חוק ועדות חקירה

חוק ועדות חקירה, תשכ"ט–1968 הוא חוק המסדיר את מינויה, הרכבה ופעילותה של ועדת חקירה ממלכתית בישראל.

חוק ועדות חקירה, תשכ"ט–1968
פרטי החוק
תאריך חקיקה 30 בדצמבר 1968
תאריך חקיקה עברי ט' בטבת תשכ"ט
גוף מחוקק הכנסת השישית
חוברת פרסום ספר החוקים 548 מ-8 בינואר 1969, עמ' 28
הצעת חוק ממשלתית
משרד ממונה משרד המשפטים
מספר תיקונים 6
נוסח מלא הנוסח המלא
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היסטוריה חקיקתית עריכה

קודם לחקיקת חוק ועדות חקירה, ועדות חקירה הוקמו מתוקפה של פקודת ועדות חקירה, 1921[1] - פקודה מנדטורית שנשארה בתוקפה מכוח פקודת סדרי השלטון והמשפט. החוק שהוצע להחליפה כלל שינויים אחדים בדרכי הקמת ועדת חקירה ובסמכותה, בין השאר לפי המלצותיה של ועדה באנגליה שבחנה נושא זה.[2] החוק אושר בכנסת השישית ב-30 בדצמבר 1968.[3]

מאז אישורו תוקן החוק שש פעמים. תיקונים עיקריים:

בתיקון ראשון לחוק, משנת 1972, נוספו לו סעיף המאפשר לוועדה להגיש דו"ח חלקי או דו"ח ביניים, וסעיף הקובע עונש על המשפיע או המנסה להשפיע שלא כדין על ועדת חקירה או על חבר מחבריה בכל הקשור לעבודת הוועדה.[4]

בתיקון מס' 5 משנת 2005 נוספו לחוק אפשרויות אחדות להגבלת פרסומו של דו"ח ועדת החקירה.[5]

הוראות החוק עריכה

מינוי הוועדה עריכה

הסמכות להקמת הוועדה נתונה לממשלת ישראל, כאשר ”קיים עניין שהוא בעל חשיבות ציבורית חיונית אותה שעה הטעון בירור” (סעיף 1 לחוק ועדות חקירה). לאחר החלטת ממשלה להקים ועדת חקירה, נשיא בית המשפט העליון ממנה את חברי הוועדה, המונה שלושה חברים (או מספר אי-זוגי גדול יותר). על יושב ראש הוועדה להיות שופט של בית המשפט העליון או שופט של בית משפט מחוזי או שופט כזה בדימוס, ונדרש שיינתן בה ביטוי הולם לייצוגם של בני שני המינים.

בנוסף למינוי ועדת חקירה לפי החלטת הממשלה מכוח חוק זה, בהתאם לסעיף 14(ב) לחוק מבקר המדינה, תשי"ח-1958 רשאית גם הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת להורות על הקמת ועדת חקירה, בעקבות דו"ח ביקורת שהוגש לה על ידי מבקר המדינה.

פעילות הוועדה עריכה

על ועדת החקירה לחתור לחקר האמת. עם זאת, הוועדה אינה כפופה לסדרי דין כמו בבית משפט, וגם לא לדיני הראיות. סדרי הדין של ועדת חקירה נקבעו בתקנות ועדות חקירה (סדרי דין), תש״ל–1969.[6]

הוועדה מוסמכת להזמין עדים על מנת לחקור אותם, לדרוש מהם תשובות שאינן מתחמקות, להשביע עדים ולדרוש מהם להראות מסמכים שברשותם. הוועדה מוסמכת להטיל קנס על מי שמסרב לבצע הוראות אלו של הוועדה. זימון העדים נעשה בהתאם לתקנות ועדות חקירה (התייצבות עדים לחקירה), תשכ״ד–1964.[7]

יושב־ראש הועדה רשאי להוציא צו חיפוש, לשם הצגתו של מסמך או מוצג אחר הדרוש לחקירה. לשם איסוף חומר הדרוש לחקירה, רשאי יושב־ראש הוועדה להטיל תפקיד זה על אדם הכשיר לכך.

עדות שנמסרה לפני ועדת חקירה או לפני מי שהוטל עליו לאסוף חומר לחקירה, לא תשמש ראיה בהליך משפטי, חוץ ממשפט פלילי בשל מסירת אותה עדות.

ראתה ועדת חקירה שאדם עלול להיפגע מן החקירה או מתוצאותיה, יודיע לו יושב־ראש הועדה במה הוא עלול להיפגע ויעמיד לרשותו את חומר הראיות הנוגע לאותה פגיעה והנמצא בידי הוועדה. מי שקיבל הודעה כזו רשאי להתייצב לפני הוועדה, בעצמו או על ידי עורך דין, להשמיע דברו ולחקור עדים, אף אם כבר העידו לפני הוועדה, ורשאית הוועדה להתיר לו להביא ראיות, והכל בענין הפגיעה כאמור.

דיוני הוועדה יהיו בפומבי, אך היא רשאית לקיים דיון בדלתיים סגורות אם שוכנעה שהדבר דרוש לשם שמירה על ביטחון המדינה, על יחסי החוץ של המדינה, על עניין כלכלי חיוני של המדינה או על דרכי הפעולה החסויות של משטרת ישראל, או לשם הגנה על המוסר או על שלומו של אדם.

בגמר דיוניה תערוך ועדת חקירה דו"ח על תוצאות חקירתה ועל המלצותיה, אם תמצא לנכון להוסיף המלצות, ותגיש את הדו"ח לממשלה. הוועדה רשאית לערוך דו"חות חלקיים או דו"חות ביניים שעניינם המלצות לנקיטת צעדי ביניים. הוועדה תפרסם ברבים את הדו"ח שלה סמוך אחרי הגשתו לממשלה, אך היא רשאית שלא לפרסם את הדו"ח, כולו או מקצתו, אם שוכנעה שהדבר דרוש למניעת פגיעה של ממש בביטחון המדינה, ביחסי החוץ של המדינה, בעניין כלכלי חיוני של המדינה בשלומו או בפרטיותו של אדם, או בדרכי הפעולה החסויות של רשות או גוף שיש להם סמכות חקירה על פי דין. דו"ח הוועדה לא ישמש ראיה בכל הליך משפטי.

מימוש החוק עריכה

מאז חקיקת החוק ועד סוף שנת 2023 הוקמו 16 ועדות חקירה מכוח חוק ועדות חקירה וארבע ועדות חקירה הוקמו מכוח חוק מבקר המדינה.[8]

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה