פתיחת התפריט הראשי
שיש
"צורה חופשית 3", אוסטין רייט 1988, שיש דאנבי לבן

שיש הוא סלע קרבונטי מותמר, כלומר, סלע משקע ימי שעבר התמרה כתוצאה מחום או מלחץ במעמקי כדור הארץ. על פי הגדרת התקן האמריקני[1] שיש הוא סלע גבישי שנוצר מאחד משלושת המינרלים: קלציט, דולומיט או סרפנטין. עם זאת, לעיתים מתייחסים בתור שיש גם לסלעים העשויים ממינרלים אחרים.

שימושעריכה

היוונים נהגו לפסל פסלים משיש שהובא מאי שבים האגאי ומהר פנדליקון שנמצא בצפון מזרח לאתונה ששימש לעיצוב המקדש פרתנון שבאתונה. איכות השיש לפיסול תלויה בגודל הגבישים היוצרים את השיש ,ככל שהגבישים קטנים, השיש נחשב מתאים יותר לפיסול. מקורות לשיש נחצבו בבלגיה, שווייץ, אירלנד, ארצות הברית ובהודו.

אמני הפיסול הרבו להשתמש בשיש מאזור קרארה שבצפון מערב איטליה. גם הרומאים בתקופה העתיקה נהגו להשתמש בשיש זה. במאה ה-16 פיסל מיכלאנג'לו בואונרוטי בשיש זה.

אבן השיש בצורתה המעובדת משמשת בעיקר עבור משטחים לחדרי מטבח וחדרי רחצה, חיפויי קירות דקורטיביים, דלפקים ושולחנות בר ושימושים ביתיים נוספים.

שיש בישראלעריכה

בישראל, המונח "שיש" משמש לרוב לתיאור סלע מלוטש כגון גרניט או אבן גיר. דוגמה לכך היא "אבן מצפה", אבן גיר צהבהבה שנכרית באזור מכתש רמון ומשווקת בעולם בשמות מסחריים שונים כגון: Ramon Gold או Jerusalem Gold. סוג נוסף של שיש מדומה הנפוץ בישראל הוא "שיש חברון" ("חלילה").

מחצבות שיש מדומה קיימות בישראל בכפר גלעדי, כרמיאל, גליל ובסביבת חברון.

מחצבות חפציבה הייתה המחצבה היחידה בארץ ישראל לשיש אמיתי. המחצבה נסגרה עוד לפני קום המדינה.

גלריהעריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא שיש בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ASTM c 503