הינקו גוטליב
הינקו (חיים) גוטליב (בסרבו-קרואטית: Hinko Gottlieb, בסרבית קירילית: Хинко Готлиб; 5 במאי 1886, ג'וּרְגֶבָאץ(אנ'), האימפריה האוסטרו-הונגרית – 22 בנובמבר 1948, חולון, ישראל) היה סופר, משורר, מסאי, מחזאי, עיתונאי, עורך ומתרגם יוגוסלבי, יהודי מקרואטיה, אשר כתב בסרבו-קרואטית. גוטליב היה גם משפטן ופעיל ציוני ובמהלך מלחמת העולם השנייה נמנה עם כוחות הפרטיזנים של טיטו. בסוף חייו התיישב בישראל.
 | |
| צילום משנת 1948 | |
| לידה |
5 במאי 1886 ג'וּרְגֶ'בָאץ, קרואטיה, אז באימפריה האוסטרו-הונגרית |
|---|---|
| פטירה |
22 בנובמבר 1948 (בגיל 62) חולון, ישראל |
| מדינה |
האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
| מקום קבורה |
בית הקברות נחלת יצחק |
| עיסוק | סופר, משורר, מחזאי, מתרגם, מסאי, עיתונאי ועורך דין |
| שפות היצירה | סרבו-קרואטית |
  | |
קורות חייו עריכה
חיים[1] הינקו גוטליב נולד בכפר ג'וּרְגֶ'בָאץ ובהמשך עבר לזאגרב. הוא למד משפטים באוניברסיטת זאגרב ובהמשך רכש תואר דוקטור במשפטים. הוא היה פעיל בקהילה היהודית של ווקובר וב-1909 ייצג אותה בכנס הקהילות היהודיות בקרואטיה שנערך בזאגרב.[2] במהלך מלחמת העולם הראשונה לחם גוטליב בחזית האיטלקית ובחזית המקדונית. ב-1918 נישא לרוז'ה לבית לווינשטיין, פתח משרד עצמאי לעריכת דין ונבחר ליושב ראש הקהילה היהודית וההסתדרות הציונית בביילובאר. באותה העת מנתה הקהילה כ-500 נפשות. ב-8 ביוני 1925 עמד גוטליב בראש רשימה יהודית נפרדת לבחירות המוניציפליות בביילובאר וזכה לרוב קולות בני הקהילה היהודית.[3] ב-1929, שב לזאגרב.
ב-1941, לאחר כיבוש ממלכת יוגוסלביה על ידי גרמניה הנאצית וכינון מדינת קרואטיה העצמאית בשלטון האוסטאשה, החלו רדיפות יהודים. הינקו גוטליב נעצר, עבר עינויים במטה האס אס בזאגרב ובהמשך הועבר לגראץ ולבית כלא בווינה. מאוחר יותר הועבר לאיטליה. שני בניו ולאדו ודאנקו הצטרפו לכוחות הפרטיזנים של טיטו ונהרגו. ולאדו בתאונת דרכים בדרום איטליה ודאנקו באחד ממחנות ההשמדה. דירתו בזאגרב נשדדה וכל תכולתה ובכלל זה כתבי יד אבדה.
ב-1943 הועברו בני הזוג גוטליב לאיטליה ושם שוחררו בידי עצירים שהתקוממו. הם הצטרפו לשורות הפרטיזנים של טיטו וב-1944 הוטסו לבארי שבאיטליה, כנציגי הצלב האדום לטיפול והסדרת פינויים של שארית הפליטה.[4] ב-1945 חל קרע בין גוטליב לבין הנהגת הפרטיזנים היוגוסלבים על רקע פעילותו הציונית. גוטליב ורעייתו עלו לארץ ישראל המנדטורית בספינת מעפילים ונעצרו על ידי הבריטים במחנה המעצר בעתלית. בסוף השנה, שוחררו ועברו לקיבוץ כפר גלעדי שם שהו מספר חודשים, לאחר מכן עברו להתארח אצל ידידים בגבעת רמב"ם ולבסוף לדירה בשיכון בקצה החולות בחולון.
בני הזוג נקלעו למשבר כלכלי קשה. למחייתו התפרנס גוטליב ממכירת מוצרי מאפה שאפתה רעייתו, תוך שהוא ממשיך את עבודתו הספרותית בלילות. ביומנו כתב ב-3 באוגוסט 1948:
”באיזו קלות ומהירות השלים חוג מכרינו, החיים בנסיבות משופרות, עם ירידתנו הכלכלית והחברתית, שאנו שני בני אדם זקנים, תשושים ועייפים עד מוות, נאלצים במאמץ עליון, ברפש ובסביבה שאינה הולמת אותנו, להשתכר את הגרושים המועטים להוצאות מחייתנו העלובה, ושלצורך זה אנו עושים עבודה העולה על כוחותינו הגופניים והרוחניים, משום שהיא נמשכת שש עשרה שעות ליום.”[5]
הינקו גוטליב הלך לעולמו בנובמבר 1948 מסרטן הכבד והוא בן 62 שנים ונקבר בבית הקברות נחלת יצחק בחלקת הסופרים-עיתונאים. רוז'ה אלמנתו נפטרה ב-13 בדצמבר 1974 ונקברה באותו בית עלמין. סיפוריו תורגמו לעברית על ידי ידידו ד"ר צבי רותם.
פעילותו הספרותית עריכה
פעילותו הספרותית כללה רשימות אוטוביוגרפיות, שירה, סיפורת, מחזות, תרגומים, ועריכה של כתבי עת לספרות ושירה. גוטליב שלט הן בקרואטית והן בגרמנית כבשפת אם וכן ביידיש ומעט בעברית.
חלק ניכר מכתיבתו הספרותית במהלך 40 שנות כתיבה, אבד, או לא פורסם. ספרו "המפתח לשער הגדול" בגרסתו הראשונה אבד, וגוטליב שיכתב אותו. הספר מסוגת המדע הבדיוני תורגם ונדפס לראשונה באנגלית בארצות הברית ב-1947. בעברית פורסמו כארבעים מסיפוריו הקצרים. הוא כתב חמישה מחזות: "היער שנשרף", "ניסויו של פרופסור איבנס", שיילוק בע"מ, "תיבה מפרס" ו "משחק מחצות לילה" והותיר שלושה רומנים בלתי גמורים, אשר תורגמו ומופיעים בכרך א' של כתביו - "סיפורים". ב-1936 תרגם את שירי היינריך היינה וכן את כתבי י.ל. פרץ לסרבו-קרואטית. כמחזאי חיבר קומדיות שהועלו על במות יוגוסלביה, ורק אחת נותרה בעזבונו.
בשנות ה-30 של המאה ה-20, ערך גוטליב את כתב העת "אמנות" אשר יצא לאור בקרואטיה היוגוסלבית בין 1936–1941 ופרסם בו מספר מאמרים.[6] בארץ ישראל, כתב 24 סיפורים, פרסם עשרות תרגומים שהופיעו בעיתוני התקופה, בין השאר ב "דבר", "הגה", "חדשות הערב", וכן ושלושה סיפורי ילדים אשר פורסמו ב"דבר לילדים", 1948.
גוטליב זכה להוקרה כמשורר לירי ולאומי בקרואטיה. מבחר משירתו "אייר - המאי היהודי" הופיע ב-1935. חלק משיריו הופיעו תחת שמות עט שונים עוד בנעוריו.
ספריו בעברית עריכה
- המפתח לשער הגדול, עם עובד, 1950.
- המפתח לשער הגדול ועוד שלושה סיפורים, ספריית תרמיל, 1997.
- כתבי ה. גוטליב, כרך א': סיפורים, הקדים מסה: פרופ' דב סדן, תרגם, צירף מבוא ותולדות חיים: צבי רותם, הוצאת עקד, תש"מ,1980, והוצאה מחודשת בשנת 2000.
- כתבי ה. גוטליב, כרך ב': מחזות-מאמרים-יומן, תרגם צבי רותם, הוצאת עקד, 1980, והוצאה מחודשת בשנת 2000.
לקריאה נוספת עריכה
- דינה קטן בן-ציון, "היער, המפתח והשער הגדול: הינקו גוטליב", בתוך: נוכחות והיעלמות, יהודים ויהדות ביוגוסלביה לשעבר בראי הספרות, הוצאת מאגנס, ירושלים 2002, עמ' 164–177.
קישורים חיצוניים עריכה
- ספרי ה. גוטליב, באתר סימניה
- The Key To THe Great Gate, A Novel By Hinko Gottlieb באתר אמזון
- קריאה נואשת של שרידי היהודים ביוגוסלאויה, דבר, 27 באוגוסט 1944
- הינקו גוטליב, מעשה במעיל חורף, דבר, 25 באוקטובר 1946
- ד"ר הינקו גוטליב-ידיעה על מותו, על המשמר, 23 בנובמבר 1948
- ד"ר הינקו גוטליב-סופר ציון בקרואטיה ליום השבעה, על המשמר, 30 בנובמבר 1948
- עמנואל בן גריון, הינקו גוטליב: המפתח לשער הגדול, דבר, 11 בספטמבר 1950
- צבי רותם, סופר הגולה היוגוסלאוית-עשור למותו של הינקו גוטליב, דבר, 31 באוקטובר 1958
- אהוד בן עזר, מפתח לשער הגדול, דבר, 31 באוקטובר 1980
- הינקו גוטליב, באתר marjanhajnal.wordpress (בבוסנית)
הינקו גוטליב (1886-1948), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ החברה קדישא - פרטי נפטרים, באתר החברה קדישא, אוחזר ב-13 בספטמבר 2014.
- ^ הקהילה היהודית בווקובר, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1988, עמוד 118.
- ^ הקהילה היהודית בביילובאר, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, עמוד 41.
- ^ שרידי יהדות יוגוסלביה צפויים לכלייה ברעב ובקור, משמר, 24 באוקטובר 1944.
- ^ כתבי ה. גוטליב, כרך א': סיפורים, הוצאת עקד, 2000, הקדמה עמוד כט'.
- ^ הקהילה היהודית בזאגרב, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, עמוד 137.