T.A.Z: אזור אוטונומי ארעי
T.A.Z: אזור אוטונומי ארעי (באנגלית: Temporary Autonomous Zone) הוא ספר הגות אנרכיסטי שיצא לאור תחת הפסאודונים חכים ביי (פיטר למבורן וילסון) בשנת 1991. הספר קורא למציאות של התקוממות מתמדת למול הממסד, בניגוד לחשיבה האנרכיסטית הקלאסית המבקשת מהפכה. החופש שבראשית התקוממות הוא תכליתה, ולכן היא תמיד זמנית. מכאן גם שמו של הספר - החיפוש אחר אזורי החופש הארעיים. חשיבותו של הספר נובעת בין השאר מכך שהוא חזה את המשמעויות על החברה ועל המשילות שיהיו לעלייתה של התקשורת הממוחשבת, שתהיה לימים האינטרנט.
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
פיטר למבורן וילסון  |
| שפת המקור |
אנגלית |
| סוגה |
פילוסופיה |
| נושא |
אנרכיה, אנרכיזם |
| הוצאה | |
| הוצאה |
Autonomedia |
| מקום הוצאה |
ברוקלין |
| תאריך הוצאה |
1991 |
  | |
אוטופיות של פיראטים עריכה
חכים ביי מתחיל בתיאור מחקרו על אזורים היסטוריים ש"נשלטו" על ידי קבוצות של פיראטים. אלו התקיימו ב"אזורים לבנים" במפה, מחוץ להישג ידם של המדינות. באזורים הללו התקיימו חברות דמוקרטיות מאוד, שוויוניות, ליברליות וחסרות שלטון מרכזי. עוד דוגמה היא רשת המצודות של כת החשישיים שהיו "מדינה" חסרת גבול וצורה. בהמשך מציין ביי כי מטרתו של ה-TAZ הוא ליצור אזור קטן וארעי של חופש ואוטונומיה מוחלטת לנמצאים בו - להימלט, ולו לזמן מה ובמקום מוגבל, מהמדינה. ה-TAZ איננו מהפכה אלא התהוות זורמת המשנה את המציאות במקום ובזמן בו היא מתהווה.
ביי מונה שלושה מאפיינים של ה-TAZ:
- הלהקה - אין מבנה של משפחה. המבנה דומה ללהקת ציידים נודדת. "הלהקה היא תוצר של שפע - ותוצאתה רוחב לב".
- ה-TAZ כפסטיבל. החגיגה, הזמן המיוחד כנוגד את "זמן העבודה החילוני" של המדינה. "מהות המסיבה: קבוצה של בני אדם הנמצאים פנים אל פנים ומשלבים כוחות כדי לממש תשוקות משותפות... על מנת ליצור אומנות קבוצתית ולהגיע להעברה הדדית של אושר עילאי".
- נוודות נפשית. אי היצמדות למקום או זמן. היכולת לנוע על פני מרחבים ולהישאר רלוונטיים בכל מקום. מכונת המלחמה של דלז וגווטארי.
הרשת (Net) והמרקם (Web) עריכה
אחד הכלים העיקריים ליצירת ה-TAZ הוא המרקם (Web). המרקם הוא רשת פרטית של העברת מידע, המורכבת על ובתוך הרשת הכללית והגלויה. המרקם משתמש ברשימות תפוצה מחתרתיות, בהפצה מפה לאוזן, בשימוש במשאבי התקשורת הקיימים להעברת מסרים כנגד השיטה. המרקם הוא כמו קורי עכביש על רשת הדייגים. אין חשיבות לטכנולוגיה המשמשת במרקם, היא יכולה להיות של העת העתיקה או של הסייבר ספייס.[1]
"הלכנו לקרואטן" והרצון לעוצמה כהיעלמות עריכה
"הלכנו לקרואטן" היה מסר שהשאירה חברת מתיישבים קטנה באמריקה לפני שנעלמה מאופק ההתבוננות של שאר המתיישבים ונטמעה באינדיאנים של קרואטן (אנ'). כאן ביי מביא מספר דוגמאות למקרים של נטישת החברה המערבית על ידי קבוצות שונות לטובת חיים באוטופיה פיראטית או ילידית מחוץ להישג החברה המערבית.
מכיוון שהמפה נסגרה, אין יותר מקומות שאפשר להתבודד בהם מהחברה, מציע ביי טקטיקה של היעלמות - לא התנגדות לחברה המערבית, אלא פעולה מחוץ לטווח המושגי שלה. לא אנאלפביתיות כמחאה על החינוך המערבי אלא לימוד עצמי מחוץ למסגרת. התארגנויות רשתיות נמוכות, חתימה במקום מהפכה ומרד הקיימות כולן בתוך החברה הקיימת ולא מחוצה לה.
לקריאה נוספת עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
יובל מלחי, פרק 204: הכלא הקפיטליסטי – למה אנחנו קונים וקונים וקונים… – ('לא סופי'), באתר "קטעים בהיסטוריה", 14 ביולי 2017
הערות שוליים עריכה
- ^ כאשר ביי כתב את הספר היישום הטכנולוגי המתקדם ביותר היה ה-BBS. היום ניתן לאמר כי Web 2.0 הוא יישום ברור של המרקם, אך כאלו התקיימו גם בתקופות שאינן טכנולוגיות, למשל כמו המקרה בשם "הורד של אקו".