מסכת כתובות

מסכת במשנה
המונח "כתובות" מפנה לכאן. לערך העוסק במשמעויות אחרות, ראו כתובת.

מַסֶּכֶת כְּתוּבּוֹת היא המסכת השנייה בסדר נשים, שהוא הסדר השלישי במשנה. במסכת זו שלושה עשר פרקים אשר עוסקים ברובם בפרטי הלכות הכתובה (שטר ההתחייבות שכותב הבעל לאישה בשעת הנישואין), ובשאר התחייבויות הבעל והאישה זה כלפי זו, וזו כלפי זה. במסכת נידונים גם הלכות אונס ומפתה ומוציא שם רע.

מסכת כתובות עוסקת בעיקר בהלכות כתובה, בתמונה: כתובה מהמאה ה-18

מסכת זו מכונה גם בשם ש"ס קטן, כיוון שנידונים בה אגב העיון בהתחייבויות הכספיות בין בני הזוג עניינים רבים מהתלמוד כולו (כפי שציין ה"ברכי יוסף" על יורה דעה סימן רמ"ו), ובהם סוגיות יסודיות כגון דיני ספקות, חזקה, רוב, טענת מיגו טענת ברי ושמא ועוד נושאים רבים המהווים את יסודות המשפט העברי.

בתלמוד בבלי יש למסכת זו 111 דפים.

מיקומה של המסכת בסדר נשים

עריכה

לפי הקדמתו של הרמב"ם למשנה, הטעם שמסכת זו מופיעה מיד אחרי מסכת יבמות הוא על מנת שלא להבדיל בין שתי מסכתות שעניינן אחד - מעשה הביאה.

פרקי המסכת

עריכה
  1. בְּתוּלָה נִשֵּׂאת ליום הרביעי (עשר משניות[1]) - דיני חופה ונישואין, ודיונים הלכתיים בנוגע לסכום הכתובה.
  2. הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְאַרְמָלָה (עשר משניות) - דיני שטרות, דיני שבויה.
  3. אֵלּוּ נְעָרוֹת שיש להן קנס (תשע משניות) - דיני קנסות.
  4. נַעֲרָה שֶׁנִּתְפַּתָּתָה (שתים עשרה משניות) - דיני נערה (הלכה).
  5. אַף עַל פִּי שאמרו (תשע משניות) - דיני כתובה.
  6. מְצִיאַת הָאִשָּׁה (שבע משניות) - דיני ממונות בין האיש לאשתו.
  7. הַמַּדִּיר את אשתו (עשר משניות) - דיניהם של איש ואשה המדירים הנאה זה מזה. מסופר, כי הפרק היה תמיד שגור על לשונו של האמורא המפורסם שמואל[2].
  8. הָאִשָּׁה שֶׁנָּפְלוּ לה נכסים (שמונה משניות) - דיני נכסי מלוג.
  9. הַכּוֹתֵב לְאִשְׁתּוֹ (תשע משניות) - דיני קניין סילוק.
  10. מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שתי נשים (שש משניות) - דיני גביית הכתובה, בפרק גם מופיעה הסוגיא המפורסמת מי שהיה נשוי שלוש נשים.
  11. אַלְמָנָה נִזּוֹנֶת מנכסי יתומים (שש משניות) - דיני גביית מזונות האלמנה וכתובתה, ודיני אלמנה ודיינים שטועים, ודיני אלו שאין להם כתובה.
  12. הַנּוֹשֵׂא אֶת הָאִשָּׁה (ארבע משניות) - דיני מזונות בת אשתו ומדור האלמנה.
  13. שְׁנֵי דַּיָּנֵי גזירות (אחת עשרה משניות) - הלכות שנאמרו על ידי שני דייני גזירות שהיו בירושלים: אדמון וחנן בן אבישלום. פרק זה נשנה במסכת זו שכן חלק מהלכותיו שנויות במסכת. בתלמוד, הפרק עוסק בסופו במעלת ארץ ישראל ובמצוות יישובה.

בסך הכל יש במסכת 111 משניות.

סוגיות מפורסמות במסכת

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • ירחמיאל ברודי, משנה ותוספתא כתובות - נוסח, עריכה ופרשנות, הוצאת מאגנס, 2015.
  • ירחמיאל ברודי, פירוש על תלמוד בבלי מסכת כתובות, יד הרב ניסים, 2022.[7]

קישורים חיצוניים

עריכה
  •   משנה מסכת כתובות, באתר ויקיטקסט
  •   תוספתא, מסכת כתובות, באתר ויקיטקסט
  •   תלמוד בבלי, מסכת כתובות, באתר ויקיטקסט
  •   תלמוד ירושלמי, מסכת כתובות, באתר ויקיטקסט
  • הערות שוליים

    עריכה
    1. ^ מספר המשניות בכל פרק הוא לפי הספירה במשניות קהתי. בדפוסים אחרים תיתכן חלוקה שונה.
    2. ^ מובא בסוף הפרק.
    3. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ט', עמוד א'
    4. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף י"ג, עמוד א'-דף י"ד, עמוד ב'
    5. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ע"ה, עמוד ב'
    6. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף צ"ג, עמוד א'
    7. ^   ישי רוזן צבי, בּעוּלה ריחה נודף, בתולה אין ריחה נודף, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2022