ישיבת מרכז הרב

מרכז הרב – הישיבה המרכזית העולמית (מכונה "מרכז", במלעיל) היא הישיבה הציונית דתית הגבוהה הראשונה בארץ ישראל. מכונה "ספינת הדגל של הציונות הדתית".

ישיבת מרכז הרב

ישיבה
השתייכות	ציונות דתית
תאריך ייסוד	ה'תרפ"ד, 1924
מייסדים	הרב אברהם יצחק הכהן קוק
בעלי תפקידים
מנהל	יעקב אלעזר כהנא שפירא (2007)
ראש הישיבה	הרב יעקב אלעזר כהנא שפירא
תלמידים
	600 (נכון ל־2022)
מיקום
מיקום	הרב צבי יהודה 12, ירושלים
קואורדינטות	31°47′16″N 35°11′48″E
mercazharav.org.il
(למפת ירושלים מוגדלת)   ישיבת מרכז הרב (למפת ירושלים רגילה)   ישיבת מרכז הרב

ישיבת "מרכז הרב" נוסדה בשנת ה'תרפ"ד (1924) על ידי הרב הראשי האשכנזי הראשון של ארץ ישראל, הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה), ושכנה בבית הרב. בשנת ה'תשכ"ה (1964) עברה הישיבה למשכנה הנוכחי, בשכונת קריית משה בירושלים. בראשה עומד הרב יעקב אלעזר כהנא שפירא.

רבים ממקימי הישיבות הציוניות בדור הבא למדו בישיבת מרכז הרב או היו תלמידים של רבנים שלמדו בה, והיא נחשבת בעיני רבים ל"אם הישיבות הציוניות".

הראי"ה קוק, מייסד וראש הישיבה

רקע

ישיבת הרב קוק ביפו

ערך מורחב – ישיבת הרב קוק ביפו

הרב קוק הקים ישיבה כבר לפני מלחמת העולם הראשונה, ביפו שבה כיהן כרב, וזאת כדי לא להיכנס לעימותים עם היישוב הישן. לצורך כך הוא פנה למנהיגי המזרחי ופרסם מודעות בעיתונות. הישיבה קמה בשנת ה'תרס"ט (1909). היא מנתה עשרות ספורות של תלמידים וכעבור מספר שנים התפרקה.

תוכנית הלימודים בה כללה בין היתר לימוד פנימיות התורה, אמונה ומחשבת ישראל, בנוסף לסדרי הלימוד הרגילים הנהוגים בישיבות – לימוד ש"ס ופוסקים בבקיאות ובעיון – בהכוונתו של הראי"ה, ועל פי דרכו.

חזון הישיבה של הרב קוק

כחלק מתהליך בניין האומה וגאולת ישראל, ראה הרב קוק צורך בהקמת "ישיבה מרכזית עולמית" שתשכון דווקא בירושלים ושממנה תצא תורה לכל העולם:

אני מלא תקוה שכל גדולי ישראל וכל המצפים לישועת ה' בארץ אבותינו יקומו ויתאחדו להקים לאור עולם את הבנין הגדול הזה! ישיבה מרכזית עולמית לישראל בירושלים. ירושלים עיר הקודש, בירת העבר והעתיד שלנו צריכה להיות חזות הכל של כל לב טהור וכל בעל נשמה מרגשת החדורה ברוח החיים של קדש בישראל. ועלינו להקים בתוכה ישיבה מרכזית עולמית כבירה ואדירה לא רק בעד בני ארץ ישראל, כי אם בעד כל הגולה כולה, אשר אליה ינהרו כל הצעירים למודי ה' המצוינים בכשרון ושאר רוח מכל תופשי התורה בכל תפוצות הגולה, ויעלו ירושלימה "לקצה בגבעות ולסתת בהרים לפרק הויות ולתרץ שברים", להחזיר עטרה ליושנה ולהשתלם בה בתורת ארץ ישראל ובתחית הקודש על אדמת הקודש! שם במקום "ארזים", בתוככי המרכז הגדול והקדוש הזה יקבלו הם תורת חיים מאוצר חיים ושם יכירו וידעו גם הם את הוד הקדושה, התפארת והעז אשר אנחנו חשים ומרגישים בארץ חמדתנו ועתידנו, וכמה גדול הוא כח האוויר המחכים של ארץ קדשינו להשפיע עלינו שפע חיים ואורה על דרכינו. שם במקום הקודש יבינו "בחורי ישראל" ובחיריו את הכח המרכזי הפועל ב"כנסת ישראל" היושבת על אדמת הקודש...

— מאמרי הראיה/הישיבה המרכזית העולמית בירושלים

בהמשך דבריו מסביר הרב קוק, שאמנם ישנן ישיבות רבות וחשובות, אך הן אינן מספיקות. על אף שהן מרבות תורה וחכמה. זאת מפני שלצורך השלמת הצביון של תחיית האומה עם תחיית הקודש בארץ ישראל, עליהן להיכרך יחדיו, בישיבה המחברת את הלימוד עם תודעת התחייה והגאולה של האומה וארצה בשעה זו, מה שלא מתקיים בישיבות ההן. בישיבה זו יכרכו את לימוד הקודש עם תודעת תחיית האומה, וילמדו בה נושאים נוספים בתורה מלבד גמרא והלכה. לפי שאיפתו, התלמידים שיתכנסו לישיבה ויגדלו בה ישמשו לאחר מכן כמנהיגים בעם וכרבנים, או כסופרים, מחברים או יוצרים, מתוך תפיסת הגאולה ותחיית האומה.

היסטוריה

בחיי הראי"ה

ייסודה

עם התמנותו של הרב קוק לתפקיד הרב הראשי לישראל ורב העיר ירושלים, הוא החל לפעול למען הקמת ישיבה בירושלים. הרב דוד כהן (הנזיר) סיפר בזיכרונותיו משנת תרפ"ג:

"בקיץ שעבר ואני יושב בבית המדרש סגור ומסוגר, עטוף בטלית ותפילין ושוקד על תלמודי בקול ניגון ערב והנה דופקים בדלת, ואפתח דלתות בית המדרש, והנה שני צעירים לקראתי, ואשאלם, מה אתם רוצים? ללמוד – הייתה התשובה. אז אמרתי למזכיר הישיבה ומייסדה, הרב יצחק לוי, הנה הזדמנות ראשונה לפתיחת הישיבה ויסודה, ויעדתיו לפנות מיד בזה אל הרב... כך הונח היסוד הראשון ונפתחה הישיבה". שני הבחורים היו שבתי שמואלי, לימים מזכיר הישיבה, ואריה בוירסקי.

בשנת תרפ"א (1920) התכנס חוג תלמידים מישיבות בירושלים סביב הרב קוק ושמע ממנו שיעורים. חוג זה, שנועד להוות "הכנה ליסוד הישיבה המרכזית העולמית", מנה כעשרים וחמישה תלמידים. בעיות כלכליות מנעו את פתיחת הישיבה במשך שנתיים, עד שהנדיב הארי פישל בנה את מעונו של הרב הראשי ובו גם בית מדרש. עם סיום הבנייה החלו ההכנות המעשיות להקמת הישיבה, שנוסדה שנה מאוחר יותר. את מגמתה של הישיבה הגדיר הראי"ה: "שיהא שם שמים, שם התורה, שם ישראל ושם ארץ ישראל, מתקדש על ידה".

הרב דוד כהן הכין הצעה לתוכנית הלימודים על פי בקשתו של הרב קוק. ההצעה כוללת לימודי תנ"ך וביקורת על ביקורת המקרא, בלשנות עברית, גאוגרפיה של ארץ ישראל, היסטוריה, מבואים לתורה שבעל פה, השתלשלות ההלכה, השוואת המשפט העברי למשפט הרומי, בוטניקה, אנטומיה ואסטרונומיה כמקצועות עזר לתלמוד ועוד. לימודי פילוסופיה יהודית כללו בהצעה בין היתר את פילון, רב סעדיה גאון, חובת הלבבות, מורה נבוכים, כוזרי, רמח"ל, קבלה וחסידות. התוכנית לא יושמה בפועל.

הישיבה בראשותו

בית הרב קוק, שבו שכנה הישיבה מהקמתה בשנת תרפ"ד (1924) ועד שנת תשכ"ד (1964)

חצר בית הרב

הישיבה הוקמה בבית הרב בירושלים, (כיום ברחוב הרב קוק, סמוך לכיכר ציון). לצד הראי"ה התמנה הרב אברהם אהרן בורשטין ("הגאון מטבריג"), שעלה לארץ ישראל בשנת תרפ"ד (1924) והחל לכהן כראש ישיבה באדר תרפ"ה, ולשיעוריו הגיעו רבים מתלמידי החכמים שבירושלים, גם כאלה שלא היו קשורים לישיבת מרכז הרב. אך הוא נפטר בי"ט בכסלו תרפ"ו (1926) לאחר שהספיק ללמד בישיבה כתשעה חודשים בלבד. הרב שמעון שקופ הציע כי ימלא את התפקיד, אולם התוכנית לא יצאה אל הפועל. בישיבה לימדו גם הרב יעקב משה חרל"פ, הרב צבי יהודה הכהן קוק, הרב דוד כהן - "הנזיר", הרב יצחק אריאלי, הרב שלום נתן רענן ועוד. הרב קוק עצמו לא תמיד מסר שיעורים ושיחות באופן קבוע, אך אף על פי כן האווירה הייתה באופן תמידי כזו שרוחו של הראי"ה חופפת עליה.

בשנותיה הראשונות מנתה הישיבה כמה עשרות תלמידים, והיא גדלה מעט במשך השנים והגיעה לבין שבעים לשמונים תלמידים. עם זאת, המצב הכלכלי של הישיבה לא אפשר לה להתפתח, ובשלב מסוים נמנעו מלקבל תלמידים חדשים אלא אם כן הם שילמו על מחייתם בעצמם (בניגוד למקובל באותה תקופה). בעקבות מסעות התרמה שנערכו בארצות הברית השתפר המצב הכלכלי, והישיבה התרחבה והגיעה ליותר משמונים תלמידים, אך בעקבות המשבר הכלכלי העולמי בשנות ה־30, כמו גם חוסר ניסיונו הניהולי של הרב צבי יהודה קוק שנתמנה באותה שנה למנהל הישיבה, נכנסה הישיבה שוב למצוקה תקציבית. למרות מסעות התרמה מחודשים, ומכתבים ששלח הראי"ה עצמו לאישים שונים, נותר המצב הקשה בעינו עד לפטירתו של הראי"ה בשנת תרצ"ה (1935).

לישיבה הגיעו תלמידים בולטים מישיבות מזרח אירופה. ביניהם גם נכדו של החפץ חיים שנשלח על ידי סבו ללמוד אצל הרב קוק. חלק מן התלמידים השתתפו בתרצ"ב בהקמת "מכון הרי פישל לדרישת התלמוד".

סדר הלימוד בישיבה בתקופה זו

לצד הלימוד הישיבתי המקובל, הונהג בישיבה חידוש בכך שניתנו בה שיעורים בנושאי מחשבת ישראל (המכונים בישיבה ובקרב ממשיכותיה "לימודי אמונה"), שניתנו בעיקר על ידי הראי"ה ו"הרב הנזיר" רבי דוד כהן. כמו כן הועברו בישיבה שיעורי תנ"ך, שעליהם הופקד בנו של הראי"ה, הרב צבי יהודה קוק.

כל אחד מהתלמידים למד מסכת שבה לבו חפץ, והלימוד היה עצמאי לגמרי ונטול פיקוח, וזאת בדומה לנהוג בישיבות היישוב הישן. בערבים התקיימו שיעורי הרבנים, והמעוניינים יכלו להשתתף בהם. הראי"ה נשא לעיתים את שיעורו בפלפול תלמודי במשך שעות, עד חצות הלילה, כשהוא מדבר בקול נמוך ובמהירות רבה. נושא השיעור היה מפורסם מראש, שכן נדרשו לתלמידים ימים של הכנה כדי לאפשר את הבנתו.

בזמן כהונת הרב יעקב משה חרל"פ כראש הישיבה

הרב יעקב משה חרל"פ

לאחר פטירתו של הראי"ה בשנת ה'תרצ"ה, התמנה לראשות הישיבה תלמידו הרב יעקב משה חרל"פ, והרב שלום נתן רענן התמנה למנהל הישיבה. תקופה זו הייתה קשה מבחינה כלכלית וביטחונית. אותות התקופה הזאת ניכרו גם בישיבה. בשנות הארבעים מינה הרצי"ה את הרב אברהם שפירא, שנישא לאחותו של הרב רענן, לצוות הישיבה. הרב שפירא ביכר להיענות להצעה זו על פני הצעת הרב יוסף שלמה כהנמן והחזון איש לכהן כראש ישיבת פוניבז', ונימק זאת לימים: "אני הולך בדרכו של מרן הרב זצ"ל"

במהלך מלחמת העצמאות התגייסו רבים מבני הישיבה לצה"ל, זאת חרף המחלוקת בשאלה זו בין הרב צבי יהודה שקרא לגיוס לבין הרב חרל"פ שהתנגד לו, בדומה לראשי ישיבות נוספים בירושלים באותה תקופה. היעדרות התלמידים בתקופה זו ונפילתם של מספר תלמידים גרמה לירידה במצב הישיבה.

בתקופה זו היו מגיעים רבים מישיבת "חברון" לשמוע שיעורים בישיבה, וכן הרב בן ציון אבא שאול מישיבת פורת יוסף.

עם היחלשותו של הרב חרל"פ, ביקש מהרב שפירא, שעד אז מסר אך שיעור קצר, שימלא את מקומו ויחל במסירת השיעור כללי, וכך נעשה.

בזמן כהונת הרב צבי יהודה קוק כראש הישיבה

בעודה ב"בית הרב"

הכניסה לבניין החדש של הישיבה בקריית משה

בניין ישיבת מרכז הרב מצידו האחורי

הרב צבי יהודה קוק ליד הספרייה בישיבה יחד עם הרב אברהם שפירא

עם פטירתו של הרב חרל"פ, בשנת תשי"ב, החל למלא את תפקיד ראש הישיבה בנו של הראי"ה, הרב צבי יהודה. הרצי"ה ביקש מהרב שפירא שימשיך בקביעות במסירת השיעור הכללי, ואף מינה אותו כ"ראש ישיבה" לצידו (הרצי"ה עצמו נקרא "ראש הישיבה), וראה בו ראש ישיבה המופקד על לימוד התלמוד וההלכה, כשבנוסף אף נהג להתייעץ איתו בענייני ההנהגה הכלליים של הישיבה.. את בחירתו ברב שפירא נימק: "צריך שיהיו אנשים מתוכנו, החיים לפי התורה הגואלת ומרבים שלום בעולם" בראשית התקופה, הייתה הישיבה קטנה מאוד מספר התלמידים היה מצומצם (ביניהם היו הרב אליעזר שפירא, הרב שבתי אטון והרב יוסף שלוש). למעט שני שיעורים כלליים של הרב רענן ושל הרב אברהם שפירא, לא ניתנו שיעורי גמרא בישיבה. לאחר שנה מונה גם הרב מרדכי פרום לר"מ, ובשלב מסוים היה גם הרב זוסמן ריגר, גיסו של הרב רענן, נותן שיעור לכמה בחורים מהישיבה. התקדמות מסוימת במקומה של הישיבה הייתה בגל תלמידים שהגיע אליה בשנת ה'תש"ט, ביניהם הרב דוב ליאור, הרב פרופ' נחום רקובר והרב יהושע רוזן.

בהמשך התחזקה הישיבה והייתה ל"ספינת הדגל" של הציבור הדתי לאומי. חיזוקה של הישיבה התאפשר בזכות שני גורמים עיקריים: האחת - החלטת הנהלת בני עקיבא שבוגרי התנועה יונחו ללכת לשנת ישיבה לפני שיפנו להתיישבות, יחד עם פעילותו החינוכית של הרב חיים דרוקמן בקרב חניכיו בשבט איתנים, והגעתו יחד עם כמה מהמובחרים שבהם - כמו הרב זלמן מלמד, הרב יעקב פילבר, הרב צפניה דרורי ואחרים - אל הישיבה; והשנייה - השתלבותה של ישיבת "משכן ישראל", בראשות הרב יעקב כלאב במרכז הרב (פעולה שנבעה מההחלטה הראשונה), עם הגעתם מונה גם הרב כלאב לר"מ בישיבה. לאחר מלחמת ששת הימים משכה הישיבה תשומת לב ציבורית לאחר שתנועת גוש אמונים שהורכבה בעיקר מתלמידי הישיבה ובוגריה, הקימה את תנועת ההתיישבות בשטחי יהודה ושומרון, ותשומת לב זו גרמה שהישיבה פרצה לתודעה הציבורית.

הרצי"ה לימד בישיבה שיעורי תנ"ך ואמונה. היו גם בחורים מישיבת חברון כנסת ישראל שהגיעו להשתתף אצלו בשיעור. כאשר שמע הרצי"ה שיש מתלמידי הישיבה ששומעים שיעור בספר התניא, החל ללמד בתגובה את נפש החיים. את השיעורים בגמרא מסרו הרב רענן, הרב כלאב, הרב פרום, והרב שפירא שהיה מוסר שיעור כללי ושוהה בישיבה בשעות הסדרים כדי לשוחח עם הבחורים בסוגיות.

בשנת ה'תשי"ט ביקש הרצי"ה מהרב שאול ישראלי להצטרף לראשות הישיבה. הוא החל להעביר שיעור כללי בישיבה ושימש בתפקיד ראש ישיבה עד לפטירתו בשנת תשנ"ה^{[דרוש מקור]}. מאז ועד פטירתו נמסרו מדי שבוע שני שיעורים כלליים - שלו ושל הרב שפירא. כאשר הרב שפירא מוסר בנוסף שיעור מיוחד בקצות החושן במוצאי שבתות. במשך כל חיי הרב צבי יהודה, הרב שפירא הצניע את עצמו מאוד, ולא הביע עמדה שונה משל הרצי"ה בשום נושא.

המעבר לקריית משה

בחשוון תשכ"ה, מחמת ריבוי התלמידים, עברה הישיבה לשכונת קריית משה בירושלים, לבניין חדש שנבנה עבורה ברחוב בן דור (עם השנים הוסב שמו ל"רחוב הרב צבי יהודה"). בעשר השנים הבאות בית המדרש היה בבניין הפנימיה, במקום שבו נמצאים כיום חדרי השיעורים, ובשנת תשל"ה עבר בית המדרש למקומו הנוכחי. המעבר נתן לישיבה תנופה, נוספו ר"מים חדשים והרבה תלמידים. כמו כן היא החלה להתנהל באופן מסודר יותר, עם חלוקה לשיעורים לפי שכבות כמקובל, והרצי"ה החל במסירת שיעורים בשעות קבועות, בספרי הראי"ה, בכוזרי ובמסילת ישרים.

במשך הזמן שילב הרב צבי יהודה את בוגרי הישיבה בתחומי עיסוק שונים. הוא הטיל על הרבנים אריה שטרן ויוחנן פריד את הקמתו של מכון הלכה ברורה לפי חזונו של הראי"ה. גם כיום עומד הרב אריה שטרן בראש המכון. לר"מים בישיבה מינה הרב צבי יהודה את הרבנים אריה שטרן, יעקב אריאל, דוב ליאור, זלמן ברוך מלמד, חיים שטיינר, מרדכי שטרנברג, עמיאל שטרנברג, מיכאל הרשקוביץ, יהושע רוזן ואברהם יצחק הלוי כלאב, ואת הרב יהושע צוקרמן לר"מ בשיעור לבוגרי צבא. למלמדי אמונה מינה את הרבנים חיים דרוקמן, יעקב פילבר, צבי ישראל טאו, יעקב לבנון, עודד ולנסקי, עוזי קלכהיים ומיכאל צבי נהוראי.

במהלך שנת תשל"ב נפטרו הרב שלום נתן רענן והרב דוד כהן ("הנזיר"). מיד לאחר מכן, נפטר גם חתנו הרב מרדכי פרום שהיה ר"מ בולט בישיבה, מלבד שיעורים שהעביר לכלל תלמידי הישיבה הוא היה אחראי על קבלת התלמידים ואף נטל על עצמו לתקופה קצרה את ניהול הישיבה^{[דרוש מקור]}. לאחר פטירתם קרא הרב צבי יהודה למספר רבנים בישיבה ואמר להם "צריך לקדם עוד יותר את ר' אברום בישיבה", בהמשך מינה הרב צבי יהודה מספר ר"מים חדשים. במהלך שנים אלו צמחה הישיבה לסדר גודל של מאות תלמידים. מרכיב משמעותי בצמיחתה של הישיבה היה פריצתה לתודעה הציבורית בעקבות הקמת גוש אמונים.

הרב צבי יהודה ראה מצווה משמעותית בשירות הצבאי, אך נזהר שלא לערב את תקופת השירות של תלמידיו בתוכניות הלימודים של הישיבה. הוא איפשר לתלמידים חופש בחירה בנוגע לתוכני הלימוד, אך הקפיד שהם ילמדו את הספר שמירת הלשון, העוסק בדיני לשון הרע, במשך כחצי שעה בכל יום. בעידודו הוקמה תוכנית הסדר מרכז לשירות צבאי מקוצר לבחורי הישיבה שהורחבה גם לישיבות גבוהות ציוניות אחרות.

הרב צבי יהודה עצמו היה מעביר שיעורים לבני הישיבה בשעות הצהרים. השיעורים היו בספר הכוזרי, בספר אורות, אורות התורה, אורות התשובה, ומסילת ישרים. בימי רביעי אחר הצהרים היה שיעור מיוחד באורות הקודש, שאליו הורשו להיכנס רק תלמידים מבוגרים, ובהם רבני ערים וישובים, ר"מים וראשי ישיבות. גולת הכותרת של השיעורים היה השיעור בפרשת השבוע שנערך במוצאי שבת, אליו היו מגיעים המונים, והוא הועבר באמצעות טלוויזיה במעגל סגור לחדרי הבית השונים, וגם לדירות השכנים.

בשנים האחרונות לחייו, היה הרב צבי יהודה שולח הרבה מענייני הישיבה לבירורו והכרעתו של הרב שפירא, וכן העביר לאחריותו את ניהול הישיבה. לפי עדות הרב דוב ליאור, בשנת ה'תשמ"ב (1982), לפני פטירתו, הורה הרצי"ה שהרב שפירא יהיה לממשיכו בראשות הישיבה. כך גם סיפרו מנהל הישיבה דאז הרב שמעון קליין והרב איתן אייזמן, בדומה העידו הרב חיים שטיינר והרב יעקב אריאל שכך קבע הרצי"ה בחייו.

הקמת ישיבות והתיישבות

בהמשך, שלח הרב צבי יהודה את הרבנים חיים דרוקמן, אליעזר ולדמן, דוב ליאור, זלמן ברוך מלמד, צפניה דרורי ואחרים להקים ישיבות חדשות, צעד שחיזק את מעמדה של הישיבה.

בעקבות מלחמת ששת הימים, ובמיוחד לאחר מלחמת יום הכיפורים, הוביל הרצי"ה את תנועת ההתיישבות בשטחי יהודה ושומרון. תנועת גוש אמונים שהורכבה בעיקר מתלמידיו, שינתה למעשה את התודעה של הציונות הדתית. בכך הפך הרב צבי יהודה את הישיבה למובילה בציבור הדתי־לאומי.

בזמן כהונת הרב אברהם שפירא כראש הישיבה העיקרי

הרב שאול ישראלי - ראש הישיבה יחד עם הרב שפירא

לאחר פטירת הרב צבי יהודה קוק, בחג הפורים תשמ"ב, נותרו בראשות הישיבה הרב אברהם שפירא והרב שאול ישראלי.

השיעור הכללי הועבר בימי שלישי על ידי הרב אברהם שפירא ובימי חמישי על ידי הרב שאול ישראלי. מלבד השיעורים - שם הרב שפירא דגש על יצירת קשר אישי וחם עם תלמידי הישיבה, ואף הוסיף שיעורים ושיחות עם בחורים צעירים בביתו שלו. הוא גם דרש מהר"מים ליצור קשר ושיחות אישיות עם בחורים, לשמוע על מצבם ואם יש להם קשיים או טענות, הוא הדגיש שדבר זה נצרך אף לבחורים המצוינים, ולא רק לכאלו שנחשבים עם קשיים.

בשיחות לצעירים בביתו הרבה להדגיש את חשיבות שקידת התורה והלימוד בהספק נרחב, באמרו "בתורה - כמות זו איכות", בהמריצו אותם להגביר את הקצב בלימוד העיון, ולהשקיע בלימוד התוספות בשעת לימוד הבקיאות, כשהוא מנמק: "שיטת הלימוד של 'ואם תאמר' 'ויש לומר' זה מה שבונה באדם שכל של תורה".

הרב שפירא והרב ישראלי ייסדו את איחוד הרבנים למען ארץ ישראל ובלטו במאבק על שלמות ארץ ישראל בתקופת הסכמי אוסלו. לאחר ההסכמים פנה הרב חנן פורת אל הרב שפירא בבקשה שישלח אברכים מהישיבה ללמוד דרך קבע בקבר רחל כדי לחזק את האחיזה היהודית במקום, כך הוקם הכולל של הישיבה במקום הפועל עד היום. בשנת תשנ"ה נפטר הרב ישראלי. בתקופת הרב שפירא הקימו אנשי הישיבה את המאחזים גבעת אסף וחרשה. הרב שפירא בלט גם במאבק בתוכנית ההתנתקות ואף פסק כי על אנשי כוחות הביטחון לסרב פקודה ולא להשתתף בתוכנית.

הרב שפירא עודד הקמת ישיבות נוספות על ידי תלמידיו, ופעל לביסוסן וקידומן. כן יזם הקמת כוללים ברחבי הארץ, ואף שלח אברכים נשלחו לפעילות תורנית וחינוכית בחוץ לארץ. תלמידים רבים בעלי שיעור קומה תורני שהוא העמיד - נשלחו על ידו למקומות שונים ברחבי הארץ, לתפקידי רבנות, דיינות וחינוך, והודרכו על ידו לאורך פעילותם.

לאחר פטירתו של הרב אברהם שפירא בשנת תשס"ח, נמסר כי בצוואתו הוא הוריש את תפקידו לבנו הרב יעקב שפירא. בן נוסף, הרב שמואל, הוא מנהל הישיבה.

פיצול הישיבה

בימי השבעה על הרצי"ה דרשו הרב צבי טאו ושישה מהרבנים בישיבה – הרבנים מרדכי שטרנברג, עמיאל שטרנברג, עודד וולנסקי, יהושע צוקרמן ויעקב לבנון, וכן הרב שלמה אבינר – מהרב שפירא והרב ישראלי, למנות גם את הרב צבי ישראל טאו לראש ישיבה ולהעניק לו זכות הטלת וטו בקבלת והוצאת תלמידים ור"מים, ניהול כספי, עמדות הישיבה כלפי חוץ ועוד. דרישתם לא התקבלה. בהמשך מינה הרב שפירא ר"מים חדשים, כמו בנו הרב יעקב שפירא, בן אחיינו הרב שלמה שפירא, ותלמידיו הרב יהושע מגנס והרב יגאל לרר. הישיבה התנהלה במשך חמש עשרה שנה כשבתוכה מלמדים רבנים משני המחנות.

המאבקים בין שני המחנות בישיבה התחדדו סביב כמה הבדלים אידאולוגיים. הרב טאו ותלמידיו עסקו יותר בהדגשת מורשת הרב צבי יהודה קוק כפי שהבינוה, ואילו הרב שפירא פחות עסק בכך. נושא לימודי אמונה הודגש יותר אצל הרב טאו ותלמידיו, ואילו הרב שפירא התמקד יותר בלימודי הגמרא, אם כי שמר על כך שלימודי האמונה בישיבה יימשכו כפי שהיו, שיבח לימודים אלו ואף עודד ודרבן את העיסוק בהם, וכמו כן נהג לעסוק עם התלמידים בלימוד ועיסוק אמוני במוצאי שבתות, לאחר סיום השיעור בקצות החושן. הפערים התבטאו גם בתחומים הקשורים בסוגיית הממלכתיות, שהרב טאו הוא אחד מנושאי דגלה ואילו הרב שפירא התייחס באופן ביקורתי הרבה יותר לממשלה. הרב שאול ישראלי, הרב משה צבי נריה והרב שלמה גורן, וכן חלק מתלמידי הרצי"ה הוותיקים – דוגמת הרבנים יעקב אריאל, דוב ליאור, יעקב פילבר, חיים שטיינר, זלמן ברוך מלמד, איתן איזמן, מיכאל הרשקוביץ, אליקים לבנון, דוד חי הכהן, יהושע רוזן ואריה שטרן – צידדו במחנהו של הרב שפירא.^{[דרושה הבהרה]}

מתח זה הוביל לפיצול הישיבה בראשית שנת תשנ"ח (1997). קודם לכן, בקיץ תשנ"ז (1997), הציעה הנהלת הישיבה בפני התלמידים אפשרות ללימודי הוראה במקביל ללימודי הישיבה. בעקבות זאת, טענו הרב טאו והרבנים הקשורים אליו, כי הנהלת הישיבה מתכוונת להקים מכון ללימודי הוראה אשר יפעל בישיבה – מה שעלול היה בעיניהם לפגוע בחירות הלימוד בה. הרב שפירא הכחיש את הדברים,. הקבוצה פרסמה מכתב פומבי תקיף ובו התנגדות לאפשרות זו, בו כונה משרד החינוך "לכל הפחות עבודה זרה בשיתוף" שאסור לישיבה לשתף עמו פעולה. לקראת זמן אלול הושעו החותמים על המכתב מתפקידם בישיבה, ובעקבות זאת עזבו אותה בתחילת זמן חורף תשנ"ח (1997) והקימו את ישיבת הר המור, בהּ מכהן הרב צבי טאו כנשיא, והרבנים מרדכי שטרנברג ועמיאל שטרנברג, כראשי הישיבה. זאת למרות שהוברר שאין במרכז הרב מכון ולא מתעתד להיות. הרב שפירא ותלמידיו סברו שעל פי ההלכה אסור היה להם להקים ישיבה בעירו של הרב שפירא, שלדעתם הוא גם רבם של הפורשים. והרב שפירא אף אמר כי ללא שיחזרו בתשובה על המעשה הם פסולים להוראה, כדין תלמיד החולק על ישיבתו של רבו.

קבוצת רבנים מוותיקי תלמידי הרצי"ה המשיכה ללמד בישיבה אחרי הפיצול ואחרי פטירת הרב שפירא, ביניהם: הרב חיים שטיינר, הרב יעקב פילבר, הרב יהושע רוזן, הרב מיכאל הרשקוביץ, הרב יצחק בן שחר, הרב חיים אביהו שוורץ. וכן אלו בעקבות הפיצול חידשו את שיעוריהם בה - הרב יעקב אריאל, הרב אריה שטרן והרב דוד חי הכהן.

הפילוג פגע קשות בישיבה, אך היא הצליחה להשתקם, ונותרה אחת הישיבות הגדולות והחשובות של הציבור הדתי לאומי. לפי בדיקה שערך עיתונאי מקור ראשון יהודה יפרח בקרב המתמנים לתפקידי רבנות ודיינות בציונות הדתית הוא הסיק שמפרספקטיבה מאוחרת - הפיצול לא גרם להיחלשות הישיבה, ועודנה "בית הגידול הגדול והמשמעותי ביותר לתפקידי רבנות בציונות הדתית".

התייחסויות לפיצול

במכתב שעליו חתמו כמה רבנים מבוגרי הישיבה לאחר הפרישה והקמת הר המור, נקראו הרבנים הפורשים ותלמידיהם לשוב לישיבה ולבקש מחילה מהרב שפירא. הרב מרדכי אליהו הוסיף בתחתית המכתב דברים בשבחו של הרב שפירא ובחומרת איסור ההתפלגות מהישיבה בראשותו. מכתב נוסף פורסם בעיתון הצופה הטוען שההתפלגות מנוגדת לחינוכו של הרצי"ה לאחדות, לכבוד תלמידי חכמים ולכבוד התורה. החותמים כתבו כי "מתוך אחריות ורצון לשמור על שלמותה של הישיבה, מחזקים אנו את ידי מורנו ורבנו הגאון הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא שליט"א, המוסר נפשו למען הגדלת התורה ושלמות עמנו וארצנו" וסיימו בעידוד ללומדי הישיבה ש"סופגים מרוחם של רבותינו הגדולים". בין החותמים על מכתב זה נמצאים הרבנים דוב ליאור, זלמן מלמד, יעקב אריאל, אמנון שוגרמן, גדעון פרל, יהודה פליקס, ישעיהו מייטליס, יהושע בן מאיר, שמואל יניב, מנחם פליקס, שבתי זליקוביץ, עמנואל זרביב, יוסף טולדאנו, שמחה שטטנר, שבתי סבתו, יוסף אלנקווה, חיים אביהוא שוורץ, דוד חי הכהן, ועוד. בראש החותמים הופיע הרב אליהו שלמה רענן (בנו של הרב שלום נתן רענן), בתואר "נכד מרן הראי"ה"

עם חלוף השנים המעיטו תלמידי הרצי"ה להתבטא בנושא, אך במקרים בודדים כן נרשמה התייחסות שגררה עניין בתקשורת המגזרית. הרב דוד חי הכהן כתב שישיבת הר המור היא בעלת ערך רב אך רוב הציבור כואב את הפרישה, אשר נראית בלתי מוצדקת. הוא הסביר שלמרות ש"סגנון הדברים" של הרצי"ה מובלט יותר בהר המור, דרכו המעשית משתמרת דווקא במרכז הרב, בין השאר בפעילות למען ארץ ישראל, בעוד בתחום הלימודי לא קיים הבדל. הוא סיים כי לפי רוב רובו של הציבור ישיבת מרכז הרב היא הממשיכה את דרכו של הרצי"ה, וגם רוב זקני תלמידיו אינם מקבלים את דרכה של הר המור. הרב שלמה אבינר נשאל מדוע התפצלו הר המור ממרכז הרב והשיב "האמת פשוטה: גם אז לא ידעתי למה וגם היום אינני יודע למה"

הפיגוע בישיבה

ראש הישיבה לצעירים הרב ירחמיאל וייס באזכרה לנרצחים בבית המדרש של הישיבה

ערך מורחב – הפיגוע בישיבת מרכז הרב

ב־ל' באדר א' ה'תשס"ח (6 במרץ 2008), ערב ר"ח אדר, ביצע מחבל פלסטיני פיגוע ירי בספריית הישיבה, שבמהלכו נרצחו שמונה: שלושה מתלמידי הישיבה וחמישה מתלמידי ישיבת ירושלים לצעירים.

בעקבות הפיגוע החלה קבוצת תלמידים בישיבה להוציא לאור חוברות במסגרת פרויקט 'בשביל הנשמה'. החוברות המנציחות את הנרצחים, עוסקות בנושאים דתיים־חינוכיים שונים המחולקים לימים. לאחר כשנתיים שבהן הופצו החוברות על ידי הישיבה, פרס מינהל החינוך הדתי במשרד החינוך את חסותו על הפרויקט והחל להפיץ את החוברות לכלל תלמידיו לקראת החופש הגדול. פרויקט נוסף מבית 'בשביל הנשמה' לזכר הנרצחים הוא "הלימוד היומי באמונה", שבמסגרתו יוצאים לאור כתבי ראשונים ואחרונים העוסקים באמונה במהדורות מנוקדות מחולקות ללימוד יומי ובתוספת ביאורים והרחבות.

מאז הפיגוע מתקיים מידי ליל שישי שיעור בספריית הישיבה, לזכר הנרצחים (ראו להלן). כמו כן מדי שנה מקיימת הישיבה אזכרה סמוך לתאריך הפיגוע, בין המשתתפים באזכרות אלו – האדמו"רים ממודז'יץ וטולנא.

הישיבה כיום

שיעורים וסדרי לימוד

הגבהת ספר תורה בישיבה

לימוד בבית המדרש בישיבת מרכז הרב בעת סדר צהריים, תשע"ה

הרב יצחק יוסף יוצא משיעור בישיבה, איתו הרב מנחם בורשטיין

בעקבות צוואת אביו, כאמור לעיל, מונה לאחר פטירתו בנו הרב יעקב שפירא לראשות הישיבה. הוא מעביר שיעורי עיון פעמיים בשבוע לתלמידי שיעור ד' ושיעור כללי מדי שבוע, וכן שיחה בפרשת השבוע בכל ליל שישי. השיחה נערכת, נדפסת ומופצת בדוא"ל לתלמידים מהישיבה ומחוץ לה. לשיעורים הגבוהים יותר מעביר ראש הישיבה שיעורי אמונה שבועיים בביתו, לאחר סדר ערב.

לאחר סדר בוקר מתקיים סדר 'חפץ חיים' ו'שמירת הלשון', כפי שתיקן הרצי"ה. לאחר סדר צהריים ובתחילת סדר ערב נמסרים שיעורים, רובם באמונה ומיעוטם בגמרא בעיון. בסדר ערב לומדים תלמידי שיעור א' עם חברותות משיעורים ג' וד'.

בשיעורי האמונה ובלימוד העצמי לומדים בעיקר מסילת ישרים, כוזרי, ספרי המהר"ל וספרי הרב קוק. בישיבה אף מועברים שיעורים בתנ"ך, מאת הרבנים איתן שנדורפי, יצחק בן שחר ואיתמר אורבך. שיעורים לאברכים בהלכות נידה מועברים על ידי הרב מנחם בורשטין – ראש מכון פוע"ה.

במיזם "משמר" המתקיים מידי ליל שישי לזכר הנרצחים בפיגוע בישיבה, מוזמנים רבנים אורחים למסור שיעור בישיבה. בין הרבנים שהשתתפו במסגרת זו: שלמה משה עמאר, יצחק יוסף, דוד לאו, אביגדור נבנצאל, משה מרדכי פרבשטיין (ראש ישיבת חברון), חיים וואלקין (משגיח ישיבת עטרת ישראל), רפאל אבוחצירא, אליהו בלומנצוויג, אורי כהן, הרשל שכטר, חיים סבתו, יואל קטן, יוסף צבי רימון, יעקב עדס, מיכה הלוי, יהושע כץ, שמואל אליהו ואברהם שטיינברג.

מאפיינים נוספים

החל משנת תשס"ח, בעקבות הפיגוע, יוצא לאור פעמיים בשנה כתב עת פנימי מטעם הישיבה הנקרא 'מבית מדרשנו' ובו חידושים בגמרא, בהלכה ובאמונה מפרי עטם של תלמידי ורבני הישיבה על המסכת הנלמדת. עד שנת תשע"ט יצאו לאור 23 כרכים. זאת בנוסף לכתב עת אחר היוצא לאור אחת לכמה שנים מטעם הישיבה הנקרא 'ניצני ארץ' ובו חידושים מפרי עטם של רבני ותלמידי הישיבה לדורותיה. עד שנת ה'תשע"ז יצאו 19 כרכים.

בישיבה כולל ללימוד חושן משפט בראשות הרב אברהם גאופטמן דיין בבית הדין הרבני בבאר שבע, כולל הלכה בראשות הרב שמיר שיינטופ ושני כוללי עיון בגמרא - בראשות הרב מאיר פרימן ובראשות הרב אברהם ישראל סילבצקי.

נכון לשנת ה'תשפ"ב, בישיבה לומדים מעל 700 תלמידים, כשליש מהם אברכים. ביניהם כאלה הלומדים עשרות שנים בכולל (כגון הרב בנימין רקובר והרב משה הררי). בין האברכים נמצאים עשרות מוסמכים לדיינות המהווים את הגיבוי העיקרי למערך בתי הדין לממונות על 35 סניפיו ברחבי הארץ, ומשמשים בו כדיינים מעת לעת.

בישיבה נערכות אזכרות שנתיות לרבני הישיבה – הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב צבי יהודה קוק, והרב אברהם שפירא.

דרך הישיבה

הדרך בישיבה מונהגת ברוח תורת הראי"ה קוק ובנו הרצי"ה שעיצבו אותה, המתאפיינת בין השאר ביחס חיובי לציונות ומדינת ישראל ותפיסת התקופה כאתחלתא דגאולה, ובדגש על לימודי אמונה מעמיקים. ולפי הדרכתו ורוחו של הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא.

מוקד הישיבה מושם על למדנות ושימת לב לטיפוח גדולי תורה לעתיד, ראש הישיבה הנוכחי הרב יעקב שפירא נימק זאת בכך שהישיבה נטלה על עצמה את העול של הצמחת גדולי תורה.

הישיבה מאמינה בשיתוף פעולה עם רבנים ואישים ממגזרים שונים, ובייחוד בתחושת שותפות הדדית עם רבני הציבור החרדי. לעיתים מוזמנים רבנים חרדים, ראשי ישיבות ואדמו"רים, להעביר בה שיעור. מנגד הוזמנו גם דמויות מהציבור החילוני, כמו חבר הכנסת יצחק הרצוג.

הישיבה מאפשרת לחלק מן התלמידים להתגייס לצה"ל בשלב מסוים של לימודיהם, דרך מסלול "הסדר מרכז" שנוסד בה וקרוי על שמה.

מוסדות נוספים לצד הישיבה

בית המדרש של הישיבה לצעירים

• ישיבת ירושלים לצעירים – ישיבה תיכונית הצמודה לישיבה אשר הוקמה בשנת ה'תשכ"ד על ידי הרב יעקב פילבר ביוזמתו ולבקשתו של הרב שפירא ובעידודו של הרצי"ה.
• "מדרשת בת־ציון" – מדרשה לבנות בשכונת קריית משה בנשיאות הרבנית יפה מגנס ובעלה הרב יהושע מגנס, ובראשות הרבנית תניה אביב. המדרשה הוקמה בשנת ה'תשס"ט על ידי הרבנית מגנס וקרויה על שם בת ציון גנץ, ביתו של הרב זוסמן ריגר ואחייניתם של הרב אברהם שפירא והרבנית פנינה.
• בית הוראה "בית אברהם" על שם הרב אברהם שפירא. בראשות הרב יעקב שפירא, הרב איתן איזמן והרב יהושע מגנס (הוקם בה'תשע"ט)

מכונים תורניים

• מכון הרצי"ה הוא מכון להוצאת ספרים שעל יד הישיבה. במסגרת המכון יוצאים לאור כתבים של רבני הישיבה, בפרט בולט המכון בהוצאה לאור בלעדית של ספרים מכתבי יד של הראי"ה קוק, כשהמרכזיים שבהם הם עין איה ומדבר שור וסדרת מאורות הראי"ה.

המכון נוסד בשנת תשמ"ב לאחר פטירת הרב צבי יהודה קוק. על ידי ראש הישיבה הרב אברהם שפירא, אשר שימש כנשיאו והעמיד בראשו את בנו הרב בן ציון שפירא, המשמש בתפקיד עד היום. בנשיאות המכון משמש כיום בנו הצעיר - ראש הישיבה הרב יעקב שפירא.

• מכון הלכה ברורה ובירור הלכה עוסק בפיתוח והפצת שיטת לימוד זו שנוסדה על ידי הראי"ה, הכוללת הבאת דברי הרמב"ם והשולחן ערוך המצוינים ב"עין משפט", ובבירור הוצאת ההלכה מתוך עיון ופלפול בדברי הפרשנים על סוגיית הגמרא, המכון מוציא לאור גמרות במתכונת זו, אליהן מצורפות אף ההערות שכתב הרצי"ה בגיליון הש"ס שלו.
• מכון "מים חיים" מוציא חוברות וספרים משיעוריהם של רבני הישיבה.

מיזמים שנוצרו בישיבה

• חברים מקשיבים - ייעוץ, הקשבה והכוונה לנוער
• בשביל הנשמה - חוברות לימוד יומיות לנוער, העוסקות בנושאי ליבה בחייו של הנער הדתי
• הלימוד היומי באמונה - חוברות לימוד יומיות בכתבי האמונה של הראשונים והאחרונים

שלוחות הישיבה

ישיבות ובתי מדרש

• ישיבה תיכונית בראשות הרב יעקב אלימלך ביישוב אפרת במתחם ישיבת שבות ישראל.
• בית מדרש קהילתי בפתח תקווה בראשות הרב חגי קורץ (הוקם בשנת ה'תשע"ד).
• בית מדרש קהילתי לשכונות קריית משה ובית הכרם, במסגרתו מתקיימים שיעורים שונים לגברים, נשים ונערות, ושיעורים לדוברי צרפתית.

כוללי אברכים

• כולל ביישוב אפרת במתחם ישיבת שבות ישראל.
• כולל במאחז 'גבעת אסף' – ובו כמה עשרות אברכים בראשות הרב ינון קליין - שהחל מה'תשפ"א מכהן גם כרב היישוב (הוקם בשנת ה'תשס"ט).
• כולל בשכונת רמת שלמה בראשות הרב מיכאל לוצקי.
• כולל ביישוב רבבה בראשות הרב מאיר שמחה מונדשיין (הוקם בה'תש"ף).
• כולל בעיר מעלה אדומים.
• כולל הלכה בעיר רחובות בראשות הרב גיורא ברנר.
• כולל האידרא בעיר העתיקה, ובו לומדים מספר מצומצם של אברכים מבוגרים מהישיבה. נוסד על ידי הרב שלמה גורן ולאחר פטירתו צורף לישיבה.
• כולל נחמת רחל בקבר רחל ובו לומדים מספר מצומצם של אברכים מהישיבה.
• כולל בעיר פתח תקווה בנשיאות הרב יגאל לרר.

אירועים בישיבה

ראש הישיבה הרב יעקב שפירא יחד עם ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס יום ירושלים, תשע"ה

ריקודים בשמחת בית השואבה בישיבה

עצרת ההודיה המרכזית לציון איחוד ירושלים

מאז מלחמת ששת הימים נערכת בישיבה מדי שנה עצרת גדולה לציון יום ירושלים, בהשתתפות אישי ציבור וקהל רב. בדרך כלל מגיע ראש הממשלה לאירוע. במהלך העשור הראשון של המאה ה־21 לא הוזמן ראש הממשלה במשך מספר שנים, בשל התנגדות הישיבה למדיניות הממשלתית לגבי מסירת שטחים. בשנת 2022 (תשפ"ב) לא הוזמן ראש הממשלה נפתלי בנט לאירוע בשל התנגדות למעשיו הפוליטיים, הדבר עורר דיון ציבורי. בעבר לאחר סיום האירוע הייתה מתקיימת תהלוכה של תלמידי הישיבה ואלפים אחרים לכותל המערבי. בשנת 2021 השתתף יונתן פולארד בעצרת, ונשא בה נאום פומבי לראשונה בחייו.

שמחת בית השואבה

מדי שנה מתקיימת בישיבה שמחת בית השואבה בהשתתפות אלפים.

ראשי הישיבה מראשיתה

• הרב אברהם יצחק הכהן קוק, רבה של ארץ ישראל – מייסד הישיבה ועמד בראשותה בשנים תרפ"ד–תרצ"ה (1924–1935).
• הרב אברהם אהרן בורשטין, "הגאון מטבריג", מחבר ספר "נר אהרן" – ראש הישיבה בשנים תרפ"ה–תרפ"ו (1925)
• הרב יעקב משה חרל"פ, רבם של שכונות שערי חסד ורחביה, וראש ישיבת בית זבול – ראש הישיבה בשנים תרצ"ה–תשי"ב (1935–1952). (כבר מתרפ"ד נקרא "ראש ישיבה", תחת ראש הישיבה הראי"ה)
• הרב צבי יהודה הכהן קוק, ראש הישיבה בשנים תשי"ב–תשמ"ב (1952–1982).
• הרב שאול ישראלי, רבו של מושב כפר הרא"ה, חבר בית הדין הגדול, וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל – ראש הישיבה בשנים תשמ"ב–תשנ"ה (1982–1995).
• הרב אברהם שפירא, הרב הראשי לישראל – ראש הישיבה בשנים תשמ"ב–תשס"ח (1982–2007). (כבר מתשי"ב כונה "ראש ישיבה", תחת הרצי"ה כראש הישיבה)
• הרב יעקב שפירא – בנו של הרב אברהם שפירא, חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל. מכהן מאז פטירת אביו הרב שפירא בראשית שנת תשס"ח.

רבני הישיבה

רבנים שלימדו בישיבה

• הרב דוד כהן "הרב הנזיר" – לימד אמונה בישיבה מייסודה ועד לפטירתו בתשל"ב.
• הרב מרדכי פרום – חתנו של הרב שלום נתן רענן, ר"מ. בשנת תשי"ג (1953) מונה למגיד שיעור. נפטר בתשל"ב.
• הרב יצחק אריאלי, מחבר ספרי "עיניים למשפט" על הש"ס, "משגיח" בישיבה עד לפטירתו בשנת ה'תשל"ד.
• הרב זוסמן ריגר, אב"ד בחיפה וראש ישיבת אלומה, גיסם של הרב אברהם אלקנה שפירא והרב שלום נתן רענן
• הרב שלום נתן רענן, חתנו של הראי"ה קוק, ר"מ ומנהל הישיבה
• הרב עוזי קלכהיים, לימד אמונה.
• הרב יעקב כלאב, ר"מ. בשנת תש"ט הגיע לישיבה עם גרעין תלמידיו בוגרי ישיבת כפר הרא"ה והחל לכהן כר"מ בישיבה. נפטר בתשי"ט.
• הרב יהושע רוזן - ר"מ. נפטר בשנת ה'תשפ"ב.
• הרב חיים דרוקמן, לימד אמונה עד שנת תשל"ז, עת הקים את ישיבת אור עציון ועזב למרכז שפירא.
• הרב דוב ליאור, רבה של קריית ארבע-חברון וראש ישיבת ניר קריית ארבע, ר"מ
• הרב זלמן ברוך מלמד החל לשמש כר"מ של שיעור א' שנת תשכ"ה (1965) עד שנת ה'תשל"ח עת הקים את ישיבת בית אל.
• הרב אריה שטרן, רבה של ירושלים וראש מכון הלכה ברורה, ר"מ.
• הרב אלישע וישליצקי, ראש בית מדרש "מהות" וראש תנועת אל עמי, לימד אמונה.
• הרב אליקים לבנון, רב המועצה האזורית שומרון וראש ישיבת ברכת יוסף, לימד אמונה
• הרב מיכאל צבי נהוראי, פרופסור באוניברסיטת בר-אילן, לימד אמונה עד לעזיבתו בעקבות הבדלי גישות מול ראש הישיבה הרב צבי יהודה קוק.
• הרב הלל פלסר, ר"מ אמונה; ראש מוסדות מורשה - תלמוד תורה וישיבה קטנה.
• הרב יעקב פרידמן, מייסד ישיבת תפרח, ר"מ
• הרב אברהם יצחק כלאב, אב בית דין לשעבר בביה"ד הרבני בירושלים, ר"מ
• הרב אלישע אבינר, ראש הכולל בישיבת מעלה אדומים, לימד אמונה משנת תשנ"ז ועד תשע"ג
• הרב שלמה שפירא, חבר בית הדין הרבני הגדול, בראשית שנות התשעים מונה לר"מ, תפקיד שבו כיהן עד שנת 1997 עת מונה כדיין.
• הרב יעקב אריאל - שימש כר"מ בצעירותו. שב בשנים שאחרי פיצול הישיבה ומסר שיעורים קבועים על דרך פסיקת ההלכה
• הרב פנחס מונדשיין – שימש כר"מ משנת ה'תשנ"ז עד שנת ה'תשע"ט עת מונה כדיין.
• הרב חיים שטיינר - שימש כר"מ עשרות שנים. בתשע"ג חדל מלמסור שיעורי גמרא ומאז מלמד רק את שיעורו באמונה.

רבני הישיבה שעברו להר המור

• הרב צבי ישראל טאו, נשיא ישיבת הר המור, לימד אמונה
• הרב מרדכי שטרנברג, ראש ישיבת הר המור, ר"מ
• הרב עמיאל שטרנברג, ראש ישיבת הר המור, ר"מ
• הרב יהושע צוקרמן, ר"מ גמרא לבוגרי צבא ומלמד ואמונה
• הרב עודד ולנסקי, לימד אמונה
• הרב יעקב לבנון, לימד אמונה
• הרב אריאל אדרי, ר"מ

ר"מים נוכחיים בישיבה

הרבנים המשמשים כיום כר"מים בישיבה ומלמדים גם גמרא וגם אמונה:

• הרב מיכאל הרשקוביץ - רב היישוב נריה.
• הרב יהושע מגנס - ראש מדרשת "בת ציון", לשעבר רב אולפנית בני עקיבא תל אביב.
• הרב איתמר אורבך - רב היישוב חשמונאים לשעבר.
• הרב יגאל לרר - אב"ד בבית הדין הרבני בפתח תקווה.
• הרב אבינועם זומר.
• הרב יורם מושקוביץ' - משמש גם כר"מ בישיבת מעלה אליהו בתל אביב.
• הרב אורי רותם - חתנו של הרב חיים שטיינר.
• הרב אברהם ישראל סילבצקי - חתנו של ראש הישיבה הרב יעקב שפירא.
• הרב ערן ניסן.
• הרב אודי נכטשטרן - חתנו של הרב שלמה שפירא.
• הרב יהודה וינגוט.
• הרב גלעד אנגלהרד.

רבנים המלמדים אמונה בישיבה

הרבנים ששיעורים כיום בישיבה הם רק בנושאי אמונה:

• הרב חיים שטיינר - מזקני תלמידי הרצי"ה קוק וחבר נשיאות איחוד רבני תורת הארץ הטובה, מרבני "תקומה".
• הרב יעקב פילבר - ראש ישיבת ירושלים לצעירים לשעבר ומחבר ועורך ספרים.
• הרב דוד חי הכהן - ראש ישיבת נתיבות ישראל רב שכונה בבת ים וראש קהילת אורות התורה ומוסדותיה.
• הרב חיים אביהוא שוורץ - מחבר ספרי "מתוך התורה הגואלת", משמש גם כר"מ בישיבת בית אל.
• הרב יאיר גזבר - ראש ישיבת ירושלים לצעירים.
• הרב יצחק בן שחר - ראש ישיבת קדומים לשעבר.
• הרב איתן שנדורפי - מלמד תנ"ך בישיבה, משמש גם כר"מ בישיבת ירושלים לצעירים (ישל"צ).
• הרב אופיר פריד - מלמד גם במכון אורה ומדרשת בת-ציון.

ראשי הכוללים בישיבה

• הרב מאיר פרימן - ראש כולל עיון
• הרב מנחם עמי רוטנברג - ראש כולל הלכה עד לפני מספר שנים
• הרב אברהם צבי גאופטמן - ראש כולל דיינות
• הרב שמיר שיינטופ - ראש כולל הלכה
• הרב אברהם ישראל סילבצקי - ראש כולל עיון בסדר צהריים

מבוגרי הישיבה

ערך מורחב – קטגוריה:בוגרי ישיבת מרכז הרב

• בזמן הרב קוק: הרב אליהו יצחק פריסמן, הרב שמעון סטרליץ, הרב יצחק זונדל ריף, הרב משה דוד בקשט, הרב שלום אליהו ננקנסקי, הרב שמואל אליעזרי, הרב יצחק הלוי שולזינגר, הרב מאיר הכהן קפלן, הרב שלום נתן רענן, הרב יהודה גרשוני, הרב שאול ישראלי, הרב מנחם יהודה הלוי אושפיזאי
• ראשי ישיבות: הרב משה צבי נריה, הרב חיים דרוקמן, הרב דוב ליאור, הרב יעקב אריאל, הרב זלמן ברוך מלמד, הרב ירחמיאל ויס, הרב צפניה דרורי, הרב אליעזר ולדמן, הרב משה בלייכר, הרב אליקים לבנון, הרב אלי סדן, הרב שלמה אבינר, הרב הלל פלסר, הרב ברוך וידר, הרב יהושע שפירא, הרב שבתי סבתו, הרב מיכה הלוי, הרב צבי קוסטינר, הרב אליעזר מלמד, הרב חיים גנץ, הרב שלמה לוי, הרב (אל"ם במיל') אליעזר שנוולד, הרב שמואל טל, הרב אביחי רונצקי, הרב אורי גנץ.
• רבנים בולטים נוספים: הרב יוסף קאפח, הרב ישעיהו משורר, הרב בנימין הרלינג, הרב משה לוינגר, הרב צבי ישראל טאו, הרב איתן איזמן, הרב יעקב פילבר, הרב שמואל אליהו, הרב יוחנן פריד, הרב מנחם פרומן, הרב שמעון גרשון רוזנברג, הרב אורי שרקי, הרב ישראל וייס, הרב אלישע וישליצקי, הרב דוד סתיו, הרב מנחם בורשטין, הרב אורי דסברג, הרב ישעיהו מייטליס, הרב שלמה בן חמו, הרב שאר ישוב כהן, הרב משולם זוסיא טברסקי, הרב דניאל ברק ווינט, הרב מנחם מקובר.
• פוליטיקאים: הרב חנן פורת, אפי איתם, הרב בנימין אלון, הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ, הרב שי פירון, הרב אלי בן דהן, יעקב כץ (כצל'ה), מוטי יוגב, בצלאל סמוטריץ', מיכאל בן ארי, הרב רפי פרץ.
• אנשי אקדמיה וחינוך: הרב פרופ' נחום רקובר, הרב פרופ' נריה גוטל, הרב פרופ' אליאב שוחטמן.
• בוגרים ידועים נוספים: חיים הרצוג, דוד רזיאל, עזריאל קרליבך, שמחה רז, מוטי שקלאר, יהודה חזני, רוני אלשיך.

לקריאה נוספת

• יוחאי ברוך רודיק, חיים של יצירה: ישיבת "מרכז הרב" לדורותיה: הגות, חינוך ומעש, חלק א' - תרפ"א-תרצ"ה (1935-1921), ירושלים תשנ"ח (להורדה)

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של ישיבת מרכז הרב
• ערוץ היוטיוב הרשמי של הישיבה
• יאיר שלג, הישיבה שעיצבה את הציונות הדתית, באתר הארץ
• אפי איתם, הרעיון לא נרצח, באתר nrg‏, 7 במרץ 2008
• עדי (דוד) אהרון, ‏עילוי נשמה - בגליון השבוע, באתר בשבע - ערוץ 7, 11 בפברואר 2010
• , באתר גיידסטאר ישראל
• מאמרי ניצני ארץ - כתב העת של הישיבה, באתר אסיף
• מאמרי מבית מדרשנו - כתב העת החצי שנתי של הישיבה, באתר אסיף.
• מכון מים חיים - המוציא לאור חוברות וספרים מתורתם של רבני הישיבה.
• הנחת אבן פינה לבניין החדש של ישיבת מרכז הרב בירושלים - ארכיון הסרטים הישראלי - סינמטק ירושלים, ארכיון הסרטים הישראלי - סינמטק ירושלים, ‏3 ביולי 2020