מאיר שמחה הכהן

רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק (ה'תר"ג, 1843 - ד' באלול ה'תרפ"ו, 14 באוגוסט 1926) מגדולי רבני מזרח אירופה בדור שלפני השואה. ספריו החשובים הם "אור שמח" על הרמב"ם, חידושיו לתורה שפורסמו אחרי מותו בספר "משך חכמה" ("משך" הם ראשי התיבות של שמו) ו"חידושי רבינו מאיר שמחה על הש"ס" על התלמוד הבבלי והירושלמי. בדור האחרון נתפרסמו גם תשובותיו.

רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

לידה	1843 ה'תר"ג בוטרימוניס, ליטא
פטירה	14 באוגוסט 1926 (בגיל 83 בערך) ד' באלול ה'תרפ"ו ריגה, לטביה שבין מלחמות העולם
מדינה	האימפריה הרוסית, לטביה
השתייכות	חרדים ליטאים
חיבוריו	אור שמח, משך חכמה

ביוגרפיה

בית אביו - הרב שמשון קלונימוס הכהן ואמו - הרבנית אסנת היה "בית ועד לחכמים" בעיר בוטרימוניס באזור וילנה בליטא. בין באי הבית היה הגאון רבי מאיר מטיקטין שנהג להתארח אצלם והם סיפקו את כל מחסורו. באחת הפעמים, בשנת ה'תר"ג הוא ברך אותם בבן זכר שיאיר את עיני ישראל בתורה ואכן הם נפקדו ובסוף אותה שנה נולד בן וההורים קראו לו מאיר.

בילדותו אירע לו נס. הצאר ניקולאי גזר לחטוף ילדים ולהכשירם לצבא והנה ביום שישי בבוקר שמעה אמו דפיקות על דלת הבית וכאשר פתחה, ראתה אדם זר, שהזהיר אותה לשמור על בנה מחשש שייחטף לצבא. ההורים החליטו להחביאו בארגז המצעים שבחדר השינה ואכן בעת סעודת ליל שבת הגיעו גויים לחפש את הילד מאיר שמחה. נערכו חיפושים בכל רחבי הבית ובאורח פלא לא חיפשו בארגז המצעים, וכך ניצל רבי מאיר שמחה מעבודת הצבא.

התפרסם כגאון מצעירותו. אחרי חתונתו ישב בביאליסטוק אצל חמיו. אשתו פרנסה אותו במסחר והוא ישב ועסק בתורה שנים רבות יחד עם ידידו רבי יוסף זונדל הוטנר. בביאליסטוק התקרב גם לרב המקומי, רבי יום טוב ליפמן הלפרין שקירב אותו ולמד עמו בחברותא. כך למד גם עם הרב יצחק ליב גרוסברג, מחבר "שי למורא" על מסכת בכורות.

בתרמ"ח (1888) נתמנה לרב ליטאי בדווינסק לאחר פטירתו של הרב ראובן הלוי לוין שכיהן בתפקיד זה בשמונה שנותיו האחרונות (הרוגוצ'ובר היה הרב החסידי שם).

איסר הראל, יליד העיר, מתאר בספרו "ביטחון ודמוקרטיה", מאורע שהסעיר את כל העיר וקשור ישירות לרבי מאיר שמחה:

... בעיצומה של התפילה, שהייתה נרגשת ביותר ומלווה זעקות שבר, פרצו יהודים מבוהלים לבית הכנסת, וצעקו שהמים עומדים בכל רגע לשטוף את העיר. ר' מאיר שמחה קם ממקומו עטוף בטליתו, ושם פעמיו לעבר הסוללה, ואחריו כל הקהל בטליתות. הרב עלה על הסוללה, עמד עליה, והתפלל לירידת המים. ואכן, תוך כדי תפילה החל הקרח לנוע ממקומו, הקרח נבקע, והמים החלו יורדים בנהר. הייתי על הסוללה, צעדים מספר מר' מאיר שמחה ... רבי מאיר שמחה לא היה רב חסידי ועל כן לא ראה בירידת המים מופת ולא ראה את עצמו 'קדוש'. הוא להפיל תחינתו בפני האלוהים הלך, ולא לבצע נסים

— איסר הראל, בטחון ודמוקרטיה, עידנים, 1989, עמ' 53-52

ובשם הסטייפלר מובא שלאחר האירוע, ”כאשר הודו לאור שמח על המופת הגדול שעשה, הוא ביטל את הדבר במחי יד, ואמר להם: "הנהר היה צריך לחזור למקומו הטבעי באותו רגע, גם אם לא הייתי מגיע למקום ההוא, הוא היה צריך לחזור למקומו, אלא שבדיוק באותו רגע, אני הגעתי לשם, וכי לזאת יקרא מופת?"…”

על פי עדות אחרת באספת רבנים שנערכה בעיר וילנה בעקבות גזירת השלטונות על חיוב לימוד השפה הרוסית בישיבות, הביע את דעתו כי אין לסגור את ישיבת וולוז'ין בעקבות הדרישה. לעומתו, דעת הרב ישראל מאיר הכהן מראדין הייתה שיש לסגור את הישיבה, וכשהתבטא הרב מאיר שמחה שלא ייתכן שרב עיירה יפסוק בעניין, הגיב הרב ישראל מאיר שהדבר נוגע גם אליו משום שישיבת ראדין נמצאת תחת חסותו^{[דרוש מקור]}. הרב ישראל מאיר שחשש שמא הרב מאיר שמחה נפגע מדבריו, חרג ממנהגו שלא להביא בחיבורו 'משנה ברורה' גדולים בני זמנו, והביא אמרה משמו של רבי מאיר שמחה.

רבי מאיר היה מאיר פנים לכל אברך ושמח לתת "כתבי סמיכת חכמים".

בזמן מלחמת העולם הראשונה נמלטו רבים מתושבי העיר ואף הציעו לו לברוח עמם. תשובתו הייתה: "כל זמן שיישארו בעיר תשעה יהודים, אני אהיה העשירי למניין!".

בשנת ה'תרפ"ו נפטרה אשתו ומספרים שהוא התכופף כלפי ארונה ואמר: "חיה חיה, אל תדאגי, עוד בשנה זו אבוא אליך" ואמנם הוא נפטר באותה שנה, בליל שבת, ד' אלול.

הספר משך חכמה

הספר משך חכמה מלא בדברי תורה מקוריים ומחודדים ובשל כך זכה לתפוצה רחבה מאוד. חוגים דתיים שונים לחלוטין התענגו עליו ומצאו בו סמך להשקפותיהם, מהחרדים ועד ישעיהו ליבוביץ. בין השאר הזהיר בו את אלו הסוברים כי "ברלין היא ירושלים" כי "רוח סופה וסער" תעקרם ממקומם, אזהרה שהתגשמה עשור אחרי פטירתו. הוא התייחס בחיבה ליישוב הארץ, אך שמר על ריחוק מהתנועה הציונית. במכתב שכתב לבקשת שליחי קק"ל כתב: "כעת הסבה ההשגחה אשר באספת הממלכות הנאורות בסאן רעמא, ניתן צו אשר ארץ ישראל תהיה לעם ישראל, וכיון ש"סר פחד השבועות" וברישיון המלכים, קמה מצוות יישוב ארץ ישראל ששקולה כנגד כל מצוות שבתורה למקומה".

משפחתו ומקורביו

אביו: ר' שמשון קלונימוס קלמן הכהן למדן גדול ומרביץ תורה, בעל צדקה ומכניס אורחים.

סבא מצד האב: הגאון המפורסם ר' חנניה כהן אמו: מרת אסתר.

אשתו: מרת חיה בת ר' צבי פלטיאל מקובסקי זצ"ל מביאליסטוק נישא עימה בהיותו כבן 17 שנים.

מרבותיו: ר' משה דנישבסקי.

חברותא: ר' יוסף זונדל הוטנר, ר' יום טוב ליפמן הלפרין, ר' יצחק ליב גרוסברג מחבר "שי למורא" על מסכת בכורות.

מתלמידיו: ר' שפטיה שעפטיל הלוי סגל, ר' לוי פאלאצק, ר' חיים זאב חאראש.

חתנו: ר' אברהם לופטביר בעל השו"ת "זרע אברהם". נישא לאסנת - בתו היחידה של ר' מאיר שמחה הכהן וזמן קצר אחרי הנישואים היא חלתה ושניהם נפטרו בדמי ימיהם חשוכי ילדים.

הנצחתו

על שמו נקראה ישיבת אור שמח בירושלים ועל שם ספרו הישיבה הקטנה "משך חכמה" בבני ברק, וכן רחוב בעל אור שמח בשכונת מעלות דפנה בירושלים, רחוב אור שמח בבית שמש ורחוב משך חכמה במודיעין עילית.

חיבוריו

• משך חכמה על התורה, נכתב בצעירותו (בהיותו בן 17) ויצא לאור כשנה לאחר פטירתו.
• אור שמח על סדר המשנה תורה לרמב"ם, נדפס לראשונה בתרפ"ו (אותה שנה בה נפטר).
• חידושי רבינו מאיר שמחה על הש"ס על סדר התלמוד בבלי והתלמוד ירושלמי.

לקריאה נוספת

• הרב זאב אריה רבינר, מרן רבנו מאיר שמחה הכהן זצ"ל, תל אביב תשכ"ז.
• רבי מאיר שמחה מדווינסק, סדרת "אור עולם", רשת אור החיים.
• י. קאהן, מראה כהן, תולדות חיי בעל האור שמח.
• אשר ברגמן, האור שמח, תולדות חייו ומשנתו של רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק.
• אהרן סורסקי, רבי מאיר שמחה מדווינסק, בית יעקב: ירחון לענייני חינוך, ספרות ומחשבה, אלול תשכ"ו, עמ' 6–7.
• יונה בן-ששון, מערכות האלוקות ומעגלות עולם נברא במשנתו העיונית של בעל "משך חכמה" : התאולוגיה והמטפיזיקה של ר’ מאיר שמחה הכהן, אשל באר-שבע ב' (1981), עמ' 355–378.
• אהרן פיצ’ניק, הגאון רבי מאיר שמחה זצ"ל על חיבת הארץ ופחד השבועות, ברקאי א' (תשמ"ג), עמ' 37–41.
• עוזי קלכהיים, כלל ישראל והלכות ציבור במשנתו של הגאון ר’ מאיר שמחה הכהן מדווינסק זצ"ל על פי ספרו "משך חכמה", מנחה לאי"ש (תשנ"א), עמ' 323–336.
• הרב יהודה קופרמן, מבוא לספר משך חכמה על התורה.
• יונה בן ששון, משנתו העיונית של בעל משך חכמה, מכללת ליפשיץ, תשנ"ו.
• נפתלי רוטנברג, מלך, ראשי-עם ושבטי ישראל: שוויון בפני החוק בפירושו של בעל המשך חכמה, בתוך: הוגים בפרשה, ידיעות ספרים 2005, עמ' 638–645.
• הרב חיים דרוקמן, קמעא קמעא, פרק ו', בהוצאת ידיעות אחרונות והמכון התורני אור עציון, מהדורה מורחבת תשע"ח.

קישורים חיצוניים

• מכתב בכתב ידו של ה"אור שמח", אל הגאון ר' ישראל אבא ציטראן אב"ד פתח תקווה, בכתב ידו וחתימתו.
• סרטון המנציח עליה של שרידי קהילת דווינסק לקברי ה"אור שמח" וה"רוגצ'ובר" ב-28 פברואר 2011
• בן-ציון אייזנשטט, כהן, הרב מאיר שמחה, דור רבניו וסופריו, תרנ"ה-תרס"ה, חלק ו, עמוד 39, באתר היברובוקס
• 'ר' מאיר־שמחה ב"ר שמעון־קלמן הכהן', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 65–66 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1263–1264).
• מאיר שמחה הכהן, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• על רבי מאיר שמחה ותורתו באתר דעת.
• הגאון רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק, באתר Tog
• הגאון ר' מאיר שמחה זצ"ל., העולם, 27 באוגוסט 1926

ספריו

• אור שמח - מדע אהבה וזמנים, באתר היברובוקס
• אור שמח - הפלאה, זרעים, עבודה, קרבנות, טהרה, באתר היברובוקס
• אור שמח - חלק נשים וקדושה, באתר היברובוקס
• משך חכמה באתר ויקיטקסט
• מאיר שמחה בן שמשון קלמן כהן (1843-1926), דף שער בספרייה הלאומית