החטא הקדמון

מושג יסוד בתאולוגיה הנוצרית

החטא הקדמון הוא מושג יסוד בתאולוגיה של הנצרות המערבית המתאר את החטא הבסיסי, שבעקבותיו נענש העולם כולו עד היום. חטא זה הוא חטא עץ הדעת שמסופר בספר בראשית, ושבעקבותיו סולקו אדם וחוה מגן העדן.

החטא הקדמון - אדם וחוה מגורשים מגן עדן - פרסקו של מיכלאנג'לו בואונרוטי בקפלה הסיסטינית

גם ביהדות ישנם כיום שמשתמשים במושג 'החטא הקדמון' בהקשר של חטא עץ הדעת, אך השימוש התאולוגי המרכזי במושג זה נעשה בנצרות.

מקור הוויכוח בין היהדות לנצרות - על בסיס הקונקורדנציה המקראיתעריכה

בתנ"ך הפועל וַיֵּדַע משמש לעיתים לתיאור קיום יחסי מין. (אבל לא רק)

השימוש בפועל הוא "וידע [מי שידע] את [מי שהייתה בת זוגו למעשה]" או "וידע [מי שידע] את [המעשה]"

דוגמאות:

וַיֵּדַע קַיִן אֶת-אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת-חֲנוֹךְ וַיְהִי בֹּנֶה עִיר וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ - בראשית - פרק ד', פסוק יז

וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת-אִשְׁתּוֹ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שֵׁת כִּי שָׁת-לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן - בראשית - פרק ד', פסוק כה'

וַיֵּדַע אַלְמְנוֹתָיו וְעָרֵיהֶם הֶחֱרִיב וַתֵּשַׁם אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ מִקּוֹל שַׁאֲגָתוֹ - יחזקאל - פרק יט', פסוק ז


ישנו מקום אחד בתנ"ך בו השימוש בפועל ידע (במשמעות קיום יחסי מין) נכתב בצורה מיוחדת

וְהָאָדָם יָדַע אֶת-חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת-קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת-יְהֹוָה - בראשית - פרק ד' פסוק א'


עלה הדיון, מדוע יש שימוש בצורה הנ"ל - והאדם ידע ? ולא וידע האדם ?


הפרשנות היהודית למקרא אומרת כי הכתיבה המיוחדת באה לסמן כי קיום יחסי המין קרה לפני האכילה מעץ הדעת ולכן נכתב המשפט בצורה הנ"ל, כלומר

על פי היהדות - החטא הקדמון הוא - האכילה מעץ הדעת

הפרשנים הנוצרים גרסו כי הכתיבה המיוחדת בא לציין כי קיום יחסי המין קרה לאחר אכילה מעץ הדעת וכתוצאה מהאכילה הזאת ולכן נכתב המשפט בצורה הזאת כלומר

על פי הנצרות - החטא הקדמון הוא - קיום יחסי המין בעקבות האכילה מעץ הדעת.

בעקבות זאת הנצרות לא מעודדת קיום יחסי מין, נהפוך הוא - הנצרות הקתולית מעודדת התנזרות, נזירים ונזירות, כמרים ה"נשואים" לכנסייה.

הנצרות הקתולית הרואה ביחסי מין חטא - גם אוסרת גירושין

ביהדות לעומת זאת קיום יחסי מין בין בעל לאשתו הן מצוות פרו ורבו והבעל מחויב לה (עונתה, כסותה ושארה)

התפתחות מושג החטא הקדמוןעריכה

הוויכוח עם הפלגיאניםעריכה

בימיו של אוגוסטינוס התפתח ויכוח בנוגע לחטא הקדמון. מחד, פלגיאנוס, מלומד בריטי, טען שהחטא הקדמון לא דבק בצאצאי אדם וחוה, ועל כן כל אדם יכול להיוושע מכוח הרצון והשכל, הם החסד האלוהי שהוענק לאדם בידי האל. לפי פלגיאנוס מעבר לחסד זה אין האל מתערב עוד בחיי האדם ועל כן אמונה בישו אינה הכרחית לישועה.

מנגד, הייתה העמדה האוגוסטינית. אוגוסטינוס טען שעם אכילת הפרי אבדה לאדם היכולת לבחור בין טוב לרע ולכן כל בני האדם סופם שהגיעו לגיהנום, פרט למתי מעטים שנבחרו בידי האל. לאחר מות ישו, לפי התפיסה האוגוסטינית, ניתן היה להגיע לגן העדן מכוח החסד האלוהי, אולם לא ניתן לדעת מי יוושע, ועל כן על כל אדם לחיות חייו כנוצרי טוב. זוהי דוקטרינת הפרה-דסטינציה - יעודו של האדם להגיע לגן העדן או הגהנום. אוגוסטינוס ביסס את רעיונותיו על דבריו של פאולוס השליח באיגרת אל הרומים ה' י"ב: "לָכֵן כַּאֲשֶׁר עַל־יְדֵי אָדָם אֶחָד בָּא הַחֵטְא לָעוֹלָם וְהַמָּוֶת בְּעֵקֶב הַחֵטְא וְכֵן עָבַר הַמָּוֶת עַל־כָּל־בְּנֵי אָדָם מִפְּנֵי אֲשֶׁר כֻּלָּם חָטָאוּ".

בסופו של דבר הוויכוח בין העמדות החריף ובמאה החמישית, בועידת קרתגו, אימצה הכנסייה במערב את התפיסה האוגוסטינית והחלה לרדוף את הפלגיאנים. במזרח דובר-היוונית, שם כמעט ולא נקראו עבודותיהם של אבות הכנסייה הלטיניים המאוחרים יותר ואוגוסטינוס בכללם, דוקטרינת החטא הקדמון לא התקבלה מעולם. גם כיום, הנצרות האורתודוקסית והאוריינטלית לא מכירות בתורה זו.

ימי הבינייםעריכה

בימי הביניים העמדה האוגוסטינית התרופפה. החסד האלוהי עליו דיברו פאולוס ואוגוסטינוס הפך מיחס האל לאדם, לנכס מוחשי שהכנסייה מחזיקה בו ויכולה למכור אותו. התפיסה הייתה, שאדם שמתנהג כראוי בהתאם לרצון האל, יגיע לגן עדן.

הגעתו זו נקשרה עם הזמן בכנסייה: כחלק מפיתוח תפיסת כור המצרף והתפתחות מוסד שטרי המחילה (אינדולגנציות), הכנסייה הפכה לגורם פעיל בגאולתו האישית של כל אחד. גישה זו הייתה גמישה ועודדה תקווה אצל המאמינים, אבל גם ספגה ביקורת על מעורבות הכנסייה וחמדנותה, נוכח הרווח הכלכלי שצמח לה מעידוד רכישת אינדולגנציות ותשלום עבור זירוז הגעת נשמות הנפטרים מהפרוגטוריום לגן העדן.

הרפורמציהעריכה

התפיסה הלותרנית בדבר החטא הקדמון הייתה במובן מסוים חזרה לתפיסה האוגוסטינית, דבר שאינו מפתיע נוכח היותו של לותר נזיר אוגוסטיני. התפיסה הלותרנית נשענת על שלושה יסודות: "חסד בלבד" - האדם יכול להיגאל רק בזכות החסד האלוהי; "כתבי הקודש בלבד" - האמת נמצאת רק בכתבי הקודש; "אמונה בלבד" - האמונה היא האות לכך שהאדם נבחר בידי האל. בכך למעשה פיתח לותר את דוקטרינת הפרה-דסטינציה של אוגוסטינוס לכיוון שונה: ניתן לדעת מי נבחר בידי האל, והבחירה מתבטאת על ידי האמונה.

התפיסה הקלוויניסטית פיתחה תורת פרה-דסטינציה כפולה: האדם לא נבחר לגיהנום ומשם נושע בידי האל, אלא כל אדם נבחר מראש האם יגיע לגיהנום, או שיגיע לגן העדן. בתפיסה הקלוויניסטית המאוחרת סימני הבחירה מתבטאים בהצלחתו הכלכלית של האדם - עושר מעיד על כך שהאדם יועד לגן עדן, עוני - לגיהנום.

הכנסייה הקתולית אישרה בוועידת טרנט, כנגד הרפורמציה, כי כל אדם יכול להושיע את עצמו, וגם מי שנבחר יכול לחטוא.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא החטא הקדמון בוויקישיתוף