מכון ון ליר בירושלים

מכון ון ליר בירושלים

מכון ון ליר בירושלים (הוקם ב-1959) הוא מכון מחקר ללימודים מתקדמים במדעי הרוח והחברה הפועל בירושלים.

מכון ון ליר בירושלים הוקם על ידי משפחת ון-ליר, ונהנה מתמיכת קרן ון-ליר ההולנדית. המכון הוקם במטרה לקדם את הידע האנושי בתחומי הפילוסופיה, החברה והתרבות. המכון פועל כמרכז ללימודים מתקדמים ולשיח ציבורי אינטלקטואלי, ועוסק, בין השאר, בסוגיות כגון, החברה האזרחית בישראל והזהות הישראלית והיהודית בימינו. כיום שוכן המכון בשכונת טלביה במבנה שתוכנן על ידי האדריכלים שמעון פובזנר ודוד רזניק. מנהלו הנוכחי (מאז 2007) הוא פרופסור גבריאל מוצקין.

מבנה המכון

המבנה הוקם בשכונת טלביה מכספי עזבונו של המליונר ואן ליר. לצורך הקמת המבנה חוקק חוק המרכז הישראלי לקידום תרבות האדם, תשי"ט-1958. המבנה נחנך בשנת 1965 אך במשך מספר שנים לאחר הקמתו עמד שומם עד שהוחלט לשכן בו את המרכז לקידום תרבות האדם‏[1].

פעילות

המכון מבצע מחקרי מדיניות ציבורית ומחקר חברתי-יישומי, מפתח ומפעיל ברחבי הארץ תוכניות חינוך כמו גם קשת של תוכניות הכשרה למחנכים ולמנהיגים קהילתיים, ופותח את שעריו לפעילות תרבותית לציבור הרחב. המכון פועל בשיתוף פעולה הדוק עם מספר רב של מוסדות מחקר ישראליים ובינלאומיים, ומקיים פרויקטים משותפים עם חוקרים-אורחים מרחבי העולם. במכון אולמות שונים: אודיטוריום של 250 מקומות ישיבה, אולם ישיבות, חדרי סמינרים וספרייה שעיקר התמקדותה בהיסטוריה ובפילוסופיה של המדע.

מכון ון ליר בירושלים מפרסם מגוון רחב של ספרים, אנתולוגיות, מונוגרפיות, ניירות עמדה וכתבי-עת, פרי עטם של חוקרים מהשורה הראשונה ושל דמויות ציבוריות, חלקם עמיתים במכון. פרסומים אלה רובם בעברית וחלקם באנגלית, בערבית ובצרפתית, מבוססים על מחקר, על כינוסים ועל קבוצות דיון במכון. הפרסומים מביאים לידי ביטוי את מלוא הקשת של עבודת המכון – החל בסוגיות של חברה אזרחית ודמוקרטיה, דרך מחשבה יהודית ויחסי ישראל עם שכניה וכלה בנושאי תרבות וחברה אוניברסליים.

רבים מהפרסומים רואים אור בשיתוף עם טובי המו"לים בישראל. שיתוף פעולה זה מגדיל את תפוצת הפרסומים ואת השפעתם על הדיון הציבורי בסוגיות שעל סדר היום.

ראו גם

עיינו גם בפורטלים:
P Jerusalem lion.png
פורטל ירושלים
P Society.png
פורטל מדעי החברה

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מכון ון ליר

הערות שוליים

  1. ^ דניאל דגן, מפוארים וריקים, מעריב, 26 בפברואר 1971; המשך