סולקה

עיירה במחוז סוצ'אבה ברומניה
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגמת, רשימת מכולת, שמות.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

סולקהרומנית: Solca, בגרמנית: Solka) היא עיירה במחוז סוצ'אבה בדרום בוקובינה, ברומניה. במפקד משנת 2019 מספר תושביה היה 2632.[1] סולקה היא היישוב העירוני הקטן ביותר במחוז סוצ'אבה. בין ערי רומניה תופסת את המקום הלפני האחרון לפי מספר האוכלוסייה.

סולקה
Solca
סמל סולקה
סמל סולקה
סמל סולקה
רחוב טומשה וודה, מרכז העיר סולקה
רחוב טומשה וודה, מרכז העיר סולקה
מדינה רומניהרומניה רומניה
ראש העיר קורנל-טריפן צחאניוק
בירת העיירה סולקה עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך ייסוד 1223
שטח 64.63 קמ"ר
גובה 509 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה 2,632 (2019)
 ‑ צפיפות 361 נפש לקמ"ר (2019)
קואורדינטות 47°42′09″N 25°49′54″E / 47.7025°N 25.831666666667°E / 47.7025; 25.831666666667 
אזור זמן UTC+2
http://www.solca.ro/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הערים במחוז סוצ'אבה וחבל דרום בוקובינה
המיקום במחוז סוצ'אבה

השם עריכה

שם העיירה בא משם הנחל החוצה אותה וששמו הוא נגזרת מהמילה הסלאבית "סול" שמשמעותה "מלח". השם רומז למעיינות מלוחים שבאזור. סולקה ידועה בגלל האוויר הצח שלה ובעבר התפרסמה כאתר מרחצאות ובגלל המבשלה שלה.

היסטוריה עריכה

הנסיכות מולדובה עריכה

הכפר סולקה מוזכר לראשונה בתעודה מ-15 בינואר 1418 מימי השליט אלכסנדרו הטוב של נסיכות מולדובה. ב-7 במרץ 1502 הבויאר הבכיר לוקה ארבורה רכש את הכפר מנכדיהם של קרסטיה הורייץ ושאנדרו גרמן. מאוחר יותר המיטרופוליט גאורגה מובילה העניק את היישוב למנזר סוצ'ביצה. בתחילת המאה ה-17 הקים במקום השליט שטפאן טומשה השני (1615-1611 ו-1621–1623) את מנזר סולקה, המוקדש לקדושים פטרוס ופאולוס - ברומנית, "המנזר פטרו ופאבל". המנזר הרחיב את אחוזתו הודות לתרומות של שליטי מולדובה. על אדמות המנזר עבדו צמיתים רומנים (מולדובנים) וכן עבדים צוענים. במאות הבאות הפכה סולקה לעיר שוק ידועה באזור.

השלטון ההבסבורגי עריכה

אחרי 1775, בעקבות הסכם שנחתם בפלמוטקה שעל נהר הדניסטר ונכלל בהסכם השלום בשישטוב (1791), בוקובינה סופחה על ידי ההבסבורגים כנחלת כתר אוסטריה. בהמשך יושמו בה הרפורמות של הקיסר יוזף השני ולפיהן הופקעו בשנת 1785 אדמות המנזר והוענקו לכנסיית הכפר. כמו כן בוטלה העבדות. בימי השלטון האוסטרי התיישבו ביישוב משפחות גרמניות רבות, וגם פולנים, יהודים, סלובקים, רוסינים וכו'. החל משנת 1784 התחיל לפעול בסולקה מכרה מלח. ב-1796 הוקמה בעיירה מבשלה, ב-1801 - בית חרושת לאשלג וב-1802 בית חרושת ללבנים. סולקה הפכה עם הזמן לאתר קיט ידוע שהמשיך להתפתח בימי האימפריה האוסטרו-הונגרית. בשנים 1848–1860 חי בסולקה יאקוב שליה (1866-1787), איכר פולני ממוצא רוסיני, שכונה "מלך האיכרים". הוא עמד בראש מרד איכרים בגליציה בשנת 1846 נגד בעלי האחוזות הפולנים. אשתו סלומיאה קבורה בסולקה. מקום קבורתו אינו ידוע. בשנים 1850–1851 הוגלה לסולקה גם מנהיג ההיידוקים ההוצולים לוקיאן קוביליצה.

ביוזמת הרופאים אדוארד בייליך (1845) ואחר כך ב-1876 הרמן פוראס, הוקם בסולקה בית הבראה שנועד בהתחלה בעיקר למחלות ראות. כמו כן הוקם על יד בית ההבראה פארק קיץ. מאמצים אלה הפכו את סולקה לאחד מאתרי המרחצאות הידועים באימפריה האוסטרו-הונגרית ולאתר בעל פוטנציאל תיירותי.

בימי מלחמת העולם הראשונה הייתה סולקה והסביבה זירת קרבות בין צבאות אוסטרו-הונגריה והאימפריה הרוסית. ב-1869 הוכר ליישוב המעמד של "יריד" או עיירת שוק.

 
סמל היישוב סולקה בין מלחמות העולם

השלטון הרומני עריכה

אחרי 1918 חבל בוקובינה ויחד איתו גם סולקה הפכו לחלק מממלכת רומניה ונשארה שנים רבות אתר נופש והבראה בעיקר לחולי ראות. בשנת 1926 היישוב הוכרז לעיר (קומונה עירונית). בשנת 1940 בהתאם להסכם בין רומניה לגרמניה הנאצית מרבית התושבים הגרמנים עזבו את סולקה כדי להתיישב בשטח הרייך.עד ל 2 באפריל 2007 כללה העיירה גם את הכפר פויין-סולקה שהופרד ממנה והפכה לכפר גדול עצמאי (קומונה). ענפי הכלכלה העיקריים היו החקלאות ותעשיית העץ. אחרי נפילת המשטר הקומוניסטי ב-1989 העיירה יודעת תקופה של שפל. בית ההבראה הפך לבית חולים עירוני למחלות כרוניות וב-2011 נהפך לבית אבות. המבשלה ופארק הקיץ נסגרו וגם בית הספר התיכון המקומי ירד מיוקרתו. כיום סולקה איננה אתר נופש והבראה ועיקר עיסוקם של התושבים הוא חקלאות.

 
סולקה - מראה כללי

גאוגרפיה עריכה

מיקום גאוגרפי עריכה

סולקה שוכנת בחלק המרכזי-מזרחי של מחוז סוצ'אבה, במרחק 35 ק"מ מזרחית לבירת המחוז, סוצ'אבה. היא נמצאת בצד המזרחי של מרגלות גבעות אובצ'ינה מארה בעמק סולקה-קצ'יקה, בגבול בין רמות סוצ'אבה להרי הקרפטים המזרחיים, בגובה ממוצע של 522 מ'. סולקה נחצית על ידי נחל בעל אותו השם, יובל מימין של הנהר סוצ'אבה. העיירה גובלת עם הכפרים הבאים: מרג'ינה, סוצ'אבה, בצפון-מערב, ארבורה, סוצ'אבה, - בצפון וצפון-מזרח, פויין-סולקה בדרום ובדרום-מזרח קצ'יקה, סוצ'אבה בדרום ומנסטיריה הומורולוי ("מנזר הומור") במערב. סולקה נמצאת במרחק 23 ק"ם מהעיר רדאוץ, 32 ק"מ מהעיר גורה הומורולוי, 48 ק"מ מזרחית מסוצ'אבה, ו-464 ק"מ צפונית מבירת רומניה, בוקרשט. לעיירה אין גישה למסילות ברזל, מה שהקשה על התפתחותה. תחנת הרכבת הקרובה ביותר היא קצ'יקה, 11 ק"מ ממנה, שבה עובר קו הרכבת סוצ'אבה - ואטרה דורניי. דרך סולקה עובר הכביש הלאומי DN 2E (DJ 209).

העיירה כיום עריכה

העיירה נחצית על ידי שתי דרכים ראשיות: רחוב הרפובליקה - בין הכניסה מכיוון קצ'יקה בדרום העיר עד למרכז ורחוב טומשה וודה (בעבר 7 בנובמבר), מגביל לנחל סולקה, ממנזר סולקה עד ליציאה לכיוון מרג'יניה במזרח היישוב. כמעט כל האתרים החשובים ומוסדות העיירה נמצאים בשני רחובות אלה. בשנים 1970–1980 נבנו שיכוני מגורים רובם ברחוב טומשה וודה.

דמוגרפיה עריכה

 
הכנסייה האורתודוקסית הרומנית "השליחים פטרו ופאבל" בסולקה

האוכלוסייה בסולקה במהלך השנים

בשנת 1869 היו בסולקה 336 בתים ו-1783 תושבים. בשנת 1880 - 415 בתים ו-2015 תושבים. ב-1880 נספרו 1073 נוצרים אורתודוקסים,851 רומים -קתולים, 71 יהודים ו20 בני דתות אחרות.[2] במפקד אוסטרי מדצמבר 1900 מנה היישוב, שהיה חלק מנפת גורה הומורה, 2884 תושבים - 1427 גברים 1457 נשים. 588 בתים. 21540 דונם. לפי שפת האם הרכב האוכלוסייה בסולקה היה כדלקמן: רומנית - 1605, גרמנית - 1076, רוסינית (אוקראינית) - 36, אחרות - 144. לפי ההשתייכות הדתית: נצרות יוונית-אורתודוקסית - 1546, נצרות קתולית - 1015, יהדות - 281, אחרות - 42.

הכפר פויין מנה 1613 תושבים:817 גברים, 796 נשים. 337 בתים. 14740 דונם. ההרכב לפי שפות היה :1591 רומנית, גרמנית - 15, אחרות - 7. ההרכב לפי דת: 1591 - נצרות יוונית-אורתודוקסית, 13 נצרות קתולית, יהדות - 9.

בחווה התגוררו 126 תושבים: 80 גרמנים, 36 רומנים, 6 אוקראינים ושניים - ממוצא אחר. [3]

הפרוכיה הרומית-קתולית בסולקה הוקמה בשנת 1856 והיא הייתה כפופה ל"דקנאט" הכנסייתי ברדאוץ.[4]

לפי המפקד משנת 2011 חיו בסולקה 2,188 תושבים, ירידה משמעותית לעומת המפקד ב-2002 כשגרו בה 4,456 תושבים. הסיבה העיקרית לירידה הדרסטית של האוכלוסייה הייתה במרץ 2007 היפרדות הכפר פויין-סולקה ככפר עצמאי. סולקה היא העיירה הכי קטנה ברומניה, אחרי ביילה טושנאד (מרחצאות טושנאד) ונוצ'ט.

בשנת 2011 במפקד מ 20–31 באוקטובר ההרכב האתני של התושבים היה כדלהלן: מתוך 2,188 תושבים - 2,098 רומנים (95,9%), 31 צוענים (1,4%) ו-59(2,7%) מקבוצות אתניות שונות (גרמנים וכו'). לפי דתות - 1914 נוצרים אורתודוקסים (87,5%), 115 פנטקוסטלים (5,3%), 53 רומיים-קתולים (2,4%) ו-106 (4,8%) בני דתות שונות (אדוונטיסטים של היום השביעי, בפטיסטים, יוונים-קתולים, מוסלמים וכו') או אתאיסטים, ללא דת או ללא דת מוצהרת.

הגרמנים עריכה

 
הכנסייה הרומית-קתולית "הארכימלאך מיכאל" בסולקה

אחרי סיפוח בוקובינה לאימפריה ההבסבורגית הובאו למקום מתיישבים ממוצא גרמני מאזורים שונים של האימפריה ומגרמניה. בהמשך הגיעו לכפר כמה מהנדסים גאולוגים גרמנים ובצעו סריקות גאולוגיות באזור סולקה וקאצ'יקה. התיישבו ביישוב גם כורי מלח גרמנים ופולנים. אחרי גילוין של מעל 50 מחצבות מלח באזור שבין סולקה לרדאוץ, הוקמה לשכה להפקת המלח תחת ניהולו של יוהאן הופמן. נוכח גדילת האוכלוסייה הגרמנית, בסביבות שנת 1868 במרכז היישוב, על יד כביש, הוקמה כנסייה רומית-קתולית. כעבור שנה קיבלה הכפר מעמד של עיירת -שוק. בשנת 1910 שליש מהתושבים היו גרמנים במוצאם. מספרם גדל עוד עד שנת 1918 שאוחדה בוקובינה עם רומניה. בהמשך מספר הגרמנים נשאר קבוע. בשנת 1930 הם היוו 26.50% מהאוכלוסייה: 748 מתוך 2,822. בשנת 1940 במסגרת הסכם בין גרמניה הנאצית לרומניה רוב הגרמנים מסולקה עברו לגור לאזורים אחרים של הרייך השלישי. עד שנת 1940 הכנסייה הרומית קתולית בסולקה הייתה פרוכיה עם שלוחה בכנסייה של הכפר ארבורה. כתוצאה של הגירת הגרמנים בשנות ה-1940 נסגרה הפרוכיה. בימי המשטר הקומוניסטי פחת עוד יותר מספר הגרמנים והמאמינים הרומים קתולים בכפר.

היהודים עריכה

לפי ספר אורחים מבין שתי מלחמות העולם רוב האורחים בבית ההבראה בסולקה היו יהודים. בשנת 1900 חיו בסולקה 281 יהודים, כ-10% מכלל התושבים. ברשותם היה בית כנסת (טמפל)[5] ובית ספר עברי[6] רוב יהודי סולקה נספו במחנות וגטאות טרנסניסטריה[6] קיים במקום בית עלמין יהודי.[7]

תחבורה עריכה

היישוב נמצא במרחק 11 ק"מ מתחנת הרכבת הקרובה ביותר, קצ'יקה, שדרכה עובר קו הרכבת סוצ'אבה - ואטרה דורניי. חוצה אותו הכביש הלאומי DN 2E (בכביש המחוזי DJ 209) פלטינואסה - קצ'יקה - סולקה-מרג'יניה, סוצ'אבה, המחבר את גורה הומורולוי עם רדאוץ וויקובו דה סוס. לפני היציאה מסולקה אל מרג'יניה, מתוך DN 2E מתפתל הכביש הלאומי DN 2K (הכביש המחוזי DJ 209F) סולקה-ארבורה-מילישאוץ.

אתרים חשובים ואטרקציות תיירותיות עריכה

  • מנזר סולקה וכנסיית המנזר סולקה על שם השליחים פטר ופאבל - הוכרזה אתר מורשת היסטורית בשנת 2004

בתחילת המאה ה-17 היישוב נרכש על ידי שליט מולדובה שטפאן טומשה השני (1611–1615, 1621-1623). הוא הקים בו מנזר. הבנייה התחילה ככל הנראה בשנת 1612, אך אין ודאות מלאה בנושא. ברם, ידוע כי הבנייה הושלמה באוקטובר 1614, כאשר השליט ביקש תרומות עבור הכנסייה מן המקומיים, והקדיש אותה לשליחים פאולוס ופטרוס. בימי שלטונו הראשון טומשה לא הצליח להשלים את בניית המנזר, כאשר חומות המבנה, המגדלים בצדו ומגורי הנזירים נבנו ב 1622, בזמן שלטונו השני. כנסיית המנזר דומה לזו של מנזר דרגומירנה. היא גבוהה מאוד, יש לה חומות בעלות עובי של 2 מטר, עם חלונות קטנים בחלק העליון, נבנו בה ארבעה מגדלי הגנה, תאי נזירים, מגורי אב המנזר (ה"סטארץ") ועוד נספחים. המתחם הוקדש בשנת 1623 בטקס שנוהל על ידי מיטרופוליט מולדובה, אנסטסיה קרימקה. במנזר סולקה פעל המלומד ורטולומיי מזרזיאנול (כ-1710- 1779) שכתב כרוניקת ארץ מולדובה, קומפילציה לפי הכרוניקות של גריגורה אורקה, מירון קוסטין, ניקולאיה קוסטין ויון נקולצ'ה. המנזר פעל עד 29 באפריל 1785 כשנסגר על ידי השלטונות ההבסבורגים והופעל מחדש בשנת 1997 בימי השלטון הפוסט-קומוניסטי ברומניה. כנסיית המנזר המשיכה לפעול גם אחרי סגירת המנזר ושופצה בשנים 1901–1902 על ידי האדריכל האוסטרי קרל אדולף רומסטורפר ושופצה שוב בשנים 1985–1990.[8] הוקדשה מחדש ב-29 ביוני 1997.

  • הכנסייה הרומית-קתולית ע"ש הארכאנגלים מיכאל, גבריאל ורפאל הוקמה על ידי הקהילה הגרמנית בשנת 1868
  • כנסיית ארבורה - Biserica Arbore - נמצאת בכפר ארבורה, כ-7 ק"מ מסולקה. היא נבנתה בשנת 1502.
  • בית סאבטה קוטרובש משנת 1670 או "בית-המוזיאון סולקה" הוכרז אתר מורשת אדריכלית ומארח החל משנת 1971 את המוזיאון האתנוגרפי של סולקה. הבית הוא בית מגורים מסורתי אופייני לבוקובינה מן המאה ה-17. המויזאון נמצא במזרח היישוב, קרוב ליציאה אל מרג'יניה.

ביציאה למרג'יניה אך מחוץ לעיר נמצאה בעבר אתר תיירות בשם "טריי יאזור" ( שלוש בריכות - Trei iazuri) עם קמפינג בעל 36 מקומות.

  • החאן סולקה - מהמאה ה-19, כיום מוטל-מסעדה, קרוב למנזר ולמבשלה.[1]
  • שני פארקים:
    • גן הקיץ - הפרק לשעבר של אתר הנופש, בדרום העיר, בכניסה מכיוון קצ'יקה.
    • הפארק המרכזי. בו נמצאים אנדרטת הגיבורים ופסל "כוס הבירה". על יד הפארק - יש ברסריה ומרכז מסחר עם מסעדה.
  • Pietrele Muierilor פייטרלה מויירילור (אבני הנשים) - במערב, אחרי קצה העיר, על המסלול ההררי סולקה-סוצ'ביצה, באזור מעיין הנחל סולקוצה.

כוללות 5–6 סלעים ראשיים וכמה קבוצות סלעים משניות הניצבות באופן מפתיע מעל פסגות האובצ'ינות הגדולות. לפי האגדה, בעת פלישות הטטרים שימש המקום כמפלט לנשים ולילדי המקום

  • מבשלת הבירה - הוקמה בשנת 1810 והייתה אחת הוותיקות ביותר במרחב הרומני. למעשה ייצור הבירה היה עוד מתחילת המאה ה-17 עיסוק חביב על נזירי המנזר. המבשלה נוהלה על ידי הקרן הכנסייתית היוונית-אורתודוקסית של בוקובינה שבמהלך הזמן החכירה אותה לסוחרים שונים.

בשנת 1913 הגיעה המבשלה לתפוקה של 850,000 ליטר בשנה וב-1915 למיליון ליטר בשנה. בגלל מלחמת העולם הראשונה בשנת 1917 ירדה התפוקה ל-10,000 ליטר בשנה. בין מלחמות העולם התפוקה ומספר הפועלים (בממוצע 300,000 ליטר בשנה) היו קטנים. חוזה ההחכרה האחרון נמשך בין נובמבר 1944 לאוגוסט 1947 אחרי רפורמת ההלאמה של המשטר הקומוניסטי. בסוף 1948 המבשלה נסגרה. בהמשך, היא הופעלה מחדש בשם "מבשלת "קונסטנטין דוברוג'אנו גריה". בדצמבר 1952 הפכה לאגף של בית הרושת לאלוכוהל רדאוץ, עברה תהליך של מודרניזציה ובשנת 1966 הפיקה 4 מיליון ליטר בירה בשנה, כאשר רוב התפוקה יוצאה לחו"ל. בשנת 1973 נבנה בניין חדש להנהלה וב-1983 הוקם מוזיאון קטן המוקדש לבירה. עבור התיירים נפתחה ברסריה במרכז הפארק המרכזי. באמצע הפארק הוצב פסל של כוס חצי ליטר של בירה שהפך לסמל בלתי רשמי של העיר.

  • המעיין בורקוט
  • אתר לכריית מלח מהתקופה הנאוליטית ("סלטינה מארה")

תרבות וחינוך עריכה

  • בית התרבות "ויקטור וסילסקו" עם אולם בעל 200 מקומות.
  • הספרייה העירונית "איליה א. טורואוצו" - הכוללת מעל 25,000 ספרים.
  • מתחם החינוך טומשה וודה (בעבר - התיכון התאורטי סולקה)
  • גן ילדים

ספורט עריכה

האצטדיון "23 באוגוסט"

הבריאות עריכה

  • בעבר - תיירות רפואית - מרחצאות ובית הבראה - מיסודם של ד"ר אדוארד בייליך (1845) וד"ר הרמן פוראס (1876)
  • מרפאה עירונית
  • מרפאה וטרינרית

כלכלה ומסחר עריכה

בעבר הענפים הכלכליים העיקריים היו החקלאות והיערנות.

  • מאפייה
  • מוקד היער (Ocolul silvic)

מוסדות אחרים:

  • הדואר
  • משטרת העיר
  • יחידת מכבי אש

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא סולקה בוויקישיתוף

סולקה - בלקסיקון גאוגרפי של ממלכת פולין, ורשה 1890 כרך י"א, עמ' 53–54 (בפולנית)

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 D.Ghinea
  2. ^ הלקסיקון הגאוגרפי הפולני 1890
  3. ^ נתונים סטטיסטיים באוסטריה 1907
  4. ^ T.Šubert עמ' 200
  5. ^ המרכז לאמנות יהודית
  6. ^ 1 2 1962 Arnold Krumholz עמ' 108
  7. ^ תמונות בארכיב יהדות בוקובינה וטרנסילבניה באתר לאו בק
  8. ^ Object, Romania-Ukraine-Republic of Moldova cross border cooperation, Historical and ethnographic heritage – part of the sustainable development of tourism in Bukovina (באנגלית, אוקראינית, רומנית)