אהרן בן יוסף הכהן

הרב אהרן בן יוסף הכהן (ה'תרכ"ג, הורדנה - כ"ה בשבט ה'תרצ"ו[1] תל אביב[2]) היה חתנו של החפץ חיים, מחבר ספר "עבודת הקרבנות".

אהרן הכהן
לידה 1863
ה'תרכ"ג
גרודנו, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 בפברואר 1936 (בגיל 73 בערך)
כ"ה בשבט ה'תרצ"ו
תל-אביב, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 18 בפברואר 1936 עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עיסוק רב, מנהל ישיבת "אור זורח"
רבותיו חותנו החפץ חיים
חיבוריו עבודת הקרבנות, זיכרון יוסף, פרחי אהרן, חסד לאברהם
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

נולד בהורודנה בשנת ה'תרכ"ג ליוסף הכהן, והניה בת צבי.[3]

 
תמונת קברו של הרב אהרן הכהן, בבית הקברות בהר הזיתים
 
הקדשת ספרו עבודת הקרבנות לנציב העליון הרברט סמואל

למד בישיבות באישישוק ובביאליסטוק. בהיותו בביאליסטוק סייע לחפץ חיים בעת ביקורו בעיר, והחפץ חיים בחר בו כחתן לבתו גיטל (נפטרה בכ"ג תמוז ה'תש"ט). באלול ה'תרמ"ב[4] השניים נישאו והרב אהרן עבר להתגורר ליד חותנו בראדין, שם לימד בישיבה, וסייע לחותנו בכתיבת ספריו והפצתם.

על תקופה זו הוא מספר:

"והנה זיכני הש"י בימי חלדי לזכות עם קדשו במשך כמה וכמה שנים בעת היותי בצותא חדא עם אדמו"ח החפץ חיים שליט"א ... ובמשך כמה וכמה שנים סבבתי בעירות שונות במשך זמן ידוע בשנה וב"ה דברי עשו רשמים כבירים בכל מקום בואי ופעלו הרבה להרמת קרן התורה והמצוה כמאמר חז"ל "דברים היוצאין מן הלב נכנסין אל הלב" וכל נסיעותי היו בלי שום קבלת פרס"

מתוך ההקדמה לספר חסד לאברהם

גיסו מספר על תקופה זו:

"ישב בבית אבי שנים הרבה, וקיבל תורה ויראת שמים ומדות טובות מאבי ז״ל, וזמנים הרבה למד עמו. וצירפו לסייעו לו בסידור חיבוריו, ונתגדל, והיה רב מובהק, ורב פעלים"

הרב אריה לייב הכהן פופקא, תולדות וקורות חייו של מרן החפץ חיים, עמוד כט

בערך בשנת ה'תרס"ב[5] עבר לכהן כרב בעיירה מיכאילישוק, שם הוציא בשנת ה'תרע"ג (1913) את ספרו "עבודת הקרבנות", לאחר מכן כיהן כרב בעיירה נאווא שווינצאן, שם הוציא, בשנת ה'תרפ"ד, את החלק השני של ספרו "עבודת הקרבנות".

בשנת ה'תרפ"ו עלה לארץ. תחילה התגורר בשכונת שערי חסד בירושלים, אולם בעקבות המחלוקת בין הקנאים לבין הרב קוק עזב את ירושלים ועבר ליפו,[6] שם החליף את הרב יוסף צבי הלוי בניהול[דרושה הבהרה] ישיבת אור זורח שהקים זרח ברנט. בשנת ה'תרפ"ח, עקב מחלתו, פרש מניהול הישיבה.[7] בכ"ז בשבט ה'תרצ"ו נפטר ונטמן בבית הקברות בהר הזיתים.

משפחתו עריכה

  • בנו, הרב אברהם הכהן (נולד אחרי ה'תרנ"ב[8] - נפטר בי"ז תשרי ה'תשי"ד), נישא למניה סלונוביץ. עלה לארץ ישראל וכיהן כרב בביהכנ"ס "אהל רבקה" בת"א.
  • בנו, הרב שלמה הכהן קגן (נולד ב-1905 - נפטר בכ"א תשרי ה'תשכ"ב), למד בישיבת מרכז הרב בתקופת הרב קוק,[9] נישא ליוכבד, בתו של הרב בן ציון אפשטיין. כיהן כרב בביהכנ"ס "בני משה" בשיקגו.
  • בנו, הרב יוסף חיים הכהן קגן (נפטר בכ"ח סיון ה'תשל"א), נישא לרבקה ביתו של הרב שמואל שך מגדולי רבני שיקגו. כיהן כרב בביהכנ"ס "קהלת יעקב" בשיקגו, חיבר את הספרים רעיונות על אבות, עיוני הלכה והגיונות.
  • בתו, רחל (נפטרה בד' תמוז ה'תש"ד), נישאה לרב יהושע משה מרמינסקי מחבר הספר "אני חומה", כיהן כרב בכמה קהילות בארצות הברית.

חיבוריו עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ יש שכתבו שתאריך פטירתו הוא בכ"ז בשבט שלא כפי המופיע על גבי מצבתו, ראו פה
  2. ^ הרב משה מאיר ישר, החפץ חיים חייו ופעלו, תל אביב: נצח, 1959 תרח
  3. ^ תולדות משפחת רבי יוסף הכהן, מחותנו של החפץ חיים, באתר בבלוג: תולדות ושורשים - עצי משפחה, ‏יום שישי, 4 בפברואר 2011
  4. ^ החפץ חיים ופעלו עמוד קפה
  5. ^ במכתב שכתב לרב נחמן שלמה גרינשפאן הוא מספר שבמשך כתשע עשרה שנה הוא חי בסמוך לחפץ חיים, ולאחר מכן עבר לשמש כרב בעיירות שונות (המכתב התפרסם בצפונות כרך טו עמודים קח–קט)
  6. ^ מנחם קמפינסקי, בין שני כהנים גדולים, תשע"ה, עמוד 80, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום); הרב שריה דבליצקי, תשובות בענינים שונים, ישורון מ (ניסן תשע"ט), עמ' שצד, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
  7. ^ ישיבת אור זורח, הארץ, 30 באוגוסט 1928
  8. ^ נקרא על שם דודו שנפטר בתרנ"ב. על פי הצפה, יום שישי, נובמבר 13, 1953; עמוד 7, באתר עיתונות יהודית היסטורית
  9. ^ מנחם קמפינסקי, בין שני כהנים גדולים, תשע"ה, עמוד 111, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
  10. ^ שנת עלייתו לארץ
  11. ^ הוא כותב בהקדמה "וכעת אני מביא לבית הדפוס קונטרס השני", ומשמע שנדפס לפני הספר פרחי אהרן