אגתוקלס (סירקוזה)
אגתוקלס (ביוונית עתיקה: Ἀγαθοκλῆς; 361–289 לפנה"ס) היה טיראן סירקוזה (317–289 לפנה"ס) וגם הכריז על עצמו כמלך סיציליה (304–289 לפנה"ס).
 | |||||||
| לידה |
361 לפנה"ס הימרה | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
289 לפנה"ס (בגיל 72 בערך) סירקוזה | ||||||
| מדינה | סירקוזה | ||||||
| בת זוג | אלמנתו של דמאס, אקלאה, תיאוקסנה | ||||||
| שושלת בית אגתוקלס | |||||||
| |||||||
| |||||||
ביוגרפיה
עריכהאגתוקלס נולד בהימרה (שם מודרני טרמיני אימרסה), יוון הגדולה, בסיציליה. בנו של קדר שעבר לסירקוזה בערך בשנת 343 לפני הספירה. אגתוקלס מאביו את מקצוע הקדרות, אך לאחר מכן נכנס לצבא יחד עם אחיו אנטנדר. בשנת 333 לפני הספירה נשא לאישה את אלמנתו של פטרונו דמאס, אזרח מכובד ועשיר. הוא גורש פעמיים בגלל ניסיון להפיל את המפלגה האוליגרכית בסירקוזה.[1]
בשנת 317 לפני הספירה הוא חזר עם צבא שכירי חרב תחת שבועה חגיגית לקיים את החוקה הדמוקרטית שנקבעה לאחר שהם כבשו את העיר. לאחר שטבח באוליגרכים ובעשירי האזרחים, הוא הפך את עצמו לאדון בסירקוזה, והוא יצר צבא וצי חזקים והכניע את חלקה הגדול של סיציליה.[1]
בעקבות ההכרזה באה מלחמה עם אימפריית קרתגו. בשנת 311 לפני הספירה הובס אגתוקלס בקרב נהר הימרה וננצר בסירקוזה. בשנת 310 לפני הספירה הוא עשה מאמץ נואש לפרוץ את המצור ולתקוף את קרתגו. הוא נחת בכף בון באוגוסט 310 לפני הספירה, והצליח להביס את הקרתגים בפעם הראשונה, ולהקים מחנה ליד המקום שלימים נבנתה בו תוניס. לאחר מכן הוא פנה מזרחה וניסה להשתלט על ערי מסחר חופיות כמו נאפוליס והדרומטום, ובהזדמנות זו כרת ברית עם אילימס, מלך הלובים על פי עצת דיודורוס סיקולוס, בניסיון להקיף ולבודד את קרתגו, בירת האימפריה. לאחר שכבש את הדרומטום, תפסוס וערי חוף אחרות, הפנה אגתוקלס את תשומת לבו למרכז תוניסיה. לפני או במהלך מסע זה, הוא שבר את בריתו עם אילימס, שאותו רדף והרג, אך הוא שמר על צבאו הנומידי, כולל מרכבות מלחמה שהם בנו.[2]
בשנים 309-308 לפנה"ס, החל אגתוקלס לנסות לסחוף את אופלאס, שליט קירנאיקה, מכיוון שהוא עשוי להוכיח בעל ברית שימושי במלחמתו של אגתוקלס נגד הקרתגים. כדי לזכות בנאמנותו, הוא הבטיח לוותר לאופלאס על כל השטחים שכוחותיהם המשולבים עשויים לכבוש באפריקה, תוך שהוא שומר לעצמו רק את החזקה של סיציליה.[3] אופלאס אסף צבא רב עוצמה ממולדתה של אשתו אותידיקה,[א] אתונה, שם אזרחים רבים חשו ממורמרים לאחר שאיבדו את זכות ההצבעה שלהם.[4] למרות המכשולים הטבעיים שהופיעו במסלולו, הצליח אופלאס להגיע לשטחי קרתגו לאחר צעדה מפרכת ומסוכנת של יותר מחודשיים.[5] הוא התקבל על ידי אגתוקלס בידידות, ושני הצבאות חנו זה לצד זה. מספר ימים לאחר מכן, בגד אגתוקלס בבעל בריתו החדש בכך שתקף את מחנה הקירנאים והרג את אופלאס.[6][7] הכוחות הקירנאיים, שנותרו ללא מנהיג, הצטרפו לאגתוקלס.[4]
לאחר מספר ניצחונות, הוא לבסוף הובס לחלוטין (307 לפנה"ס) וברח בחשאי לסיציליה.[1] לאחר שסיים את השלום עם קרתגו בשנת 306 לפנה"ס, אגתוקלס כינה את עצמו כמלך סיציליה בשנת 304 לפנה"ס, וביסס את שלטונו על ערי האי היווניות בתקיפות מתמיד. הסכם שלום עם קרתגו הותיר אותו בשליטה על סיציליה ממזרח לנהר ההליקוס. אפילו בזקנתו, הוא הפגין את אותה אנרגיה חסרת מנוחה, ומספרים שהוא שקל התקפה חדשה על קרתגו בזמן מותו.
שנותיו האחרונות היו מוכות בבריאות לקויה ובסערת הרוחות של נכדו ארכגתוס, שביזמתו אומרים שהוא הורעל; לדברי אחרים, הוא מת מוות טבעי. הוא היה מנהיג מלידה של שכירי חרב, ולמרות שלא נרתע מאכזריות כדי להשיג את מטרותיו, הוא הראה את עצמו לאחר מכן "טיראן" מתון ופופולרי. אגאתוקלס החזיר את הדמוקרטיה הסירקוזיאנית על ערש דווי ולא רצה שבניו ירשו אותו כמלך.
אגתוקלס היה נשוי שלוש פעמים. אשתו הראשונה, שממנה נולדו לו שני בנים, הייתה אלמנתו של פטרונו דמאס. בניהם ארכגתוס והרקלידס נרצחו שניהם בשנת 307 לפני הספירה. אשתו השנייה הייתה אלקאה והייתה להם בת בשם לאנאסה, אשתו השנייה של המלך פירוס מאפירוס, ובנו אגתוקלס ה-2, שנרצח בסכסוך ירושה זמן קצר לפני מות אביו. אשתו השלישית הייתה הנסיכה התלמאית היוונית תיאוקסנה, שהייתה בתם השנייה של ברניקי הראשונה ושל בעלה הראשון פיליפוס ובתו החורגת של תלמי הראשון סוטר. תיאוקסנה ילדה לאגתוקלס שני ילדים: ארכגתוס ותיאוקסנה. היו לו צאצאים נוספים מנישואיו השניים והשלישיים.
קישורים חיצוניים
עריכה
ביאורים
עריכה- ^ צאצאית של מילטיאדס הצעיר
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 יו צ'ישולם, "אגתוקלס", אנציקלופדיה בריטניקה, כרך 1, 11, הוצאת אוניברסיטת קיימברידג', 1911, עמ' 370
- ^ G. Camps, Ailymas, Encyclopédie berbère, 1986-07-01, עמ' 325–326 doi: 10.4000/encyclopedieberbere.833
- ^ דיודורוס סיקולוס, 40, ביבליותקה היסטוריקה, כרך xx, עמ' 1-4
- ^ 1 2 Christian Habicht, Athens from Alexander to Antony, Harvard University Press, 1997, עמ' 95, ISBN 978-0-674-05111-9
- ^ דיודורוס סיקולוס, 40, ביבליותקה היסטוריקה, כרך xx, עמ' 41-42
- ^ דיודורוס סיקולוס, 42, ביבליותקה היסטוריקה, כרך xx, עמ' 4-5
- ^ דיודורוס סיקולוס, 43, ביבליותקה היסטוריקה, כרך xx, עמ' 3-4