אגודת תומכי אחים

אגודת תומכי אחים הייתה אגודת מתנדבים שסייעה בענייני רפואה. האגודה הוקמה על ידי מספר חברים תושבי השכונות החרדיות בירושלים, ופעלה בין השנים תש"א-תשל"ג (1941–1973). מזכיר האגודה והרוח החיה בפעילותה היה זאב יהודה פישמן.

זאב יהודה פישמן, מזכיר אגודת תומכי אחים, עם כתבה בעיתון העוסקת בפעילות האגודה

יסודה של האגודה

טופס הצטרפות להתנדב באגודה

בחודש תמוז תש"א (יולי 1941) התכנסו מספר חברים, תושבי השכונות הירושלמיות מאה שערים, זיכרון טוביה, בית ישראל וסביבתן, והקימו ארגון חסד למשפחות נזקקות. הרוח החיה בארגון היה זאב יהודה פישמן, שען במקצועו, תושב בתי ורשה, שעלה לארץ מפולין בשנת 1927. ייחודה של האגודה החדשה, ביחס לאגודות אחרות שפעלו באותה תקופה, היה בכך שהיא העניקה סיוע גם בתחום הרפואי.

מכתב תמיכה של רבנים באגודת תומכי אחים. ביניהם: הרה"צ רבי מרדכי רוקח מבילגורי (אחי האדמו"ר מבעלז), ר' עקיבא סופר אב"ד פרשבורג, ר' איסר זלמן מלצר, ר' יעקב משה חרל"פ ור' חיים ליב אויערבאך, תש"ז.

בחודשים הראשונים עסקו החברים בסידורים לוגיסטיים, שכללו את רישומה של האגודה אצל מושל מחוז ירושלים כנדרש בחוק העות'מאני שהיה תקף עדיין. משרד האגודה היה בביתו של ראש האגודה ר' שלמה הומינר בשכונת זיכרון טוביה, ושעות הפתיחה פורסמו בעיתונות. 

בקיץ תש"ב (1942) נערכה אספת חברים שבמהלכה הובעה אי-שביעות רצון מהתנהלותם של חברי ההנהלה, שחלקם אף לא שלמו דמי חברות כנדרש בתקנון. בסופה של הישיבה הוחלט למנות ועד חדש, אולם חברי הוועד המודח סירבו להשיב את הציוד שהיה ברשותם, שכלל כסף, ציוד רפואי ואף את חותמות האגודה שבהן המשיכו להשתמש וגרמו לבלבול רב בציבור. בנוסף, פנו חברי הוועד המודח ובראשם ר' שלמה הומינר למושל מחוז ירושלים בבקשה להירשם כאגודה חדשה בשם "תומכי אחים עממית", שלה מטרות דומות לאלה של אגודת "תומכי אחים" המקורית. המהלך לא יצא אל הפועל, אך הפיצול והמאבקים שבאו בעקבותיו שאבו כוחות רבים מחברי האגודה וכמעט לא הותירו פנאי לפיתוחו של הארגון עד קום המדינה.

פעילות האגודה

מכתב תודה לאגודה על סיוע בתרומת דם

עם תום מלחמת העצמאות, בשלהי שנת תש"ט (1949), שבה האגודה לפעילות והתמקדה בהשאלת ציוד רפואי ובארגון תרומות דם. הנוהל בבתי החולים היה שכתנאי לאשפוז ולביצוע ניתוח, היה על החולה לדאוג למנות דם מבעוד מועד. לרוב, היו אלה בני משפחה שתרמו דם לקרוביהם, אולם לא לכולם היו בני משפחה, ולא תמיד יכלו או רצו בני המשפחה לתרום דם, וגם כאשר הסכימו לתרום דם לא תמיד היה זה סוג הדם שהתאים למאושפז. נוצר מצב שניתוחים דחופים נדחו במשך ימים ושבועות בהיעדר מנות דם. הנפגעים העיקריים היו ניצולי השואה, שהגיעו לארץ ללא משפחה, ומשפחות במעמד כלכלי נמוך שלא היה באפשרותן לשלם עבור תרומות דם בשוק השחור.

מעיין הדם

אגודת "תומכי אחים" הקימה את "מעין הדם" שנועד לסייע למשפחות אלה בעת צרתם. מדובר במאגר רשום ומסודר של מתנדבים בגילאי 17–60 שהיו מוכנים לתרום דם ללא כל תמורה. כשהתקבלה בקשה לתרומת דם, נשלחו מתנדבים בהתאם למספר המנות ולסוג הדם הדרוש, ובכך הצילו חיים והקלו על ייסוריהם של החולים ובני משפחותיהם. אשתו של פישמן, רחל לאה, סייעה אף היא לפעילות האגודה, וכל מי שתרם דם קיבל פתק והיה מגיע אליה לקבל כוס תה עם עוגת טורט מעשה ידיה.

ממכתבי התודה הרבים שנותרו^{[דרוש מקור]} ניתן ללמוד שפעילות האגודה חצתה עדות, מגדרים, אמונות והשתייכות פוליטית, והיא ניתנה לכל פונה, חינם אין כסף, במהירות וביעילות. אולם לא רק יחידים נעזרו ב"מעין הדם"; גם מוסדות כמו לשכות הסעד בירושלים ובבית שמש, משרד הביטחון, ואפילו בתי החולים הירושלמיים – הדסה, ביקור חולים ושערי צדק – הפנו את מטופליהם בשעת הצורך לקבלת תרומות דם מ"מעין הדם", וגם הם ציינו לשבח את פעילותה מצילת החיים של האגודה ואת יעילותה וצניעותה.^{[דרוש מקור]}

השאלת ציוד רפואי

בנוסף לתרומות הדם, הייתה האגודה פורצת דרך בתחום השאלת ציוד רפואי בסיסי שהיה יקר באותה עת. הציוד שהושאל כלל בין השאר סירי לילה, מנורות ריפוי, מכונות אדים לסובלים מאסתמה, משאבות חלב ליולדות ובקבוקי גומי למים חמים. כמו כן ניתנו בחינם אלכוהול לחיטוי, משחות שונות, צמר גפן, תחבושות, תרופות מסוימות וגם טיפולי רפואה משלימה, כגון כוסות רוח, חוקן, ומסאז'ים.

זאב יהודה פישמן (1902–1981) מזכיר האגודה והרוח החיה בפעילותה

הציוד אוכסן בארון מיוחד בביתו של פישמן, שניהל את מערך ההשאלה. בתמורה לקבלת הציוד נדרשו הפונים להשאיר משכון עד להשבתו של הציוד.

לינת צדק

תחום נוסף בו עסקה האגודה היה סיוע למשפחות שיקיריהם חלו והיה צריך להשגיח ולסעוד אותם כל שעות היממה. לאגודה היה מאגר מתנדבות ומתנדבים שהגיעו לסעוד את החולה במשך שעות הלילה כדי לאפשר לבני המשפחה לצבור כוחות.

המאבק בבירוקרטיה מאז קום המדינה

בעקבות פניות האגודה לסיוע מנדיבים יהודים באמריקה, הגיע עבורה ציוד מהעולם, אולם כדי לשחררו מהנמל הוטל על האגודה לשלם מכס ומיסים נוספים. מרץ רב הושקע על ידי פישמן בפניות לגורמים שונים כדי לזכות לפטור מתשלום המכס ממנו נהנו גם אגודות אחרות, ואכן במספר מקרים שוחרר הציוד ללא תשלום מיסים. אולם האגודה לא הסתפקה בפטורים מקומיים וביקשה מראש הממשלה דוד בן-גוריון פטור קבוע. משלא התקדמו הדברים, פנה פישמן לחבר הכנסת מיכאל חזני מסיעת הפועל המזרחי, וביקש את עזרתו. הלה פנה בשאילתה לשר האוצר לוי אשכול בי"ט כסלו תשי"ד (26 בנובמבר 1953).

הבקשות החוזרות ונשנות בענייני פטור ממכס הניעו את משרד הבריאות, עוד קודם להגשת השאילתה, לתהות על קנקנה של האגודה. הסיבה לכך הייתה רצונו של משרד הבריאות להכניס סדר וארגון בענייני הרפואה של המדינה הצעירה. לאחר שחוקק בשנת תש"י (1950) חוק מגן דוד אדום שהקנה למד"א את סמכויות מתן העזרה הראשונה וסידור ענייני מאגר הדם הארצי, שאף משרד הבריאות לבטל או לצמצם עד כמה שניתן את פעילותן של אגודות אחרות שעסקו בתחום זה.

זאב יהודה פישמן מזכיר האגודה ליד משרד האגודה.

בז' תשרי תשי"ד (16 בספטמבר 1953) ערכו ד"ר מ. מאיר, סגן מנהל הגף לשירותי רפוי, ומר וינוגרד מלשכת הבריאות הירושלמית, ביקור במשרד האגודה ששכן בביתו של פישמן בבתי ורשה בירושלים. בדו"ח שמסרו השניים לשר הבריאות הם ציינו כי אמנם קיימת פעילות של השאלת מצרכים זולים לחולים נזקקים, אך ישנם ליקויים רבים בהתנהלותה של האגודה, ועל כן המלצתם הייתה שאין להתייחס לארגון זה כ"אגודה רפואית". בתשובתו לשאילתה שהוגשה לו, ציטט השר לוי אשכול חלקים מדו"ח זה מעל במת הכנסת, ועל בסיסו דחה את בקשת הפטור ממכס.

סופה של האגודה

עם התפתחות המדינה והתמסדות מוסדותיה הרפואיים הלך ופחת הצורך בארגונים פרטיים, והיקף פעילותה של האגודה ירד בצורה ניכרת. ממכתבי התודה שהגיעו לאגודה במשך שנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 ניתן ללמוד כי למרות המתיחות בין האגודה למשרד הבריאות, האגודה המשיכה לסייע בתרומות דם עבור מקרי סעד שלא קיבלו מענה במקום אחר, גם ללא הכרה ותמיכה ממשרד הבריאות. ניתן למצוא בין מכתבי התודה גם מכתבים מטעם בתי החולים הדסה, ושערי-צדק שהמשיכו להיעזר בשירותי האגודה והוקירו את תרומתה החשובה.^{[דרוש מקור]}

לאחר מלחמת ששת הימים, הפסיקה האגודה את פעולתה בתחום תרומות הדם והמשיכה בפעילות בתחומי "לינת צדק" והשאלת ציוד רפואי. פעילות האגודה נפסקה כליל לאחר מלחמת יום הכיפורים בשנת תשל"ד (1973).

לקריאה נוספת

• ישראלי עדו, עת-מול עיתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל, גיליון 282, אייר תשפ"ג (מאי 2023), עמ' 29–33.
• ישראלי גדעון, רחל-לאה וזאב-יהודה פישמן, הוצאה עצמית, תשפ"א (2021).

קישורים חיצוניים

• אגודת תומכי אחים, באתר ארכיון המדינה