פתיחת התפריט הראשי

דמיון

חווית מציאות הכרתית או חושית מדומה

דמיון הוא התהליך ההכרתי שמתחולל כאשר אדם מרגיש תחושות וחווה מאורעות שאינם קשורים ישירות למציאות סביבו. הדמיון מושפע מפעילות החושים בדרך עקיפה, כשאלו מספקים לאדם את מכלול התחושות כלפי אירועים חיצוניים. בעת פעולת הדמיון, התחושות שמקורן בחושים, עוברות עיבוד במוח.

המילה דמיון מציינת לא רק את התהליך ההכרתי המשותף לכל בני האדם, ואולי גם לחלק מבעלי חיים, אלא גם את מידת השוני בין התחושות שמתלוות לתהליך ובין המציאות.

יש הגדרות למונח "דמיון" העושות הפרדה בין ההיבט החישתי של האובייקט או החוויה המדומיינים, לבין ההיבט הרגשי שלו - כלומר, הרגשות שהוא מעורר בחווייה הנפשית של הפרט.

תוכן עניינים

שימושיםעריכה

בגילאי הילדות הדמיון מאפשר מימוש פנטזיות, הפגת בדידות (לדוגמה באמצעות חבר דמיוני) ופורקן רגשי. בנוסף, הדמיון הוא כלי עיקרי של הילד להתמודדות עם קונפליקטים ולהתגברות על פחדים[1].

"דמיון מפותח" הוא תכונה שמאפיינת סופרים, משוררים, ואמנים אחרים; ואף מדענים וחוקרים.

הדמיון מוביל לחשיבה מדעית משום שהוא מספק תשובות ומסייע ביצירת פתרונות ביניים במצבים בהם הידע וההבנה אינם מספיקים[1].

מנגנונים פיזיולוגיים ועצבייםעריכה

נמצאו מאפיינים דומים ברשמת המוח החשמלית של אנשים המדמיינים, מתבוננים או מבצעים תנועות[2][3]. ממצאים אלה תומכים בסברה כי קיימת חפיפה מסוימת בין התהליכים המשמשים לתכנון פעולות, זיהוי פעולות והעלאתן בדמיון.

התפתחות הדמיוןעריכה

הדמיון מתפתח לאורך חייו של האדם כבר בגילאי 3–6 לילדים יש עולם דמיון עשיר[1]. אחת הדרכים להעשיר ולפתח את הדמיון היא על ידי משחק[1].

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • ג'פרי הרטמן, דמיון. בתוך, ארתור א. כהן ופול מנדס-פלור (עורכים), אברהם שפירא (עורך המהדורה העברית), לקסיקון התרבות היהודית בזמננו: מושגים, תנועות, אמונות, עם עובד, תל אביב, תשנ"ג, 1986. עמ' 92-106.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 אסתר קבלסון, ‏התפתחות, למידה ומשחק בגיל הרך, באתר פסיכולוגיה עברית, 7 ביוני 2005
  2. ^ G. Pfurtschellera, C. Brunnera, A. Schlögla ו- F.H. Lopes da Silvab,‏ Mu rhythm (de)synchronization and EEG single-trial classification of different motor imagery tasks, באתר ScienceDirect (לקוח מ-NeuroImage כרך 31 גיליון 1, מה-15 במאי 2006, עמודים 153–159)
  3. ^ Jaime A. Pineda,‏ The functional significance of mu rhythms: Translating “seeing” and “hearing” into “doing"‎, באתר ScienceDirect (לקוח מ-Brain Research Reviews כרך 50 גיליון 1, מה-1 בדצמבר 2005, עמודים 57–68)
  ערך זה הוא קצרמר בנושא פסיכולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.