אולימפיאדת לונדון (1908)
אולימפיאדת לונדון (1908) היא האולימפיאדה הרביעית בעת החדשה. היא נמשכה כמעט שבעה חודשים, מ-27 באפריל עד 31 באוקטובר 1908. השתתפו בתחרויות 2,008 ספורטאים מ-22 מדינות.
 | |
| עיר מארחת | לונדון, הממלכה המאוחדת |
|---|---|
| מדינות משתתפות | 22 |
| ספורטאים משתתפים |
2,008 (1,971 גברים, 37 נשים) |
| תחרויות | 110 תחרויות ב-22 ענפים |
| טקס הפתיחה | 27 באפריל 1908 |
| טקס הנעילה | 31 באוקטובר 1908 |
| נפתח רשמית על ידי | אדוארד השביעי, מלך הממלכה המאוחדת |
| האצטדיון הראשי | אצטדיון וייט סיטי |
| הערים שהתמודדו על האירוח | ברלין, מילאנו, רומא |
תחילה תוכנן כי המשחקים ייערכו ברומא, אך עקב התפרצות הר געש וזוב ב-7 באפריל 1906 והרס העיר נאפולי, הועברו המשחקים ללונדון.
אצטדיון וייט סיטי, בו נערכו המשחקים, יכול היה להכיל 68,000 צופים דבר שנחשב כדבר יוצא דופן באותה עת.
בטקס הפתיחה לא הונפו דגלי שוודיה וארצות הברית. גורמים בהפקה טענו כי הדגלים אבדו, ושתי המדינות הביעו את מחאתן. כמו כן, דגל פינלנד לא הונף גם הוא משום שפינלנד הייתה באותה העת תחת ריבונות רוסית. רוסיה אפשרה לנבחרת פינלנד להתחרות תחת דגל רוסיה. בנסיבות אלו, פינלנד העדיפה להופיע בטקס הפתיחה ללא דגל[1].
באולימפיאדה זו, רצי המרתון התחילו את הריצה בטירת וינדזור על מנת שנכדיה של המלכה אלכסנדרה יוכלו לצפות בפתיחת המירוץ. משום שהיה על הרצים לסיים את המרתון באצטדיון המשחקים, מרחק ריצת המרתון נקבע ל-42.195 מטר, והוא שימש מאוחר יותר כתקן לריצות המרתון העתידיות[1].
בעקבות בעיות שהתעוררו במהלך התחרויות, סוכם בתום האולימפיאדה, כי יש לארגן כללים אחידים לענפי הספורט השונים ולהזמין שופטים לא רק מהמדינה המארחת.
מדליות עריכה
עשר המדינות שגרפו את מרב המדליות עריכה
| מיקום | מדינה | זהב | כסף | ארד | סה"כ |
|---|---|---|---|---|---|
| 1 |  בריטניה |
56 | 51 | 38 | 145 |
| 2 |  ארצות הברית |
23 | 12 | 12 | 47 |
| 3 |  שוודיה |
8 | 6 | 11 | 25 |
| 4 |  צרפת |
5 | 5 | 9 | 19 |
| 5 |  גרמניה |
3 | 5 | 6 | 14 |
| 6 |  הונגריה |
3 | 4 | 2 | 9 |
| 7 |  קנדה |
3 | 3 | 10 | 16 |
| 8 |  נורווגיה |
2 | 3 | 3 | 8 |
| 9 |  איטליה |
2 | 2 | 0 | 4 |
| 10 |  בלגיה |
1 | 5 | 2 | 8 |
אירועים בולטים עריכה
אתלטיקה עריכה
ערך מורחב – אתלטיקה באולימפיאדת לונדון (1908)
446 אתלטים מ-20 מדינות, השתתפו בתחרויות האתלטיקה.
- מל שפרד (
ארצות הברית) זכה ב-3 מדליות זהב, בריצת 800 מטר, בריצת 1500 מטר ובריצת שליחים 4x400 מטר. - ריי יורי ( ארצות הברית) זכה בשתי מדליות זהב פעם שלישית ברציפות בקפיצות מהמקום. יורי צבר 10 מדליות זהב (כולל אולימפיאדת אתונה 1906), מספר מדליות הזהב הרב ביותר שצבר אתלט במשחקים האולימפיים ושני בכלל אחרי השחיין מייקל פלפס ( ארצות הברית) שצבר 23 מדליות זהב.
- ג'ון פלנגן ( ארצות הברית) זכה בפעם השלישית ברציפות ביידוי פטיש.
- ג'ון טיילור ( ארצות הברית) זכה במדליית זהב בריצת שליחים והיה לאתלט האפרו-אמריקאי הראשון הזוכה במדליית זהב.
- דורנדו פייטרי (
איטליה) סיים ראשון את ריצת המרתון, אך מאוחר יותר נפסל ולא קיבל את מדליית הזהב שבה זכה ג'וני הייס ( ארצות הברית). לקראת סיום הריצה פייטרי התמוטט ושני שופטים אחזו בו בזרועותיו, סייעו לו להגיע לקו הסיום ובעקבות זה, הוא נפסל. למחרת היום העניקה לו המלכה אלכסנדרה גביע זהב על ההישג, לאור זה שהפסילה שלו לא הייתה באחריותו. כך זכה פייטרי בתהילה. - ג'ון קרפנטר (אתלט) (אנ') ( ארצות הברית) ניצח בריצת 400 מטר, אולם נפסל משום שחרג ממסלולו על מנת להכשיל את האצן הבריטי ויינדם הולסוול (אנ'), והשופט קבע להתחיל את הריצה מחדש בלעדיו. שני האצנים הנוספים במירוץ (פרט להולסוול), האתלטים האמריקאים ויליאם רובינס (אנ') וג'ון טיילור (אנ'), סירבו כאות מחאה להשתתף במירוץ החוזר, והולסוול, שנותר להתחרות לבדו בריצה החוזרת, ניצח וזכה במדליית זהב ב-Walkover (אנ')[1].
טניס עריכה
50 טניסאים מ-10 מדינות, השתתפו בתחרויות הטניס, הן במגרש והן באולם. התחרויות באולם התקיימו לראשונה באולימפיאדה זו.
מגרש עריכה
- נשים - דורותי דאגלס צ'יימברס (
בריטניה) - גברים - מייג'ור ריצ'י ( בריטניה)
- זוגות גברים - ג'ורג' היליארד ורג'ינלד דוהרטי ( בריטניה)
אולם עריכה
- נשים - גוונדולין איסטלייק-סמית' ( בריטניה)
- גברים - ארתור גור ( בריטניה)
- זוגות גברים - ארתור גור והרברט בארט ( בריטניה)
משיכת חבל עריכה
בתחרות משיכת חבל, זכו 3 קבוצות בריטיות בכל שלוש המדליות. במדליית זהב זכתה קבוצת השוטרים מלונדון, במדליית כסף זכתה קבוצת השוטרים מליברפול ובמדליית ארד קבוצת השוטרים ממשטרת המטרופולין של לונדון. במקומות רביעי וחמישי סיימו הקבוצות מארצות הברית ומשוודיה. האמריקאים שהובסו בקלות על ידי הבריטים, טענו כי הבריטים (שהיו שוטרים לונדוניים) נעלו נעליים מיוחדות שהקנו להם יתרון במשיכה. טענתם נדחתה[1].
סייף עריכה
חרב עריכה
- הסייף היהודי, ינה פוקס (
הונגריה) זכה בשתי מדליות זהב בתחרות חרב אישי ובתחרות חרב קבוצתי. לזכייה בתחרות החרב הקבוצתי היו שותפים שלושה סייפים הונגרים-יהודים נוספים: אוסקר גרדה, דז'ו פולדס ולאיוש ורקנר.
דקר עריכה
- הסייף גסטון אליברט (
צרפת) זכה בשתי מדליות זהב בתחרות חרב אישי ובתחרות חרב קבוצתי. - הסייף היהודי, אלכסנדר ליפמן ( צרפת) זכה בשתי מדליות, זהב וכסף. מדליית כסף בתחרות דקר אישי וזהב בתחרות דקר קבוצתי. לזכייה בתחרות הדקר הקבוצתי היה שותף סייף יהודי נוסף: ז'אן שטרן. בתחרות דקר קבוצתי, אדגר זליגמן ( בריטניה) היה שותף למדליית כסף ופאול אנספך (
בלגיה) היה שותף למדליית ארד.
שחייה עריכה
- ערך מורחב – שחייה באולימפיאדת לונדון (1908)
100 שחיינים מ-14 מדינות, השתתפו בתחרויות השחייה.
- הנרי טיילור ( בריטניה) זכה ב-3 מדליות זהב במשחה ל-400 מטר חופשי, במשחה ל-1,500 מטר חופשי ובמשחה שליחים 4x200 מטר חופשי.
ראו גם עריכה
| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל לונדון | ||
|
פורטל ספורט | ||
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של אולימפיאדת לונדון (באנגלית)- צעדיו האחרונים של דורנדו פייטרי (אורכב 15.09.2008 בארכיון Wayback Machine), אורי קציר, 18 באוקטובר 2005 (כחלק מהבלוג "אפלטון") - סיפור ריצת המרתון באולימפיאדת 1908
London 1908 Olympic Games Highlights, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 2:10)- אולימפיאדת לונדון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 Grasso, John, Bill Mallon, and Jeroen Heijmans. Historical dictionary of the Olympic movement. Rowman & Littlefield, 2015. Page 44