משה לוי (מזריק הנפט)

משה לוי (1950 – 28 בנובמבר 1991) היה רוצח ישראלי, שהיה ידוע בשל שיטתו הייחודיית - הזרקת נפט לגופם של קורבנותיו, וזאת כחלק מתסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח שיוחסה לו.

משה לוי

אין תמונה חופשית
לידה	1950 בת ים, ישראל
פטירה	28 בנובמבר 1991 (בגיל 41 בערך)
מדינה
כינויים נוספים	מזריק הנפט

ביוגרפיה

משה לוי נולד ב-1950 והתגורר בבת ים. את העבירות הפליליות הראשונות ביצע כנער, ובעקבות כך נשלח למוסדות שיקום לנוער עברייני, לאחר שהורשע במתן עדות שקר, גנבה, מרמה וסחיטה ובעוד מספר עבירות נוספות.

ב-1972 הכיר לוי את אילנה עובד כשהייתה בת 18. שנה לאחר מכן הם התחתנו, ונולדו להם שתי בנות. באותו הזמן החל לוי להסתבך בפלילים, ולבצע מספר עבירות חמורות מבעבר, בהן פריצה וגנבה. בסוף שנות ה־70 החל לעבוד בשלל עבודות מזדמנות, בהן חשמלאי, שיפוצניק, אינסטלטור וצבע.

הפריצה לביתם של ארנון מילצ'ן ובארני באלקום

בשלהי 1979 הוזמן לוי לביתו של איש העסקים ואספן האמנות, ארנון מילצ'ן. מילצ'ן התגורר בדירת גג דו-קומתית בהרצליה והיה ברשותו אוסף ציורים יקרי ערך. בקומת הגג בבניין של מילצ'ן הייתה דירה נוספת, דירתו של איש העסקים בארני באלקום, שהיה מראשי יהדות בריטניה, ובדרך כלל התגורר בלונדון אך ביקר בישראל לעיתים תכופות. גם מילצ'ן נהג לשהות מחוץ לישראל במשך ימים רבים ולכן העסיק עובדת משק בית, שעבדה אצלו והחזיקה במפתחות לדירתו.

לוי הוזמן כדי לבצע עבודות תיקון לאחד מברזי ביתו של מילצ'ן, מאחר שעובדת המשק לא הצליחה למצוא את השרברב הקבוע של מילצ'ן. לוי ניצל את ההזדמנות, ותוך כדי תיקון הברז הדולף בחן את הבית והבין כי מדובר בדירה עמוסה ביצירות אומנות, שבעליה נמצא חלק נכבד מימי השנה מחוץ לישראל ולבית מגיעה עובד משק בית מבוגרת. לאחר שתיקן את הברז וחזר לביתו, הוא שיתף את חברו אבי משען בתוכנית הפריצה שתכנן והציע למשען להצטרף אליו כעוזר. לאחר שסיכמו על הפריצה, יצר לוי קשר עם עובדת משק הבית בטענה שהוא צריך לבצע בדיקה חוזרת והסביר שיבוא עם משען שישמש כעוזר. משען דאג לגנוב את המפתחות לדירה ולשכפלם.

לאחר שסיימו את "עבודתם", פנו השניים לשני שותפים נוספים והציעו להם לקחת חלק בפריצה המתכוננת לביתו של מילצ'ן וכן לסוחר אומנות, כדי לברר מה המחיר שהם יכולים לקבל מהציורים. מאחר שהמוכר ביקש מהם פרטים נוספים על הציורים, הם פרצו לבית עם מצלמות פולארויד וצילמו את הציורים ובסופו של דבר הגיעו עם הסוחר להסכמות לגבי מכירת הציורים. בינתיים ובטרם מכירת הציורים, פרץ לוי לביתו של באלקום וגנב פנקס צ'קים, סכו"ם מכסף ועוד.

מספר שבועות לאחר הפריצה לביתו, באוקטובר 1979, ביקר באלקום בישראל וגילה שפנקס הצ'קים שלו נעלם, הוא לא דיווח על כך לאיש כי סבר שאיבד אותו. חודש לאחר מכן ביקר באלקום בישראל פעם נוספת וגילה כי נעלמו לו עשרות כלי סכו"ם וצלחות מכסף. לאחר ששב ללונדון גילה שהופקד בבנק לאומי ביפו צ'ק על סך 3,000 לירות שטרלינג (שהיו שוות אז כ-250,000 לירות ישראליות) על ידי לוי, בחשבון שפתח זמן קצר לפני כן. מספר ימים לאחר מכן, פתח לוי חשבון בנק בבנק הבניה לישראל והפקיד צ'ק נוסף מפנקסו של באלקום, הפעם על סך 5,000 לירות שטרלינג (שהיו שוות אז כ-416,000 לירות ישראליות).

ב-17 בדצמבר 1979 החליטו הארבעה לבצע את הפריצה לבית של מילצ'ן. הם גנבו כ-13 ציורים יקרי ערך בשווי מוערך של כ-10 מיליון לירות ישראליות, בין הציורים היו ציורים של פבלו פיקאסו, מאנה כץ, רנה מגריט, נחום גוטמן ונפתלי בזם. יום לאחר מכן גילתה עובדת המשק את הפריצה והיא הזעיקה את המשטרה. חוקרי המשטרה סברו כי מדובר בפריצה שבוצעה באמצעות מפתחות משוכפלים, אחד מחשודי המשטרה היה לוי.

מספר ימים לאחר מכן, אנשי בנק לאומי פנו למשטרה בעניין הצ'קים הגנובים של באלקום וביקשו מלוי להגיע לסנף בנק הבנייה לישראל ב-21 בדצמבר, שם נעצר בחשד לגניבת פנקס הצ'קים. לאחר שהבינו כי קיים קשר בין הפריצה לביתו של מילצ'ן לגניבת הצ'קים של באלקום, נחשד לוי גם בפריצה לבית וגניבת התמונות של מילצ'ן. תוך ימים בודדים, נשבר לוי בחקירתו והחל להסביר לחוקריו כיצד ביצע יחד עם חבריו את הפריצה. הארבעה הציעו למשטרה שתמורת סגירת התיק, הם יחזירו את התמונות הגנובות, אך המשטרה דחתה את ההצעה והחליטה להעמידם לדין. לוי הורשע ונידון לחמש שנות מאסר, מהן ריצה בפועל שנתיים וחצי. בית המשפט החליט להקל בעונשו משום שלוי התאלמן לאחרונה מאשתו אילנה והוא נשאר לטפל לבד בשתי בנותיו הקטנות. מספר שנים לאחר מכן התברר כי לוי רצח את אשתו.

רצח אשתו אילנה

ב-1972 הכיר לוי את אילנה (ילידת 1954), שהייתה באותם ימים חיילת. חודשיים לאחר שהכירו, לוי הסתבך בפלילים ונידון לשנתיים וחצי מאסר בפועל והם נישאו בתקופת מאסרו בכלא. לאחר שהשתחרר, נולדו להם שתי בנות. בין השחרור מהכלא למעצרו של לוי בעקבות הפריצה לביתם של ארנון מילצ'ן ובארני באלקום, החלו היחסים בין השניים להתדרדר אך אילנה נכנסה להריון שלישי. לאחר שלוי נעצר בעקבות גניבת פנקס הצ'קים של באלקום, הודיעה אילנה כי ברצונה להתגרש ממנו, ובניגוד לרצונו היא ביצעה הפלה.

במרץ 1980 שם לוי סם מרדים במשקה ששתתה אילנה ולאחר שנרדמה, הזריק לה תערובת של כלורופורם, דבק אפוקסי ואפטר שייב. מספר ימים לאחר ההזרקה, החלו להופיע על גופה של אילנה מורסות וחום גופה עלה ולכן נשלחה לבית החולים דונולו ביפו. שלושה חודשים לאחר ההזרקה, נפטרה אילנה מזיהומים בדם. לבקשת הוריה, היא נותחה בבית החולים ולא במכון לרפואה משפטית מאחר שלא היה חשד שנרצחה. לימים, הרופא שניתח את גופתה של אילנה העיד שמצא נזק במוחה שלא נגרם מחיידקים, אלא ממשהו מלאכותי וחיצוני.

בדצמבר 1980, כשהוא כבר אלמן, הסתיים משפטו בעניין הפריצה לביתם של מילצ'ן ובאלקום וכאמור הוא נדון לשנתיים וחצי שנות מאסר בפועל. לוי הגיש חנינה לנשיא המדינה, יצחק נבון ושוחרר בתחילת 1982. לאחר השחרור נחשד לוי שאנס ארבע נשים בדירתו אך לא הואשם בכך מאחר שלא היה בידי החוקרים אפשרות לאתר את אותן נשים.

ניסיון רצח סוזאן אמויאל

לאחר שהתאלמן החל לוי להופיע כאורח בתוכנית היכרות של קול ישראל "חבר מאותו כוכב" בהנחייתו של דודו דותן, שם הכיר בת זוג איתה יצא מספר חודשים.

בקיץ 1983 הכיר לוי את סוזן אמויאל, צעירה בת 21 מבת ים שעבדה במסעדת "רימני", בה הכיר אותה לאחר שהגיע לשם לבצע עבודות חשמל. לוי החל לחזר אחרי סוזן אך האחרונה דחתה אותו מפאת גילו. בסוף אוקטובר 1983 לוי הציע לה לנסוע איתו לשווייץ לאחר שהתפטרה מהעבודה ב"רימני". השניים נסעו כידידים לשווייץ, ולאחר שחזרו מהחופשה, הציע לה לוי לעבוד כמטפלת בשתי בנותיו. אמויאל הסכימה והחלה לעבוד אצלו. במהלך העסקתה הביא לוי לאמויאל מתנות, חלקן היו באמצעות צ'קים ללא כיסוי שהוציא.

כמה ימים לאחר תחילת העסקתה של אמויאל, השניים סיכמו כי אמויאל תישאר בביתו יותר מהרגיל בגלל עבודות שנאלץ לבצע. לפני שהלך הכין לוי לאמויאל קפה. לאחר ששתתה את הקפה, נרדמה אמויאל בביתו של לוי והתעוררה רק בלילה שלאחר מכן. לאחר שהתעוררה, הלכה הביתה והבינה כי היא סוממה ולוי אנס אותה. מספר ימים לאחר מכן, החלה אמויאל לחוש ברע ונלקחה לבית החולים וולפסון עם מורסות בגוף. תחילה ולאחר שהאחיות זיהו את לוי כגבר שאשתו אושפזה ומתה בעקבות מורסות בגופה, חשבו הרופאים כי לוי חולה באיידס והוא הדביק את שתי הנשים במחלה, שהייתה חדשה בישראל באותם ימים. במהלך האשפוז נמצאו אצלה מורסות בלתי רגילות בצוואר, בגב התחתון ובשד ובעקבות כך הועברה לבית החולים תל-השומר, שם נותחה והתברר שהיא הפכה למשותקת בפלג גופה התחתון ועקרה.

בתל השומר מצאו הרופאים כי המוגלה שהייתה במורסות הייתה בגודל של למעלה מ-20 ס"מ וכי הריחה כמו נפט, בעקבות כך הגיעו הרופאים למסקנה כי קיים חשש שאמויאל הורעלה, והדבר דווח למשטרה. בעקבות כך, החלה חקירה פלילית שבמסגרתה הועברה אמויאל לחדר נפרד בו הותקנו מצלמות נסתרות. באותו הזמן זייף לוי מכתב מהרבי מליובאוויטש, שבו נכתב כי כדי להחלים, על אמויאל להתחתן עם "הצדיק" שמטפל בה. תחילה, דחתה אותו האחרונה על הסף אך לאחר שכנועים מצד משפחתה, הסכימה ונקבע תאריך לחופה. עם זאת ובעקבות אי-שקט, בדקה אמויאל את המכתב וגילתה כי הוא מזויף.

מספר ימים לאחר הגילוי ועל אף בקשותיה שלא להגיע אליו יותר, ביקר לוי את אמויאל. לוי נכנס לחדרה דרך החלון וניסה להתיז על עיניה חומרי חיטוי, אמויאל הזעיקה את השוטרים ולוי נעצר. בחיפוש בדירתו נמצאו מזרקים ונפט, כמו כן על גג ביתן בבית החולים נמצא מזרק שהכיל שאריות נפט.

שלושה חודשים לאחר אירועים אלו, באפריל 1984, נפתח משפטו של לוי. הסנגורית שלו טענה שלוי לוקה בתסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח ולכן הוא איננו כשיר לעמוד לדין. השופטים דחו את הבקשה וקבעו כי לוי כשיר לעמוד לדין. קרוב לשנה לאחר תחילת המשפט, הורשע בהריגת אשתו אילנה, ניסיון רצח של אמויאל, גרימת חבלה חמורה בכוונה מחמירה, גרימת פציעה מתוך כוונה מחמירה ובאינוס. לוי נידון לכ-46 שנות מאסר, אחד מעונשי המאסר הארוכים ביותר שהוטלו עד אז בישראל. ערעורו לבית המשפט העליון נדחה.

ניסיון רצח דרור לוי ואינוסו

בתקופה שבין כניסתו לכלא איילון לניסיון הרצח הבא שביצע, נחשד משה לוי בקבלת טובות הנאה מיזמים פרטיים, שהזמינו עבודות מבית המלאכה שבכלא, ובשל כך הועבר לאגף נפרד, ומשלא נמצאו כלפיו ראיות הוא הוצב לעבודה במפעל השלטים של הכלא. לוי קיבל תואר עובד מצטיין על קידום המפעל ואף מונה להיות מנהל המפעל. לוי היה מיודד עם רוצחו של הילד אורון ירדן, צבי גור.

דרור לוי היה אסיר בן 29 שנשפט ל-22 שנות מאסר על פריצה לביתה של אסתר רוזנברגר ורציחתה ורציחת שני אנשים נוספים, וריצה את עונשו בכלא איילון. ב-1988 הכיר משה לוי את דרור לוי והתיידד עמו והשניים נהגו להתרועע בתאו עד לשעת כיבוי האורות. באפריל 1988 סימם משה לוי את דרור לוי, שאיבד הכרה. בהיותו חסר הכרה, החדיר משה לוי לאיבר מינו של דרור סיכה לצינור השופכה. לדרור לוי נגרם זיהום ובעקבות כך אושפז בבית החולים אך החלים ושוחרר בחזרה לתאו בכלא. משה לוי נהג לסמם את דרור עם כדורי שינה ואנס אותו בשנתו. עם הזמן, החל גם להזריק לגופו של דרור לוי כימיקלים, בעיקר מדללי צבע.

בדצמבר 1988 אושפז דרור בשנית בעקבות הרעלה קשה. בתגובה לטענות שהועלו כי משה לוי הרעיל אותו, אמרו דרור לוי ואימו כי מדובר ב"רכילות מרושעת". משה לוי נחקר והואשם בניסיון לרצח. לטענת משה לוי, דרור לוי היה נרקומן והודות לטיפולו המסור, הוא נגמל ואף בזכותו החל ללמוד כדי להשיג תעודת בגרות וכי נוצרו בין השניים קשר עמוק של אמון ואהבה בנפש.

ביוני 1990 הורשע משה לוי בגרימת חבלה חמורה לדרור לוי ובביצוע מעשה סדום ונידון ל-20 שנות מאסר נוספות. כמה חודשים לאחר מכן, חלה לוי בסרטן ומת ב-28 בנובמבר 1991.

קישורים חיצוניים

• אבי דוידוביץ, משה לוי – מזריק הנפט, ‏31 באוגוסט 2017
• שמעון איפרגן, ‏מזריק הנפט, באתר ‏מאקו‏, 27 בספטמבר 2020
• שלי שמורק וקרן סיאורדיה, משה לוי - מזריק הנפט, באתר בואי נדבר רצח, ‏2 באוגוסט 2018