אוגוסט פאבי
אוגוסט ז'אן-מארי פאבי (אנגלית: Auguste Jean-Marie Pavie, ; 31 במאי 1847 - 7 ביוני 1925) היה עובד ציבור קולוניאלי, חוקר ודיפלומט צרפתי, ששימש דמות מרכזית בביסוס השליטה הצרפתית בלאוס בשני העשורים האחרונים של המאה ה -19. לאחר קריירה ארוכה בקמבודיה וקוצ׳ינצ׳ינה, הפך פאבי לסגן הקונסול הצרפתי הראשון בלואנג פרבאנג ב־1886, והפך בסופו של דבר למושל הכללי הראשון של המושבה הצרפתית החדשה לאוס.[1]
קריירה מוקדמת עריכה
יליד דינאן בברטאן, לא היה לאוגוסט פאבי כל הכשרה דיפלומטית או הכשרה באקדמיה צבאית. במקום זאת, בהסתמך על האפשרות להרפתקה בארצות רחוקות, הוא התגייס לצבא בשנת 1864, בגיל שבע עשרה.[2] בשנת 1869, הוא הוצב בקונצ׳יצ׳ינה כחלק מחי"ר ימי. הוא נקרא לחזור לשירות צבאי בצרפת בשנה שלאחר מכן, במהלך המלחמה הצרפתית-פרוסית, שם הגיע לדרגת רב-סרן. ב־1871 הוא חזר לקוצ'ניצ'ינה, כחלק מהמנהל המקומי של הדואר והטלגרף, ומיד מונה למנהל תחנת הטלגרף הקטנה בנמל קמבודי המרוחק קמפוט, שם שירת במשך עשור.[3]
השירות בקמפוט העניק לפאבי את ההזדמנות לרכוש ידע מעמיק על ההודו-סינים, תרבותם ולשונותיהם.[4] הוא היה אחד האירופאים המעטים ביישוב זה על נהר הקמפוט לרגלי הרי הפיל. הוא התערב במקומיים והתנהג כיליד קמבודיה: הלך יחף, חבש כובע רחב שוליים, צייר את החיים בקמבודיה, רשם את כל מה שמצא מעניין. גישתו של פאבי עוררה תגובות מעורבות: המעורבות שלו בחיים הקמבודים ספגה ביקורת מצד פקידים צרפתים בקוצ'ינצ'ינה.[5] עם זאת, קצין צרפתי אחד, ציין בזמנו כי "מתחת למראה החולשה הגופנית, קיימת אנרגיה וחוזק של רצון אדירים."[4]במהלך תקופה זו, פאבי פיקח על בניית קו הטלגרף בין פנום פן לקמפוט.[2]
קריירה דיפלומטית עריכה
בשנת 1879, פאבי משך את תשומת ליבו של צ'ארלס לה מיירה דה וילרס, מושל קוצ׳ינצ׳ינה שהיה לו קשר הדוק עם הלוביסטים הקולוניאליים בצרפת. פאבי הפך ליועץ של המושל, והוטל עליו להוביל משלחת במשך חמש שנים כדי לחקור את האזור המשתרע ממפרץ סיאם ועד אגם המים המתוקים הגדול טונלה סאפ בקמבודיה ומעבר לנהר המקונג. בתקופה זו הוא שיפר את כישורי התצפית שלו שעזרו לו במשימות עתידיות כחוקר וכדיפלומט. אלה היו מה שנקרא "משימות פאבי" שביצע אותן במשך 16 שנים 1879–1895 במהלכן פאבי, מלווה בעוזריו, חקרו את כל חצי האי ההודו סיני. בסוף המשימה הראשונה שלו, פאבי היה אחראי על בניית קו טלגרפי בין פנום פן לבין בנגקוק, פרויקט גדול.[2]
הממונים עליו התרשמו מאוד מכישוריו בניהול הפרויקט הגדול הזה, שפאבי הועבר לשירות הדיפלומטי כסגן הקונסול הראשון בלואנג פרבאנג בשנת 1886. מינויו של פאבי שיקף את רצונם של הצרפתים להמשיך בהתפשטותם הקולוניאלית בהודו-סין, למרות יריבותם עם בריטניה, הכוח הקולוניאלי המרכזי השני באזור. הבריטים כבר הקדימו את ההתפשטות הצרפתית, וכבשו את בורמה במלחמה האנגלו-בורמנית השלישית. הסיפוח הצרפתי החדש בלואנג פרבאנג היה תוצר של ויתור סיאמי על דרישות מתמשכות לחלק מהשטחים הגובלים בנהר המקונג.
פאבי המשיך להיות קונסול בשנת 1886 וקונסול כללי בשנת 1891.[4] בשנת 1887 לואנג פרבאנג הותקפה על ידי שודדים סינים ותאיים, בתקווה לשחרר את בניו של מנהיגם שהיו שבויים. פאבי מנע את תפיסתו של השליט המקומי החולה אוון חאם, על ידי הרחקתו מן העיר הבוערת למקום מבטחים בבנגקוק, סיאם. בכך זכה בהכרת תודה ולבניית אמון בתוכניות הקולוניאליות צרפתיות, שהיו אמורות להיות אחד העיסוקים העיקריים של פאבי משנת 1888 והלאה. לאחר מכן הקים פאבי מערכת יחסים ידידותיים עם ממלכות באזורים ההרריים של טונקין, באגן הניקוז של הנהר השחור, והן הצטרפו לשטח החסות הצרפתית שנוצר בהודו-סין. פאבי התייחס לסוג כזה של דיפלומטיה - ״כיבוש הלב", שם שהפך לכותרת האוטוביוגרפיה שלו.
בשנת 1892 הוא התמנה לשגריר בבנגקוק. ומילא תפקיד חשוב בדיפלומטיה בזמן תקרית פקנאם עם ספינות הקרב במלחמה הצרפתית-סיאמית ב -1883. תקרית שהביאה להקמת הפרוטקטוראט הצרפתי בלאוס. הוא היה הנציב הכללי הראשון של המושבה הצרפתית החדשה של לאוס ב־1894. באותה תקופה, לאוס הפכה לחלק מהודו-סין הצרפתית, והצטרפה לאנאם, לטונקין, לקוצ׳ינצ'ינה (שיוצרים יחדיו את וייטנאם המודרנית) וממלכת קמבודיה. כתוצאה ממהלכים אלה - נהר המקונג, המכונה "הנהר שלנו" על ידי פוליטיקאים צרפתים ולוביסטים קולוניאליים, נשלט כולו על ידי צרפת.[4]
המשלחות עריכה
במהלך משימותיו השונות, הצליח פאבי לסקור שטח של 676,000 קמ"ר, ועבר 30,000 ק"מ באזורי ההרים ממזרח המקונג, ברגל, על גבי פיל או במורד הנהר על רפסודות. פאבי אסף במסעותיו כמות גדולה של מידע מדעי. הוא לווה בצוות של עד 40 עוזרים, עם מגוון רחב של מומחיות, מארכאולוגיה ועד אנטומולוגיה, חלקם כמו דיפלומט-רופא פייר לפטר-פונטליס והאימונולוג אלכסנדר ירסין שהתפרסם בזכות עצמו. רבים הוכשרו בפריז במכון מחקר להודו סין, אשר פאבי עזר להקים בשנת 1885. המכון הפך מאוחר יותר לבית הספר להכשרת צוותים לקולוניות, בשנת 1889 ומאוחר יותר - עד ימינו למוסד הלאומי של צרפת להכשרת עובדי מדינה. פאבי עשה מאמץ מיוחד כדי להבטיח כי מוסדות אלה יכשירו גם ילידים מהקולוניות עצמן. הוא ליווה באופן אישי את הקמבודים הראשונים שהגיעו לצרפת.[6][7][8]
המשלחת הראשונה של פאבי, מ 1879 עד 1885, כיסתה את שטחי קמבודיה ודרום סיאם עד בנגקוק. המשימה השנייה, מ־1886 עד 1889, כיסתה את צפון לאוס ואת חקר הנהר השחור בטונקין עד האנוי. המשימה השלישית, מ -1889 עד 1891, עסקה בחיפושים אחר נהר המקונג מסאיגון ללואנג פראבאנג. המשימה הרביעית, בין 1894 ל -1895, כללה את שטחי לאוס הגובלים עם סין ובורמה על הגדה השמאלית של נהר המקונג, עד לנהר האדום.[9]
פרישה לגמלאות עריכה
עם פרישתו מתפקידיו בהודו סין, פאבי חזר לצרפת ב־1904, והחל לעבוד בהכנת זיכרונותיו ותצפיותיו לפרסום. בין השנים 1898 ו 1921 הוא פרסם את רב זכרונותיו בשבעה כרכים שיצאו בפריז בשנים 1898-1921.[10][11]
פאבי מת בתורי, בריטני.
קישורים חיצוניים עריכה
- אוגוסט פאבי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Pavie, Auguste (1847-1925), Bibliothèque nationale de France
- ^ 1 2 3 Osborne, Milton (2004), "Pavie, August", in Ooi, Keat Gin (ed.), Southeast Asia: A Historical Encyclopedia, from Angkor Wat to East Timor, ABC-CLIO, pp. 1038–1039
- ^ Guillebaud, Jean-Claude (2003), "L'Explorateur aux pieds nus", in Fournié, Pierre; de Sivry, Sophie (eds.), Aventuriers du Monde. Les grands explorateurs francais au temps des premiers photographes (in French), L'iconoclaste, pp. 100–115, ISBN 2-913366-07-4
- ^ 1 2 3 4 Osborne, Milton (2006), The Mekong: Turbulent Past, Uncertain Future, Allen & Unwin, pp. 129–134, ISBN 978-1-74114-893-0
- ^ Larcher-Goscha, Agathe (2003), "On the trail of an itinerant explorer: French colonial historiography on Auguste Pavie's work in Laos", in Goscha, Christopher E.; Ivarsson, p.217
- ^ Deydier, Henri (1952), Introduction à la connaissance du Laos (in French), Saigon: Imprimerie Francaise d'Outre-Mer
- ^ Auguste Pavie (1847-1925) (in French), French Diplomatic Service, archived from the original on 25 July 2011
- ^ Larcher-Goscha, Agathe (2003), "On the trail of an itinerant explorer: French colonial historiography on Auguste Pavie's work in Laos", in Goscha, Christopher E.; Ivarsson, Søren (eds.), Contesting Visions of the Lao Past: Lao Historiography at the Crossroads, Nordic Institute of Asian Studies, pp. 209–238
- ^ Guillebaud, Jean-Claude (2003), "L'Explorateur aux pieds nus", in Fournié, Pierre; de Sivry, Sophie (eds.), Aventuriers du Monde. Les grands explorateurs francais au temps des premiers photographes (in French), L'iconoclaste, pp. 100–115
- ^ Mission Pavie en Indochine, 1879-1895. 7 vols. Paris: Leroux, 1898-1919.
- ^ Auguste Pavie (1847-1925) (in French), French Diplomatic Service, archived from the original on 25 July 2011