אריה צימוקי
אריה צימוקי (רוזינקו) (27 בפברואר 1919 – 1 בדצמבר 1985) היה פעיל ציוני ועיתונאי ישראלי, שעסק בעיקר בנושאי ממשלה ומדיניות חוץ. ייסד את המועצה הציונית בישראל, שימש כחבר עמית בהנהלה הציונית ובחבר הנאמנים של הסוכנות היהודית ושימש כסגן נשיא הפדרציה הבינלאומית של העיתונאים.
 | |
| לידה |
27 בפברואר 1919 קובל, הרפובליקה הפולנית השנייה  |
|---|---|
| פטירה |
1 בדצמבר 1985 (בגיל 66) |
| שם לידה |
אריה רוזינקו |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
| מדינה |
 ישראל |
| מעסיק |
ידיעות אחרונות (1955–1983) דבר, על המשמר, למרחב |
| תחום סיקור | פוליטיקה, מדיניות חוץ |
| צאצאים |
טובה צימוקי לוין |
  | |
קורות חיים עריכה
אריה רוזינקו נולד בעיר קובל שבמחוז ווהלין (פולין), בן לגיטל ויום-טוב. למד ב"חדר", המשיך בבית ספר העממי עברי "הרצליה" וסיים את לימודיו בגימנסיה העברית "תרבות" בקובל. בוגר קן "השומר הצעיר". מגיל צעיר גילה זיקה עמוקה לעיתונאות. פרסם פיליטונים ומאמרים בשבועון הציוני המקומי "קאָוולער שטימע" ('הד קובל').
בשנת 1938 עלה לארץ ישראל באמצעות סרטיפיקט סטודנט. ב-1941 סיים את לימודיו בפקולטה להיסטוריה עברית וכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים. היה חבר בהגנה, שירת כנוטר והיה פעיל באיגוד לשיקום האסיר. ב-1943 עבד כפרשן לחדשות חוץ בעיתונים "דבר", "על המשמר" ו"למרחב". עם קום המדינה ב-1948 שימש דובר (קצין עיתונות) משטרת ירושלים במשך שבע שנים, עד 1955.[1] עבר לעיתון "ידיעות אחרונות", שם שימש כתב פוליטי ומדיני בין השנים 1963–1985. נחשב לעיתונאי בעל קשרים ומקורות בצמרת הפוליטית של המדינה ולאיש סודם של ראשיה ושריה הבכירים. כעיתונאי התמסר לטיפוח כותבי יידיש ברחבי העולם ושימש כסגן נשיא הפדרציה הבינלאומית של העיתונאים (1972–1984).
צימוקי ייסד את המועצה הציונית בישראל, שימש כחבר בהנהלה הציונית ובחבר הנאמנים של הסוכנות היהודית. לאחר מותו נפתחה על שמו מדרשה לציונות על הר הרצל שיזם ופעל להקמתה.
צימוקי היה נשוי לחוה (מזכירת המערכת של סניף ידיעות אחרונות בירושלים) ואב לשתי בנות, בהן העיתונאית טובה צימוקי לוין. התגורר בשיכון העיתונאים (ירושלים).[2] נפטר בדצמבר 1985, בגיל 66. נקבר בהר המנוחות. כיכר נקראת על שמו בירושלים ופרס על שמו מוענק למחקר על הציונות.
קישורים חיצוניים עריכה
- משפחת רוזינקו(הקישור אינו פעיל) באתר ארגון יוצאי קובל
- נפטר אריה צימוקי, מעריב, 2 בדצמבר 1985
- אריה צימוקי – למנוחות, מעריב, 3 בדצמבר 1985
הערות שוליים עריכה
- ^ עתונאי ירושלים נפרדו מקצין העתונות במשטרה, הצופה, 15 באפריל 1955.
- ^ דוד קרויאנקר, שכונות ירושלים: טלביה, קטמון והמושבה היוונית, ירושלים: הוצאת כתר, 2002, עמ' 110