יהושע בן אריה

יהושע בן אריה
נולד ב-1929

תרומות עיקריות

גאוגרפיה של ארץ ישראל וירושלים בפרט

נתונים נוספים
ענף מדעי	גאוגרפיה
ארצות מגורים	ישראל
פרסים והנצחה	חתן פרס ישראל לחקר החקר ארץ ישראל לשנת תשנ"ט.

יהושע בן אריה (נולד ב-1929) הוא פרופסור לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית ורקטור האוניברסיטה לשעבר. בן אריה הוא מגדולי חוקריה של ירושלים וארץ ישראל, חתן פרס ביאליק ופרס ישראל בתחום חקר ארץ ישראל לשנת תשנ"ט.

ראשית דרכו

יהושע בן אריה נולד בפתח-תקוה למשפחת יהושע שטמפפר ממייסדי המושבה מצד אמו, ולמשפחת לוינזון, מאוחר יותר בן אריה מצד אביו.

הוא החל את דרכו כמורה בבית ספר תיכון. בשנת הלימודים 1949–1950 התחיל את חוק לימודיו באוניברסיטה העברית בחוגים להיסטוריה של עם ישראל ובחוג החדש לגאוגרפיה שרק נפתח אז על ידי דוד עמירן. בתום לימודיו שב לצבא והיה חוקר במחלקת ההיסטוריה של צה"ל תחת נתנאל לורך. ענף ההיסטוריה עסק באותה תקופה בחקר מלחמת העצמאות. בן אריה הכין חוברות פרקי הסברה המלוות במפות וכוללות 12 שיעורים. החוברת היוותה את התשתית לשיעורים והרצאות של מורים וקצינים בצבא במשך שנים רבות. בהתבסס על החוברת נכתב הספר תולדות מלחמת הקוממיות, שיצא לאור בהוצאת משרד הביטחון. נתנאל לורך, שהסתכסך עם הצבא עקב גישתו ההיסטוריוגרפית, הוציא ספר שהוא גרסה משלו לתולדות מלחמת הקוממיות.

פעילותו האקדמית

בשנת 1958 שקד בן אריה על עבודת מאסטר אודות הגאוגרפיה של חבל לכיש שהיה אז שטח מוזנח במחקר. הדבר הובילו לחקור את מערכות המסתור בבית גוברין. את הדוקטורט הוא הגיש בשנת תשכ"ג 1962 לאוניברסיטה העברית, בהנחייתו של יצחק שטנר בנושא "הגאוגרפיה האזורית של עמק הירדן התיכון: מהכנרת בצפון ועד נחל תבור בדרום".

בשנת 1966 מונה בן אריה למרצה באוניברסיטה העברית, והפך למרצה בכיר שלוש שנים לאחר מכן. בשנת 1971 מונה לראש המחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית, ושימש כפרופסור אורח באוניברסיטת אוטווה, ובלונדון ומרילנד. ב-1972 היה לפרופסור חבר באוניברסיטה העברית, ושבע שנים לאחר מכן היה לפרופסור מן המניין.

בן אריה שימש כעמית מחקר בלונדון, שם אסף חומר על ספרות הנוסעים לארץ ישראל במאה ה-19. מחקרו יצא לאור בספר בשנת 1970 בשם: ארץ ישראל במאה התשע-עשרה - גילויה מחדש. בשנים 1977 ו-1979 ראו אור שני ספריו על ירושלים תחת הכותר עיר בראי התקופה. הוא עסק בחקר ארץ ישראל והתיישבותה, וערך מספר מחקרים שבדקו את כמות והרכב האוכלוסייה לפני ההתיישבות הציונית.
לאחר שעבר לאקדמיה ורכש לו שם ומעמד בארץ ובעולם, הרבה בן אריה לפעול במוסדות להשכלה גבוהה בישראל. בן היתר, הוא היה ממקימי אוניברסיטת חיפה ומהמייסדים של המחלקות לגאוגרפיה באוניברסיטאות תל אביב, חיפה ובאר שבע. במקביל פעל גם במוסדות חינוך ותרבות שונים, כמו במשרד החינוך, במועצה לשימור אתרים, וביד יצחק בן צבי בו היה פעיל במפעלי מחקר גדולים, וביניהם בייסוד "הקתדרה בעל פה" והמשכה - כתב העת קתדרה).

בשנים 1973–1977 כיהן בן אריה כראש וועדת מקצוע הגאוגרפיה במשרד החינוך. בשנים 1974–1977 היה מנהל 'המרכז לחקר ארץ ישראל והציונות' באוניברסיטה העברית, ובשנים 1974–1977 היה יושב ראש הוועדה האקדמית של יד יצחק בן צבי. בשנים 1981–1985 כיהן כדיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית, ובשנים 1989–1993 ניהל את 'המכון לחקר ארץ ישראל ויישובה' של יד יצחק בן-צבי. בשנים 1993–1997 כיהן כרקטור האוניברסיטה העברית.

בן אריה מתגורר בשכונת רחביה בירושלים ושוקד בימים אלה על הכרך השלישי בסדרת "עיר בראי תקופה" על ימי המנדט הבריטי. הוא ממשיך להרצות בחוג לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית, ומעביר שיעורים וסיורים במכון שכטר.

השפעתו

בן אריה נחשב לאבי האסכולה הגאוגרפית-היסטורית המודרנית בארץ. אסכולה זו משלבת תחומי ידע שונים ובהם היסטוריה, גאוגרפיה וארכאולוגיה לכדי מיקשה אחת. זוהי גישה אינדוקטיבית הדוגלת באיסוף מרבי של מקורות: סקירת השטח, שימוש במפות, ספרות, תעודות, שניתן לבסס מהן מסקנות במסגרת הזמן הנחקרת הרלוונטית. בתחום זה עמד בן אריה בקשרים קרובים עם עמיתיו חוקרי האסכולה ברחבי העולם.

הוא העמיד דור של תלמידים ממשיכי דרכו ברחבי האקדמיה הישראלית, בהם פרופ' רות קרק ופרופ' רן אהרנסון (האוניברסיטה העברית), פרופ' גדעון ביגר (אוניברסיטת תל אביב), פרופ' יוסי בן-ארצי (אוניברסיטת חיפה), פרופ' יוסי כץ (אוניברסיטת בר-אילן), ורבים אחרים.

בשנת 1978 זכה בפרס ביאליק לחכמת ישראל על ספרו "עיר בראי תקופה" ובשנת 1999 זכה בן אריה בפרס ישראל בתחום חקר ארץ ישראל. בשנתיים שלאחר מכן יצאו לכבודו שני ספרים: האחד, נוף מולדתו: מחקרים בגאוגרפיה של ארץ-ישראל ובתולדותיה, מוגשים ליהושע בן-אריה (עורכים: יוסי בן-ארצי, ישראל ברטל, אלחנן ריינר, ירושלים: הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, תש"ס); השני, ארץ בראי עברה: מחקרים בגאוגרפיה היסטורית של ארץ ישראל (בעריכת רן אהרנסון וחגית לבסקי. ירושלים: הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית ירושלים, תשס"א).

בשנים שלאחר מכן העלה תוכנית גאוגרפית-פוליטית רעיונית לקידום פתרון טריטוריאלי של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, המבוססת על חילופי שטחים בין ישראל לרשות הפלסטינית ולמצרים; בן-אריה גם פעל רבות במישור המדיני והציבורי למימוש תוכניתו, תוך שהוא מדגיש את היתרונות שכל אחד משלושת הצדדים המעורבים צפוי להפיק מכך. בדצמבר 2008 התערב בן אריה לראשונה באופן פומבי בעניין גאוגרפי-פוליטי אחר, כאשר מחה נגד הקמת מוזיאון הסובלנות בתחומי בית הקברות ממילא בירושלים‏^[1].

ספרים שכתב

עמק הירדן התיכון: נגב כנרות. מרחביה: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשכ"ה.
ארץ ישראל במאה הי"ט: גילויה מחדש. ירושלים: כרטא, החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, 1970.
עיר בראי תקופה - ירושלים במאה הי"ט, כרך א': העיר העתיקה, כרך ב': העיר החדשה בראשיתה. ירושלים: יד יצחק בן-צבי בסיוע הקרן לירושלים, תשל"ז-תשל"ט.
צייריה וציוריה של ארץ-ישראל במאה התשע-עשרה. ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשנ"ב.
ארץ בראי עברה: מחקרים בגאוגרפיה היסטורית של ארץ ישראל, בעריכת רן אהרנסון וחגית לבסקי. ירושלים: הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית ירושלים, תשס"א.

ספרים שערך

מחקרים בגאוגרפיה היסטורית-יישובית של ארץ-ישראל/ העורכים (כרך א): יהושע בן-אריה, יוסי בן-ארצי, חיים גורן; (כרך ב): יוסי כץ, יהושע בן-אריה, יהושע קניאל. ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשמ"ח 1987-תשנ"א.
ירושלים בתקופת המנדט: העשייה והמורשת/ העורך: יהושע בן-אריה. ירושלים: משכנות שאננים, תשס"ג 2003.
וזאת ליהודה: מחקרים בתולדות ארץ ישראל ויישובה מוגשים ליהודה בן פורת/ העורכים יהושע בן אריה, אלחנן ריינר. ירושלים: יד יצחק בן צבי, תשס"ג 2003.

ספר יובל לכבודו

יוסי בן-ארצי, ישראל ברטל, אלחנן ריינר (עורכים), "נוף מולדתו: מחקרים בגאוגרפיה של ארץ-ישראל ובתולדותיה מוגשים ליהושע בן-אריה, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית ירושלים, החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה.

לקריאה נוספת

יהושע בן-אריה, "קווים לדרך מדעית", ארץ בראי עברה (תשס"א 2001), 31-1
יוסי בן-ארצי, "יהושע בן-אריה ודרכו בחקר ארץ-ישראל", נוף מולדתו (תשס, 1999) ט-יד.
יוסי בן-ארצי, ‫"יהושע בן-אריה ומיפוי קרבות מלחמת העצמאות", ‬‫ נוף מולדתו (תשס 1999) 46-58.