נובי גוד
נוֹבִי גוֹד (ברוסית: Новый Год, "השנה החדשה") הוא חג המציין את תחילתה של השנה האזרחית. החג נחוג מדי שנה במדינות ברית המועצות לשעבר, בלילה שבין 31 בדצמבר ל-1 בינואר. החג נחוג גם בידי מהגרים ממדינות ברית המועצות לשעבר במדינות שונות ברחבי העולם, וכן בקרב רבים מהמשפחות שעלו מברית המועצות בשנות ה-90 לישראל.
 | |
| עץ השנה החדשה (יולקה) במוסקבה, רוסיה | |
| שמות נוספים |
"Новый год в России" - תרגום מילולי: השנה החדשה ברוסיה  |
|---|---|
| מדינה |
רוסיה, מדינות ברית המועצות לשעבר, ברית המועצות  |
| סוג | חג אזרחי עם שורשים נוצריים |
| סיבה | תחילתה של השנה האזרחית |
| סמלים | עץ אשוח, סנגורוצ'קה (נערת השלג), דד מורוז (סבא כפור) |
| מועד | |
| תאריך | 31 בדצמבר 2024 |
  | |
רקע עריכה
_No.1736_20_december_1699.jpg)
חג המולד נחוג בכנסייה הפראבוסלאבית ב-25 בדצמבר כחג נוצרי בעל תכנים נוצריים. כשבוע אחריו, ב-1 בינואר נחוג חג "ברית המילה של המושיע", גם הוא חג בעל אופי נוצרי. בשל העובדה שהכנסייה חוגגת את החגים לפי לוח השנה הביזנטי (הזהה ללוח השנה היוליאני), הרי שבלוח השנה הגרגוריאני חלים כיום החגים 13 יום מאוחר יותר, כלומר ב-7 בינואר וב-14 בינואר, בהתאמה.
את חגיגות השנה החדשה ב-1 בינואר הביא לאימפריה הרוסית הצאר פיוטר הראשון בשנת 1699, כאשר ניסה לקרב את הקיסרות הרוסית לעולם המערבי בו הוא שהה תקופה ארוכה מחייו. פיוטר הראשון הוציא צו על פיו האימפריה תאמץ את ספירת הנוצרים בכל הנוגע לתאריך תחילת השנה. שיהא מעתה ב-1 בינואר (לפי הלוח היוליאני) ולא ב-1 בספטמבר כפי שנהגו ברוסיה מאז סוף המאה ה-15[א]. כלומר לציין את יום תחילת השנה לפי זמני הולדת ישו[ב].
חגיגות תחילת השנה (בספטמבר) ברוסיה לפני המאה ה-18 עריכה
כשאימצה האימפריה הרוסית את הנצרות לפני כאלף שנה, היא השתמשה בלוח הביזנטי (הזהה ללוח היוליאני-רומי).
אף על פי שבלוח היוליאני שימש 1 בינואר כיום הראשון של לוח השנה כבר עם ראשיתו של הלוח בשנת 45 לפנה"ס עם זאת היו תקופות שדווקא 1 במרץ שימש בתור היום הראשון של הלוח. כך גם ברוסיה עד שלהי המאה ה-15 ציינו את יום תחילת השנה ב-1 במרץ.
משנת 1492 החלו לציין ברוסיה את יום תחילת השנה ב-1 בספטמבר. ונערכו טקסים נוצריים בהשתתפות הצאר ראשי, הכנסייה, הכמרים והאצולה.
האירוע המרכזי התקיים בבירה מוסקבה מול קתדרלת המלאך מיכאל. הטקס נפתח בבוקר כאשר לקול צלצול מגדל הפעמונים של איוואן הגדול יצאה מקתדרלת העלייה לשמים תהלוכה של הפטריארך מלווה באנשי דת נושאי סמלים. במקביל יצאה תהלוכה של הצאר ופמיילתו. לכשהגיעו הצאר והפטריארך לשבת בבימה. הפסיקו הפעמונים. במקביל תפסו את מקומם אנשי הכמורה והאצולה לפי דרגתם.
במהלך הטקס הנוצרי, הצאר הפנה פניו אל סמלי הדת וקיבל ברכה מהפטריארך. בהמשך ניגשו המכובדים בצמדים לקוד בפני הצאר והפטריארך ולאחר מכן נשא הפטריארך נאום ולאחריו נשא הצאר נאום. ולאחריהם נשא נאום אחד הזקנים מהמכובדים. בנוסף נישאו ברכות קצרות בקול לכבוד הצאר, אשר הסתיימו בתרועת כל הקהל והצבא ובקידה של הצאר בחזרה. בסיום הטקס הלך הצאר למיסה בכנסיית הבשורה בקרמלין.
החג במאות ה-18 וה-19 עריכה
מראשית המאה ה-18 החלו לציין את תחילת השנה ב-1 בינואר (בלוח היוליאני). ומנהגים וטקסים שאפיינו את ציון תחילת השנה ב-1 בספטמבר עברו בחלקם למועד החדש[1]. במסגרת הצו של פיוטר הראשון נמסרו הוראות כיצד לציין את החג בפרהסיה וניתנה חופשה של שבוע ימים לכבוד החג. עם הוראות להטמיע סממני חג חדשים בהם גם סממנים הדומים לסממני חג המולד באירופה המערבית. בין ההוראות היה להציב בכניסה לבתים והחצרות עצים מחטניים או ענפים לקישוט ולהדליק מדורות. מהקרמלין נורו בכל ערב מטחי תותחים וזיקוקים. לאחר מותו של הצאר פיוטר ה-1 הפסיקו חלק מהמנהגים שיזם. ואף התעוררה התנגדות מקרב הכנסייה הפרוסלבית וגורמים שמרניים נוספים לשימוש בעץ האשוח בטענה שהוא מנהג זר, פגאני ושיש בו פגיעה בטבע. עם זאת במאה ה-19 החל המנהג להתפשט יותר. תחילה היה נהוג להציב את העץ יום אחד בלבד. ולאחר מכן לאורך כל ימי החג.
בתקופתה של יקטרינה השנייה, קיסרית רוסיה, מסורת השנה החדשה כללה החלפת מתנות ושולחן חגיגי מיוחד. קישוטי חג המולד, ברכות בגלויות מיוחדות. בשנת 1852, עץ חג המולד הציבורי הראשון הותקן בבניין תחנת הרכבת בסנט פטרבורג.
החג לאחר המהפכה הקומוניסטית עריכה
.jpg)
בשנת 1916, נאסר השימוש בעצי חג מולד[2] (בעקבות מלחמת העולם הראשונה). לאחר עליית הקומוניסטים לשלטון במהפכת אוקטובר 1917, יצאה הוראה מהמפלגה הבולשביקית לאסור את כלל החגיגות והמועדים על רקע דת, כולל זאת כחלק ממלחמתה בדת ובמנהגים שונים שנפוצו עקב כך בקרב בני עמם הסובייטים. במקביל, בוטל השימוש הרשמי של המדינה בלוח השנה הליטורגי הכנסייתי ובכלל זה גם את הצמדת התאריכים ללוח היוליאני, ועברו לשימוש רשמי בלוח השנה הגרגוריאני.
כך נוצרה הפרדה בין הציון האזרחי של השנה החדשה ב-1 בינואר, לבין החג הנוצרי שחל באותו יום לפי הלוח היוליאני הכנסייתי וצוין כעת (לפי הלוח הגרגוריאני) על ידי הכנסייה ב-14 בינואר. ציון החג ב-14 בינואר (1 בינואר היוליאני) קיבל בהתאם את השם "שנה חדשה ישנה" (ברוסית: Старый Новый год).
לאחר מלחמת העולם השנייה, איסורים על חגיגות חג המולד התפשטו גם לשאר מדינות הגוש המזרחי, כאשר בשנת 1960 החג היה אסור ברומניה, בולגריה, ואלבניה[3].
מסורת חג הנובי גוד הוחזרה לברית המועצות בשנות השלושים המאוחרות כפשרה בין המשטר הקומוניסטי, שביקש לטשטש סממנים של דתות במדינה מחד, לבין העם, שהיה מורגל בחגים הנוצרים והפולקלור הפגאני-סלאבי מאידך[4]. בעקבות כך צומצם הפער בין החגיגות שאושרו וקיבלו עידוד מטעם השלטון הסובייטי, לבין החג הנוצרי. במקביל המשיכה הכנסייה האורתודוקסית הרוסית לציין את חג המולד וחג מילת ישו 13 יום מאוחר יותר בהתאמה.
בשנת 1936[2][5], שלח אחד מראשי המפלגה הקומוניסטית של אוקראינה, פבל פוסטישב, מכתב לעיתון המפלגה פראבדה, שבו הציע להציב עצי יולקה (אורן, אשוח או אשוחית) במוסדות חינוך, בבתי-קולנוע ובאולמות תיאטרון, על מנת לאפשר לבני מעמד הפועלים לחגוג. עד אז לא היה כל יום חופש רשמי, פרט לאחד במאי, שגם הוא צוין באורח ממלכתי ולא כחג משפחתי. פוסטישב (שהיה למעשה שופר של המפלגה) נימק את הצעתו בכך, שמקורותיו של חג תחילת השנה, חשובים פחות מתרומתו לילדי ברית המועצות[2]. מהלך זה בסופו של דבר הביא להחזרת חגיגות הנובי גוד ב-1937 ולהפיכתו של החג ליום חופש ב-1947. החג שאב גם סממנים פולקלוריסטיים מן המיתולוגיה הסלאבית (כמו דד מורוז וסנגורוצ'קה). הרחובות קושטו על ידי השלטונות ונוצרה אווירה חגיגית, שונה מאוד משאר הימים בברית המועצות. בשל יום החופש יכלו משפחות להתכנס יחדיו ולהעניק מתנות זה לזה.
סממני החג השתנו בברית המועצות. כוכב בית לחם הוחלף בכוכב אדום מחומש, ונרות השעווה הוחלפו בזרים חשמליים. במקום אגוזים מוזהבים, פירות ודמויות חג המולד, היו על עץ חג המולד מגדלי קרמלין, ספינות אוויר, דמויות של קוסמונאוטים, לוויינים, אלומות חיטה, קלחי תירס וכו'.
מאז שנות ה-60 של המאה ה-20 החלה להתגבש מסורת לציין את הגעת השנה החדשה בהרמת כוסית שמפניה ובצפייה בנאום הנשיאותי המשודר בכל הערוצים רגע לפני כניסת השנה. גם בשלהי העשור השני של המאה ה-21, כל ערוצי הטלוויזיה משדרים בליל זה תוכניות מיוחדות, המשלבות הופעות של זמרים ושל קומיקאים פופולריים.
בשנת 1986 התרחש אירוע תקדימי בו בשידור בטלוויזיה איחל הנשיא מיכאיל גורבצ'וב לארצות הברית שנה טובה, והנשיא האמריקני רונלד רייגן בירך על השנה החדשה את תושבי ברית המועצות[6].
החג לאחר התפרקות ברית המועצות עריכה
החל משנת 1992 גם 2 בינואר הפך ליום חופש בפדרציה הרוסית, וב-2005 הוארכה החופשה עד ל-9 בינואר (היא כוללת גם את חופשת חג המולד הפראבוסלאבי). רוסים רבים לוקחים חופש של שבוע ימים לכבוד החג, בין חג המולד והנובי גוד.
באוקראינה חגיגת הנובי גוד מהווה חג ממלכתי ו-1 בינואר הוא יום חופש. עם זאת, במערב המדינה נותנים עדיפות לחג מולד.
גם לאחר התפרקות ברית המועצות, המשיך החג להיות פופולרי בקרב מדינות חבר העמים, כולל מדינות בעלות רוב מוסלמי.
ישנה התנגדות לחג מצד מוסלמים במדינות מרכז אסיה שהיו חלק של ברית המועצות[7].
מאפייני החג עריכה
בנובי גוד ישנם גם סממנים הדומים לחג המולד, כגון קישוט עץ יולקה (אדרה, אשוחית או דומה), הנחת מתנות למרגלותיו ודמותו של דד מורוז (סבא כפור) כמין מקבילה לדמותו של סנטה קלאוס.
דד מורוז עריכה
ערך מורחב – דד מורוז
עד להגעת הנצרות במאה התשיעית והעשירית לאזור רוסיה התקיימו מספר אמונות סלאביות באזור. אחד השדים במיתולוגיה היה מורוזקו[8]. מורוזקו היה עוזר לילדים טובים ואנשים עובדי כפיים ולפעמים אף חילק מתנות, ולעומת זאת העניש ילדים חצופים (באגדת ילדת השלג הוא מקפיא למוות את הילדה החצופה בעוד נותן מתנות יקרות ערך לילדה טובת הלב).
במהלך המאה ה-19 לאחר מספר מחזות שפורסמו ברבים[9], התעצבה דמותו של דד מורוז בדומה למה שמקובל לראות היום.
במהלך החג מחלק דד מורוז מתנות בחשאי בליל השנה החדשה ומניחן למרגלות העץ בעזרת נכדתו סנגורוצ'קה (נערת השלג). דד מורוז רוכב על סוס או על טרוייקה (כרכרה הרתומה לשלושה סוסים)[10] מלווה בנכדתו.
מנהגי החג עריכה
- מסיבות תחפושות לילדים
- חלוקת מתנות
- הצבת יולקה
- ארוחת חג והכנסת אורחים
- צפייה בתוכניות החג המיוחדות ונאום המנהיג לאומה (בקרב צעירים - באופן אירוני)
- צפייה בזיקוקין די-נור (במדינות בהן נחוג החג באופן רשמי)
- שתיית שמפניה בחצות
- נהוג לסלוח למי שרבו איתו להחזיר חובות לפני החג מתוך אמונה כי בצורה שבה מתחילים את השנה כך גם מעבירים אותה
- לובשים בגדים חדשים ורוכשים מוצרים חדשים מתוך אמונה כי אם מתחילים את השנה בלבוש חדש, נהנים ממוצרים חדשים במהלכה
- נמנעים משינה ככל האפשר בליל הנובי גוד מתוך אמונה כי אחרת מחמיצים זמן במהלך השנה
- ממלאים את שולחן החג באוכל - שולחן מלא מסמל רווח והצלחה בשנה החדשה
- נפטרים מכל החפצים השבורים והמיותרים שבבית
ארוחת החג עריכה
נהוג למלא את השולחן במאכלים המתאימים לעונה במדינת המוצא. הארוחה מתוכננת להימשך מספר שעות, ובנויה בהתאם (מזון בכמויות רבות, שתייה חריפה). בין היתר, אפשר למצוא את המנות הבאות:
- סיליודקה פוד שובוי ("דג מלוח במעיל פרווה")
- חולודייץ (רגל קרושה)
- נקניק
- לשון בקר
- גבינות
- עוף צלוי
- בליני
- שמפניה ווודקה
- ביצים ממולאות בכבד
- כריכי קוויאר
- סלט אוליביה
נובי גוד בישראל עריכה
_-_Ramat_Gan_Israel_2023_01.jpg)
בישראל, חלק מהעולים ממדינות ברית המועצות, וילדיהם שנולדו בישראל, נוהגים לחגוג בקרב המשפחה והחברים את הנובי גוד.
בשלהי שנות ה-90 של המאה ה-20, אפשר צה"ל לראשונה לחיילים יוצאי ברית המועצות לשעבר לקבל יום חופשה כדי לחגוג את נובי גוד עם משפחותיהם בביתם[11]. כיום מקיימים בבסיסי צה"ל הרמת כוסית לכבוד החג בנוכחות חיילים המציינים את החג ומפקדיהם[12].
ב-2011 אישרה הכנסת את הוספת 1 בינואר כיום בחירה, במסגרת תיקון חוק חופשה שנתית בתאריכים ייחודיים[13].
במספר ערים בישראל הועלו הצעות שונות לייסד חגיגות נובי גוד בצורה רשמית בכל שנה, ולהכיר בחג כנכס תרבותי של יוצאי ברית המועצות, אך ההצעות לא התקבלו[14][15][16][17]. עם זאת בחלק מהעיריות בישראל כגון בחיפה, ראשון לציון, בת ים, ועוד, מציינים את תחילת השנה האזרחית לצד ציון החג בקישוטים שונים ובקיום מסיבות במסגרת אירועים מטעם העירייה או בברכתה או במרחב הציבורי במסגרת המגזר העסקי[18][19][20][21]
בניגוד לדעה שהעולים מחבר העמים בשנות ה-90 המציבים אשוח בנובי גוד, אינם יהודים. הרי שחלק מהעולים היהודים נוהגים כך בישראל[22].
בישראל, חוגים חרדיים ודתיים יוצאים נגד מכירת היולקה ושאר סממני החג בפרהסיה, בטענה כי מדובר במנהגי גויים ובהתבוללות גרידא[17].
חסידות חב"ד הידועה בפועלה למען יהדות רוסיה לפני נפילת מסך הברזל ולאחריו, מבקרת גם היא את התופעה. הרב מנחם ברוד דובר חב"ד בישראל אמר עליה: ”ה'נובי גוד' הוא חג של לא-יהודים בברית-המועצות, ואין לו שום קשר ליהדות ולעם היהודי. אם יש קשר – הוא בכיוון ההפוך דווקא... התופעה הזאת היא סימפטום של הכישלון שלנו בקליטת העלייה מחבר המדינות... אותם עולים שלא התחברו ליהדותם עדיין מרגישים קשורים לתרבות הזרה, שגזלה מהם את זהותם. וצריך לזכור שיש בקרבם גם שיעור ניכר של לא-יהודים, ואך טבעי שהם מוסיפים לחגוג את החגים שלהם.”[23]
לפי מסורת רבת-שנים של רוסיה, נשיא רוסיה (ולדימיר פוטין מאז 1999), נושא נאום חגיגי קצר שמשודר בטלוויזיה הממלכתית מספר דקות לפני חצות. בישראל נוהג זה אומץ בידי ערוץ 9, שמשדר בדרך כלל נאום ברכה מפי נשיא מדינת ישראל או שר בכיר, כך למשל בשנת 2013 שודרה ברכה מפי שר הכלכלה (וראש הממשלה לעתיד) נפתלי בנט[24].
החג מצויין גם בתנועות הרפורמיות עבור קהילות דוברי רוסית בישראל[25].
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- דף הבית של פרויקט "נובי גוד ישראלי", דצמבר 2015
דפנה ארד, אל תקראו לזה סילסבטר: הישראלים שרוצים שתחגגו את נובי גוד, באתר הארץ, 31 בדצמבר 2015- לין לוי, מה זה "נובי גוד" ואיפה חוגגים אותו?, באתר ynet, 25 בדצמבר 2018
- אריה אולמן, כפליים, ארץ אחרת, 1 בדצמבר 2005
- מידע על נובי גוד בקטלוג הספרייה הלאומית
ביאורים עריכה
- ^ למעשה מראשיתו של הלוח היוליאני בשנת 45 לפנה"ס קבעה האימפריה הרומית את ה-1 בינואר בתור היום המייצג של תחילת לוח השנה. באותה עת הנצרות טרם נוסדה, ולחגיגות בתאריך תחילת השנה ב-1 בינואר היה אופי פגני. לכשנוסדה הנצרות הקתולית (בטרם התפלגותה), אימצה הנצרות את הלוח היוליאני, אך ניסתה לבטל את חגיגות ה-1 בינואר, כדי להימנע מהחגיגות הפגניות שהיו אופייניות לו, למשל על ידי קביעת ראש השנה הנוצרי בספטמבר. אבל מאחר שהנוהג העממי היה כה מושרש, הכנסייה הקתולית ויתרה בסופו של דבר. כשקבעה את הלוח הגרגוריאני ב-1622 נקבע ה-1 בינואר באופן רשמי כיום הראשון בלוח השנה. למעשה כבר במהלך המאה ה-16 הוכרז 1 בינואר ברוב מדינות אירופה המערבית כתחילתה הרשמית של השנה החדשה, וזאת עוד לפני המעבר ללוח השנה הגרגוריאני. כשמדינות נוצריות נוספות אימצו את הלוח הגרגוריאני, גם הן קבעו כך באופן רשמי. עם זאת האימפריה הרוסית לא אימצה את הלוח הגרגוריאני במקביל לצו של הצאר פיוטר ה-1 לקביעת הנובי גוד ב-1 בינואר, אלא עשתה זאת רק לאחר הקמת הרפבוליקה הסובייטית ומטעמים אזרחיים. בעוד שבלוח השנה הליטורגי של הכנסייה הפרוסלבית ראש השנה הכנסייתי עדיין חל ב-1 בספטמבר המתייחס לנקודת הציון של מניין השנים לבריאת העולם.
- ^ הנוצרים מציינים את התאריך לתחילת השנה לפי יום מילתו של ישו. וכך הסביר במפורש פיוטר עצמו בצו המלכותי שנתן.
הערות שוליים עריכה
- ^ Slavic New Year is celebrated today, Russkiy Mir 14 בספטמבר 2017
- ^ 1 2 3 איגור יבדוסין, עוז אלמוג, חגיגות ה"נובי גוד" בקרב עולי חבר המדינות, באתר "אנשים ישראל", 25 ביוני 2008(הקישור אינו פעיל, 21.10.2019)
- ^ העולם על סף 1961, דבר, 30 בדצמבר 1960
- ^ אנקדוטה סובייטית, דבר, 16 בינואר 1936
- ^ זכרונות של ניקיטה חרושצ'וב
- ^ הרוסים שמעו לראשונה את רייגן ללא צנזורה, מעריב, 2 בינואר 1986
- ^ טג'יקיסטן נגד חגיגות השנה החדשה: "מתנות ועצי אשוח אסורים", באתר וואלה!, 22 בדצמבר 2015
- ^ Mike Dixon-Kennedy, Encyclopedia of Russian & Slavic Myth and Legend, ABC-CLIO, 1998. (באנגלית)
- ^ Of Russian origin: Ded Moroz, באתר Russia Today (באנגלית)
- ^ Of Russian origin: Troika, באתר Russia Today (באנגלית)
- ^ ימימה כהן אהרוני, למה כדאי לחגוג את נובי גוד, באתר הארץ, 30 בדצמבר 2015
- ^ חנן גרינווד, "אסור שצה"ל ייתן לכך יד": חיילים וקצינים חויבו להגיע לטקס נובי גוד, באתר ישראל היום, 10 בדצמבר 2021
- ^ לילך ויסמן, השתוללתם בסילבסטר? מגיע לכם יום חופש למחרת - כחוק, באתר גלובס, 19 בדצמבר 2011
- ^ ויטלי קטייב, דרישה בנתניה: העירייה צריכה לממן את חגיגות הסילבסטר, באתר nrg, 31 בדצמבר 2010
- ^ פרוטוקול ישיבת מועצת חיפה
- ^
'נובי גוד' שמח - ח"כ קסניה סבטלובה: "אריה, איך אתה מדבר כך?!", באתר רדיו ללא הפסקה, 13 בדצמבר 2015
- ^ 1 2 אריק בנדר, אל תקרא לי סילבסטר: יוזמה חדשה להפוך את הנובי גוד לאירוע משותף לכל הישראלים, באתר מעריב אונליין, 14 בדצמבר 2015
- ^ לראשונה בראשון לציון! עיריית ראשון לציון מברכת בשלטי חוצות את דוברי הרוסית בעיר בברכת “נובי גוד“, באתר BE106.NET ראשון לציון
- ^ אירועי נובי גוד נערכו בבת-ים | פורטל רשויות מקומיות | רשויות - הפורטל הישראלי לרשויות המקומיות, באתר rashuiot.co.il, 28/12/2021
- ^ חן קריפיצר, שבוע אחרון של 2022: אשדוד חוגגת חנוכה, נובי גוד וסילבסטר, באתר אשדודי - יש לנו חדשות בשבילך, 2022-12-24
- ^ עיריית חיפה, נובי גוד ישראלי – יומיים של חגיגות - עיריית חיפה : עיריית חיפה, באתר haifa.muni.il, 29/12/2022
- ^ חב"ד מחליפים את האשוח בחנוכיה, אלי בנדרשטיין, 2009 בעיתון מעריב.
- ^ יש לנו החגים שלנו, מנחם ברוד, י' בטבת ה'תשפ"ב (14/12/21). העמדה השבועית באתר חב"ד ישראל.
- ^ ברכת נפתלי בנט לנובי גוד, באתר ערוץ 9, 31 בדצמבר 2013
- ^ נובי גוד - זמן יהודי, באתר זמן יהודי, 27 בפברואר 2022
{{