קולוניאליזם
קוֹלוֹנְיָאלִיזְם (בעברית: מוֹשְׁבָנוּת[1]) היא תופעה שבה מדינה חזקה שולטת ישירות במדינה או שטח פחות חזקים ומשתמשת במשאבים שלהן כדי להגדיל את כוחה ועושרה.[2]
במשך ההיסטוריה מעצמות רבות פלשו לטריטוריות סמוכות או מעבר לים – בעיקר באסיה, באפריקה ובאמריקה, אך גם באוקיאניה ואיי האוקיינוס השקט והקמת מערכת שלטונית (קולוניות), ולפעמים גם התיישבותית תוך נישול האוכלוסייה המקומית וניצול משאביה הטבעיים והאנושיים לצורכי המעצמה.
אף שלעיתים מתחלפים המושגים 'קולוניאליזם' ו'אימפריאליזם' זה בזה, המונח 'קולוניאליזם' מתייחס לרוב לא רק לאספקטים כלכליים, אלא גם לאספקטים תרבותיים ודתיים הנלווים לכיבוש. כמו כן, המונח נוטה להתייחס לכיבושים מערביים בעיקר מהעת החדשה ולא לכיבושים אימפריאליים אחרים[דרושה הבהרה]. בנוסף, אין לערבב בין המושגים 'קולוניאליזם' ו'קולוניזציה' (שעיקריה הגירה של קבוצות תרבותיות מובחנות לשטח חדש והקמה על-ידם של מערכים יישוביים חדשים בשטח זה), אשר למרות השורש האטימולוגי המשותף ויחסי הגומלין התכופים בין התופעות, אין ביניהן כל זהות מבנית. חלק מהקולוניות הוקמו בעיקר לצורך ניצול משאבי טבע, ולא הייתה בהם כמעט התיישבות של זרים, בין היתר בגלל מחלות או תנאים פיזיים קשים למתיישבים.
התפתחות המושג
עריכהמקור המונח 'קולוניאליזם' במילה הלטינית "קולוניה", שפירושה 'מושבה'. ברומא העתיקה התייחסה המילה ליישוב אזרחים רומאים בשטחי האימפריה הרומית כדי להבטיח שליטה טובה יותר בשטחים אלו.
הקולוניאליזם המודרני החל להתפתח במאה ה-15, כחלק מעידן התגליות, עם ייסוד האימפריה הפורטוגזית שהקימה את המושבה סאוטה בצפון אפריקה (1415) וההתיישבות הפורטוגלית באיים האָזוֹרִיים (1439). לאחר סנוניות אלו התחזקה המגמה ותפסה תאוצה לאחר גילוי אמריקה על ידי קולומבוס (1492). כך החלו השתלטויות של המעצמות הימיות השונות (ובעיקר פורטוגל, ספרד, בריטניה, צרפת והולנד) על שטחים חדשים שנתגלו בכל רחבי העולם, במטרה לנצל את משאביהם לתועלת המעצמות. לשיאו הגיע הקולוניאליזם המודרני סביב מפנה המאות ה-19 וה-20, אז היה כרוך לרוב גם בפעולות קולוניזציה באפריקה ובאסיה; הקולוניזציה - שכאמור אינה חופפת לקולוניאליזם - שימשה באותה תקופה כלי חשוב בידי המעצמות הקולוניאליות האירופיות (כמו גם בידי יפן הקולוניאלית). זאת ועוד: על פי רוב, לא הסתפקו המעצמות הקולוניאליות באספקט הכלכלי או במכשיר הקולוניזטורי, ושאפו להחדיר בעמים הנכבשים את תרבותן ואת דתן – הנצרות – בטענה שבכך אלה יקודמו מבחינה כלכלית, תרבותית ודתית.
בספרות מקובל להתייחס גם ל'קולוניאליזם פנימי', דהיינו לפעולות של השלטון המטרופוליני המרכזי להשתלטות מעשית על שטחים בעייתיים ופריפריאלים בתוך הממלכה או בשוליה.
מושבנות ירוקה
עריכהבעשור השני של המאה ה-21, החל להיות נפוץ התיאור של תת-סוג חדש של קולוניאליזם: 'מושבנות ירוקה' (גם: 'מושבנות אקלימית'). המושג החדש 'מושבנות ירוקה', נדון בשיח הציבורי ברחבי המרשתת, באתרי חדשות מוסדיים[3][4][5], בספרות[6][7], וגם באקדמיה[8]. מושג זה מתייחס למצב, בו אומות חזקות או ארגונים גדולים, משתמשים בטיעונים והצדקות של הגנה על איכות הסביבה ומאבק במשבר האקלים, בכדי לשמר, לבסס או להשיג שליטה על אזורים ומדינות חלשים, אנשיהם ומשאביהם הטבעיים[9][10]. השימוש במושג זה נעשה בין השאר, על-ידי אוכלוסיות של מיעוטים ילידיים, במחאה על התנהלות מדינות וארגונים מולם[11][12]. מבין המתנגדים הבולטים למושבנות הירוקה, ניתן למנות את ד"ר רוברט מאלון, ממציא חיסוני ה-mRNA, אשר כתב מספר מאמרים בנושא[13].
דוגמה לכך היא, קידום השימוש במכוניות חשמליות במדינות המערב הצפוניות. לעת-עתה, כלי רכב אלה יקרים מדי לרכישה עבור מרבית תושבי המדינות הנחשלות. בו-בעת, המינרלים והמתכות הנדירים הנדרשים לבנייתם, ובמיוחד עבור הבטריות שבהם, מקורם באותן מדינות, בהן האנשים עניים מדי מכדי לרכוש אותם.[14][15][16]
מטרות ההתפשטות הקולוניאלית
עריכהההתפשטות הקולוניאלית הונעה ממספר סיבות, ובהן:
- ניצול כלכלי של משאבי הטבע באזורים מחוץ לאירופה לטובת מדינת-האם האירופית;
- ניצול כוח העבודה באזור הנתון לשליטה קולוניאלית, בין היתר באמצעות עבודות כפייה;
- ניצול שטחים מחוץ לאירופה לגידולים חקלאיים אשר אינם אפשריים באירופה;
- מציאת שווקים חדשים לתוצרת החקלאית והתעשייתית של ארצות אירופה באמצעות שליטה על הייבוא לאזורים שבשליטה קולוניאלית;
- גיוס חיילים מקרב תושבי האזורים הנתונים לשליטה קולוניאלית;
- יוקרה פוליטית – תחרות בין מעצמות העולם על שליטה בשטחים רבים חדשים;
- שליחות תרבותית של נוצרים הרואים בניצור התושבים הילידים והבאת התרבות הנוצרית אל מחוץ לאירופה חובה דתית;
- שליחות דתית הכוללת חיפוש אחר ממלכות נוצריות אבודות באפריקה (בעיקר בראשית תקופת הקולוניאליזם).
תמורות בשטחי הכיבוש הקולוניאלי
עריכהמצדדי הקולוניאליזם כנושא לפיד התרבות האירופית ומסירתה לעמים המשועבדים, מציינים את התמורות החיוביות שהביא הקולוניאליזם לעמים המשועבדים. עם אלו ניתן למנות את התרחבות הפעילות הכלכלית והתעסוקה בחקלאות ובהפקת המחצבים (שלא נעשתה קודם), בניית יישובים עירוניים וכן ערי נמל, פיתוח תשתיות ודרכי תחבורה והתפתחות המסחר. טענה נפוצה נוספת, האופיינית לקולוניאליזם המאוחר של המאות ה-19 וה-20, היא שהקולוניאליזם הביא להכנסת הקידמה לאזורים הכבושים, בעקבות אימוץ המנהגים האירופים המודרניים.
לדעת שוללי הקולוניאליזם, טענות אלו נובעות מהשקפת עולם אירוצנטרית (אנ'), המעמידה את התרבויות האירופיות גבוה יותר בהיררכיה תרבותית מעל אלו המשועבדות. הם מדגישים דווקא את השפעותיו השליליות של הפרויקט הקולוניאלי האירופי: בראש ובראשונה מותם של עשרות מיליונים כתוצאה מהכיבוש, המחלות והשעבוד. סחר העבדים, שבמסגרתו הועברו למעלה מעשרה מיליון אפריקאים לחיי עבדות קשים באמריקות ובאיים הקריביים, ומיליונים נוספים מתו במהלך הסחר, נמנה גם הוא עם מחיר הקולוניאליזם. הניצול הכלכלי של הפריפריה המשועבדת בידי המטרופולין האירופי וכן השעבוד הפוליטי הביאו ליצירת תלות של האזורים הקרויים כיום 'העולם השלישי' בידי העולם הראשון. לבסוף, הפצת התרבות האירופית הביאה להיעלמותן של תרבויות שלמות – בין אם כתוצאה מהשמדתן המכוונת בשם הנצרות, על ידי הטמעתן בתרבויות האירופיות או על ידי הכחדת אוכלוסייתן השלמה.
באמריקה
עריכה- ערך מורחב – הקולוניזציה האירופית של אמריקה
אמריקה הצפונית
עריכהבין המושבות בצפון אמריקה ניתן למנות את שלוש עשרה המושבות של בריטניה שהפכו לאחר מכן לארצות הברית, ואת ההתיישבות הבריטית והצרפתית בקנדה.
במרכז אמריקה ובמקסיקו החל הכיבוש האירופי כבר ב-1492 עם מסעו הראשון של קולומבוס, וניתן לראות שם את תחילת הקולואנליזם.
אמריקה הדרומית
עריכהבאמריקה הדרומית התיישבו הפורטוגלים בברזיל בעוד שממלכת ספרד השתלטה על מרבית אמריקה הלטינית כולל מקסיקו, נוסף לכך גם הולנד התיישבה בחלקים של דרום אמריקה.
באסיה
עריכה- הודו - נשלטה במשך שנים ארוכות בידי בריטניה.
- הודו-סין (דרום-מזרח-אסיה) - הייתה קולוניה צרפתית
- ארץ ישראל, עיראק, סוריה, לבנון, אמירות עבר הירדן, תימן, כוויית, עומאן, ואזורים נוספים בחצי האי ערב ובמזרח התיכון - נשלטו בחלקם בידי ההאימפריה העות'מאנית ובחלקם בידי בריטניה, במהלך מלחמת העולם הראשונה עברו מרבית השטחים הללו לידי בריטניה וצרפת ולאחריה תחת משטר המנדטים של חבר הלאומים בדרך להגדרה עצמית.
- מרכז אסיה (פרט לאפגניסטן ופקיסטן) - נשלטה בהדרגה על ידי האימפריה הרוסית, ולאחר מכן על ידי ברית המועצות.
- סין - לא בדיוק עברה תהליך זה, אך חלקים מועטים ממנה נשלטו על ידי מעצמות אירופיות, כגון הונג קונג על ידי הבריטים ומקאו על ידי הפורטוגזים. בעוד אחרים רואים בסין גם מעצמה קולוניאלית שכן ריכוז שטחה המקורי היה לחופים המזרחים שלה וזו התרחבה למונגוליה טיבט ועוד.
- בזמן החדש יש הרואים בברית המועצות כקולואנליזם רוסי.
באפריקה
עריכה- ערך מורחב – קולוניאליזם באפריקה
אפריקה הייתה אחד מהאזורים בו תופעת הקולונאליזם נפוצה ביותר, כפי שניתן לראות במפה משמאל כמעט שאין מדינה באפריקה שלא הייתה תחת שלטון זר במהלך השנים.
המדינות שהתיישבו בצורה מאסיבית באפריקה היו: בריטניה, צרפת, ממלכת בלגיה, פורטוגל, הקיסרות הגרמנית, וגם מדינה אפריקנית אחת - האימפריה האתיופית. מרבית המדינות פרט לאימפריה האתיופית (שניהלה אימפריה קולוניאלית קטנה משלה וגם נכבשה לתקופה של 4 שנים בידי האימפריה האיטלקית) וליבריה (שחלק רואים בה דרך לא מוצהרת לדריסת רגל של ארצות הברית באפריקה) עברו תהליך זה.
באוקיאניה
עריכהגם באוקיאניה הכיבוש האירופאי וליתר דיוק הבריטי התפשט בצורה נרחבת: בריטניה שלטה באוסטרליה, בניו זילנד ובחלקים מפפואה ניו גיני. שם דיכאו את הילידים האבוריג'ינים, המאורים והפפואנים.
באיי האוקיינוס השקט
עריכההמאבק בין המעצמות השונות על הסחר בתבלינים, בזהב ובמשאבי טבע אחרים. הוביל לתחרות גם על האיים השונים בדרכי המסחר, כמו כן גם מסעות הגילוי שנערכו באוקיינוס השקט תרמו להרחבת הכיבוש באזורים אלו. באזור זה למעט ממלכת טונגו שהייתה במעמד של חסות בריטית כלל האיים היום בשליטה קולוניאלית של מדינות כמו בריטניה ארצות הברית צרפת ועוד וניתן לציין כי במידה מסוימת גם על ידי יפן המהלך מלחמת העולם.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- רובים, חיידקים ופלדה: גורלותיהן של חברות אדם (תרגמה מאנגלית: עתליה זילבר), תל אביב: עם עובד, תשס"ג-2002. (הספר בקטלוג ULI)
- יעקב (קובי) מלר, 500 שנות קולוניאליזם, שליחות דתית-תרבותית וניצול כלכלי, רסלינג, 2024
קישורים חיצוניים
עריכה- הקולוניאליזם האירופי, באתר "סיקור ממוקד"
- קולוניאליזם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אלים, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ מוֹשְׁבָנוּת במילון גאוגרפיה אנושית (תשע"ז), באתר האקדמיה ללשון העברית
- ^ [קולונאיליזם], מילון קולניס לאנגלית
- ^ Monet, Jenni (2023-04-23). "'Green colonialism': Indigenous world leaders warn over west's climate strategy". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2024-01-31.
- ^ Vijaya Ramachandran, Rich Countries’ Climate Policies Are Colonialism in Green, Foreign Policy, 2024-02-01 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Climate crisis: Green colonialism is a new form of empire, Middle East Eye (באנגלית)
- ^ The Invention of Green Colonialism | Wiley, Wiley.com (באנגלית בריטית)
- ^ Dismantling Green Colonialism, Pluto Press (באנגלית אמריקאית)
- ^ The invention of green colonialism
- ^ What Is Green Colonialism? – Everything You Need To Know, 2023-03-07 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Earth.Org, What is Green Colonialism?, Earth.Org, 2021-05-25 (באנגלית)
- ^ Green colonialism, wind energy and climate justice in Sápmi - IWGIA - International Work Group for Indigenous Affairs, www.iwgia.org
- ^ Eva Maria Fjellheim,Florian Carl, ‘Green’ colonialism is ruining Indigenous lives in Norway, Al Jazeera (באנגלית)
- ^ Robert W. Malone MD MS, "Green Colonialism" is real and must be stopped., Who is Robert Malone, 2023-07-18
- ^ Green Colonialism?, www.vidc.org
- ^ Resisting Green Colonialism: Lithium, Bolivia, and the Green New Deal, New Socialist (באנגלית)
- ^ Hannah Sharland, UK government’s "green day" electric car policies will sacrifice the Global South for transition minerals, Canary, 2023-04-06 (באנגלית בריטית)