אבדה

ערך זה עוסק בחפץ שאבד ויצא מרשות בעליו. אם התכוונתם לכפר בהונגריה, ראו אבדה (כפר).

אֲבֵדָה היא חפץ שיצא מרשות בעליו, והבעלים אינו יודע את מקום הימצאו. כאשר אדם אחר מוצא את האבדה ונוטל אותה, היא הופכת למְצִיאָה.

בהלכה נכללת מצוות השבת אבדה, המורה למוצא האבדה לפעול למען השבתה לבעליה.

סוגיות בתלמוד

סוגיית שניים אוחזין בטלית עוסקת במחלוקת בין שניים הטוענים לבעלות על אותה מציאה^[1].

סוגיית ייאוש שלא מדעת עוסקת במעמדה של אבדה שנמצאה לפני שנודע לבעליה שאבדה.

לפי ההלכה האב מקבל את מציאת בתו (הכוונה לאבדה שלא ניתנת להחזרה. אם היא ניתנת להחזרה היא שייכת לבעלים המקוריים). והבעל זוכה במציאת אשתו^[2]. לדעת הרא"ש מציאת האשה לבעל גם כאשר אינו משלם לה דמי מזונות, ואילו לדעת הרמ"ה במקרה כזה אינו זוכה במציאתה^[3].

אבדה בחוק הישראלי

בחוקי מדינת ישראל מורה חוק השבת אבדה, תשל"ג-1973: "המוצא אבדה ונוטלה חייב להשיבה לבעלה או להודיע עליה בהקדם למשטרה, זולת אם בנסיבות העניין יש להניח שבעל האבדה התייאש ממנה מחמת מיעוט שוויה".

בביטוח מיטלטלין, שהוא חלק מביטוח רכוש, נכלל לעיתים פרק העוסק בפיצוי שיינתן למבוטח במקרה של אבדה של מיטלטלין שנהוג להוציאם אל מחוץ לבית, כגון תכשיט או מצלמה.