אהובת הטמפלר מעמק רפאים

אהובת הטמפלר מעמק רפאים הוא רומן היסטורי מאת גד שמרון המתאר סיפור אהבה בין צעירה יהודיה לבין צעיר גרמני ממושבת הטמפלרים בעמק רפאים, המתרחש בימי מלחמת העולם השנייה והתקופה שקדמה לה. הסיפור הבדיוני משולב באירועים ובדמויות אמיתיים. גרעין החלק העלילתי של הספר הוא מבצע אטלס, שבו הוצנחו בארץ ישראל בשנת 1944, למטרות חבלה, שלושה צנחנים גרמנים ושני ערבים.

אהובת הטמפלר מעמק רפאים
מידע כללי
מאת גד שמרון עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רומן עריכת הנתון בוויקינתונים
נושא מלחמת העולם השנייה עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה הוצאת מטר
תאריך הוצאה 2009 עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר עמודים 300
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 002681458
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

המסגרת עריכה

עלילת הספר היא שילוב בין סיפור בדיוני של אהבה בלתי אפשרית על רקע תקופה היסטורית הרת גורל, לבין סיפור מתח, על רקע אירועים אמיתיים שהתרחשו באותה תקופה.

הסיפור הוא סיפור מסגרת המתחיל ומסתיים בשנת 1995 וחוזר בדילוגים, קדימה ואחורה, לשנים 1938, 1939 ו- 1942. הסיפור פותח ביונתן, צעיר ישראלי המגיע ביום סתיו בשנת 1995 להר המנוחות בירושלים להלווית סבתו תמר. בהלוויה הוא פוגש בעליזה, חברתה של סבתו בצעירותה וזו בראותה את יונתן פולטת: "מדהים איך שאלוהים עושה לפעמים העתקים". יונתן מבקש לדעת מה פשרה של הערה זאת ושואל: "העתק של מי ? של מה ?" ועליזה משיבה לו: "אתה העתק מושלם של סבא שלך". יונתן נדהם, כי הוא אינו דומה כלל לסבא שלו, אשר וייס, שהיה לו בילדותו כאב לאחר שאביו של יונתן, רונן, נהרג במלחמת ששת הימים. כאשר יונתן מגיע לדירתה הריקה של סבתו, לפנותה מחפצי המנוחה, הוא מעיף מבט על הצילומים הישנים שלה, כולם שחור לבן. מהצילומים ניבטה תמונה של אישה צעירה ונאה, שזיהה כסבתו. בחלק מן הצילומים נראו ביחד איתה צעירה נוספת שיונתן זיהה כעליזה ושני גברים צעירים וגבוהים, האחד בלונדיני והשני כהה שיער. בשתי תמונות נראתה תמר מחובקת בזרועותיו של הצעיר הבלונדיני. מאחורי התמונה נכתב: "טיול עם וולפגנג ליריחו". כאן חוזר הסיפור ארבעה עשורים לאחור.

האהבה עריכה

בקיץ 1938 הגיעה לנמל תל אביב, על סיפון הספינה האיטלקית "אדריה", הנרייטה לנדוור, צעירה יהודייה מווינה. היא יצאה מווינה הנשלטת לאחר האנשלוס על ידי הנאצים, לאחר שקיבלה סרטיפיקט בריטי בזכות היותה פעילה בתנועת נוער ציונית ודוברת עברית. על סיפון הספינה הגיע לארץ גם צעיר יהודי מברלין השם ארתור וייס. שני הצעירים התחברו זה לזו מיד עם עלותם לסיפון, אולם הקשר ביניהם נותק על ידי הנרייטה כשארתור ניסה לנשקה. בהגיעם ארצה פנה כל אחד מהם לדרכו. בארץ החליפה הנרייטה את שמה לתמר וארתור החליף את שמו לאשר.

בארץ התחילה תמר את דרכה בקיבוץ, אולם מאחר שלא הסתגלה לחיים בו, עזבה את הקיבוץ יחד עם צעירה נוספת, עליזה. שתיהן הגיעו לירושלים והצליחו להתקבל ללימודים בבית הספר לאחיות של בית החולים הדסה בהר הצופים.

בירושלים הכירה תמר צעיר גבוה ונאה בשם וולפגנג שוורטה הדובר עברית ערבית וגרמנית, שכל רואיו סבורים היו כי הוא יהודי מעולי גרמניה. גם כשהתברר לתמר כי הוא גרמני מאנשי מושבת הטמפלרים בעמק רפאים, היא המשיכה לצאת איתו. קשריהם הפכו לאהבה עזה. חברתה עליזה מתקשרת לצעיר ערבי בשם נביל ושני הזוגות מרבים לבלות ביחד.

וולפגנג הביא את תמר לפגישה עם בני משפחתו במושבה הגרמנית בעמק רפאים ובשרונה והיא התקבלה על ידם בסבר פנים יפות. בני המשפחה לא היו מתנגדים גלויים לנאצים, אך הסתייגו מהם במופגן. וולפגנג עצמו אף לא הצטרף להיטלר יוגנד. שכני המשפחה מתנכלים להם. אבי המשפחה, שהיה אדריכל, פוטר ממקום עבודתו והאם עמדה בפני פיטורין. בצר לו פנה האב לראש המפלגה הנאצית בירושלים והלה דרש ממנו כי כתנאי להחזרתו לעבודה עליו להצטרף למפלגה ביחד עם בנו וולפגנג, וכן דרש "שוולפגנג ינתק את קשריו עם היהודיה שלו". בתגובה עזב וולפגנג את הבית ועלה להר הצופים כדי לבקש מתמר להצטרף אליו ולצאת עמו מן הארץ לאוסטרליה או לארגנטינה. תמר, שגם לה התנכלו קיצונים מבני עמה בשל יחסיה עם וולפגנג, השיבה לו כי חרף אהבתה אין היא יכולה לנטוש את הארץ. בני הזוג נפרדים סופית בשברון לב. הימים היו ימי אביב 1939, ימי השלום האחרונים שלפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. וולפגנג עוזב את הארץ ויוצא לגרמניה, ללמוד מכונאות רכב במפעלי פורד בעיר קלן.

עליזה, חברתה, של תמר, חוותה בהמשך טרגדיה אישית כאשר בן זוגה נביל, שהשתייך למשפחת נשאשיבי, נרצח בעיר העתיקה על ידי מתנקש מבני משפחת חוסייני על רקע סכסוך הדמים שבין שתי המשפחות, סכסוך שנוצר עקב יחסם המתון של בני נשאשיבי ליישוב היהודי, לעומת הגישה הקיצונית של החוסיינים בראשות המופתי הירושלמי.

לאחר שוולפגנג עזב את הארץ נסתבר לתמר כי היא בהריון. הילד שנולד, רונן, הוא בנו של וולפגנג. תמר המשיכה בעבודתה כאחות והילד גדל בבית יתומים.

לחייה של תמר נכנס בחור נוסף, אהרון לוי, בן למשפחה ירושלמית עשירה וסטודנט מצטיין במחלקה להיסטוריה באוניברסיטה העברית. אהרון הבחין בתמר במסיבה ומיד החליט: "אני רוצה אותה ואני אשיג אותה". הקשר שהחל בחיזור הפך לסיפור אהבה. אהרון, שהיה בעל דעות לאומיות קיצוניות, היה חבר בלח"י, אך חדל מהפעילות בעקבות הניסיון של ראש הארגון אברהם שטרן לשגר שליח לביירות, שהייתה תחת שלטון צרפת של וישי, כדי להציע לנאצים שיתוף פעולה של הלח"י במלחמתם בבריטים. חודשים לאחר מכן, בעקבות רצח יאיר על ידי הבריטים, חזר ללח"י והיה לאחד ממפקדיו הבכירים.

מבצע "צבת מתהדקת" עריכה

מלחמת העולם השנייה פרצה זמן קצר לאחר שוולפגנג הגיע לגרמניה. תוכניתו ללמוד מכונאות רכב נתבטלה והוא גויס לוורמכט. בשל הרקע האישי שלו כיליד ארץ ישראל, המכיר אותה היטב ושולט בשפות המדוברות בה, הוצב וולפגנג לטייסת 200 של הלופטוואפה.

בסיסה של טייסת 200 היה באתונה - בירת יוון הכבושה על ידי הנאצים. משימתה הייתה סודית ביותר, להצניח בארץ ישראל צנחנים למבצע בשם "צבת מתהדקת", לביצוע פעולות חבלה בעורף האויב הבריטי. אל המוצנחים יתלוו בצניחה שני ערבים אנשי המופתי חאג' אמין אל-חוסייני לארגון והפעלת צבא מתנדבים מערביי הארץ שילחמו לצד גרמניה נגד הבריטים; צבא שעל קיומו כביכול סיפר המופתי לנאצים. וולפגנג היה אחד משלושת אנשי הקבוצה הגרמנים. אחד מן הערבים היה חסן סלמה מאנשי המופתי.

בליל קיץ של שנת 1942 המריאו חמשת אנשי הקבוצה במטוס דקוטה שנלקח שלל על ידי הגרמנים, צבוע בצבע חאקי בלי סימני זיהוי. המטוס חדר לתחום האווירי של טורקיה והגיע לתחום ארץ ישראל מצפון, כדי להטעות את אנשי הבקרה הבריטיים לחשוב שהוא מטוס של אחד מצבאות בני בריתם שחנו בארץ בזמן המלחמה.

המטוס הצניח את נוסעיו באישון לילה בשטח מדברי בסביבות ואדי קלט. אנשי הקבוצה מצאו מחסה במערה. אנשי המחתרת הערבית, שהובטח כי ימתינו להם על הקרקע, לא חיכו להם וחסן סלמה יצא לחפשם. יצא, ולא שב יותר.

גשש בדואי שעבד בעבר בשירות המשטרה גילה את עקבות אנשי החוליה ואפילו חשף את המצנחים שקברו באדמה, עצר אוטובוס שהגיע מכיוון ירושלים והורה לנהגו להיכנס למשטרת יריחו ולדווח על הצנחנים. הדיווח התקבל במשטרה בחוסר אמון. רק לאחר שזרמו דיווחים נוספים על פעילות בלתי שגרתית באזור, החל מבצע של חיפושים וסריקות. במבצע השתתפו אנשי המחלקה הגרמנית של הפלמ"ח ושוטרים בריטיים. בין אנשי המחלקה הגרמנית שהשתתפו בסריקות היה אשר וייס, המחזר של תמר מן הספינה אדריה שעל סיפונה הגיעה לארץ.

כוחות החיפוש הקיפו את המערה. התחולל קרב. אחד מן הגרמנים נהרג, גרמני אחר שהרים ידיו לאות כניעה נורה מאחור על ידי איש החוליה הערבי. רימון יד הושלך למערה על ידי המחפשים וגרם להתפוצצות חומר הנפץ בתוכה ולקריסתה על יושביה. וולפגנג ניצל משום שקודם לאירוע יצא מהמערה לעשות את צרכיו.

וולפגנג מצא עצמו שרוי במצב בלתי אפשרי; תקוע לבד בעורף האויב, אלפי קילומטרים מבסיסו, בוואדי רוחש חיילים, בלי מזון ומים וללא תוכנית פעולה. הוא שקל את המצב והחליט כי הסיכוי היחידי שלו הוא להגיע לירושלים ולמצוא מקלט בקרב אנשי המושבה הגרמנית. הוא החל במסע רגלי לירושלים.

המעגל נסגר פעמיים עריכה

1942 עריכה

ביום קיץ לוהט של שנת 1942 נפגשו באופן טרגי גורלותיהם של תמר, של אהרון ושל וולפגנג. תמר ישבה על מרפסת בית הקפה וינה בירושלים עם חברתה עליזה, והן שוחחו שיחה קלה. כמשקיפים מן הצד ישבו בשולחן סמוך שני בלשים בריטים שעקבו אחרי תמר, במטרה להגיע דרכה אל אהובה, אהרון לוי איש הלח"י. לפתע התנתקה תמר ומבטה קפא, ברחוב הבחינה בגבר גבוה ומוצק ששערו בלונדיני פוסע ברחוב לבוש אזרחית ונעול נעליים גבוהות בסגנון צבאי. הגבר נעלם בפינת רחוב הסולל. תמר זיהתה את וולפגנג. ראשה הסתחרר והיא התעלפה.

מכאן התרחשו האירועים בקצב מסחרר; בבית הקפה קמה מהומה. עליזה התיזה מים על פניה של תמר. לפתע נכנס אהרון לבית הקפה. הוא הבחין מיד בשני הבלשים. ברגע זה ראה את תמר השוכבת מעולפת על הרצפה. אהרון כרע על ברכיו והחזיק בראשה של תמר שהחלה להתאושש. עיניו של הבלש הבריטי קלטו את רצועת נרתיק האקדח על רגלו של אהרון. בתנועה אינסטינקטיבית שלף הבלש את אקדחו. אהרון הקדים אותו, שלף את אקדחו וירה ירייה באוויר, התרומם וחבט בפניו של הבלש, קפץ ונמלט לרחוב הסולל. לבית הקפה הגיע ג'יפ ובו שני שוטרים צבאיים. שני הבלשים הצטרפו אליהם והחל מרדף. חיילים אוסטרלים שעברו ברחוב הצטרפו למרדף.

וולפגנג, שהגיע באוטובוס ערבי לירושלים לאחר הקרב בוואדי קלט, צעד ברחוב הסולל בכוונה להגיע לאטליז ברחוב הסולל שבבעלות גרמני ממכריו. לפתע שמע קול ירייה מכיוון רחוב יפו. וולפגנג נצמד לקיר כשאקדחו בידו. מעבר לפינה הגיח לפתע אהרון, שנמלט מבית הקפה. לרחוב נכנס הג'יפ ובו הבלשים והחיילים. אהרון ירה לעבר הג'יפ ופגע בכתפו של אחד הבלשים. הבלש האחר רוקן את כל מחסנית אקדחו לעבר אהרון ופגע בו בבטנו ובראשו. השוטר הצבאי בג'יפ הבחין בוולפגנג הנשען על הקיר ואקדח בידו, ירה בו בתת-המקלע סטן שבידו והרגו.

הבלש הבריטי כרע סמוך לאהרון ששכב פצוע ברחוב. "תמר, תמר" לחש אהרון לוי ונדם.

מכיסו של וולפגנג ההרוג שלפו הבלשים מטבעות זהב, מצפן ומפה של פלשתינה. הבלשים הבינו כי ההרוג הוא מאנשי החוליה שצנחה ליד ואדי קלט.

בעת ובעונה אחת איבדה תמר את שני הגברים שבחייה.

1995 עריכה

יובל שנים ומעלה מאז אירועי קיץ 1942, ביום סתיו של 1995, לאחר הלווייתה של תמר סבתו, מגיע יונתן לביקור אצל עליזה חברתה של תמר בבית האבות שהיא שוכנת בו. עליזה מעלה זיכרונות על רונן, אביו של יונתן, שהיה איש המוסד ונפל בקרב במלחמת ששת הימים בהילחמו כמפקד טנק במילואים. עליזה מספרת ליונתן כי גונב לאוזניה שרונן היה איש החוליה שביצעה פעולות נגד המדענים הגרמנים במצרים שעזרו לגמאל עבד אל נאצר לפתח טילים שסיכנו את מדינת ישראל. רונן מחזק את דבריה ומסביר את התאמתו של אביו לתפקיד: "כן, ואבא נראה כמו כרזת פרסומת מהמשרד לטוהר הגזע של הרייך השלישי - בלונדיני, גבוה, עיניים כחולות, הוא גם דיבר גרמנית לא רעה, מהבית". בהמשך השיחה נפתחת עליזה ומספרת ליונתן על פרשת האהבה שהייתה לתמר עם וולפגנג, שאותה היא מכנה "אהבה מטורפת". היא ממשיכה ברצף ומספרת על הניתוק בין בני הזוג ועל עזיבתו של וולפגנג לגרמניה ומסיימת: "ואז היא גילתה שהיא בהריון". לדבריה תמר החליטה שלא להפיל וללדת את התינוק. לרגע שוכחת עליזה שהיא מדברת על הולדת רונן אביו של יונתן ומוסיפה כי "כבר כתינוק ראו שהוא קופי של וולפגנג, והדמיון המדהים הזה עבר גם אליך". יונתן אומר בלבו: "המשפט הזה על הדמיון המדהים הוא שהביא אותי הנה", אך לא מבטא זאת במילים. עליזה ממשיכה ומספרת על אשר וייס, שהיה לדבריה מלאך, ולאחר מותו של אהרון נשא את תמר לאישה, ובאהבתו אליה הסכים לגדל את רונן כבנו. יונתן נפרד מעליזה מנופף לה לשלום ונבלע במעלית.

דמויות ואירועים אמיתיים המשולבים בעלילה עריכה

את האירוע העיקרי בספר, "מבצע אטלס", מיקם המחבר בשנת 1942, בשיאה של התקופה שכונתה בשם מאתיים ימי חרדה, כאשר כוחות "קורפוס אפריקה" של רומל התקרבו לארץ ישראל והיה חשש כי יכבשו את הארץ, על כל המשתמע מכך לגורל היישוב היהודי. ככל הנראה הייתה כוונת המחבר לשוות לחדירת צנחני מבצע אטלס, שהתרחשה בסתיו של שנת 1944, מימד של איום קיומי. בתיאור המבצע בספר בחר המחבר לכלול שנים מאנשי החוליה שצנחו בארץ, חסן סלמה וקורט וילנד. למבצע קרא המחבר בספר בשם "מבצע צבת מתהדקת".

בצד גיבורי הספר הבדויים, תמר, זיוה, וולפגנג, נביל, אהרון ואשר, משתף המחבר בעלילה או מזכיר בה אנשים אמיתיים שפעלו באותה תקופה:

  • וולפגנג לוץ, חייל במחלקה הגרמנית, לימים זאב גור אריה שפעל בשנות השישים במצרים כסוכן המוסד.
  • לובר קרומהולץ, מפקד תחנת המשטרה במושבת הטמפלרים בעמק רפאים, לימים חביב כנען, עיתונאי וחוקר תולדות היישוב ומי שיצר את המושג "מאתיים ימי חרדה".
  • ולטר ראוף, פושע מלחמה נאצי שישב באתונה הכבושה על ידי הנאצים בעודו ממתין לכיבוש ארץ ישראל בידי כוחותיו של רומל כדי להיכנס אליה בראש יחידתו "איינזצגרופה אגיפטן" ולהשמיד את יהודי הארץ בשיטות המוכרות מפעולת האיינזצגרופן במזרח אירופה.
  • ראג'ב נשאשיבי, מנהיג ערבי מתון יריבו העיקרי של המופתי חאג' אמין אל-חוסייני.
  • חסן סלמה, מאנשי המופתי ומבני משפחתו. מראשי הכנופיות הערביות שפעלו נגד היהודים והבריטים במאורעות תרצ"ו - תרצ"ט. במלחמת העולם השנייה ברח עם המופתי לגרמניה. צנח בארץ ישראל במבצע אטלס אך לא נתפס על ידי הבריטים. נהרג במלחמת העצמאות.

גם הספינה "אדריה", שעל סיפונה עלתה תמר לארץ, הייתה קיימת במציאות. ספינה זו קיימה קו קבוע מנמל טרייסט באיטליה לנמל חיפה ובה עלו לארץ ישראל עולי העלייה החמישית ממרכז אירופה, בשנים שקדמו למלחמת העולם השנייה.

מרגל גרמני בתל אביב עריכה

דמות אמיתית נוספת שכלל המחבר בספרו היא דמותו של מרגל גרמני שפעל מתל אביב בזמן מלחמת העולם השנייה אשר זהותו לא נחשפה מעולם ובמסמכים של האבווהר, שירות המודיעין הצבאי הגרמני שנתגלו הוא נזכר רק בכינוי "מילטון". הסברות שהועלו היו כי האיש היה יהודי שפעל עקב סחטנות נאצית מתוך החשש לגורל בני משפחתו, או שהיה בורי ששנא את הבריטים מסיבות היסטוריות. המחבר העניק לו בעלילת הספר את השם הנדריק קרוגר, איש עסקים מיוהנסבורג.

קישורים חיצוניים עריכה