כף ורדה

כֵּף וֶרְדֶה (רשמית: הרפובליקה של קאבו ורדה; בפורטוגזית: República de Cabo Verde; נהגה: קָבּוּ וֶרדִי) היא רפובליקה המורכבת מקבוצת איים באוקיינוס האטלנטי, כ-500 קילומטרים מערבית לאפריקה. האיים יושבו לראשונה על ידי הפורטוגזים במאה ה-15. במרוצת השנים שימשו האיים כאחד המרכזים הגדולים לסחר בעבדים אפריקאים.

הרפובליקה של קאבו ורדה
República de Cabo Verde

דגל סמל
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה
מוטו לאומי	אחדות, עבודה, קידמה
המנון לאומי	שיר החירות המנון
ממשל
משטר	רפובליקה
ראש מדינה	נשיא כף ורדה
נשיא כף ורדה	ז'וז'ה מריס נבס
ראש הרשות המבצעת	ראש ממשלת כף ורדה
ראש ממשלת כף ורדה	אוליסש קורייה א סילבה
שפה רשמית	פורטוגזית
עיר בירה	פראיה 14°55′N 23°31′W (והעיר הגדולה ביותר)
רשות מחוקקת	האספה הלאומית של כף ורדה
רשות שופטת	בית המשפט העליון לצדק
גאוגרפיה
יבשת	אפריקה
שטח יבשתי	4,033 קמ"ר (176 בעולם)
אחוז שטח המים	זניח
אזור זמן	UTC -1
היסטוריה
הקמה
עצמאות מפורטוגל	5 ביולי 1975
ישות קודמת	כף ורדה הפורטוגלית
דמוגרפיה
אוכלוסייה (הערכה 1 בדצמבר 2023)	601,093 נפש (172 בעולם)
צפיפות	149.04 נפש לקמ"ר (82 בעולם)
אוכלוסייה לפי גילאים 0 10 20 30 40 50 60 70 80 גילאי 0 - 14 27.95% גילאי 15 - 24 18.69% גילאי 25 - 54 40.76% גילאי 55 - 64 7.12% גילאי 65 ומעלה 5.48%
כלכלה
תמ"ג (2022)	2,315 מיליון $ (184 בעולם)
תמ"ג לנפש	3,851$ (142 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי (2021)	0.662 (128 בעולם)
מדד ג'יני	42.4 (נכון ל־2015)
מטבע	אשקודו כף ורדי‏ (CVE)
בנק מרכזי	הבנק המרכזי של כף ורדה
שונות
חגים לאומיים	יום העצמאות של איי כף ורדה חג עליית מרים יום כל הקדושים Labour Day ראש השנה האזרחית Heroes' Day יום הילד הבינלאומי
סיומת אינטרנט	cv
קידומת בין־לאומית	238
www.governo.cv
(למפת כף ורדה מוגדלת)   פראיה מינדלו סנטה מריה אסומאדה האוקיינוס האטלנטי כף ורדה (למפת כף ורדה רגילה)   פראיה מינדלו סנטה מריה אסומאדה האוקיינוס האטלנטי כף ורדה

חוף באי בואה ויסטה

היסטוריה

כשספינה פורטוגזית תחת הנהגתו של אלביסה קדמוסטו הגיעה לאיי כף ורדה בשנת 1456 לערך, האיים לא היו מיושבים, אך הייתה בהם צמחייה עשירה. הם נקראו על שמו של חצי האי קאבו ורדה (בפורטוגזית הכף הירוק, Cap-Vert, שבסנגל), המהווה הנקודה המערבית ביותר ביבשת אפריקה, במרחק 644 ק"מ מזרחית לפראיה, בירת האיים. הפורטוגזים, בהנהגתו של הנסיך אנריקה הספן, סיפחו את האיים לממלכתם, ומשלחות פורטוגזיות נוספות ביקרו באיים. לאחר שש שנים, בשנת 1462, ייסדו באי סנטיאגו את "ריביירה גראנדה" (היום סידאדה וליה), המושבה האירופאית הראשונה באזור טרופי. בהמשך הביאו הפורטוגזים למושבה עבדים ממערב אפריקה. בשנת 1495 הועברו האיים באופן רשמי לשליטת פורטוגל.

בשנת 1581 הועברה השליטה על האיים לספרד, אך הם חזרו להיות מושבה פורטוגזית בשנת 1640.

עם גילוי אמריקה, נמצאו איי כף ורדה על נתיבי השיט בין אפריקה, אירופה ואמריקה, והמושבה שגשגה מעסקי סחר בעבדים במאה ה-16. השגשוג של ריביירה גרנדה הביא איתו פשיטות של פיראטים, דוגמת הפשיטות של סר פרנסיס דרייק בשנים 1582 ו-1585.

החל משנת 1747 האיים הוכו בבצורות רבות, אשר הביאו למותם מרעב של מעל 100,000 אנשים. הבצורות היו חמורות יותר מבעבר בגלל בירוא היערות ורעיית יתר. בעקבות ההרעה במצב הכלכלי, היגרו רבים מתושבי האיים, במיוחד לארצות הברית.

בנוסף לבצורות, האיים סבלו ממגפות ומהתפרצויות של הרי געש. הפסקת הסחר בעבדים במהלך המאה ה-19 תרמה להרעה במצב הכלכלי, בסוגרה מקור הכנסה חשוב של תושבי האיים. מקור זה הוחלף על ידי התגברות השיט באוקיינוס האטלנטי, והפיכת איי כף ורדה לתחנה ראשית בדרכי השיט. הירידה החדה בתנועת אוניות במהלך מלחמת העולם השנייה פגעה קשות בכלכלת האיים.

עד לשנת 1878 הייתה מותרת עבדות באיים.

בשנת 1938 עלה חשש שגרמניה תקבל גישה לאיים באופן שיסכן את השייט של בעלות הברית. בשנת 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה, עלו בארצות הברית דיבורים על הרחבת דוקטרינת מונרו לכלול גם את כף ורדה, כדי להגן על השייט באוקיינוס האטלנטי, וסנאטור אמריקני אף הציע להשתלט על האיים. ביולי 1941 הצהירו נציגים פורטוגזים שקבלו הבטחה מארצות הברית שהיא לא תשתלט על כף ורדה ופורטוגל הבטיחה שתחזק את הגנת האיים מפני פלישה גרמנית. בפועל, המלחמה לא הגיעה אל כף ורדה והם שמרו על הנייטרליות הפורטוגזית עד סוף המלחמה.

בשנת 1951 שינתה פורטוגל את המעמד של כף ורדה ממושבה למחוז. למרות זאת, בשנת 1956 הקים אמילקר קברל תנועה לשחרור כף ורדה וגינאה ביסאו - המפלגה האפריקאית לעצמאות גינאה וקאבו ורדה"(Partido Africano para a Independência da Guiné e Cabo Verde, ובראשי תיבות PAIGC). בשנת 1961 החל מאבק מזוין, בעיקר בגינאה ביסאו. בשנת 1972 רוב השטח של גינאה ביסאו היה בשליטת התנועה, אך המרד לא התרחב לכף ורדה. גם לאחר מהפכת הציפורנים בפורטוגל התעקש נשיא פורטוגל, אנטוניו דה שפינולה, על כך שכף ורדה תישאר בשליטת פורטוגל, בגלל חשיבותה האסטרטגית. המשא ומתן על הכרת פורטוגל בעצמאות גינאה ביסאו התעכב בגלל התעקשות המורדים על כך שמדינתם תכלול את כף ורדה בעוד פורטוגל מתעקשת על דיון נפרד על גורל איי כף ורדה. לבסוף הוסכם על הפרדה בין גינאה ביסאו וכף ורדה, אך הובטח שלתושבי כף ורדה תנתן הזכות להחליט על גורלם. ב-30 ביוני 1975 התקיימו בחירות כלליות וב-5 ביולי 1975 הוכרזה עצמאות האיים מפורטוגל בראשותו של ארישטידש פריירה. עצמאות האיים נקבעה כזמנית עד להחלטה האם להתאחד עם גינאה ביסאו, איחוד שלא התרחש.

בשנת 1990 בוטל סעיף בחוקה שביסס את השיטה החד-מפלגתית. ב-13 בינואר 1991 נערכו הבחירות הרב-מפלגתיות הראשונות בהן זכתה אחת המפלגות החדשות. בשנת 2013 שינתה המדינה את שמה הרשמי בכל השפות לרפובליקה של קאבו ורדה.

פוליטיקה

כף ורדה קיבלה את עצמאותה מפורטוגל בשנת 1975. הממשל מבוסס על חוקה מ-1980 שעברה שינויים בשנים 1992, 1995 ו-1999. הבחירות נערכות לראשות הממשלה ולאסיפה הלאומית. משך הקדנציה של שניהם 5 שנים. בהתאם לתוצאות של הבחירות האחרונות באספה שכוללת 72 מקומות מיוצגות 3 מפלגות.

ראש הממשלה נבחר על ידי האספה הלאומית וממונה על ידי הנשיא.

שלטון מקומי

ערך מורחב – מחוזות כף ורדה

כף ורדה מחולקת לשבעה עשר מחוזות (Districts או Concelhos).

כף ורדה וישראל

ערך מורחב – יחסי ישראל–כף ורדה

בראשית המאה ה-21 התהדקו היחסים בין מדינת ישראל לכף ורדה, עד שבסוף שנת 2003 הודיעה כף ורדה על פתיחת שגרירות בישראל ואילו שגריר ישראל בסנגל, מכהן גם כשגריר שאינו תושב בכף ורדה. כף ורדה הצטרפה לארצות הברית, מיקרונזיה ואיי מרשל אשר מקפידות לתמוך בישראל בהצבעות הנערכות בעצרת הכללית של ארגון האו"ם. באוגוסט 2017 הקשרים בין ישראל לכף ורדה התהדקו, כאשר נשיא המדינה הודיע שמעתה ואילך מדינתו לא תתמוך בהצבעות אנטי ישראליות באו"ם.

כלכלה

בשנת 1942 תוארו האיים:

"במישורים הסלעים יש עמקי בעל, ובהם מטעי קפה, קני סוכר ועצי פרי. הקפה של איי הכף הירוק חריף כל כך, עד שיש הכרח לערבב חלק אחד ממנו בארבעה חלקים של קפה קלוש יותר. ... צמחי שמנים, ששמנם משמש להכנת סבון, מרובים שם. כמו כן מצויים שם מכרות מלח ומעיינות מים מינראליים. אף על פי כן עניים ודלים יושבי איי הכף הירוק, ופעם בפעם בא רעב לקבוצת האיים. דבר זה אינו הכרח, כי הטבע חננם בכל הדרוש. אפשר לגדל באיים אלה כל מה שגדל באיי הקאנארים. אך בעבר התייחסו יחס רע מאד אל הילידים, ושדדום מכל הבחינות. יערות האיים נגדעו, ולכן נגרפה הקרקע. כעת מתבזבזים הגשמים הטרופיים. ומימיהם נשפכים דרך נקיקי הסלעים ישר לים. בהמות דקות רבות משלימות את מעשי ההרס של האדם. באכלן את הצמחים הרכים המבקשים להאחז בין הסלעים הערומים."

כף ורדה היא מדינה קטנה הסובלת ממחסור במשאבים ובמים. החקלאות מבוססת בעיקר על מי הגשמים. הכלכלה התפתחה מאז 1990, ומשתפת פעולה עם פורטוגל כמעט בכל תחומי הכלכלה. שיתוף פעולה זה כלל הצמדה של המטבע המקומי לאשקודו הפורטוגזי ומ-1999 לאירו האירופי.

רק ב-5 איים ניתן לפתח פעילות חקלאית משמעותית וכתוצאה מכך כ-90% מהמזון מגיעים מחוץ למדינה.

בין משאבי הטבע ניתן לציין מלח, קנה סוכר, חומר פוצולני, ואבן גיר.

תחבורה

האיים ממוקמים בצומת נתיבי תעופה וים באוקיינוס האטלנטי. בעיר מינדלו (על האי סאו ויסנטה) ממוקם נמל גדול. רציף חדש לעגינת אוניות נחנך בנמל בשנת 1962.

במדינה 3 שדות תעופה בינלאומיים: בסאל, פריאה ובואה ויסטה. בנוסף לכך, בכל אי מיושב נבנה שדה תעופה לתחבורה פנימית.

רוב התחבורה בקייפ ורדה נעשית באמצעות מטוסים. יש טיסות סדירות אל האיים (סנטיאגו, סאל וסאו ויסנטה), עם טיסות פחות תכופות אל האיים האחרים. שירות מעבורות זמין גם כן, אם כי לא בשימוש נרחב. אוטובוסים פועלים מעת לעת ומוניות הן דבר שכיח במדינה. בערים קטנות, התחבורה הציבורית מתבצעת בעיקר באמצעות מוניות.

גאוגרפיה

כף ורדה מהווה חלק של רצועת סאהל ומאופיינת בכמות גשם קטנה - כ-261 מ"מ בשנה. רוב הגשמים מתרחשים ביו אוגוסט לבין אוקטובר.

באיי כף ורדה יש הרים ועמקים ובים שוניות, ורק כ-10 איים מתוך ה-15 מיושבים. הנקודה הגבוהה באיים בגובה 2,829 מטרים היא פסגת הר הגעש הפעיל פיקו דו פוגו באי פוגו.

בשנת 1942 תוארו האיים:

"איי הכף הירוק שוכנים בדרך הישרה מאירופה לבראזיליה. הם חלק מן המדבר האפריקאי בתוך האוקיינוס. רוב האיים צחיחים, בעלי נוף מחריד, מעין נוף הירח. אולם במעלה ההרים שונות פני הנוף. כרי דשא רעננים מכסים את צלעות ההרים בגובה שבו ממוזג האקלים."

באיים שוכנים כמה מינים אנדמיים של בעלי חיים: Alexander's Swift, Raso Lark ,Cape Verde Warbler ,Iago Sparrow ,Cape Verde Giant Gecko.

אקלים בפראיה
חודש	ינואר	פברואר	מרץ	אפריל	מאי	יוני	יולי	אוגוסט	ספטמבר	אוקטובר	נובמבר	דצמבר
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°)	25	25	26	26	27	28	28	29	29	29	28	26
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°)	20	19	20	21	21	22	24	24	25	24	23	22
משקעים ממוצעים (מ"מ)	3	0	0	0	0	0	5	97	114	21	8	3

איים

מקובל לחלק את האיים לשתי קבוצות:

• בארלאוונטו ("עם כיוון הרוח") - קבוצת האיים הצפוניים, אשר מונה שמונה איים.
• סוטאוונטו ("נגד כיוון הרוח") - קבוצת האיים הדרומיים, אשר מונה ארבעה איים.

שתי קבוצות האיים כוללות גם מספר איונים הסמוכים לאיים המרכזיים.

בטבלה הבאה מוצגים האיים המרכזיים אשר מרכיבים את שטחה של כף ורדה:

מספר	שם אי	שם אי (אנגלית)	שטח (קמ"ר)	אוכלוסייה (2005)	עיר ראשית	אוכלוסיית העיר הראשית
1	בואה ויסטה	Boa Vista	620	3,300	סאל ריי	2,100
2	בראווה	Brava	67	6,400	נובה סינטרה	1,800
3	מאיו	Maio	269	5,500	וילה דה מאיו	3,000
4	סאו ניקולאו	Sao Nicolau	388	13,800	ריביירה בראבה	5,000
5	סאו ויסנטה	Sao Vicente	227	68,500	מינדלו	64,500
6	סנטיאגו	Sao Tiago	991	240,000	פראיה	97,100
7	סאל	Sal	216	17,600	אספרגוס	6,100
8	פוגו	Fogo	476	38,300	סאו פליפה	9,500
9	סנטו אנטאו	Santo Antao	779	48,300	פורטו נובו	8,500
10	סנטה לוציה	Santa Luzia	35	0	x	x

דמוגרפיה

האיים לא היו מיושבים עד גילויים על ידי הפורטוגזים בשנת 1456. בתקופה האימפריאליסטית הובאו לאיים בכפייה עבדים מאפריקה. בשנת 1942 דווח שאוכלוסיית האיים כוללת 165,000 בני אדם, מתוכם 7,000 פורטוגזים והשאר צאצאי עבדים מארץ הג'ונגל של גינאה.

בעקבות שנים של שלטון אירופאי על צאצאי העבדים, רוב תושבי האיים מולאטים.

תושבי האי סנטיאגו

מוצאם האתני של תושבי כף ורדה מתחלק בין מולאטים (71%), אפריקאיים (28%) ואירופאיים (1%).

רובם המוחלט של תושבי כף ורדה נוצרים קתולים (93%) ולצידם חי גם מיעוט פרוטסטנטי (7%). השפה הרשמית באיים היא פורטוגזית. כפורדיאנית (ידועה גם בשם "קריאולית-פורטוגזית") היא שפה נוספת השגורה בפי רוב תושבי המדינה.

כמיליון איש שמוצאם מכף ורדה מתגוררים מחוץ לאיים. כ-500 אלף מהם מתגוררים בארצות הברית, רובם באזור ניו אינגלנד.

ערים

עיר הבירה היא פראיה בעלת אוכלוסייה של 130,271 תושבים.

ערים נוספות במדינה הן מינדלו (64,500 תושבים), סנטה מריה (13,500 תושבים), פדרה באדחו (8,700 תושבים) וסאו פליפה (8,200 תושבים).

ראו גם

• בריאות בכף ורדה
• סזריה אבורה, שירתה

לקריאה נוספת

• הרוח הנושבת בעגורנים,מאת: לידיה ז'ורז', מפורטוגזית: מרים טבעון, הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד\ספרי סימן קריאה 2007, (הספר בקטלוג ULI)
• O Vento Assobiando nas Gruas

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של כף ורדה
• כף ורדה, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
• מידע על המדינה
• אוכלוסיית המדינה לאורך ההיסטוריה
• כף ורדה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)