אדלייד ג'ונסון
אדלייד ג'ונסון (באנגלית: Adelaide Johnson;26 בספטמבר 1859 - 10 בנובמבר 1955) הייתה סופרג'יסטית, צמחונית ופסלת. ג'ונסון פעלה בעיקר בארצות הברית ואיטליה, והיא ידועה בעיקר בזכות פסל השיש שפיסלה המנציח את סוזן ב. אנתוני, לוקרישה מוט ואליזבת קיידי סטנטון, נשים מובילות בתנועה הסופרג'יסטית, המוצג בקפיטול האמריקאי.[1][2][3][4]
_-_Women_Artists.jpg) | |
| לידה |
26 בספטמבר 1859 Plymouth, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
10 בנובמבר 1955 (בגיל 96) וושינגטון די. סי., ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות של הקונגרס |
  | |
ראשית חייה עריכה
שרה אדליין ג'ונסון נולדה בפלימות', אילינוי לכריסטופר ויליאם ג'ונסון ומרגרט האף ג'ונסון, שהיו הורים למשפחה מרובת ילדים. בגיל צעיר היא שינתה את שמה לאדלייד, מכיוון שלטענתה השם אדלייד היה יותר אלגנטי. היא למדה בבית ספר באזור הכפרי, וכבר מגיל צעיר הראתה סימנים של יצירתיות וכישרון אומנותי. ג'ונסון תיארה מאוחר יותר את שני הוריה כאנשים אומנותיים ואמרה שהם אף פעם לא היו עניים, בניגוד לציפיות ממשפחה כפרית באילינוי.[1][2][3][4]
בשנת 1875, כשהייתה בת 15, החלה ללמוד בבית הספר סיינט לואיס לעיצוב במיזורי. במקביל התגוררה עם אחיה הגדול. בית הספר נועד לחינוך בנות באומנות כדי שיוכלו לעסוק בתחום הפרסום, בו עסקו בעיקר גברים באותה התקופה. מייסדת בית הספר, מרי הנדרסון, היוותה מקור השראה עבור ג'ונסון הצעירה. הנדרסון הייתה פעילה בתנועה לזכויות נשים ומנהיגת הסופרג'יסטיות במיזורי. היא גם האמינה באורח חיים בריא. ג'ונסון הצטיינה במיוחדבגילוף בעץ, וזכתה במקום ראשון על כך בתערוכה של מדינת אילינוי בשנת 1877. אחרי שסיימה את לימודיה, בשנת 1879, ג'ונסון עברה לשיקגו.[1][2][3][4]
פעילותה עריכה
לימודיה באירופה עריכה
בשיקגו ג'ונסון פתחה עסק קטן לעיצוב ביחד עם האמן אידה מורגן. הם התמחו בעיצוב פנים, ציור וגילוף בעץ. שלוש שנים אחרי שעברה לשיקגו, ג'ונסון נפלה לפיר מעלית ושברה את האגן. היא תבעה את חברת המעליות וקיבלה פיצוי בשווי 15,000 דולרים. באמצעות כספי הפיצויים היא מימנה לימודי אמנות באירופה, הזדמנות שלא הייתה פתוחה בפניה לפני כן. ג'ונסון נסעה ללמוד ציור בגרמניה בשנת 1883 ואז עברה לרומא שבאיטליה ללימודי פיסול בשנת 1884. היא עבדה בסטודיו של ג'וליו מונטה ורדה, פסל איטלקי מפורסם.[1][2][3][4]
תרומתה למאבק לשוויון לנשים עריכה
ג'ונסון התחברה לתנועה הסופרג'יסטית לראשונה בשנת 1886, כאשר נכחה בפגישה של הארגון הלאומי לבחירה לנשים National Woman Suffrage Association),NWSA) בוושינגטון די סי. באירוע, הציעו לה להכין פסל של סוזן ב. אנתוני, אחת ממייסדות הארגון. לאורך השנים היא הכינה תשעה פסלים שלה. למרות הסכסוך שהתפחת בינה לבין הארגון, ג'ונסון תמיד התייחסה להכנת הפסלים כזיכרון נעים.[3][4]
ג'ונסון הגבירה את מעורבותה במאבק לזכויות נשים והפכה את הנצחת הנשים שנאבקו עבור שוויון לאחת ממשימות חייה. בשנת 1890 היא הפכה למנהלת של מועדון ה-WIMODAUGHSIS של וושינגטון די. סי., שם שאמור לחבר בין המילים daughters, mothers, wives ו-sisters. מטרתו הייתה לקדם את הנגישות של נשים לתרבות וחינוכן בנושאי האומנות, מדע וספרות.[2][4]
בשנת 1892 הוצע לג'ונסון על ידי ה-NWSA להכין פסל של סוזן ב. אנתוני, לוקרישה מוט ואליזבת קיידי סטנטון לתערוכה העולמית של שיקגו. אך היא הרגישה שהתשלום שהוצע לה היה נמוך מדי, לכן אחרי חשיפתו הראשונה בתערוכה היא סירבה להעביר את הפסל לרשות הארגון ושמרה אותו אצלה בסטודיו. מהלך זה הוביל לקרע בשיתוף הפעולה שלה עם ה-NWSA. בשנת 1920, בעקבות ההצלחה במאבק על התיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית, שמעניק זכות הצבעה לנשים, ג'ונסון שיתפה פעולה עם מפלגת הנשים הלאומית (The National Woman's,Party או בקיצור ה-NWP). המפלגה הציעה לה תשלום שהיה מקובל לדעתה עבור עבודתה, והחלה לפסל בסטודיו שלה באיטליה פסל שיש, זהה לפסלה הקודם, גם הוא של סוזן ב. אנתוני, לוקרישיה מוט ואליזבת קיידי סטנטון. את הפסל החליטה להשאיר לא לגמרי גמור, כאשר הבסיס ואחורי הפסל נשארו בצורתו המקורית של השיש. היא החליטה על כך כדי לסמל שאמנם הן הצליחו להביא להענקת זכות הצבעה לנשים, אך המאבק לזכויות נשים עוד לא נגמר. החלטה זו עוררה התנגדות מצד מפלגת הנשים, שרצו פסל יותר מסורתי, אך ג'ונסון הייתה שלמה עם כך ולא שינתה את הפסל.[1][3][4][5]
טקס חשיפת הפסל נערך ב-15 בפברואר 1921, לרגל יום הולדתה ה-101 של סוזן ב. אנתוני, בבניין הרוטונדה של הקפיטול. הפסל, "אנדרטה לחלוצות בתנועה להצבעה לנשים", היה עשוי משלושה חלקים ושקל כמעט 12 טונות. הפסל הופיע עם הכיתוב "מהאישה בהתחלה נמנעה נשמה, אז היא נקראה חסרת מוח, ועכשיו התרוממה, מכריזה על עצמה כישות שיש להכיר בה" ("Woman first denied a soul, then called mindless, now arisen, declaring herself an entity to be reckoned"). נציגות של מעל 70 ארגוני נשים באו לחזות באירוע החשיפה. למרות זאת הרבה נשים מ-NWSA החרימו את האירוע בעקבות מחלוקות העבר עם ג'ונסון ובעקבות בחירותיה האמנותיות הלא מסורתיות. באותו הזמן היו 56 פסלים בקפיטול, ורק אחד מהם חוץ מפסלה של ג'ונסון היה של אישה.[1][2][3][4][5]
המאבק להחזרת הפסל עריכה
מספר שנים אחרי חשיפתו, הפסל הורד למרתף של בניין הרוטונדה. לאורך השנים נעשו ניסיונות רבים שלא צלחו להחזיר את הפסל לתצוגה, שנדחו בטענה שהוא כבד מדי. חלק מהמאמצים אפילו כללו גיוס כספים ציבוריים למימון ההחזרה וגם נמצאה תורמת פרטית שאמרה שתשלם 75,000 דולרים לשם החזרת הפסל, אך רק במאי 1997, שנים לאחר פטירתה של ג'ונסון, הפסל הוחזר לתצוגה בבניין הרוטונדה, ומאז הוא נשאר שם.[1][2][3][5]
חיים אישיים עריכה
ג'ונסון הייתה צמחונית מגיל צעיר. היא נישאה בינואר 1896 לאלכסנדר פ. ג'נקינס, איש עסקים בריטי וצמחוני גם הוא. הוא לקח את שם משפחתה, מתוך הטענה ש"זוהי הוקרה לגאונות שלה", ובחתונתם השושבינות היו הפסלים שג'ונסון פיסלה עבור התערוכה העולמית של שיקגו. הם חותנו על ידי אישה, מהלך חדשני ונועז שלא היה נהוג. הזוג התגרש בשנת 1903, ביחסים לא טובים. לא היו להם ילדים.[2]
שנותיה המאוחרות עריכה
אף שהגיעה להישג כל כך מכובד, הקריירה האמנותית של ג'ונסון החלה להידרדר החל משנת 1930. היא נאלצה להסתמך על חברים ומשפחה לעזרה כלכלית. היא הייתה מתוסכלת שעבודתה לא מקבלת את ההערכה שהיא חשבה שמגיעה לה. בשנת 1939, היא אפילו גייסה את הציבור לחזות בה בזמן שהיא שוברת ומשמידה הרבה מהפסלים שלה. היא ניסתה להרוויח כסף במספר דרכים - היא ניסתה לקדם החלטה בקונגרס להעניק לה 25,000 דולרים אך לא הצליחה, והופיעה במספר שעשועונים בטלוויזיה, אך לא נחלה הצלחה. היא גם זייפה את גילה וטענה שהיא בת 100 בשביל להשיג עוד פרסום. בשנת 1947 היא עברה לגור עם חברים בוושינגטון די. סי. ג'ונסון נפטרה ב-10 בנובמבר 1955 בוושינגטון די. סי. מהתקף לב. היא קבורה בבית הקברות ההיסטורי של הקונגרס בוושינגטון די. סי.[1][2][3]
קישורים חיצוניים עריכה
- אדלייד ג'ונסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 U. S. Capitol Historical Society, Adelaide Johnson: Artist with Flair, U.S. Capitol Historical Society, 2012-03-28 (באנגלית)
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Johnson, Adelaide (1859–1955) | Encyclopedia.com, www.encyclopedia.com
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 evanstonhistorycenter, Sculptor Adelaide Johnson: from Illinois, Suffrage 2020 Illinois, 2020-07-27 (באנגלית)
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 ARLIS DITTMER, Suffragette sculptor Adelaide Johnson, Herald-Whig, 2021-10-24 (באנגלית)
- ^ 1 2 3 Portrait Monument to Lucretia Mott, Elizabeth Cady Stanton and Susan B. Anthony, Architect of the Capitol