אגאטואנגלית: Agattu) הוא אי באלסקה, אי בקבוצת איי ניר (אנ') בקצה המערבי של האיים האלאוטיים. שטח האי 221.59 קילומטרים רבועים. אגאטו הוא אחד מהאיים הבלתי מיושבים הגדולים באיים האלאוטים. זהו האי השני בגודלו באיי ניר, אחרי האי אטו. הוא אי וולקני והררי במידה ניכרת. האי חסר העצים והשטחים הפתוחים שלו מכוסים בצמחייה דמוית טונדרה .[1] גובה ההרים מגיע לשיא של 632 מטרים מעל פני הים. אורך האי 19.7 קילומטרים והרוחב כ-30 קילומטרים.

אגאטו
AGATTU
בקתת מקלט, באי אגאטו 1988. באדיבות: USFWS
מפה של האיים האלאוטיים המערביים, Agattu מסומנת 2 .
מפה של האיים האלאוטיים המערביים, Agattu מסומנת 2 .
נתונים גאוגרפיים
מיקום אלסקה, ארצות הברית
קואורדינטות 52°26′39″N 173°34′07″E / 52.444198452591614°N 173.56854764320164°E / 52.444198452591614; 173.56854764320164
ארכיפלג איי ניר
סוג איים געשיים
שטח 221.59 קמ"ר
אורך 19.7 ק"מ
רוחב 30 ק"מ
גובה מרבי 632 מטר
נתונים מדיניים
מדינה אלסקה
אוכלוסייה 0 (2022)
אזור זמן UTC -10
האי אטו מסומן באדום על המפה
האי אטו מסומן באדום על המפה
מפה

סביבה

עריכה

האי אגאטו הוכר כאזור קינון ציפורים חשוב (IBA) על ידי הארגון BirdLife International .[2] באי ישנן שבע מושבות עופות ים גדולות, ואוכלוסיית העופות באי מוערכת בכ־66,000 פרטים. כ-1% מהאוכלוסייה העולמית של הקורמורנים אדומי-פנים ותוכי ים פסיפיים מקננים על האי, כמו גם עופות מסוגים אחרים כגון: חופיות, שחיינית צרת-מקור, פרוש רוסי אפור-כתר ורוד, גיבתון השלג ואחרים. אווזים אלאוטיים מסוג אווז מקרקר הושבו לאי לאחר שחוסלו השועלים מהאי בשנות ה-70 של המאה העשרים. [3] חיסול השועלים באי אפשר גם להחזיר עופות מסוגים אחרים. [4]

גאולוגיה

עריכה

האי אגאטו הוא ייחודי מבין האיים האלאוטיים הוולקניים בהיותו מורכב כמעט כולו מסלעי משקע המורכבים בעיקר מסיליקה אמורפית ודטריטוס עדין שמקורו באזור געשי. [5]

אוכלוסייה

עריכה

חפירות ארכאולוגיות גילו עדויות ושרידים של אלאוטים שחיו באי אגאטו כבר בשנת 760 לפני הספירה.[6] בהתבסס על מספר האתרים הארכאולוגיים המיושבים בו-זמנית באי, העריכו מומחים כי ייתכן שהאוכלוסייה העתיקה הגיעה למספרים של 500–1000 פרטים.[6]. האי התגלה על ידי משלחת בראשות אלכסיי צ'יריקוב בשנת 1741, אך הם לא ירדו לחוף. לאחר שהגיעו הסוחרים הרוסים לאיים האלאוטים בשנת 1751 ונפגשו עם האוכלוסייה המקומית האלוטית, פחתה האוכלוסייה באגאטו. הסוחרים הרוסים שהו מספר שנים באיי ניר למטרת ציד לוטרות ים. האינטראקציות עם האלאוטים היו לפעמים אלימות. נווט רוסי נהרג על ידי המקומיים באגאטו בשנת 1761.[7] בשנות ה-60 של המאה ה-20, כל תושבי איי ניר עברו לכפר אחד באי אטו. במהלך מלחמת העולם השנייה, תושבי הכפר אטו נלקחו לשבי ביפן, ובסיום המלחמה יושבו הניצולים מחדש באי אטקה (אנ').

לקריאה נוספת

עריכה
  • Archaeological Investigations on Agattu, Aleutian Islands, By A.C. Spaulding, 1962, Cushing-Malloy, Inc.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא אגאטו בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Biological clock turned back in western Aleutians, web.archive.org, ‏2006-12-06
  2. ^ "Agattu Island colonies)". BirdLife Data Zone. BirdLife International. 2020. נבדק ב-15 בדצמבר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ "Ptarmigan pioneers island-hop in Aleutians, Alaska Science Forum". אורכב מ-המקור ב-2006-09-01. נבדק ב-2006-09-12.
  4. ^ "Biological clock turned back in western Aleutians". אורכב מ-המקור ב-2006-12-06. נבדק ב-2006-12-02.
  5. ^ Note on the Geology of Agattu, an Aleutian Island, Robert P. Sharp, The Journal of Geology, Vol. 54, No. 3 (May, 1946), pp. 193-199
  6. ^ 1 2 D.G. Corbett, D. Causey, M. Clemente, P.L. Koch, A. Doroff, C. Lefavre, D. West (2008) "Aleut Hunters, Sea Otters, and Sea Cows", Human Impacts on Ancient Marine Ecosystems, University of California Press
  7. ^ Black, Lydia (2004). Russians in Alaska. Fairbanks: University of Alaska Press. ISBN 1-889963-05-4.