי 3, מ-510,055 תושבים ל-1,510,824 תושבים.
  • גידול זה התאפיין בקצב מהיר במיוחד בשנות ה-50, ה-60 וה-70, עם עליות שנתיות ממוצעות של כ-40%-50%.
  • גם בשנים האחרונות, לאחר ירידה קלה בתחילת שנות ה-2000, נמשכת מגמת הגידול, עם עלייה של כ-19% בין השנים 2010 ל-2021.

ירידה בשנות ה-90:

  • ירידה משמעותית באוכלוסייה התרחשה בשנות ה-90, כתוצאה ממלחמות צ'צ'ניה.
  • במהלך מלחמות אלו נהרגו עשרות אלפי בני אדם, ורבים אחרים נאלצו להימלט מבתיהם ולעבור למחנות פליטים.

התאוששות:

  • לאחר סיום מלחמות צ'צ'ניה, אוכלוסיית הרפובליקה החלה להתאושש.
  • התאוששות זו התאפשרה כתוצאה משיקום תשתיות, השקעה כלכלית ופיתוח חברתי.

להלן טבלת נתוני האוכלוסייה ההיסטורית של צ'צ'ניה:

שנה אוכלוסייה שינוי באחוזים
1926 510,055
1959 710,424 39.3%+
1970 1,064,471 49.8%+
1979 1,153,450 8.4%+
1989 1,275,513 10.6%+
2002 1,103,686 13.5%-
2010 1,268,989 15.0%+
2021 1,510,824 19.1%+

זכויות אדם

עריכה

במרץ 2011 דיווח הארגון Human Rights Watch כי הממשלה קידמה אכיפה של קוד לבוש איסלמי מסורתי ועוד מסורות שמדכאות נשים. הנשיא רמזן קדירוב טען כי "יש לי זכות לבקר את אשתי, לה אין זכות כזו. אצלנו אישה היא עקרת בית. אישה צריכה לדעת את מקומה. אישה צריכה להעניק את אהבתה לנו (הגברים)... היא הרכוש והגבר הוא הבעלים. אצלנו, אם אשה לא מתנהגת כיאות, בעלה, אביה, ואחיה אחראים. לפי המסורת שלנו, אם אישה עושה שטויות, המשפחה שלה הורגת אותה. כך זה קורה, אח הורג את אחותו או שבעל הורג את אשתו... ובגלל זה הבחורים שלנו בכלא. כנשיא, אני לא יכול להרשות שיהרגו אותן. אל תתנו להן ללבוש מכנסיים קצרים[4]". בהזדמנויות אחרות הגן הנשיא בצורה גלויה על רצח על חילול כבוד המשפחה.

בשנת 2017 דיווחו ארגוני זכויות אדם וכן העיתון הרוסי נובאיה גאזטה על רדיפת הומוסקסואלים בצ'צ'ניה. השלטונות הצ'צ'נים הקימו מחנות ריכוז, אחד מהם בארגון, שבהם גברים הומוסקסואלים נחקרים באלימות ונרצחים[5][6][7]. בראשית שנת 2019 דיווחו פעילי 'רשת הלהט"ב ברוסיה' על רצח שני צ'צ'נים המזוהים כלהט"בים, ועל מעצרם של 40 להט"בים צ'צ'נים נוספים[8].

מנהיגי צ'צ'ניה

עריכה
 עמוד ראשי
ראו גם – ראש רפובליקת צ'צ'ניה

מאז 1991, כאשר הכריזה המדינה על עצמאות חד צדדית מרוסיה עמדו בראש הרפובליקה הבדלנית הצ'צ'נית האנשים הבאים:

ראשי צ'צ'ניה מאז 1999 – כאשר החל הממשל הפדרלי למנות נשיאים מטעמו – הם:

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא צ'צ'ניה בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ В Чечне наблюдается высокая степень религиозной нетерпимости, Caucasus Times, ‏2010-05-16 (ב־)
  2. ^ "עם פחות עכבות בביצוע משימות, לוחמים צ'צ'נים מסייעים לכוחות רוסיה". הארץ. נבדק ב-2022-02-28.
  3. ^ В Чечне наблюдается высокая степень религиозной нетерпимости, Caucasus Times, ‏2010-05-16 (ב־)
  4. ^ Александр ГАМОВ, Рамзан КАДЫРОВ: «Россия - это матушка родная», kp.ru, ‏2008-09-24 (ברוסית)
  5. ^ יונתן קירשנבוים, ‏עדויות קשות על רדיפה של הומואים בצ'צ'ניה, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 14 באפריל 2017
  6. ^ Gay men in Chechnya are being tortured and killed. More will suffer if we don’t act, the Guardian, ‏2017-04-13 (באנגלית)
  7. ^ "Chechnya police arrest 100 suspected gay men, three killed: report". The Globe and Mail (בCanadian English). 2017-04-03. נבדק ב-2022-03-05.
  8. ^ אוריאל לוי, ‏פעילי זכויות אדם: לפחות 2 גברים להט"ב נרצחו וכ-40 נעצרו בצ'צ'ניה, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 14 בינואר 2019