אדמיטים
האדמיטים השתייכו לזרם אזוטרי בנצרות שהתקיים בתקופת הנצרות המוקדמת בצפון אפריקה במאות השנייה, השלישית והרביעית לספירה. המאפיין הבולט ביותר בקרב קבוצה זו היה סגידתם לעירום בנוסח אדם וחוה (ומכאן השם אדמיטים), הם אף נהגו לערוך את טקסיהם הדתיים בעירום מלא. קבוצות קטנות דומות התקיימו במרכז אירופה בשלהי ימי הביניים.
האדמיטים המוקדמים עריכה
חסידי הפלג האיזוטרי שראשיתו ככל הנראה במאה ה-2 לספירה, טענו כי הם מחדשים בקרבם את ה"תום" הראשוני של אדם מספר בראשית שהתהלך עירום. קיימות מספר השערות לגבי היווצרותו של פלג זה בנצרות, לפי אחת הסברות האדמיטים הם ענף משני שהתפצל מהגנוסטים הקרפוקרטניים (Carpocrates), שדגלו במיסטיציזם חושני ובהשתחררות מוחלטת מחוקי המוסר. תיאודורט הבישוף הנוצרי מהמאה ה-5 דגל בגישה זו כלפי האדמיטים וזיהה אותם עם כתות מופקרות שטקסיהם תוארו בראשית המאה ה-2 לספירה על ידי התאולוג הנוצרי קלמנס מאלכסנדריה. אחרים ראו בהם זרם שהתבסס על תפיסות אסתטיות מוטעות, שחסידיו שאפו לשרש את תאוות הבשרים על ידי חזרה למנהגים פשוטים יותר וביטולו של מוסד הנישואים.
אפיפניוס מסלמיס ואוגוסטינוס הקדוש מזכירים את האדמיטים בשמם ומתארים את פולחניהם. האדמיטים כינו את כנסייתם "גן העדן", וטענו כי חסידיה הקימו לתחייה את התום הראשוני המקורי של אדם וחוה. בהתאם לכך הם קיימו פולחן של מה שהם כינו "עירום קדוש", ודחו את מוסד הנישואים כזר לרעיון של גן העדן, שלדבריהם לא היה מתקיים ללא החטא הקדמון. האדמיטים שללו את הצורך בקיום המצוות המעשיות אלא באמונה בלבד (אנטינומיזם), לפי השקפתם זו כל מעשיהם לא יכלו להיחשב טובים או רעים (שלילת המוסר הנוצרי המקובל).
הנאו-אדמיטים עריכה
בימי הביניים הופיע מחדש באירופה זרם דומה לכת המוקדמת של האדמיטים. הכתות השונות הופיעו מספר פעמים ונעלמו זמן קצר לאחר מכן. בהולנד במאה ה-13 הוקמו על ידי הברת'רנים של הרוח הקדושה ובבוהמיה על ידי התבוריתים, ובמאה ה-14 בגרמניה על ידי הבגהרדים. בכל מקום בו פעלו הם נתקלו בהתנגדות חריפה מטעם הכנסיות של הזרם המרכזי.
התנועה התבוריתית החלה ב-1419 וחתרה תחת סמכותה של האימפריה הרומית הקדושה. פלג אחד של התבוריתים האדמיטים הבוהמיים, הבדילו את עצמם מיתר התבוריתים ונטלו על עצמם את המנהג להלך עירומים ברחבי הערים והכפרים. הם הטיפו לכך "שאלוהים שוכן בקדושים של אחרית הימים" והחשיבו את מוסד הנישואים לחטא.
בניגוד לתבוריתים שהיו מונוגמיים דגלו הנאו-אדמיטים באהבה חופשית. הנאו-אדמיטים טענו שהבתולים היו בלתי ראויים להיכנס למלכות המשיח ונהגו לבצע ריקודים בעירום מסביב למדורה. התבוריתים האחרים מתחו ביקורת חריפה על האדמיטים וטענו כלפיהם (בין השאר) שהם אינם מעוניינים לפרנס עצמם בעבודת כפיים.
בדומה לאדמיטים המוקדמים ראו הנאו-אדמיטים את עצמם כממשיכיהם של אדם וחוה ו"התום הראשוני" אותו ייצגו בעיניהם. הבגהרדים הפכו לתבוריתים של בוהמיה שהשתלטו על אי בנהר נזרקה (Nežárka), חיו בקומונות ועסקו בעירום חברתי ודתי, אהבה חופשית ודחייה של אחזקת רכוש פרטי. יאן ז'יז'יקה המנהיג ההוסיטי כמעט השמיד לחלוטין את הכת ב-1421. בשנה שלאחר מכן התפזרו חברי הכת ברחבי בוהמיה ומוראביה, בייחוד שנאו אותם ההוסיטים (להם הם דמו בשנאתם למסגרות היררכיות), משום שהאדמיטים דחו את הטרנסובסטנציאציה, את הכמורה ואת האוכריסטיה שהיו מקובלים על מרבית הנוצרים.
תחייה של ריטואלים אדמיטיים הופיעה בבוהמיה באזור חרודים (Chrudim) לאחר 1781 בעקבות הכרזת הסובלנות של הקיסר יוזף השני. קבוצה סודית זו של אדמיטים מאוזכרת לראשונה ב-1783 ולאחר מכן ב-1849. בספרה של אולגה טוקרצ'וק 'ספרי יעקב', המתרחש באמצע המאה ה-18, נזכר חטא זה ברשימת הקובלנות נגד יעקב פרנק וחסידיו.
קישורים חיצוניים עריכה
- אבי לבקוביץ', מאמר העוסק באדמיטים, הבלוג "סוכן תרבות"