Type O Negative

להקת מטאל גותי מניו יורק
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

טייפ או נגטיבאנגלית: Type O Negative) הייתה להקת מטאל גותי אמריקאית מברוקלין, ניו יורק.[1]

Type O Negative
מקום הקמה ברוקלין עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1989–2010 (כ־21 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מטאל גותי, דום מטאל
חברת תקליטים Roadrunner Records עריכת הנתון בוויקינתונים
www.typeonegative.net
פרופיל ב-IMDb
חברים לשעבר
פיטר סטיל
Sal Abruscato
Josh Silver
Kenny Hickey
Johnny Kelly עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סגנון

עריכה

הלהקה משויכת לז'אנר המטאל הגותי עקב הנימה האפלה והמלנכולית של המוזיקה שלהם, עם דגש כבד על נושאים כמו רומנטיקה, מוות ודיכאון – הכול בתוספת מנה כבדה של הומור שחור. Type O Negative יצרו סגנון ייחודי אשר משלב השפעות מסוגים שונים כולל דום מטאל, רוק גותי, רוק אלטרנטיבי ופאנק רוק. בסגנון ההלחנה, הלהקה מושפעת בעיקר מהרכבים כמו בלאק סבאת', במיוחד ביצירת אווירות אפלות ובקצבים איטיים, ואפילו כמה השפעות של הביטלס, להקה שהסולן פיטר סטיל תמיד העריך.

היסטוריה

עריכה

פיטר סטיל (נולד בשם פיטר ט. רטאיצ'יק) ניגן לקראת תחילת שנות ה-80 בלהקה בשם Fallout, להקה שהוקמה יחד עם חבריו לכיתה ג'ון קמפוס, לואי ביאטו וג'וש סילבר, שהפך יותר מאחור לקלידן של הלהקה.

מאוחר יותר, סטיל יצר קשר עם חבר ותיק שלו, סאל אברוסקטו, שהפך למתופף הראשון של הלהקה. הוא שכנע את ג'וש סילבר וחבר ילדות בשם קני היקי, לקחת חלק בפרויקט חדש, וכך יצר את הלהקה. בהתחלה נקראה הלהקה "Repulsion", ושינתה את שמה ל"Sub-Zero", אך בשל נוכחותן של להקות רבות עם אותם שמות, בחרו חבריה בשם טייפ או נגטיב כשם הסופי, כמשחק מילים. לסוג 0 קבוצת דם "שלילית".

בתחילת שנות ה-90, הוציאו חברי הלהקה דמו שמשך את תשומת לבם של אנשי ה-Roadrunner Records, שהציעו להם חוזה הקלטות הבכורה מ-1991 .

אלבום הבכורה, "Slow, Deep. and Hard", יצא בשנת 1991 ומאופיין בסגנון אפל ו"מרושע", שמעתה ואילך יאפיין את כל האלבומים שיבואו אחריו. לשירים באלבום יש חלקים קצביים איטיים של טביעת דום מטאל לסירוגין עם חלקים מהירים יותר, כמעט קרובים לת'ראש מטאל. אלבום זה הוא אחת היצירות השנויות במחלוקת של הלהקה, בשל ההומור השחור הקיים בו, אך עם זאת, הוא מוערך ביותר על ידי הלהקה. יש המגדירים את האלבום מעין קונספט על סטייה אנושית ונוירוזה, מלא בשנאה ואלימות.

מבקר המוזיקה פיירו סקארופי בחר באלבום כאלבום ההבי מטאל הטוב ביותר בכל הזמנים.

שנה לאחר מכן יצא האלבום "The Origin of the Feces" שהוקלט כאילו היה לייב, ובנוסף לכמה שירים מהאלבום הקודם, מכיל קאבר ל-"Hey Joe" מאת ג'ימי הנדריקס (היי פיט) ו-"Paranoid" מאת בלאק סאבת'.

"Bloody Kisses" והדרך להצלחה (1993–2001)

עריכה

"Bloody Kisses", אלבומם השלישי, הפך לאחד האלבומים המצליחים ביותר של הלהקה, עד כדי זכייה בדיסק הפלטינה בשנת 1993. הוא ממשיך את השיח המוזיקלי שהתחיל עם אלבום הבכורה, אבל עם פחות פסימיות לירית, וניסויים קוליים גדולים יותר: הרצועות מתארכות. בלהיטים "Christian Woman",‏ "Black No.1 (Little Miss Scare-Al)" הוסרו קטעים גדולים כדי להבטיח נגישות רבה יותר לעורכי לאחר יציאת האלבום, TON יצאה הלהקה לסיבוב הופעות עולמי. ב-1994 עזב סאל אברוסקוטו את הלהקה והצטרף ל-Life of Agony, הוא הוחלף על ידי ג'וני קלי.

ב-1996 יצא האלבום "October Rust", שהתקבל בחיוב על ידי מבקרי מוזיקה וזכה למועמדות לדיסק הזהב באותה שנה. בהשוואה ליצירות קודמות, גם באלבום זה יש דגש גדול יותר על מלודיות, תוך שמירה על הגוון האפל האופייני ללהקה. הדיסק עוסק נושאים עם רקע נלהב וחושני, כמו בשירים "Red Water",‏ "My Girlfriend's Girlfriend" ו-"Love You To Death".

ב-1997 הלהקה ניגנה כמה הופעות ובשנה שלאחר מכן הם חזרו לעבוד על "World Coming". האלבום שוחרר ב-1999 ומסמל שינוי עמוק לעומת "October Rust" הקודם, שכן הצלילים של היצירות המוקדמות יותר נוכחים שוב. בדיסק זה הנושאים החשובים ביותר הם: סמים, מיניות, פסיכולוגיה, דיכאון, פוביות והתאבדות, שוב במבט הומוריסטי.

בשנת 2000, יצא אלבום ששמו באופן אירוני "The Least Worst of Type O Negative", שאוסף את רוב הקטעים הישנים והלא משוחררים של הלהקה.

"Life Is Killing Me" ו-"Dead Again"

עריכה

ב-2003 יצא האלבום "Life Is Killing Me", שהציג את עצמו מיד כאחת היצירות המרוחקות מהצלילים הדקדנטיים והמעיקים של הקודמות. הלהקה מאיצה את המקצבים שלה, מגבירה את השימוש במנגינות ומקטינה את משך הרצועות. יש יותר "אופטימיות" ומשחקיות במילים של השירים עצמם. זמן קצר לאחר יציאת האלבום, פיטר סטיל התקבל לגמילה בגלל התמכרות לסמים.

Roadrunner Records הוציאה ב-2006 אנתולוגיה של "Best Of...‎" של הקבוצה ללא כל סייגים. בגלל הפרק השנוי במחלוקת – גם אם לא משמעותי – עזבה הלהקה את חברת התקליטים כדי להצטרף ל-SPV, שם הוציאו את אלבומם השביעי (והאחרון) "Dead Again" במרץ 2007. מהדיסק חולצו שני סינגלים, "The Profit of Doom" ו-"September Sun", אליהם צורפו שני קטעי וידאו בסיבוב ב-MTV Headbangers Ball. עם האלבום הזה, הלהקה זינקה מהמצעדים והגיעה למקום העשרים ושבע בין התקליטים הנמכרים ביותר של השנה. מאוגוסט 2007 ועד תחילת 2008 המשיכה הלהקה בהופעותיה, והופיעה גם ברוק אם רינג, המתקיים מדי שנה בנורבורגרינג שבגרמניה.

מותו של פיטר סטיל ופירוק (2010)

עריכה

ב-14 באפריל 2010, הסולן פיטר סטיל מת ממפרצת באבי העורקים. עם זאת, מכרים רבים עדיין טוענים כיום כי סטיל מת בהתאבדות, שכן בתחילת שנות התשעים הדיכאון הקשה ממנו סבל הוביל אותו מספר פעמים לנסות ליטול את חייו;[דרוש מקור] החברים הנותרים במתחם, לעומת זאת, כבר למדו על המחשבות האובדניות של סטיל על ידי קריאת המילים של כמה שירים באלבום "Slow, Deep and Hard". עקב אובדן האיש הקדמי, שאר החברים החליטו לפרק סופית את הלהקה. הגיטריסט קני היקי הכריז בראיון על פירוק הלהקה לאחר מותו של הסולן פיטר סטיל, במילים אלה: "Type O Negative מתה יחד עם סטיל, ולמרות שבעתיד אנחנו תהיה אפשרות להחליף אותו לא ננסה".

חברי הלהקה

עריכה
  • פיטר סטיל – שירה, בס (1989–2010)
  • ג'וש סילבר – קלידים, סינתיסייזרים (1989–2010)
  • קני היקי – גיטרה, קולות רקע (1989–2010)
  • ג'וני קלי – תופים, כלי הקשה (1994–2010)

חברים לשעבר

עריכה
  • סאל אברוסקוטו – תופים (1989–1994)

דיסקוגרפיה

עריכה
  • Slow, Deep and Hard (1991)
  • The Origin of the Feces (1992)
  • Bloody Kisses (1993)
  • October Rust (1996)
  • World Coming Down (1999)
  • Life Is Killing Me (2003)
  • Dead Again (2007)

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא Type O Negative בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה