אדמונד ג'ייקובסון

אדמונד ג'ייקובסון (באנגלית: Edmund Jacobson;‏ 22 באפריל 1888 - 7 בינואר 1983) היה רופא-פסיכיאטר, פסיכולוג ופיזיולוג אמריקאי ממוצא יהודי, מפתח טיפולי ההרפיה הראשונים המבוססים מדעית: הרפיית השרירים ההדרגתית. תרם גם לתחום האלקטרופיזיולוגיה של הפעילות הנפשית-התנהגותית, ונמנה עם חלוצי הביופידבק והרפואה הפסיכוסומטית. טכניקת ההרפיה שפיתח שולבה בהמשך ככלי חשוב בטיפולים הפסיכולוגיים ההתנהגותיים.

אדמונד ג'ייקובסון
Edmund Jacobson

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	22 באפריל 1888 שיקגו, ארצות הברית
פטירה	7 בינואר 1983 (בגיל 94) שיקגו, ארצות הברית
ענף מדעי	פיזיולוגיה
מקום לימודים	אוניברסיטת נורת'ווסטרן (1908) אוניברסיטת הרווארד (1910) הקולג' הרפואי ראש (1915)
מוסדות	אוניברסיטת שיקגו

קורות חיים

ג'ייקובסון נולד בשיקגו, כבנם של מוריס ג'ייקובסון, מתווך נדל"ן יהודי יליד שטרסבורג, ושל אשתו, פאני, ילידת מדינת איווה.

אחרי לימודי תואר ראשון BS באוניברסיטת נורתווסטרן, נרשם ג'ייקובסון בשנת 1905 ללימודי פסיכולוגיה באוניברסיטת הרווארד. אחד ממוריו היה הפילוסוף והפסיכולוג ויליאם ג'יימס, בעל אוריינטציה הוליסטית כלפי הגוף ונפש האדם, שחיבר עם החוקר לאנג את התאוריה האינטואיטיבית לגבי מוצאם ההיקפי של הריגושים, וכתב על החוויה המיסטית ועל ההרפיה. לפי עדותו מאוחר יותר, ג'ייקובסון חיפש בתקופה זו תשובות לשאלת התגובות הרגשיות החריפות של האדם - האמוציות, במיוחד הפחד וה"עצבנות"; הוא התאכזב ממורהו ג'יימס, ומצא עניין דווקא במחקרים אלקטרופיזיולוגיים, נציגי האסכולה הפסיכולוגית הצרפתית שעסקו בתחום הזה. באותה תקופה ג'ייקובסון ערך את המחקרים השיטתיים הראשונים בתחום ההרפיה: מחקרים של תגובת ה-startle (תגובת פתע, עליית פתע במתח) לרעשים פתאומיים. פרסומו הראשון היה מאמר פילוסופי על האמת -"The relational account of the truth", אותו כתב בהשראת ויכוחיו עם אחד ממוריו בהרווארד, ג'וסיה רויס.

בשנת 1910 סיים בהרווארד את התואר השלישי PhD, עם עבודת דוקטורט על העכבה (אינהיביציה). בהמשך השתלם באוניברסיטת קורנל, שם הושפע מהפסיכולוג הבריטי הידוע אדוארד טיצ'נר. ברוחו של טיצ'נר, התעניין בהגברת המודעות לתחושות הקינסתטיות בגוף ולחוויות הנפשיות המקבילות להן, וכן בשיטת בחינה פנימית (אינטרוספקציה) של הנפש הקרויה גם "שיטת וירצבורג". כמו כן בהשפעת "תורת ההקשר" של טיצ'נר, התעניין בקשר בין תנוחות ומתחים בגוף ובין מילים ופעילויות בדמיון. בתקופה זו פרסם את מאמרו החשוב "על המשמעות ועל ההבנה" (Meaning and Understanding).

בהמשך עבר לאוניברסיטת שיקגו, שם הצטרף במשך רבעון כמדריך למחלקה לפיזיולוגיה שבניהולו של א. ג'. קרלסון. לאחר מכן למד רפואה ב"בית הספר ראש" בשיקגו, וסיים ב-1915 לימודי דוקטור לרפואה MD. משנת 1926 עבד במחלקת הפיזיולוגיה של אוניברסיטת שיקגו, ובתקופה זו המשיך במחקריו אודות הרפיה, מדידות מתח בשרירים ועוד. ב-1937 פרש מהאוניברסיטה והקים במרכז שיקגו את מעבדתו הפרטית לפיזיולוגיה קלינית, בה ערך מחקרים עד 1960 ושם פעל עד יום מותו.

ג'ייקובסון נפטר בשיקגו בשנת 1983, בגיל 94.

פעילותו המדעית

מדידת מתח בשרירים והאלקטרומיוגרפיה הכמותית

בעת עבודתו בשיקגו יחד עם א. קרלסון, חיפש ג'ייקובסון מדדים שונים למצבי מתח נפשי. כך למשל חקר את ההחזר הפטלרי (החזר הקפיצה של הברך לאחר נקישה בגיד מתחת לעצם הפיקה), ומצא מתאם בין האמפליטודה של ההחזר ובין מתח נפשי. הוא גילה שהשגת מצב של הרפיה הורידה את האמפילטודה של ההחזר.

אולם שיטת מדידת החזרים בברך הייתה מסורבלת מדי. בשנת 1921 הוא החל למדוד את ה"מתח" דרך מדידות אלקטרופיזיולוגיה, בשיתוף פעולה עם מעבדות בל. אחר כך ניסה ליישם טכניקות אלה בפרקטיקה הרפואית, מה שנקרא מאוחר יותר בשם "רפואה פסיכוסומטית". הוא השתמש במכשירים חשמליים בעלי מיקרוולטאז', וערך את המדידות החשמליות המדויקות הראשונות של טונוס השרירים (פוטנציאלי פעולה או דחפים עצביים), בשרירי בני אדם חיים.

יחד עם עובדי מעבדת בל, שקד ג'ייקובסון על שכלול מכשירים אלה. כך למשל יצר את ה"נוירוולטמטרים" (1939) ואת ה"נוירוולטמטר המשלב" (integrator neurovoltmeter). בכך היה ג'ייקובסון לחלוץ האלקטרומיוגרפיה הכמותית.

הקשר בין הפעילות בשרירים ובין ריגושים ומחשבות

בעזרת המדידות הללו מצא ג'ייקובסון שגם במצב של רגיעה גופנית, מחשבה או דמיון על תנועות או על מכות גורמת לתגובות אלקטרומיוגרפיות. כל מחשבה מתלווה בפעילות שרירית, מזערית ככל שתהיה. שרירי העיניים ואיברי הדיבור מושפעים מדמיונות של ראייה או דיבור. ולהפך - הפחתה של החשיבה והדמיון מסוגים אלה גורמת להרפיית השרירים הרלוונטיים. ג'ייקובסון טען:

"נראה נאיבי להגיד שאנו חושבים עם השרירים שלנו, אבל אין זה מדויק להגיד שאנו עושים זאת בלעדיהם"

— ציטוט לפי תלמידו, מק גייגן, בספרם של פול לרר ואחרים, ע' 58

בהמשך לתצפיותיו בעת לימודיו באוניברסיטה, ג'ייקובסון התרשם כי מאמץ, מתח נפשי והפרעות סומטיות שונות מלווים לעיתים קרובות ב"מתח שרירים", כלומר מצב של כיווץ סיבי השרירים. הוא הסיק כי הרפיית שרירים, כחומר הורדת טונוס השרירים ויצירת מצב של חוסר כיווץ, עשויה לגרום להרגעה נפשית, עם השלכות חיוביות גם על הפרעות גופניות שונות. להערכתו, הרפיית שרירים יכולה לשמש אף לאמצעי מנע נגד הפרעות גופניות ונפשיות שונות, הנקראות לעיתים "פסיכו-סומטיות".

בשנת 1929, אחרי עשרים שנות מחקר, החל ג'ייקובסון לפרסם את תוצאותיו בספרו "הרפיה הדרגתית". כעבור 5 שנים, בשנת 1934, כתב גם את הספר "אתה חייב הרפיה" (You must relax) המיועד לציבור הרחב, שבו הציג את יתרונות טכניקות ההרפיה בטיפול ובמניעת הפרעות נפשיות וגופניות.

היישומים הטיפוליים של מחקריו: "טכניקת ההרפיה ההדרגתית של ג'ייקובסון"

שיטת הטיפול של ג'ייקובסון התבססה על תרגילי כיווץ ואחר כך הרפיה פתאומית של עשרות קבוצות שרירים, ועל אימון כושר ההבחנה בין תחושות המתח וההרפיה הללו. המטרה המיידית של האימונים הייתה סילוק המתח בכל שרירי השלד וחוויית הרפיה עמוקה "בפקודה".

לפי שיטתו המקורית, התוכנית הטיפולית הייתה צריכה לכלול כ-56 עד 200 מפגשים טיפוליים, והמטופלים היו צריכים לבצע בין 1 ל-9 תרגילים יומיים של הרפיה בת שעה כל אחד.

שיטתו אומצה מאוחר יותר על ידי מייסדי הטיפולים הפסיכולוגיים ההתנהגותיים, הראשון מביניהם היה הדרום אפריקאי ג'וזף וולפי (בספרו "פסיכותרפיה על ידי עכבה הדדית", 1958). להבדיל משיטת ג'ייקובסון, עקרון השיטה של הגרמני שולצה, שנקראת "אימון אוטוגני", התבסס בעיקר על סוגסטיה. במשך הזמן שתי שיטות אלה שולבו בטיפולי ההרפיה הנהוגים בפסיכותרפיה כיום.

ספריו

• Progressive Relaxation, Univ. of Chicago Press, 1929

(הרפיה הדרגתית, הוצאת אוניברסיטת שיקגו); מהדורה נוספת יצאה ב-1938.

• You Must Relax: A Practical Method for Reducing the Strains of the Modern Living, NY, 1934

(אתה חייב הרפיה: שיטה שימושית להפחתת הלחצים של החיים המודרניים)

• You Can Sleep Well: The A,B,C.s of Restful sleep for the Average Person, 1938

(אתה יכול לישון טוב: האלפבית של השינה השקטה אצל האדם הממוצע)

• The Peace We Americans Need: a Plea for a Clearer Think about Our Allies, Our Foes, Ourselves and Our Future

(השלום שאנחנו, האמריקאים, צריכים: קריאה לחשיבה בהירה יותר על בני בריתנו, אויבינו, על עצמנו ועל עתידנו)

• The Human Mind, 1983

קישורים חיצוניים

• ארנולד גסל, ביוגרפיה של ג'ייקובסון (אורכב 23.11.2008 בארכיון Wayback Machine) ב"כתב העת לפסיכוסומטיקה"
• ריאיון עם ג'ייקובסון(הקישור אינו פעיל)
• Andrew R. Heinze, Jews and the American soul: human nature in the twentieth century, Princeton University Press, 2002

(אנדרו היינצה, היהודים והנפש האמריקאית: טבע האדם במאה העשרים, הוצאת אוניברסיטת פרינסטון, 2002)

• Stephen Harlan Norwood, Eunice G. Pollack, Encyclopedia of American Jewish history, ABC-CLIO Inc. Santa Barbara 2008

(סטיבן הרלן נורווד, יוניס ג'. פולאק, אנציקלופדיה של ההיסטוריה היהודית האמריקאית. הוצאת אי.בי.סי-קליו, סנטה ברברה, 2008)

• Paul M. Lehrer,Robert L. Woolfolk, Wesley E. Sime, Principles and practice of stress management Guilford Press, NYC, London, 2007

(פול מ. לרר, רוברט ל. וולפוק, ווזלי אי. סיים, עקרונות ופרקטיקה של הטיפול במצבי סטרס. הוצאת גילפורד, ניו יורק, לונדון, 2007)

• Douglas Bernstein, Thomas D. Borkovec, Holly Hazlett-Stevens, New directions in progressive relaxation training: a guidebook for helping professionals, Praeger Publishers Greenwood Publishing Group Westport, 2000,

(דגלס ברנשטיין, תומאס בורקובץ, הולי היזלט-סטיבנס, כיוונים חדשים באימוני ההרפיה ההדרגתית: מדריך לאנשי המקצועות הטיפוליים. הוצאת פרגר, קבוצת גרינווד, ווסטפורט, 2000)