שלמה דיקמן
שלמה דִיקמַן (Dykman; 10 בפברואר 1917 – 17 במרץ 1965) היה מתרגם עברי ישראלי שהתחיל את פעילותו בפולין. חתן פרס ישראל לספרות ושירה לשנת תשכ"ה (1965).
 | |
| לידה |
10 בפברואר 1917 ורשה, ממלכת פולין  |
|---|---|
| פטירה |
17 במרץ 1965 (בגיל 48) ישראל |
| מדינה |
פולין, ישראל |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
| השכלה |
אוניברסיטת ורשה |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
ביוגרפיה עריכה
דיקמן נולד בשנת תרע"ז-1917 בוורשה בירת פולין. למד בגימנסיה העברית "חינוך", ולאחר מכן למד לימודים קלאסיים באוניברסיטת ורשה. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה וכיבוש פולין נמלט לבוכרה. שם הוא עסק בהוראת עברית, עד שב-1944 נאסר ונאשם בפעילות ציונית ו"קונטרה-רבולוציונרית". תחילה נידון למוות, אך גזר הדין הומתק לחמש-עשרה שנות עבודות פרך. ב-1957 חזר לוורשה, וב-1960 עלה לישראל והתיישב בירושלים.
דיקמן החל לפרסם תרגומים לעברית ומאמרי ביקורת עוד לפני מלחמת העולם. כמו כן תרגם מעברית לפולנית, וב-1939 הוציא את כל שירי ביאליק בתרגום לפולנית. דיקמן פרסם תרגומים רבים מהספרות היוונית, הרומית והלטינית הקלאסיות. מבין תרגומיו: הטרגדיות של אייסכילוס וסופוקלס, הפואמה "איניאיס" מאת ורגיליוס (שנחשבת לאפוס הלאומי הרומאי), היצירה הדידקטית ״De Rerum Natura״ (״על טבע הדברים״) מאת לוקרטיוס, ו"מטמורפוזות" מאת אובידיוס. ב-1962 זכה דיקמן בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת,[1] ובשנת 1965 (י"ג באדר ב' ה'תשכ"ה) נפטר בירושלים. פרס ישראל הוענק לו כחודשיים לאחר מותו.
בנו היה המתרגם וחוקר הספרות עמינדב דיקמן.
ארכיונו האישי שמור בספרייה הלאומית וכולל טיוטות לתרגומים, מאמרים, רשימות ביבליוגרפיות ועוד[2].
תרגומיו מיוונית ומלטינית עריכה
- איסכילוס. שבע טרגדיות. תרגם מיוונית והוסיף מבואות, הערות ונספחים שלמה דיקמן. ירושלים, מוסד ביאליק, תשכ"ה. 2 כרכים.
- סופוקלס. שבע הטרגדיות. תרגם מיוונית והוסיף מבואות, הערות ונספרים שלמה דיקמן. ירושלים, מוסד ביאליק, תשכ"ג. 2 כרכים.
- אובידיוס. מטמורפוזות בחמשה עשר ספרים. תרגם מרומית והוסיף מבוא, הערות ומילון שלמה דיקמן. ירושלים, מוסד ביאליק, תשכ"ה (1965). 2 כרכים.
- פובליוס ורגיליוס מרו. אַינֶאִיס. תרגם מרומית והוסיף מבוא, הערות ומפתח שלמה דיקמן. ירושלים, מוסד ביאליק, תשכ"ב (1962).
- טיטוס לוקרציוס קָרוּס. על טבע היקום. תרגם מרומית והוסיף מבוא, הערות ומילון שלמה דיקמן. ירושלים, מוסד ביאליק, תשכ"ב (1962).
- משירת יוון ורומי. דברי תרגום מעזבונו של שלמה דיקמן. ירושלים, מוסד ביאליק, תשכ"ו.
לקריאה נוספת עריכה
- מאיר הלל בן-שמאי, 'דרכו של שלמה דיקמן בתירגום', מאזנים כא (תשכ"ו), 415–425.
קישורים חיצוניים עריכה
- שלמה דיקמן, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- הספרים של שלמה דיקמן, באתר "סימניה"
- שלמה דיקמן ז"ל – אמן התרגום, דבר, 7 במאי 1965 (נקרולוג)
- דוד לזאר, "כל כולי לא אמות!": עם שלמה דיקמן בוארשה ובישראל: (3 שנים למותו), דבר, 15 במרץ 1968, המשך
- א. ח. אלחנני, שלושים אלף חרוזי תרגום, דבר, 18 בספטמבר 1963
- חיים הזז, על שלמה דיקמן ז"ל: (במלאות שנה לפטירתו), דבר, 18 במרץ 1966
- הלל זיידמן, לדמותו של מתרגם דגול, מעריב, 3 באפריל 1970, המשך, 10 באפריל 1970
- סאלוסטיוס, מלחמת קאטלינה, י'-יג' בתרגום לעברית מאת שלמה דיקמן
- ארכילוכוס, קטע משירת ארכילוכוס, דבר, 23 באוקטובר 1936
- סאפפו, אל אפרודיטי, דבר, 16 באפריל 1937
- משירת יון ורומי: תרגומים מעזבונו של שלמה דיקמן (במלאות שנה לפטירתו), דבר, 4 באפריל 1966
- אובידיוס, עמוד מתוך "מטמורפוזות" לאובידיוּס בתרגומו של שלמה דיקמן (בהוצאת מוסד ביאליק), דבר, 15 בינואר 1965
- ישראל כהן. שלמה דיקמן. בתוך: 'כתבים', כרך ב': סופרים, הוצאת עקד, תשל"ו 1976, עמ' 223 - 228. לראשונה: 'הפועל הצעיר', 23 במרץ 1965.
הערות שוליים עריכה
- ^ ש. שבא, בין השורות: שלמה דיקמן ו"דבר", דבר, 18 בנובמבר 1962; א. ח. אלחנני, עם חתני פרס טשרניחובסקי לתרגומים, דבר, 26 באוקטובר 1962.
- ^ ארכיון שלמה דיקמן, בספרייה הלאומית