קריית היובל

גן המפלצת הידוע בקריית היובל

קריית יובל היא שכונה בת כ-25,000 נפש בדרום מערב ירושלים. השכונה נוסדה בשנת 1954, שלוש שנים לאחר יובל הקרן הקיימת לישראל שחל בשנת 1951, ובו התכוונו להתחיל את בניין השכונה, ומכאן שמה.

מיקום השכונה

קריית היובל פרושה על מרומי רכס שכיוונו צפון-דרום וגובהו כ-810 מ' מעל פני הים, והיא נחשבת לאחת השכונות הגבוהות בירושלים. רכס קריית היובל יושב בין הר הרצל ושכונת עין כרם ממערבו, ובדרום משתפל הרכס לעבר נחל רפאים, ממזרח גובל הרכס בנחל מנחת. בשל המיקום הגאוגרפי שלה צופה השכונה לנוף מרשים. מבחינת שכונות העיר השכונה ממוקמת מדרום לשכונת בית וגן, ממזרח לשכונת עין כרם ומעליה, וממזרח לקריית מנחם ולעיר גנים; ממערב לשכונות בית וגן, רמת דניה, רמת שרת ומנחת (מלחה) ומצפון לגן החיות התנ"כי ולעיר גנים א', כמו כן, השכונה ממוקמת ממזרח לקריית הדסה עין כרם ושוכנת בדרום־מערב העיר.

היסטוריה

השכונה נבנתה על מקומו של הכפר הערבי הקטן בית מזמיל ובתחילתה נקראה בשם זה. באפריל 1948 התרחשו קרבות בין כוח ההגנה שישב בחירבת חמאמה (כיום: הר הרצל) ובין כוחות מתנדבים ערביים שישבו באל-ג'ורה (כיום: אורה). כפריי בית מזמיל העדיפו לנטוש את כפרם. אדמות הכפר הנטוש הועברו לאפוטרופוס הכללי הממונה על הרכוש הנטוש (אדמות נפקדים), וכשחששו בישראל מחזרת הפליטים, נעשתה עסקת קרקעות שבה הועברו קרקעות כפרים נטושים לידי הקרן הקיימת לישראל (העִסקה כונתה "מיליון הדונם הראשונים").

ב-1951 חל יובל הקרן הקיימת ולשכונה שביקשו להקים על אדמות הקרן הקיימת בבית מזמיל ביקשו לקרוא בשם: "קריית היובל", אבל ההקמה התעכבה והשכונה קמה רק ב-1954. בתחילת שנותיה נבנו בשכונה בתים דו-קומתיים כשבכל בית יש ארבע יחידות דיור על שטח של פחות מחצי דונם. הבתים היו מצופי אבן "דבש" פראית ובשל כך הוענק להם הכינוי: "בתי אבן", יחידות הדיור הללו היו קטנות (כ-33 מ"ר). יותר מאוחר הצטרפו אל בתי האבן צריפים עשויים עץ ואזבסט שכונו בשם "אזבסטונים". נבנו שתי שכונות כאלו: האחת ממערב לבתי השכונה בכיוון עין כרם והשנייה מסביב לערוץ הנחל שמערב דרום-מערב לקריית היובל, בינה לשכונת עיר גנים. בהמשך, נבנו שיכונים עבור האנשים שישבו באזבסטונים. בכלל נבנו בשכונה שיכונים רבים: שיכון ותיקי ההסתדרות, שיכון עובדי המדינה, שיכון עובדי משרד העבודה, שיכון אזרחי של חברי הציונים הכלליים ועוד שיכונים (רבים מהם נבנו על ידי חברת שיכון עובדים). במשך שנותיה הראשונות, נחשבה השכונה לשכונת עוני. לעזרתה באו שיכוני הסטודנטים שנבנו במרכזה (שיכוני רח' שטרן).

אחרי מלחמת ששת הימים

ב-1970 הוקמה ממזרח לקריית היובל שכונת היוקרה רמת דניה, שנקראת על שם החברה שבנתה אותה, ומי שהשיגה ידו עבר לשכונה החדשה. הקמת שכונות הלוויין של ירושלים לאחר מלחמת ששת הימים והחל מראשית שנות ה-70 הביאה תושבים רבים לעזוב את השכונה העממית ולעבור לשכונות החדשות (נווה יעקב, גילה, הגבעה הצרפתית ורמת אשכול) בהן אפשר היה להשיג דירות רחבות ידיים בתנאים נוחים. למרות זאת, לשכונה היו יתרונות: היותה שכונה מרכזית בדרום-מערב העיר, קרבתה לבית החולים הדסה עין כרם וליציאה לתל אביב וכביש ישיר ורחב המוביל ממנה למרכז העיר (שדרות הרצל). בשל יתרונות אלו אימצו רבים את השכונה ובהם סטודנטים ב"הדסה" ובאוניברסיטה העברית. גם המרכז המסחרי של השכונה היה הצלחה והמתנ"סים הראשונים שנבנו בה בסיועה של ההסתדרות סייעו להצלחה המקומית, השכונה הייתה למרכז תרבות והדבר הביא אנשים רבים מהמעמד הבינוני לעבור לגור בשכונה.

בתמוז 1975 אירעה מפולת אבנים ברחוב ברזיל ונהרגו כמה בני אדם, ביניהם 2 ילדים.

בעשרה במרץ 1991 אחר הצהרים, עמדו קבוצה של אנשים בתום יום עבודה והמתינו לאוטובוס ב"צומת המפלצת", בקרית יובל. ערבי התנפל על קבוצת נשים שעמדה בתחנה בסכין שלופה. הוא רצח בשחיטה ארבע נשים ואז נעצר על-ידי שוטר.

בעיצומה של אינתיפאדת אל אקצה, ב-29 במרץ 2002, פוצצה עצמה מחבלת מתאבדת פלסטינית בכניסה לסופרמרקט במרכז המסחרי של השכונה, ורצחה מאבטח ונערה.

אופי השכונה

עם הזמן השכונה התפתחה וגדלה, ועם בוא העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים, החליפו עולים רבים את תושביה המקוריים של השכונה. כיום (2010), גרים בשכונה אנשים ממעמדות שונים בכפיפה אחת, ולא ניתן לסווג את השכונה למעמד חברתי מסוים. בשכונה ישנם פערים סוציו-אקונומיים גדולים בין הרחובות השונים.

השכונה נחשבת לשכונה חילונית ולשכונה של שומרי מסורת. תושבים דתיים ומשפרי דיור מהשכונות הדתיות הקרובות עוברים אליה ובשנת 2003 אף הוקמה לראשונה בשכונה ישיבה. רוב אברכי ישיבת הר המור מתגוררים בשכונה, ובאביב התשס"ח (2008) עברה לשם אף הישיבה עצמה, באופן זמני.

שינוי בהרכב האוכלוסייה בשכונה נוצר בעקבות מעבר של תושבים חרדים לשכונה, דבר שהביא אף למתיחת חוטי עירוב פרטי נוסף בשכונה.‏^[1] בצפונה של קריית היובל יש הגירה פנימית מתמדת של אוכלוסייה חרדית משכונת בית וגן היקרה לשכונת קריית היובל הזולה יותר. כיום (2010) מונה הקהילה החרדית בשכונה כ-600 משפחות‏^[2]. הקהילה מרוכזת בשלושה אזורים עיקריים; רחוב זנגוויל והסביבה, רחוב ברזיל והסביבה, רחוב שטרן והסביבה.

אתרים בשכונה

בשכונה נמצא מתנ"ס גדול על שם פיליפ לאון ובו שירותי חברה ותרבות רבים וכן מינהל השכונה. סמוך לשכונה נבנו בתי ספר הנחשבים למצוינים ובהם בית הספר התיכון על שם מיי בויאר ובית הספר התיכון למדעים ולאמנויות. בנוסף, בשכונה פועלים כמה ארגונים חברתיים כגון "מהפך" "בקהילה" ו"יובלים". ארגונים אלו פועלים בשכונה בשיתוף עם המינהל הקהילתי לרווחת תושבים הנמצאים בסיכון רווחתי. בשנת 2006 הוקמה בשכונה ישיבה לתורה מנהיגה בראשות הרב שמעון אור. לאחרונה, ישיבת "הר המור", עברה משכונת בית וגן לקריית היובל. בשכונה יש סניף פעיל של תנועת הנוער "בני עקיבא", שהוקם ב-1972 ושבט של תנועת הנוער הצופים העבריים, שבט היובל. בשכונה גם שוכן קן קריית היובל של הנוער העובד והלומד וכמו כן גם משרדי מחוז ירושלים של התנועה. בשכונה פועל גם בית חב"ד שמפעיל בית תמחוי, חלוקת מצרכי מזון, שיעורי תורה ופעילויות שונות.

בתחומי קריית היובל, בפינת הרחובות טהון והנרייטה סולד, נמצא גן רבינוביץ (המכונה: "גן המפלצת") ובו פסל המפלצת (ששמה האמיתי "גולם"), מתנת הפסלת ניקי דה סיינט־פאל לילדי ירושלים. האתר הינו אייקון ירושלמי אהוב במיוחד על ילדי ירושלים ובאים אליו מכל רחבי העיר.

בשנת 2010 הקימו קהילות הצעירים בשיתוף עם עמותת רוח חדשה מכינה קדם צבאית מעורבת דתיים וחילונים - המכינה הירושלמית. חניכי המכינה תורמים בצורה משמעותית לקהילה ולשכונה.

רב השכונה הוא הרב דוד שמחון, שכיהן בעבר כסגן ראש עיריית ירושלים וכרב שירותי הכבאות וההצלה, וכיום משמש מנהל התיכון בישיבת ירושלים לצעירים.

בתי כנסת בשכונה

בשכונה ישנם 15 בתי כנסת פעילים. 11 בתי כנסת של תושבי השכונה הוותיקים; הצבי, תוכו כברו, פרדס, גלעד, אוהל אבשלום, זיכרון קדושים, בית שלמה, כתמר יפרח, בית חב"ד, יד אבי ושבט אחים. ו-4 בתי כנסת חדשים בסגנון ישיבתי של הקהילה המתחרדת;, בית הכנסת החדש, בית הכנסת (בשטרן), בית מדרש לתורה ולתפילה. בבית הכנסת (שנקנה מכספי התושבים החרדים) ישנו כולל אברכים הפעיל במשך רוב היום, כמו כן יש במקום מאגר תורני אוצר החכמה.

השכונה בתרבות הישראלית

בשנת 2007 הוציא הסופר הרב חיים סבתו את ספרו בואי הרוח המספר את סיפורו של נער צעיר, עולה חדש ממצריים, בשיכון עולים בית מזמיל. עלילתו של הספר מתרחשת על רקע סיפורה של שכונת קריית היובל. בספר ישנה הצצה נדירה לחייה של השכונה בשלהי העשור הראשון של מדינת ישראל ובייחוד ליחסים בין יוצאי ארצות אשכנז ויוצאי ארצות המזרח, עלילת הספר עוסקת בחברות בין נער צעיר שעלה ממצריים (סבתו עצמו) למשה פרקש, ניצול שואה מהונגריה.