פתיחת התפריט הראשי

אברהם דב מאבריטש

רב בז'יטומיר, אווריטש וצפת

רבי אברהם דב מאבריטש (נקרא גם: הרבי מאבריץ, כונה אד"ם, וחתם את שמו אברהם דוב מאברוטש[דרוש מקור]; ה'תק"ך, 1760י"ב בכסלו ה'תר"א, דצמבר 1840) היה רב חסידי שחי בסוף ימיו בצפת, ומחבר הספר בת עין.

אברהם דב מאבריטש
בת עין.jpg
לידה שנות ה־60 של המאה ה־18
~ה'תק"ך
חמילניק, אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה דצמבר 1840
י"ב בכסלו ה'תר"א
צפת, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי העתיק בצפת עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

נולד בשנת תק"ך בערך לרבי דוד מגיד מישרים בחמילניק. נישא לבתו של רבי נתן נטע מאבריטש, תלמיד הבעל שם טוב. היה תלמידם של רבי מנחם נחום מצ'רנוביל ובנו רבי מרדכי מצ'רנוביל וגם של רבי לוי יצחק מברדיצ'וב. כיהן כרב בערים ז'יטומיר ואווריטש.

לרבי אברהם דב ואשתו חיה פעריל נולדו שלוש בנות: בתו שרה מלכה (נישאה לחיים אורי פייבש סג"ל בה"ר מוואלטשיק), בתו חוה רחל (נישאה לחיים ישראל בה"ר יעקב דוב בעריש מראמאן), ובתו מרים הענא (נישאה לנחמן מאבריטש)[1].

אהבתו לארץ ישראל משתקפת רבות בספרו בת עין. בשנת ה'תקצ"א עלה לארץ ישראל.

עם הגיעו לארץ, השתכן בצפת, שם נתקבל בכבוד רב על ידי עדת החסידים, שמינו אותו לרבה של העדה.

ד"ר אליעזר הלוי, מזכירו של משה מונטיפיורי, מתאר את התרשמותו מהרב מאוורוטש:

האיש הזה הוא אחד מן האנשים המלומדים והיקרים אשר ראיתי מעודי, ויהי הנקל לו לעבוד את עבודת העדה בלי כל קבלת פרס מקופת הקהל, והנה הוא עוד מחלק את כל אשר לו עם עניי עמו

יומן מסע ואגרות וילנא תר"ד

מרד הפלחיםעריכה

בשנת ה'תקצ"ד (1834) התחולל מרד הפלאחים נגד גזירת הגיוס של מוחמד עלי שליט מצרים. בח' בסיוון (15 ביוני) נכנסו הפורעים לצפת, בזזו את נכסי התושבים, הפשיטו את בגדיהם והשאירו רק בגד דק לעורם. לרבי אברהם דב אף לא השאירו בגד והוצרכו לשלוח לו מטבריה בגד. הוא הסתתר לאחר מכן בחצר הקאדי יחד עם עוד מאות יהודים, אך לאחר מספר ימים פינה הקאדי מחצרו חלק מהשוהים, בהם גם חבורת רבי ישראל משקלוב. רבי אברהם דב ברח לחורבה ליד צפת. בדרך נס נשאר מעט ממון בבגדה של אשתו, שממנו קנו מעט לחם ושמן מהם התקיימו במשך תקופת היותם בשביה, כשרבי אברהם דב מחלק מלחמו לשוהים עמו[2], עד י' בתמוז. לאחר שרבי ישראל משקלוב השתדל אצל השלטונות הצליחו להשתחרר. יום י' בתמוז נקבע לפורים ויום הודיה לדורות[3]. הרב אברהם דב פנה במכתב לשר משה מונטיפיורי בבקשת עזרה לשיקום היישוב היהודי בצפת[4].

במרד הדרוזים בשנת תקצ"ח התנגד הרב אברהם דב לעזיבת צפת. אליעזר הלוי העיד שהרב עונה על ידי חוטפיו וסיכן את נפשו מול איומי רצח[5].

רעידת האדמהעריכה

בכ"ד בטבת ה'תקצ"ז אירעה רעידת אדמה בצפת ובסביבותיה והפילה חללים רבים. מסופר שהרב אברהם דב היה אז בבית מדרשו והתפלל תפילת מנחה. כשהתחילו הזעזועים ציווה הרב לכל המתפללים להתאסף סביבו ולהשתטח על הארץ. הזעזועים גברו וחלק גדול מבית המדרש התמוטט, אבל אותו חלק שבו הצטופפו כולם נשאר עומד על תילו וגם הגג נשאר תלוי באוויר והמתפללים ניצלו בדרך נס. בשלט בבית המדרש נכתב:

מה נורא המקום הזה, בית מדרש של רבי אברהם דוב האדמו"ר מאווריטש זצ"ל, שחזה את הרעש הגדול על צפת תובב"א בתקצ"ז ובזכותו הגדולה ניצל חצי ביהמ"ד מחורבן והאדמו"ר ותלמידיו שרדו בחיים

פטירתועריכה

בשנת ה'תר"א פרצה מגפה בצפת אשר הפילה חללים רבים. הרבי מאוורוטש היה בין הלוקים במגפה ולפי האגדה הבטיח כי הוא יהיה הקרבן האחרון בה. ביום י"ב בכסלו נפטר ואכן פסקה המגפה. נקבר בבית הקברות העתיק בצפת, במערה שבה טמונים גם רבי דוד שלמה אייבשיץ בעל ה"ערבי נחל" ורבי אריה לייב מוואלטשיסק.

רבי אברהם דב לא השאיר אחריו ילדים[6].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "בת עין - מהדורה ראשונה, דפוס ישראל ב"ק, ירושלים, 1847.". Bidspirit null. בדיקה אחרונה ב-25 בינואר 2018. 
  2. ^ מנחם מנדל מקמיניץ, ספר קורות העיתים. מכתב ששלחו ראשי הקהילות בצפת לשר מונטיפיורי.
  3. ^ הרב זרחיה ניסים אזולאי בהקדמה לספר "שולחן הטהור"
  4. ^ המכתב במלואו בספר צפת חלק ב', נדפס בספר "בת עין" מהדורת תשס"ז בעמ' תקס"ב
  5. ^ אגרות ארץ ישראל לאברהם יערי, איגרת נ"ז
  6. ^ הקדמת אחיינו לספרו.


תקופת חייו של הרב אברהם דב מאבריטש על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים