אדמה חרוכה

טקטיקה צבאית
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הערך כתוב בצורה ירודה ומבלבלת ויש מקום להרחיב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.

"אדמה חרוכה" היא טקטיקה צבאית של נסיגה תוך הרס כל דבר העשוי להיות שימושי לאויב. השם מתייחס לנוהג להשמדת מקורות אספקה (מזון, מים, דלק וכדומה) כדי למנוע מהאויב שימוש במשאבים אלו ובכך להקשות על המשך התקדמותו. הטקטיקה יכולה לשמש צד לוחם על אדמות אויב (אך אז הדבר אסור על פי המשפט הבינלאומי) או על אדמותיו שלו הוא.

"נסיגתו של נפוליאון ממוסקבה", ציור של אדולף נורת'ן, בעת פלישתו לרוסיה. הרוסים נקטו נגדו בטקטיקה של "אדמה חרוכה" וכוחותיו גוועו מרעב ומכפור

בימי קדם עריכה

הסקיתים השתמשו בשיטת האדמה החרוכה נגד דריווש הראשון מלך פרס. כאשר הסקיתים נסוגו, הם הרסו את מאגרי המזון והרעילו את הבארות. כתוצאה מכך, חלק גדול מאנשיו מתו מרעב והתייבשות; ודריווש נאלץ להודות בתבוסתו.
הגנרל היווני קסנופון כתב באנבסיס שהארמנים שרפו את יבולם ואת מקורות המזון שלהם לפני הגעתם של שכירי החרב היוונים.
גם הרומאים נהגו להרעיל את הבארות במקומות שנאלצו לסגת מהם[דרוש מקור].

בעת החדשה עריכה

ביוני 1462 במרד של הולאכים בהנהגת ולאד המשפד נגד הכיבוש העות'מאני, המורדים הנסוגים שרפו את השדות והרעילו את הבארות בתקווה שהפולשים העות'מאנים ירעבו וייאלצו לסגת.

בזמן מלחמות נפוליאון שמשה מדיניות אדמה חרוכה בהצלחה את ספרד ואת רוסיה. בניגוד לדעה הנפוצה, בעיקר בעקבות הרומן "מלחמה ושלום" של טולסטוי, האיש שהציע להשתמש בטקטיקה זו לראשונה לא היה קוטוזוב אלא מיכאיל ברקלאי דה טולי.

בעת מלחמת העולם השנייה, אחרי פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות ביוני 1941 במסגרת "מבצע ברברוסה", שרף הצבא האדום את מפעלי הנפט שלו כדי למנוע מהנאצים להשתמש בנפט. לקראת סוף המלחמה הוציא אדולף היטלר את צו נרון בה פקד על כוחותיו את נוהל "אדמה חרוכה" בעת נסיגת הכוחות הנאציים במרץ 1945.

קודם החזרת חצי האי סיני למצרים בשנת 1956, הרס חיל ההנדסה של צה"ל את התשתיות בחצי האי. גדוד 601 שביצע את המשימה זכה בצל"ש יחידתי בשל כך. המבצע כונה "מבצע עמורה", רמז להשמדת סדום ועמורה לפי האמור בתנ"ך, שנותרו לבסוף 'גפרית ומלח, שרפה כל ארצה, לא תזרע ולא תצמיח ולא יעלה בה כל עשב'.

בפברואר 1991 כאשר הכוחות העיראקיים נסוגו מכווית במהלך מלחמת המפרץ, הם בזזו את בתי התושבים ואת ארמון המלוכה הכוויתי, והבעירו בארות נפט, בנוהל אדמה חרוכה. כתוצאה מכך הבארות החלו לבעור למספר ימים ואף למשך מספר שבועות, עד שהצליחו לכבותן לאחר המלחמה.

אמנת ז'נבה עריכה

האסטרטגיה של השמדת אספקת מזון של האוכלוסייה האזרחית באזור עימות נאסר על פי סעיף 54 לפרוטוקול הראשון של אמנת ז'נבה הרביעית משנת 1977. הקטע הרלוונטי האומר:

אסור לתקוף, להרוס, להסיר או להפוך אובייקטים בעלי תועלת, החיוניים להישרדותה של האוכלוסייה האזרחית, כגון מוצרי מזון, שטחים חקלאיים לייצור מוצרי מזון, יבולים, משק החי, מתקנים לאספקת מים לשתייה ועבודות השקיה, למטרה המפורשת של שלילת הקיום של האוכלוסייה האזרחית, לא משנה מהו המניע, בין אם במטרה להרעיב את האזרחים, לגרום להם לעקור ממקומם, או לכל מניע אחר.[1]

בעולם התוכנה עריכה

שיטת האדמה החרוכה מיושמת בפועל גם בעת הנוכחית בעולמות כתיבת קוד תוכנה וניהול מידע. בעת כתיבת קוד, או צנרת נתונים בשפות הקוד הנפוצות קיימת מתודולוגיית עבודה על פיה מקובל כי המתכנת או המנתח הנתונים יתעד את עבודתו על מנת לספק לחברי הצוות מידע במקרה בו הם יעלו שאלות או ידרשו לבצע שינויים לאחר עזיבת המתכנת את הצוות.

שיטת האדמה החרוכה בעולם הקוד כוללת בין היתר את מחיקת כל התיעוד, ניהול קוד או צנרת נתונים שאינם קריאים לעין אנושית וכן שלא ניתן לבצע בקוד זה או בצנרת הנתונים כל שימוש עתידי מכל סוג.

לעיתים קרובות טקטיקה זו מופיעה בד ובד עם חוסר זמינות משאבים לתיעוד וכן חוסר נכונות של כותב הקוד להנגיש את הקוד שכתב עבור המפתחים ואנשי הנתונים אשר יחליפו אותו בצוות.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה