אהרן אורלנסקי

אהרן אורלנסקי (ה'תרי"ד, 1854י"ח בחשוון ה'תרע"א, 20 בנובמבר 1910) היה רבה של פתח תקווה בשלושת העשורים הראשונים להיווסדה.

הרב אהרן אורלנסקי
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1854
ה'תרי"ד
ביאליסטוק
פטירה 20 בנובמבר 1910 (בגיל 56 בערך)
י"ח בחשוון ה'תרע"א
מקום קבורה בית הקברות סגולה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות פתח תקווה
תקופת הפעילות ? – נובמבר 1910 עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עיסוק רבה של פתח תקווה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תולדותיו עריכה

אהרן הכהן אורלנסקי נולד בביאליסטוק. למד בישיבה בביאליסטוק, שם נסמך לרבנות. בשנת תרמ"ד (1884) עלה לארץ ישראל, שנה לאחר קבוצת בני ביאליסטוק, (אליהם הצטרף עוד בתרמ"ג שרכשו נחלות בפתח תקווה, והתיישב באופן זמני בירושלים. בעת עלותו לארץ ישראל קיבל מכתב הסכמה מהרב מאיר שמחה הכהן בו כתב עליו שהוא הצטיין בשקידה עצומה בלימוד תורה והוא ראוי להורות הלכה, וזו לשונו: ”...כי הוא מלא וגדוש בש"ס ופוסקים, ואחד מאלף הנכנסים לבית הספר מצאתי יוצא כמוהו.”[1]

עוד באותה שנה מינו בני פתח תקווה את הרב אורלנסקי לרב המושבה, והוא כיהן בתפקיד במשך 27 שנים[2], עד פטירתו בשנת ה'תרע"א (1910)[3]. במקביל לכהונתו ברבנות היה גם בעל כרם[4].

את עיקר משנתו ייחד למצוות התלויות בארץ, והיה לאחד הפוסקים החלוצים בתחום זה. בנושא השמיטה עמד במשא ומתן הלכתי מסועף עם גדולי הרבנים, בתוכם: הרב שמואל מסלנט, הרב קוק, הרב מרדכי גימפל יפה ואחרים.

ייסד בפתח תקווה קופת גמ"ח בשם "זיכרון מרדכי" (ע"ש הרב מרדכי גימפל יפה), שהתפתחה ונעשתה אחד ממוסדות החסד החשובים במקום.

נקבר בחלקת הראשונים בבית הקברות סגולה בפתח תקווה[5]. על שמו רחוב בפתח תקווה.

לאחר מותו כינס בנו הרב אברהם יעקב אורלנסקי את כתבי אביו והוציאם בספר "תקות אהרן".

התנגדותו להיתר המכירה עריכה

הרב אורלנסקי התנגד לשימוש בהיתר המכירה בשמיטת תרמ"ט לצורך עבודת הקרקע וטען שאין בה צורך, מכיוון שממילא יש לתת לאדמה לנוח ולאפשר לחקלאים זמן להשקיע במשק החי[6].

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ אנצקלופדיה של הציונות הדתית, כרך א', עמ' 72
  2. ^ הרב אברהם יעקב אורלנסקי, באתר קדושי תרפ"ט
  3. ^ אהרן הכהן אורלנסקי ז"ל,
  4. ^ תקוות אהרן, סימן י"ד
  5. ^ ההיסטוריוגרפיה של בית העלמין, אתר מרכז פסג"ה פתח תקווה
  6. ^ תקות אהרן, סימן יא