פתיחת התפריט הראשי

אה"מ לבנט (1813)

אוניית הוד־מלכותו "לֶבַנְט" (באנגלית: HMS Levant) הייתה אוניית מפרשים מלחמתית מדרגה שישית (20 תותחים) של הצי המלכותי הבריטי. היא השתתפה במלחמת 1812, נפלה שלל לידי הפריגטה האמריקנית "קונסטיטושן" אך חולצה משבייה זמן קצר אחר כך. האונייה הוצאה מן השירות ב-1815 ונגרטה ב-1820.

אוניית הוד־מלכותו "לבנט"
סוג אונייה אונייה מדרגה שישית, 20 תותחים
צי הצי המלכותי הבריטי
סדרה דגם סיירוס
דגל הצי המלכותי הבריטי
ציוני דרך עיקריים
מספנה ויליאם קורטני, צ'סטר
תחילת הבנייה ינואר 1813
הושקה 8 בדצמבר 1813
הוכנסה לשירות 22 באפריל 1814
גורלה נגרטה ב-9 באוקטובר 1820
מלחמות וקרבות מלחמת 1812 עריכת הנתון בוויקינתונים
נתונים כלליים
הדחק .
תפוסה 464 טונות (bm)
אורך 116 רגל (35 מ') אורך כללי; 98 רגל 45.8 ו-1.25 אינץ' (29.9 מ') אורך השדרית.
רוחב 29 רגל ו-10 אינץ' (9.09 מ')
שוקע 9 רגל ו-6 אינץ' (2.90 מ'), עומק הספנה 8 רגל ו-6 אינץ' (2.59 מ')
גודל הצוות 135 איש
מספר תרנים 3
צורת הנעה מפרשים, אונייה כלילת מעטה
חימוש 2 תותחי חרטום של 6 ליטראות כל אחד + 20 קרונדות של 32 ליטראות כל אחת.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תולדותיהעריכה

"לבנט" הייתה אחת מ-16 אוניות מדגם "סָיירוּס" (Cyrus), שנבנו על פי דוגמת אוניית השלל הצרפתית "בּוֹן סִיטְוָויין" (Bonne Citoyenne). היא נבנתה על ידי ויליאם קורטני בצ'סטר והושקה בדצמבר 1813. מפקדה הראשון היה קפטן אלכסנדר ג'ונס, שהוחלף ב-28 באפריל 1814 על ידי ג'ורג' דָגלאס. תחת פיקודו הפליגה "לבנט" מאנגליה אל קוויבק ומשם אל גיברלטר.

ב-20 בפברואר 1815, במהלך משימת ליווי של שתי שיירות אוניות סוחר בריטיות יחד עם "סייאן", גם היא מדרגה שישית, נתגלו השתיים לא הרחק ממדיירה על ידי הפריגטה האמריקנית "קונסטטיטושן" (44 תותחים) בפיקודו של קפטן צ'ארלס סטיוארט. אומנם המלחמה נסתיימה זה כבר בחתימת הסכם גנט, אך ידיעה רשמית על כך לא הגיעה עדיין אל "קונסטיטושן". הלחימה נגד שתי אוניות בו זמנית הייתה מסוכנת, אולם הודות לכישורי השיט והימאות הטובים של הפריגטה האמריקנית היא הצליחה לגבור על שתי האוניות. תחילה אילצה את "סייאן" להיכנע, ולאחר שהעלתה על סיפונה צוות שלל, נפנתה לרדוף אחר "לבנט". שני מטחי דופן נוספים אילצו גם אותה להיכנע. בסיוע אנשי הצוות השבויים עשו שלוש האוניות את דרכן אל כף ורדה.

פלגה בריטית קטנה בת שלוש אוניות בפיקודו של קומודור ג'ורג' קולייר, שחיפשה אחר "קונסטיטושן" מאז חמקה בעד ההסגר מנמל בוסטון בדצמבר 1814, גילתה אותה לבסוף ב-11 במרס 1815 בנמל פורטו פראיה שבכף ורדה. "קונסטיטושן" ושתי אוניות השלל מיהרו לנתק חבלים ולחמוק אל לב ים, כשקולייר ואוניותיו בעקבותיהן. המרדף התנהל במזג אוויר סוער, ובשל הראות הלקויה, פעולות הטעיה שנקט קפטן סטיוארט ובלבול מצדן של האוניות הבריטיות, הצליחו "סייאן" ו"קונסטיטושן" לחמוק ללא פגע. מטח מתותחי אה"מ "ליאנדר" שכנע את מפקדה של "לבנט" כי הדרך היחידה להינצל היא לשוט אל מימיו הרדודים של החוף, אך הדבר לא הועיל והאונייה נלכדה על ידי אה"מ "אייקסטה". קולייר, שהניף את דגל הקומודור על "ליאנדר", נפרד בסופו של דבר מ"אייקסטה" ו"ניו קאסל" ליד ברבדוס והמשיך בחיפושיו אחר הפריגטה האמריקנית, אולם היא הצליחה לשוב לנמל בשלום.[1][2][3]

איי כף ורדה השתייכו אז לפורטוגל, אך משום שלא יכלה לקיים את הנייטרליות בה נקטה במלחמת 1812 ולגונן על "לבנט" במימיה הריבוניים, נאלצה לאחר המלחמה לפצות את ארצות הברית על אובדן האונייה.

קפטן ג'ון שרידן פיקד על "לבנט" מ-1815 עד הוצאתה משירות פעיל בצ'טם בנובמבר אותה שנה. התוכניות לתקן את האונייה ולהחזירה לשירות באוגוסט 1820 לא יצאו לפועל, וב-9 באוקטובר 1820 היא פורקה ונגרטה.

מקורותעריכה

  • Gossett, William Patrick. The lost ships of the Royal Navy, 1793-1900. London, Mansell, 1986.
  • James, William. The Naval History of Great Britain, from the Declaration of War by France in 1793, to the Accession of George IV.. R. Bentley, 1837..
  • Martin, Tyrone G. A Most Fortunate Ship. A Narrative History Of Old Ironsides. Revised edition, 2003.
  • Winfield, Rif. British Warships in the Age of Sail 1793–1817: Design, Construction, Careers and Fates. Seaforth, 2008.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Gosset (1986), p. 95.
  2. ^ London Gazette, no. 17010, p. 871. 9 May 1815
  3. ^ London Gazette, no. 17200, p. 2366. 14 December 1816.