קטמרקה (פרובינציה)
קטמרקה (בספרדית: Catamarca) היא פרובינציה בצפון-מערב ארגנטינה. היא גובלת בפרובינציית סלטה בצפון, בטוקומאן ובסנטיאגו דל אסטרו במזרח, בקורדובה בדרום-מזרח, בלה ריוחה בדרום ובצ'ילה במערב. שטחה כ-102 אלף קמ"ר, ובשנת 2001 התגוררו בה כ-334 אלף בני אדם, מה שהופך אותה לאחת הפרובינציות הפחות מאוכלסות בארגנטינה. בירתה היא העיר קטמרקה, שמקור שמה בשפת הקצ'ואה ("מצודה במורד ההר").
| |||
 | |||
| נוף האנדים בדרך למעבר סן פרנסיסקו | |||
| מדינה |
 ארגנטינה | ||
|---|---|---|---|
| חבל ארץ | צפון-מערב ארגנטינה | ||
| מושל | אדוארדו בריסואלה | ||
| רשות מחוקקת |
legislature of Catamarca province  | ||
| דפרטמנטו בפרובינציה | 16 | ||
| ערים בפרובינציה | 36 | ||
| בירת הפרובינציה | קטמרקה | ||
| תאריך ייסוד |
1821 | ||
| שטח | 102,602 קמ"ר | ||
| גובה | 3,347 מטרים | ||
| ‑ הנקודה הגבוהה |
אוחוס דל סלאדו | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בפרובינציה | 396,895 (2015) | ||
| ‑ צפיפות | 3.3 נפש לקמ"ר (2001) | ||
| קואורדינטות | 28°28′08″S 65°46′45″W / 28.468888888889°S 65.779166666667°W | ||
| אזור זמן | UTC-3 | ||
| http://www.catamarca.gov.ar/ | |||
  | |||
גאוגרפיה עריכה
כמעט כל שטחה של קטמרקה מצוי בהרי האנדים. בתחומי הפרובינציה מספר פסגות גבוהות במיוחד: פיסיס (על גבול לה ריוחה; 6,882 מ' מעל פני הים), אוחוס דל סלאדו (6,862 מ'), אינקוואסי (6,620 מ'), קומברה דל לאודו (6,400 מ'), טרס קרוסס (6,356 מ') אנטופאז'ה (6,100 מ'), קולורדוס (6,080 מ'), סן פרנסיסקו (6,020 מ') גאלאן (5,912 מ'), אגואס בלנקאס (5,760 מ'). חלקים נרחבים ברכס מושלגים דרך קבע, ורק מעבר הרים אחד מקשר בין ארגנטינה לבין צ'ילה באזור זה, מעבר סן פרנסיסקו, המצוי בגובה של 4,747 מ' מעל פני הים. בצפון-מערב הפרובינציה יש גם מספר מדבריות מלח.
רוב אוכלוסיית הפרובינציה מרוכזת במורדותיהם המזרחיים של האנדים. הבירה, קטמרקה, שוכנת בגובה של כ-530 מ' מעל פני הים, ומדרום לה אזורים נמוכים אף יותר. בקצה הדרום-מזרחי של הפרובינציה חלק ממדבר המלח סאלינאס גראנדס, המשתרע גם על אזורים נרחבים בפרובינציות הסמוכות, לה ריוחה, קורדובה וסנטיאגו דל אסטרו.
היסטוריה עריכה
ממצאים ארכאולוגיים מעידים על נוכחות בני אדם באזור מזה כ-2,000 שנה. באותה העת היו התרבויות בדרום אמריקה בעיצומו של תהליך של מעבר ליישובי קבע, חקלאות וחברות היררכיות. לפחות מאז המאה ה-11 חיו באזור בני הדיאגיטה, ולצדם עמי הקפז'אן, האולונגסטה והאטקמניו. בין 1480 ל-1535 שלטה במערב הפרובינציה דהיום אימפריית האינקה. השרידים השמורים ביותר בתקופה זו מצויים במצודת אקונקיחה, במורדותיו המערביים של הר בולסון.
האירופאי הראשון שהגיע לאזור היה דייגו דה אלמגרו, ב-1536. אלמגרו סייר בעמקי קלצ'קי (בפרובינציית סלטה של ימינו) וחצה את הרי האנדים במעבר סן פרנסיסקו. ב-1554 ייסד פרנסיסקו דה אגירה את העיר סן פדרו מרטיר, אך זו ננטשה עד מהרה. יישוב נוסף, לונדרס דה לה נואבה אינגלטרה ("לונדון שבאנגליה החדשה") הוקם ב-1558 בהוראת מושל צ'ילה, חואן פרס דה סוריטה, כאות הוקרה למלכת אנגליה מרי הראשונה, רעייתו של מלך ספרד פליפה השני. בעקבות התקפות בני הדיאגיטה, הועתקה לונדרס ממקומה ב-1561, ושמה שונה לוויאגרה. כעבור שנה ננטשה לגמרי. ב-1563 הוכפף אזור קטמרקה לשליטתה של טוקומן, שהייתה חלק ממלכות המשנה של פרו, וב-1607 נוסדה סן חואן באוטיסטה דה לה פאס, במקום בו שוכנת כיום העיר בלן. העיר קטמרקה נוסדה ב-1683.
עם הקמת מלכות המשנה של ריו דה לה פלטה ב-1782 סופחה אליה קטמרקה, שהייתה עדיין כפופה לטוקומן, וב-1783 הייתה לחלק מאינטנדנסיה בשם סלטה דה טוקומן, שכללה גם את הערים סלטה, חוחוי וסנטיאגו דל אסטרו. בירתה של האינטנדנסיה הייתה בתחילה בטוקומן, וב-1792 הועברה לסלטה.
במהלך מלחמת העצמאות הארגנטינאית, חולקה סלטה דה טוקומן ב-1814, וקטמרקה, כמו גם סנטיאגו דל אסטרו, שבה והייתה לחלק מטוקומן. ב-22 במרץ 1820 הכריז מושל טוקומן, ברנבה אראוס, על הקמת הרפובליקה של טוקומן בשטח האינטנדנסיה. ב-25 באוגוסט 1821 חדלה הרפובליקה להתקיים, ובמקומה הוקמו הפרובינציות הארגנטינאיות טוקומן, קטמרקה וסנטיאגו דל אסטרו.
מחלוקות טריטוריאליות בין ארגנטינה לבין בוליביה וצ'ילה בשנות ה-90 של המאה ה-19 הביאו להסכם בוררות ב-1899. לפי ההסכם, הועברו שטחים ממזרח לקו פרשת המים של אמריקה בהרי האנדים מצ'ילה לארגנטינה. ב-1900 הוקמה בהם הטריטוריה הלאומית לוס אנדס, שב-1943 חולקה לשלושה וסופחה לפרובינציות קטמרקה, סלטה וחוחוי.
דמוגרפיה עריכה
קטמרקה היא אחת הפרובינציות הפחות מאוכלסות בארגנטינה. בשנת 2001 התגוררו בקטמרקה כ-334 אלף תושבים, ורק בלה פמפה, לה ריוחה, סנטה קרוס וטיירה דל פואגו היו פחות תושבים. עד שנות ה-70 של המאה ה-20 גדלה האוכלוסייה בפרובינציה בשיעור איטי מאשר ביתר חלקי המדינה. ב-1869 היוו תושבי קטמרקה 4.60% מתושבי ארגנטינה, וב-1970 ירד חלקם באוכלוסייה ל-0.74% בלבד. מאז עלה מעט חלקם באוכלוסייה, וב-2001 עמד על 0.91%.
מעט יותר ממחצית תושביה של קטמרקה חיים בעיר הבירה עצמה, וכולל פרווריה, חיים בעיר כ-60% מתושבי הפרובינציה. כ-74% מהתושבים חיים ב-13 הערים שבפרובינציה, השיעור הנמוך ביותר של אוכלוסייה עירונית בארגנטינה. צפיפות האוכלוסין בקטמרקה נאמדה ב-2001 בכ-3.3 תושבים לקמ"ר. באותה שנה היו ערים אלה הגדולות בפרובינציה:
כלכלה עריכה
כלכלתה של קטמרקה היא הקטנה בכלכלות ארגנטינה. בשנת 2006 נאמד התוצר בה ב-1.7 מיליארד דולרים, שהם כ-5,820 דולר לנפש, שיעור הנמוך בכ-40% מהממוצע הארצי.
כריית מחצבים שונים תורמת כ-20% לתוצר בפרובינציה. במכרה הגדול ביותר, באחו דה אלומבררה, בו מועסקים 1,000 עובדים, כורים מדי שנה כ-600 אלף אונקיות זהב וכ-190 אלף טונות נחושת.
חקלאות מעולם לא הייתה מפותחת במיוחד בפרובינציה, וכיום היא תורמת כ-5% לתוצר. ברחבי הפרובינציה כ-200 אלף ראשי בקר, כ-150 אלף עזים וכ-100 אלף כבשים. ענפים חקלאיים נוספים כוללים עץ, זיתים, הדרים, כותנה, טבק וגפנים ליין.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של קטמרקה (בספרדית)- קטמרקה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
