ויקיפדיה

פנינה גרי

אשת תיאטרון ישראלית

פנינה גרי (24 בספטמבר 1927 – 2 באוגוסט 2023)[1] הייתה שחקנית תיאטרון וקולנוע, במאית, מחזאית, מנהלת אמנותית ודרמטורגית ישראלית, מן הנשים המשפיעות והחשובות בתיאטרון הישראלי.

פנינה גרי
פנינה גרי, 2011
פנינה גרי, 2011
פנינה גרי, 2011
לידה 24 בספטמבר 1927
נהלל, פלשתינה (א"י)
פטירה 2 באוגוסט 2023 (בגיל 95)
תל אביב-יפו, ישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1951–2023 (כ־72 שנים)
בן או בת זוג
צאצאים מירב גרי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס הבמה לילדים ונוער
פרס ליצירה בתחום הציונות
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

 
פנינה גרי (מימין) עם חברתה בתיה בן ברק (אמו של מאיר שלו) בנחל הירקון בזמן טיול בתל אביב, 1944

פנינה גרי היא בתם של צִפּורה (אוסטרובסקי) ויוסף (קוֹטלָר) דרומי. הוריה עלו לארץ מאוקראינה בשנת 1919 באניה "רוסלאן", עם קבוצת חלוצים שנשלחה להתיישב בחברון ולהקים משתלה כדי ליער את הרי ירושלים. אביה שינה את שמו ל"דרומי" באניה, בדרך מאודסה דרומה, לארץ ישראל. כששמע על הקמת המושב העברי הראשון, יצא לדרך על עגלה לגבעת שימרון בעמק יזרעאל, מעל הביצות, שם הוקמו האוהלים הראשונים של קבוצת המייסדים של נהלל. ב-1921, קצת לפני פרעות תרפ"א, עברה המשפחה לנהלל. פנינה היא בתם השלישית של צפורה ויוסף, אחרי מנחם (נולד בחברון) ורבקה. פנינה ורבקה נולדו בבית החולים הראשון בעמק, בעין חרוד.

גרי למדה בתיכון בבית הספר החקלאי בנהלל.[2] בגיל 18 החלה ללמוד להיות גננת בסמינר למורים וגננות, במשך שנה בתל אביב, ולאחר מכן במשך שנה נוספת בגבעת השלושה. ב-25 במרץ 1948, בחג פורים, הייתה אמורה להינשא לארוסה עלי בן צבי, בנם של רחל ינאית ויצחק בן-צבי,[3] אך ב-16 במרץ הוא נהרג יחד עם ששת חבריו, בהתקפת כנופיות ערביות בשדות קיבוץ בית קשת. דוד בן-גוריון, שביקר את המשפחה מיד לאחר שחזרה מהלוויה, ציין ביומנו: "בעוד ימים אחדים עמד להתחתן עם נערה מנהלל...".[4]

בסוף ספטמבר 1948 נסעה במשלחת של מורים וגננות למחנות העקורים סביב מינכן בגרמניה ועבדה בהקמת גני ילדים במחנות, הדרכת גננות והקנית השפה העברית לילדים. לאחר כחצי שנה, נשלחה להתגורר בעיר אוּלְם, כדי להמשיך בעבודתה, הפעם במחנות העקורים סביב שטוטגרט. במינכן הכירה את בעלה.

ב-1951 כתבה (במשך שנתיים) עבור "דבר השבוע" טור בשם "כדאי לדעת",[5] שעסק באירועים שונים מרחבי העולם.

 
פנינה גרי עם בעלה רוברט גרי, ארצות הברית 1955

קריירה בתיאטרון עריכה

 
פנינה גרי בזמן לימודיה ב"אולפן השחקנים", ניו-יורק 1953

בשנים 1957–1953 למדה משחק בניו יורק, בבתי הספר הפרטיים של הרברט ברגהוף (Berghof) ולי סטרסברג[6] וכן השתתפה בשיעורי "אולפן השחקנים".[7][8]

ב-1958 השתתפה בהצגה "מריוס" של "הקאמרי",[9] ושחקה עם זיגמונט טורקוב ומאיר ינאי בתיאטרון "זותא"[10][11] בהצגה "ירח הדבש של הפרופסור וולטר".[12]

הקמת תיאטרון זווית עריכה

בסוף 1958, יזמה את הפקת המחזה "בדלתיים סגורות"[13] מאת ז'אן-פול סארטר ושִחקה בו יחד עם שמואל עצמון, זהרירה חריפאי ואלי גרא. הצלחתו הולידה את תיאטרון זווית[14] (בהשראת שירו של נתן אלתרמן "זווית של פרוור").

תיאטרון זווית נוסד על ידי פנינה גרי, שמואל עצמון, שמואל עומר ונאווה שאן ופעל תשע שנים כתיאטרון נייד, אינטימי, שהצטיין ברפרטואר ערכי וחדשני.[15]

ב-1961 חתמה על חוזה לשנה אחת עם תיאטרון חיפה[16] ושִחקה בהצגה "אילוף הסוררת",[17] שחנכה את היכל התיאטרון העירוני.

ב-1966 שִחקה בהצגה "העתיד צפון בביצים", שלוש קומדיות קצרות בבימויו של תיאודור תומא:[18] "בית הספר לאלמנות" מאת ז'אן קוקטו, "האיש שנשא אילמת" מאת אנטול פראנס ו"העתיד צפון בביצים" מאת אז'ן יונסקו.

ב-1968, ביוזמת משרד החינוך, צורפו מנהלי תיאטרון זווית ל"הבימה", שם שיחקה 12 שנים.

הקמת הבימרתף עריכה

באותה תקופה יזמה את הקמתה של סדנה למחזה מקורי במרתף "הבימה", שנקרא "הבימרתף" ונִהלה אותו במשך 3 שנים, מ-1973 עד 1976. כמה מהצגותיו הפכו ללהיטים: "קלות דעת וצביעות", "דייר משנה", "בוסמן ולנה" ועוד.

התנדבות ותפקיד ציבורי עריכה

ב-1980 העבירה בהתנדבות חוג דרמטי בבית הסוהר לנשים "נווה תרצה", שם עבדה עם אסירות במשך שנה.

ב-1983 הייתה חברת הנהלת פסטיבל עכו.[19]

ניהול אומנותי עריכה

ב-1981 שמשה מנהלת אמנותית של סדנת תיאטרון הגליל בקריית שמונה. באותה שנה הוזמנה על ידי אורנה פורת, מיסדת ומנהלת "התיאטרון לילדים ולנוער", לכהן כמנהלת האמנותית של התיאטרון. בזמן כהונתה בתפקיד זה (1990–1981), יזמה, ליוותה והציגה כ-45 מחזות, לכל הגילים, 36 מביניהם מחזות מקוריים שנוצרו בתיאטרון כמו: "שמוליק של זהרה", "אליעזר בן-יהודה" (מאת חגית רכבי), "האי ברחוב הציפורים" מאת אורי אורלב, "תרנגול כפרות" מאת אלי עמיר ועוד.

בשנים 1990–1997 שמשה כדרמטורגית בתיאטרון.

בשנים 1997–2005 הייתה דרמטורגית בתיאטרון באר שבע ובין 2005 ל-2010 הייתה לקטורית בתיאטרון "בית ליסין".

במאית עריכה

ב-2011 ביימה את "תמול שלשום", עיבוד למחזה לחמישה שחקנים, שעשתה לרומן מאת ש"י עגנון. ההצגה (בהשתתפות תמר אלקן ואילה זילברמן) עלתה בתיאטרון הערבי-עברי ביפו[20] וגרי הייתה מועמדת לפרס "קיפוד הזהב" 2012 על העיבוד למחזה.[21]

ב-2012 ביימה את "קוראים לי יודה",[22] עיבוד לתיאטרון שירה שעשתה לשירי יהודה עמיחי. גרי יצרה מעין דיוקן עצמי של המשורר בעזרת גבר ואשה (השחקנים ישי בן משה ועדי בילסקי), המייצגים את הפיצול הפנימי בנפשו.[23]

ב-2014 ביימה את ההצגה "הנשים של בשביס זינגר", עיבוד לבמה שעשתה לחמישה סיפורים מאת יצחק בשביס-זינגר: "התיק", "הקורבן", "בתחפושת", "המפתח" ו"ינטל".[24]

כתיבת מחזות עריכה

"סיפור אהבה ארץ ישראלי" – יצירתה על אהבתה – מחזה רומן וסרט עריכה

ב-2008 כתבה וביימה מונודרמה בשם "סיפור אהבה ארץ ישראלי", המבוססת על סיפור אהבתה לעלי בן צבי ואסון מותו ערב חתונתם. הצגת היחיד, בביצוע השחקנית עדי בילסקי (במספר רב של תפקידים), הייתה מועמדת בקטגוריית "מחזאי/ת השנה" לפרס "קיפוד הזהב" 2009 ליוצרי הפרינג' בישראל[25][26][27] וזכתה בפרס זה בקטגוריית "שחקנית השנה" (בילסקי).[28] ב-28 במרץ 2011, נערכה הצגה חגיגית בצוותא לציון 250 הצגות של "סיפור אהבה ארץ ישראלי" במעמד שרת התרבות לימור לבנת.[29] ב-2012 זכתה גרי על הצגה זאת ב"פרס ליצירה בתחום הציונות", בשנה הראשונה בה הוא מחולק. מנימוקי השופטים (ליא קניג, מולי שפירא ונורית רביב):[30][31]

"סיפורה של פנינה גרי, המחזאית והבימאית, הוא סיפור על אהבה ממבט ראשון, של כלה שהחמיצה את חופתה לצעיר מבטיח ובטוח בצדקת הדרך – שניהם ספוגים בערכי הציונות ומשלמים מחיר אישי כבד למען תקומת המדינה. המונודרמה של פנינה גרי כתובה להפליא ולמרות הכאב העצור שומרת על איפוק מעורר כבוד ולכן התוצאה כל כך אמיתית ומרגשת."

המחזה תורגם לאנגלית וההצגה רשמה הופעות באנגליה, בפסטיבל לידס[32] (2009) וב-"New End Theatre" בלונדון (2010), וגם באוטווה,[33][34][35] מונטריאול,[36] טורונטו[37] ווושינגטון[38][39] (2011), ושוב בטורונטו[40] (פברואר 2014). ב-2013, הועלה המחזה בפריז בתיאטרון דריוס מיו (Théâtre Darius Milhaud, Paris) (בצרפתית), בשם "Une histoire d'amour israélienne", על ידי השחקנית הצרפתייה אסטל גרינשפן (Estelle Grynszpan), בבימויה של גרי.[41]

בשנת 2015 הוציאה גרי את הספר "סיפור אהבה ארץ ישראלי" (הוצאת שוקן, תשע"ה), רומן אוטוביוגרפי שנכתב בהשראת ההצגה.[42]

בשנת 2017 יצא הסרט "סיפור אהבה ארץ ישראלי"[43] בהשראת המחזה שכתבה גרי, בבימויו של דן וולמן על פי תסריט מאת דיתה גרי ובכיכובם של עדי בילסקי ואביב אלוש.

"מניה: אגדה בחייה" עריכה

בשנת 2019 העלתה "קבוצת התיאטרון הירושלמי" את ההצגה "מניה: אגדה בחייה", מחזה שכתבה גרי על חייה של מניה שוחט.[44]

חיים אישיים עריכה

בסוף 1949 נישאה פנינה במהלך שליחות בגרמניה לרוברט גרי, עיתונאי יהודי-אמריקאי, שדיווח מגרמניה שאחרי המלחמה. שבועיים אחר-כך עבר הזוג לישראל והתגורר בירושלים. ב-1953 עברה המשפחה לניו יורק וב-1957 שבה לתל אביב.

נולדו להם שתי בנות, דורית ומירב, הנכד הראפר מיכאל כהן (כהן@מושון) ושני נכדים נוספים.[45]

פרסים והוקרה עריכה

תפקידים מרכזיים בתיאטרון עריכה

 
פנינה גרי, "בדלתיים סגורות", תיאטרון זווית, 1958

תפקידים בתיאטרון הבימה עריכה

הופעות בסרטים עריכה

                    

רומנים ישראלים שעִבּדה למחזות עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא פנינה גרי בוויקישיתוף

ההצגה "סיפור אהבה ארץ ישראלי"

ההצגה "תמול שלשום"

הספר "סיפור אהבה ארץ־ישראלי"

הסרט "סיפור אהבה ארץ ישראלי"

הערות שוליים עריכה

  1. ^ מאיה כהן, בגיל 95: אשת התיאטרון פורצת הדרך פנינה גרי הלכה לעולמה, באתר ישראל היום, 2 באוגוסט 2023
  2. ^ עצרת עם בנהלל - פנינה דרומי בעצרת ליובל ה-50 לקונגרס הציוני, דבר, 6 בנובמבר 1947
  3. ^ פנינה גרי, סיפור אהבה ארץ־ישראלי, עמ' 113
  4. ^ דוד בן-גוריון, יומן המלחמה: מלחמת העצמאות, תש"ח-תש"ט, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, כרך א', פרק שלישי, 20.3.48, עמ' 314
  5. ^ פנינה גרי, כדאי לדעת, דבר, 5 בינואר 1951
  6. ^ פנינה גרי, כפי שסופר לשרגא הר-גיל, למדתי באולפן שטראסברג, דבר, 13 בדצמבר 1957
  7. ^ ישראלית על במה אמריקאית, דבר, 4 במרץ 1955
  8. ^ עלזה יונגרייז, מניו-יורק - לנהלל, מעריב, 16 בדצמבר 1960
  9. ^ שמעו עליהם - פנינה גרי על תפקידה בהצגה "מריוס", דבר, 11 באפריל 1958
  10. ^ מיכאל אוהד, 3 שחקנים - תיאטרון, דבר, 17 באוקטובר 1958
  11. ^ תפקיד חדש...לשחקני תיאטרון "זותא", דבר, 19 בדצמבר 1958
  12. ^ בלי סכסוכים, מעריב, 14 בנובמבר 1958
  13. ^ רביעייה בגיהנום, דבר, 17 ביולי 1959
  14. ^ רחל אורן, "זווית", מסארטר עד סארטר, דבר, 19 בפברואר 1965תיאטרון "זווית" - המשך, דבר, 19 בפברואר 1965
  15. ^ "גל חדש" בפרסומת, מעריב, 2 ביולי 1963
  16. ^ ראובן בן-צבי, שחקנים מבמות שונות בארץ הצטרפו לתיאטרון החיפני, מעריב, 12 ביוני 1961
  17. ^ שלמה באדר, במות: "אילוף הסוררת" בתיאטרון חיפה, דבר, 22 בספטמבר 1961
  18. ^ שרגא הר-גיל, עליה במרתף, מעריב, 30 בדצמבר 1966
  19. ^ פסטיבל עכו 1983, באתר פסטיבל עכו
  20. ^ "תמול שלשום", באתר התיאטרון הערבי-עברי ביפו
  21. ^ עכבר העיר, עכבר העיר אונליין, "מיין ג'רוזלם" היא הזוכה הגדולה בטקס קיפוד הזהב, באתר הארץ, 02 בנובמבר 2012
  22. ^ מופע חדש: קוראים לי יודה, ידיעה באתר "הבמה", 30.4.13; "קוראים לי יודה", באתר "עכבר העיר"; קוראים לי יודה, באתר של אלי ליאון - ביקורת, 27 ביולי 2013
  23. ^ שי בר יעקב, אחרי הכל הוא שיר - ביקורת תיאטרון: "מופע מקורי, חכם ומעורר השראה", ידיעות אחרונות, מוסף 24 שעות,22 בספטמבר 2013
  24. ^ הנשים של בשביס זינגר, באתר "הבמה"
  25. ^ מירב יודלביץ', מי מועמד לקיפוד הזהב, באתר ynet, 3 במרץ 2009
  26. ^ פסטיבל הפרינג' של קיפוד הזהב, באתר "הבמה"
  27. ^ פסטיבל לילות פרינג' וטקס קיפוד הזהב 2009, באתר "עכבר העיר"
  28. ^ הוענקו פרסי קיפוד הזהב בתיאטרון, באתר nrg‏, 29 במרץ 2009
  29. ^ הסיטי - גאווה אבהית, באתר nrg‏, 4 באפריל 2011
  30. ^ הזוכים בפרס ליצירה בתחום הציונות, באתר "הבמה", 30 באפריל 2012
  31. ^ הוכרזו הזוכים בפרס שרת התרבות והספורט ליצירה בתחום הציונות, באתר משרד התרבות והספורט, 3 במאי 2012
  32. ^ The Leeds Jewish International Performing Arts Festival 2009
  33. ^ ג'ניפר מקינטוש, An Israeli Love Story in Ottawa, באתר העיתון "Your Ottawa Region"
  34. ^ סבין גיבינס, An Israeli Love Story coming to Ottawa, באתר www.emcottawasouth.ca
  35. ^ פטריק לנגסטון, A bounty of plays this month, באתר העיתון "Ottawa Citizen"
  36. ^ Israeli play comes to Montreal, באתר העיתון "jewish Tribune"
  37. ^ גליה סרנר, "סיפור אהבה ארץ ישראלי" במופע יחיד וחד פעמי בטורונטו, 15.8.2011, ברשת החברתית "שלום טורונטו"
  38. ^ ליסה טרייגר, "An Israeli Love Story" - about love and Israel, באתר העיתון "Washington Jewish Week"
  39. ^ לורה קאטלר, About Love and Israel - An Israeli Love Story,, באתר האוניברסיטה האמריקנית
  40. ^ An Israeli Love Story, באתר Toronto Centre for the Arts
  41. ^ Une histoire d'amour israélienne, באתר תיאטרון "Théâtre Darius Milhaud".
  42. ^ סיפור אהבה ארץ־ישראלי, באתר הוצאת שוקן
  43. ^   "סיפור אהבה ארץ ישראלי", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
  44. ^ אלי אשכנזי‏, הסבא של צה"ל חוגג 110: המסע המרגש של צאצאי השומר, באתר וואלה!‏, 21 באוקטובר 2019
  45. ^ יואב בירנברג, אשת התיאטרון פנינה גרי הלכה לעולמה בגיל 95, באתר ynet, 3 באוגוסט 2023
  46. ^ הזוכים בפרסי הבמה לילדים ונוער, באתר המרכז הישראלי לתיאטרון ילדים ונוער - אסיטז'
  47. ^ אהבה שכזאת, דבר, 4 בנובמבר 1965
  48. ^ יין ישן ב"זווית", דבר, 5 בנובמבר 1965
  49. ^ תמר אבידר, האורח לא בא, מעריב, 28 בפברואר 1962
  50. ^ סדר נשים - שמלה מעור, מעריב, 2 במרץ 1962
  51. ^ מדריך לאירועי השבוע, "שלכם באהבה", דבר, 18 באפריל 1969
  52. ^ "שש נפשות מחפשות מחבר", באתר תיאטרון הבימה
  53. ^ "עקידת יוסף", באתר תיאטרון הבימה
  54. ^ "השושנה המקועקעת", באתר תיאטרון הבימה
  55. ^ "משחק החלומות", באתר תיאטרון הבימה
  56. ^ "סטמפניו", באתר תיאטרון הבימה
  57. ^ "דלתות דופקות", באתר תיאטרון הבימה
  58. ^ "מות דנטון", באתר תיאטרון הבימה
  59. ^ The Dock, באתר www.cine-holocaust.de
  60. ^   "חלומות", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
  61. ^   "למוות אין חברים", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
  62. ^   "אריאנה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
  63. ^   "סלומוניקו", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
  64. ^   "A Dinner of Herbs", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
  65. ^ פסטיבל עכו 1992, באתר פסטיבל עכו
  66. ^ ציפי שוחט, עכבר העיר אונליין, תרה: צרויה שלו מעובדת לתיאטרון, באתר הארץ, 06 באוגוסט 2008


הקודם:
אין 		זוכת הפרס ליצירה בתחום הציונות
2012 - פנינה גרי ("סיפור אהבה ארץ ישראלי")
בשיתוף עם יבגני אריה ("יונה ונער") 		הבא:
2013 - א.ב. יהושע ("הילכו שניים יחדיו")
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פנינה_גרי&oldid=38299624"