בלגיה במשחקים האולימפיים

משלחת אולימפית

בלגיה השתתפה לראשונה במשחקים האולימפיים באולימפיאדת פריז (1900). היא נעדרה מאולימפיאדת סנט לואיס (1904), ומאז אולימפיאדת לונדון (1908) היא משתתפת במשחקים ברציפות. לאורך השנים צברו הספורטאים הבלגים 148 מדליות, בהן 39 מדליות זהב. הענפים בהם הושג המספר הגבוה ביותר של מדליות הם קשתות (20 מדליות, מהן 11 מדליות זהב, הישג המקנה לבלגיה את המקום השלישי בטבלת המדליות של כל הזמנים, אחרי קוריאה הדרומית וארצות הברית), אופניים (26 מדליות, בהן 7 מדליות זהב; בלגיה מדורגת במקום התשיעי בענף זה) ואתלטיקה (13 מדליות, בהן 5 מדליות זהב).

בלגיה במשחקים האולימפיים
בלגיהבלגיה
המשלחת הבלגית בטקס הפתיחה של אולימפיאדת סטוקהולם (1912)
המשלחת הבלגית בטקס הפתיחה של אולימפיאדת סטוקהולם (1912)
הוועד האולימפי הלאומי
קוד ייצוג BEL
שם הוועד האולימפי והבין-התאחדותי הבלגי
מדליות קיץ
דירוג:
30
זהב
44
כסף
56
ארד
57
סה"כ
157
מדליות חורף
דירוג:
36
זהב
2
כסף
2
ארד
4
סה"כ
8
השתתפות במשחקי הקיץ אפור: לא השתתפה)
18961900190419081912192019241928193219361948195219561960196419681972197619801984198819921996200020042008201220162020
השתתפות במשחקי החורף אפור: לא השתתפה)
192419281932193619481952195619601964196819721976198019841988199219941998200220062010201420182022

באולימפיאדות החורף משתתפת בלגיה מאז כינונם באולימפיאדת שאמוני (1924), אך היא נעדרה מהם פעמיים. במשחקים אלה צברו הספורטאים הבלגים 6 מדליות, בהן מדליית זהב אחת.

בלגיה אירחה את המשחקים פעם אחת, בעיר אנטוורפן, ב-1920. המשחקים באותה שנה היו אמורים להיערך בבודפשט, אך לאחר מלחמת העולם הראשונה הוחלט להעבירם לאנטוורפן, לאות הזדהות עם סבלם של תושבי העיר במהלך המלחמה. בריסל התמודדה על אירוח המשחקים פעמיים, אך לא הצליחה בכך. במכרז לאירוח המשחקים של 1960 דורגה במקום החמישי, אחרי רומא, לוזאן, דטרויט ובודפשט, ובמכרז לאירוח המשחקים של 1964 דורגה במקום הרביעי, אחרי טוקיו, דטרויט ווינה.

היסטוריה עריכה

אולימפיאדת פריז (1900) עריכה

הופעת הבכורה של בלגיה במשחקים באולימפיאדת פריז (1900), הייתה מוצלחת מאוד. 78 הספורטאים הבלגים זכו ב-15 מדליות, 5 מכל סוג, ודורגו במקום השישי בטבלת המדליות, אחרי המארחת צרפת, ארצות הברית, בריטניה, הקבוצות המעורבות ושווייץ.

הקשתים זכו ב-6 מהמדליות, ובלט מהם במיוחד הוברט ואן איניס, שזכה בשתי מדליות זהב ובמדליית כסף אחת. עמיתו עמנואל פולון זכה אף הוא במדליית זהב, אמיל דרואר זכה במדליית כסף ולואי גלינור זכה במדליית ארד. גם הרוכבים הבלגים הגיעו להישגים נאים. קונסטנט ואן לאנגנדונק זכה במדליית זהב בתחרות הקפיצה לרוחק, ואמה הגמן הגיע להישג דומה בתחרות הקפיצות. סגנו של הגמן היה ז'ורז' ואן דר פואל, שגם זכה במדליית ארד בתחרות הקפיצה לגובה.

שמיניית החותרים ממועדון החתירה המלכותי של גנט זכתה במדליית כסף, והקלעים שארל פומייה ופאול ואן אסברוק זכו במדליות ארד. מועדון השחייה והכדורמים של בריסל ייצג את בלגיה בטורניר הכדורמים. הוא גבר על שתי קבוצות צרפתיות, אך הפסיד במשחק הגמר לקבוצה בריטית וסיים במקום השני. נבחרת הכדורגל של האוניברסיטה החופשית של בריסל הייתה אחת משלוש קבוצות שהתחרו בטורניר הכדורגל, לצד קבוצות מבריטניה ומצרפת. הקבוצה שיחקה משחק אחד מול הקבוצה הצרפתית, והובסה בתוצאה 2–6. בטורניר זה לא הוענקו פרסים, אך הוועד האולימפי הבינלאומי הכיר בתוצאות בדיעבד, ומאחר שהקבוצה הבלגית הגיעה לתוצאה השלישית בטיבה מבין שלוש הקבוצות, הוענקה לה בדיעבד מדליית ארד.

עד מלחמת העולם הראשונה עריכה

 
הסייף פאול אנספאך, שזכה בחמש מדליות אולימפיות בין 1908 ל-1924
 
הקשת הוברט ואן איניס, שזכה בשלוש מדליות באולימפיאדת פריז, ובשש מדליות נוספות באולימפיאדת אנטוורפן

באולימפיאדת לונדון (1908) ייצגו את בלגיה 88 ספורטאים. הם זכו ב-8 מדליות, בהן מדליית זהב אחת, ובלגיה דורגה במקום העשירי בטבלת המדליות. הקלע פאול ואן אסברוק זכה במדליית זהב, והיה שותף לזכייה הקבוצתית במדליית הכסף. סגנו של ואן אסברוק היה אף הוא בלגי, ולטר אליקוט. צוות השייטים בדגם 6 מטר זכה במדליית כסף, וכמוהו גם שמיניית החותרים. רוכב האופניים יוזף ורברוק זכה במדליית ארד במרוץ ל-20 ק"מ, וכך גם נבחרת הסיף במקצה הדקר. נבחרת הכדורמים דורגה במקום השני בבית בן ארבע נבחרות, לאחר שגברה על הולנד ועל שוודיה והפסידה לבריטניה.

באולימפיאדת סטוקהולם (1912) ירד מספר המדליות בהן זכו הבלגים ל-6. הענף המצליח ביותר היה הסיף. פאול אנספך זכה במדליית הזהב במקצה היחידים בדקר, והיה שותף לזכייה במדליית הזהב במקצה הדקר הקבוצתי. פיליפ דה בוליו זכה במדליית הארד במקצה היחידים. החותר פולידור וירמן זכה במדליית כסף, הרוכב עמנואל דה בלומארט זכה במדליית ארד בתחרות הקפיצות ונבחרת הכדורמים זכתה במדליית ארד.

אולימפיאדת אנטוורפן (1920) עריכה

האולימפיאדה היחידה אותה אירחה בלגיה הייתה גם המוצלחת בתולדותיה. הספורטאים הבלגים צברו 36 מדליות, בהן 14 מדליות זהב, ודורגו במקום החמישי בטבלת המדליות, אחרי ארצות הברית, שוודיה, בריטניה ופינלנד.

הענף בו בלטה בלגיה במיוחד היה הקשתות. הקשתים הבלגים זכו ב-14 מדליות מתוך ה-21 שחולקו, וב-8 מתוך 10 מדליות הזהב שחולקו. עם זאת, במרבית התחרויות היה מספר המתחרים היה נמוך במיוחד, וזכייה במדליה לא דרשה מאמץ רב. הוברט ואן איניס בן ה-54, שעשרים שנה קודם לכן זכה במדליות באולימפיאדת פריז, זכה במדליות זהב בירי במטרה נעה מ-28 מ' ומ-33 מ' ובמדליית כסף בירי במטרה נעה מ-50 מ'. בכל אחד משלושת המקצים היו רק שני מתחרים. ואן איניס היה שותף גם לזכיות הקבוצתיות של הנבחרת הבלגית במדליות זהב בירי במטרה נעה מ-50 ומ-33 מ', ובמדליית הכסף בירי מ-28 מ'. בשני המקצים בהם זכתה הנבחרת בזהב התחרתה מולה רק נבחרת צרפת, ובמקצה השלישי השתתפה גם נבחרת הולנד. בתחרויות הירי במטרות נייחות השתתפו רק בלגים, והם חלקו במדליות. אדמונד קלוטנס ניצח במקצה המטרה הגדולה ואדמונד ואן מור ניצח במקצה המטרה הקטנה. לתחרויות הקבוצתיות התייצבה רק הנבחרת הבלגית, שזכתה, מן הסתם, במדליות הזהב.

ענף נוסף בו בלטו הבלגים הוא הרכיבה, ובו גם התחרות הייתה רבה יותר. דניאל בוקארט ניצח בתחרויות ההתעמלות על גבי סוס, מקצה בו לואי פינה זכה במדליית הארד. שניהם היו שותפים לזכייה במדליית הזהב במקצה הקבוצתי. בתחרות הקפיצות זכתה הנבחרת הבלגית במדליית הכסף, ובתחרות הכללית במדליית הארד. השייטים הבלגים זכו בשלוש מדליות. בדגם 6 מטר נערכו שני מקצים, לפי חוקים שונים. באחד מהם זכה הצוות הבלגי, שהיה אחד מארבעה צוותים, במדליית הזהב, ובשני, בו היה אחד משני צוותים, זכה במדליית הכסף. בדגם 8 מטר התחרו 3 צוותים. הצוות הבלגי הגיע למקום השלישי, וזכה במדליית הארד. תחרויות השיט היו היחידות שלא נערכו בתחומי בלגיה, אלא מול חופי הולנד. גם בהרמת משקולות זכו הבלגים ב-3 מדליות: פראנס דה האס זכה במדליית הזהב בקטגוריית המשקל של עד 60 ק"ג, ובקטגוריית המשקל של עד 67.5 ק"ג זכה לואי ויליקה במדליית הכסף וז'ורז' רומס במדליית הארד.

רוכב האופניים אנרי ז'ורז' זכה במדליית הזהב במרוץ ל-50 ק"מ. הנבחרת הבלגית זכתה במדליית ארד במרוץ נגד השעון. בהתעמלות, זכתה נבחרת בלגיה במדליית כסף בקרב-רב (בתחרות השתתפו חמש נבחרות), ובמדליית ארד בתחרות בשיטה השוודית (בה השתתפו שלוש נבחרות). נבחרת הסיף זכתה במדליית כסף בדקר, כמו גם נבחרת הקליעה. השחיין היהודי ז'ראר בליץ, שהיה חבר גם בנבחרת הכדורמים, זכה במדליית ארד במשחה ל-100 מטר גב, וגם נבחרת משיכת החבל זכתה במדליית ארד, בתחרות בה השתתפו חמש נבחרות.

בענפי הכדור זכו הנבחרות הבלגיות לכמה הצלחות. נבחרת הכדורגל זכתה במדליית הזהב, אך משחק הגמר מול נבחרת צ'כוסלובקיה היה שנוי במחלוקת. הצ'כוסלובקים נטשו את המגרש בדקה ה-40, בפיגור 0–2, לאחר שאחד משחקניהם הורחק, לטענתם שלא בצדק. בהמשך טענו הצ'כוסלובקים כי השיפוט לא היה הוגן, כי השערים שהבקיעו הבלגים היו צריכים להיפסל, כי נוכחותם של חיילים בלגים באצטדיון הפריעה למשחק, וכי אותם חיילים ביזו את דגל צ'כוסלובקיה. טענותיהם של הצ'כוסלובקים נדחו, ותוצאת המשחק נקבעה 0–2. טורניר הכדורמים היה נינוח יותר. הנבחרת הבלגית זכתה במדליית הכסף, לאחר שהפסידה במשחק הגמר לנבחרת בריטניה, וגברה על ארצות הברית במשחק על מדליית הכסף. נבחרת ההוקי דורגה במקום השלישי בבית בן ארבע נבחרות, לאחר שגברה על נבחרת צרפת והפסידה לבריטניה ולדנמרק, וזכתה במדליית הארד.

עד מלחמת העולם השנייה עריכה

באולימפיאדת פריז (1924) השתתפו 168 ספורטאים בלגים. הם זכו ב-13 מדליות, בהן 3 מדליות זהב, ודורגו במקום העשירי בטבלת המדליות. הסייפים זכו בארבע מהמדליות. שארל דלפורט זכה במדליית זהב בדקר, מוריס ואן דאם זכה במדליית ארד ברומח, ונבחרות הדקר והרומח זכו שתיהן במדליות כסף. המתאגרף ז'אן דלארז' זכה במדליית זהב, ועמיתו יוסף בקן זכה במדליית ארד. במדליית הזהב השלישית זכה צוות שייטי הדינגי. רוכב האופניים הנרי הובנארס זכה בשלוש מדליות - מדליית כסף במרוץ האישי נגד השעון, ועם נבחרת הרוכבים זכה במדליית כסף במרוץ הקבוצתי נגד השעון ובמדליית ארד במרוץ המרדף. השחיין ז'וזף דה קומב, שהיה חבר גם בנבחרת הכדורמים, זכה במדליית כסף במשחה ל-200 מטר חזה, וכך גם המתאבק פייר אוליביה. נבחרת הכדורמים שוב זכתה במדליית כסף, לאחר שהפסידה לנבחרת צרפת במשחק הגמר, וגברה על נבחרת ארצות הברית במשחק על מדליית הכסף. נבחרת הכדורגל הייתה רחוקה מלשחזר את הצלחתה באנטוורפן. היא הודחה כבר במשחקה הראשון, לאחר שהובסה 1–8 בידי נבחרת שוודיה.

במשחקים הבאים לא הצליחה בלגיה לשחזר את הצלחותיה, והישגיה היו נמוכים יותר. באולימפיאדת אמסטרדם (1928) זכו הבלגים בשלוש מדליות בלבד. המתאבק אדמונד ספאפן זכה במדליית כסף, המתאגרף לאונרד סטייארט זכה במדליית ארד, וכך גם החותרים במקצה הזוגות עם הגאי. נבחרת הכדורמים סיימה במקום החמישי, ונבחרת הכדורגל הודחה בשלב רבע הגמר לאחר שהפסידה לנבחרת ארגנטינה.

בדומה למדינות רבות, צמצמה בלגיה באופן משמעותי את משלחתה לאולימפיאדת לוס אנג'לס (1932), בשל השפל הכלכלי הגדול, והיא שלחה אליהם רק סייפים. איש מהם לא זכה במדליה, בפעם הראשונה (והאחרונה) בתולדות בלגיה. הישגי המשלחת לא השתפרו בהרבה באולימפיאדת ברלין (1936). במשחקים אלה צברו הבלגים שתי מדליות ארד, בהן זכו נבחרת הכדורמים ונבחרת רוכבי האופניים במרוץ אופני הכביש.

לאחר מלחמת העולם השנייה עריכה

באולימפיאדת לונדון (1948) השתתפו 152 ספורטאים בלגים. הם זכו ב-7 מדליות, בהן שתי מדליות זהב. הענף המוביל היה האופניים. הנבחרת הבלגית זכתה במדליית הזהב במרוץ אופני הכביש, ואחד מחבריה, לודה ווטרס, זכה גם במדליית ארד במרוץ אופני הכביש ליחידים. רוכב אופניים נוסף, פייר ניהנט, זכה במדליית כסף במרוץ נגד השעון. גסטון ריף ניצח בריצת 5000 מטר, תוך שהוא קובע שיא אולימפי חדש (14:17.6 דקות) ומקדים בשתי עשיריות את אמיל זטופק. אתלט אחר, אטיין גלי שהתחרה במרתון, נכנס ראשון לאצטדיון, אך כבר היה מותש ונפל. שני רצים אחרים, הארגנטינאי דלפו קבררה והבריטי טום ריצ'רדס עקפו אותו. בשארית כוחותיו ובעידוד הקהל השלים גלי את המרוץ וסיים במקום השלישי, אך הובהל לבית חולים ולא נשאר לטקס חלוקת המדליות. בשתי המדליות הנותרות זכו המתאגרף יוסף ויסרס שזכה במדליית כסף, ונבחרת הסיף, שזכתה במדליית ארד במקצה הרומח הקבוצתי. נבחרת הכדורמים העפילה לבית הגמר, בו סיימה בתיקו עם נבחרת הולנד, הפסידה לנבחרות איטליה והונגריה, ודורגה במקום הרביעי.

באולימפיאדת הלסינקי (1952) ירדו הישגי הספורטאים הבלגים לכדי ארבע מדליות. שלוש מהמדליות הושגו בידי רוכבי אופניים. במירות אופני הכביש זכה אנדרה נוייל במדליית הזהב ורוברט גרונדלארס במדליית הכסף. שניהם, יחד עם לוסיאן ויקטור, זכו במדליית זהב במרוץ אופני הכביש הקבוצתי. במדליה הרביעית, מדליית כסף, זכו החותרים רוברט באטנס ומישל קנויסן. נבחרת הכדורמים סיימה במקום השישי, ונבחרת ההוקי הודחה בשלב רבע הגמר בידי נבחרת בריטניה.

לאולימפיאדת מלבורן (1956) שלחב בלגיה משלחת קטנה מבעבר, בת 55 ספורטאים. שניים מהם זכו במדליות כסף - המתאבק יוסף מוויס והשייט אנדרה נליס, בדגם פין. באולימפיאדת רומא (1960) עלו הישגי הבלגים לארבע מדליות. רוכב האופניים לאו סטרקס זכה במדליית הכסף במרוץ הספרינט ועמיתו וילי ואן דר ברגן זכה במדליית ארד במרוץ אופני הכביש. האתלט רוג'ר מונס שיאן העולם זכה במדליית כסף בריצת 800 מטר, והשייט אנדרה נליס זכה במדליה אולימפית שנייה ברציפות, מדליית ארד.

לאחר שתי אולימפיאדות בהן לא נוגן ההמנון הבלגי, זכו באולימפיאדת טוקיו (1964) שני בלגים במדליות זהב. גסטון רולנטס קבע שיא אולימפי חדש בריצת 3000 מטר מכשולים (8:30.8 דקות) ורוכב האופניים פטריק סרקו ניצח במרוץ נגד השעון. רוכב אופניים נוסף, ולטר גודפרוט, זכה במדליית ארד במרוץ אופני הכביש. באולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968) זכו הבלגים בשתי מדליות בלבד. מרים המשקולות סרג רדינג זכה במדליית כסף, ורוכבי האופניים דניאל גונס ורוברט ואן לאנקר זכו במדליית ארד במרוץ אופני טנדם. גם באולימפיאדת מינכן (1972) זכו הבלגים בשתי מדליות, שתיהן מדליות כסף באתלטיקה: קארל ליסמונט במרתון ואמיאל פוטמנס בריצת 10000 מטר. ספורטאים בלגים נוספים שבלטו במינכן כללו את רוכבי האופניים מאנו סנלינקס ונואל סטוארט שסיימו במקום החמישי במרוץ אופני טנדם ואת האתלט הרמן מיניון, שסיים במקום השישי בריצת 1500 מטר.

באולימפיאדת מונטריאול (1976) עלה מספר המדליות בהן זכו הבלגים לשש. הספורטאי הבולט במשלחת היה איבו ואן דאם, שזכה בשתי מדליות כסף, בריצת 800 מטר ובריצת 1500 מטר. רוכב האופניים מישל ורטן זכה במדליית כסף במרוץ נגד השעון, וכן סיים במקום העשירי במרוץ הספרינט. רץ המרתון קארל ליסמונט זכה במדליה אולימפית שנייה, מדליית ארד, וגם סיים במקום ה-11 בריצת 10000 מטר. ברכיבה זכה פרנסואה מאתי במדליית ארד בתחרות הקפיצות, והיה שותף גם לזכייתה של הנבחרת הבלגית במדליית הארד בתחרות הקפיצות הקבוצתית. ספורטאים בלגים נוספים שבלטו במונטריאול כללו את רוכב האופניים פונס דה וולף שסיים במקום הרביעי במרוץ אופני הכביש, האתלטים וילי פולוניס שסיים במקום השישי בריצת 5000 מטר ומארק סמט שסיים במקום השביעי בריצת 10000 מטר, ורץ המרתון הנרי סחופס שסיים במקום העשירי.

בדומה למדינות מערביות רבות, החליטה בלגיה שלא להצטרף לחרם שהובילה ארצות הברית על אולימפיאדת מוסקבה (1980), אך הביעה את מחאתה נגד הפלישה הסובייטית לאפגניסטן בכך שהספורטאים הבלגים התחרו תחת הדגל האולימפי ולא תחת דגלה שלה. הג'ודוקא רוברט ואן דה ואלה היה לבלגי הראשון שזוכה במדליית זהב אולימפית מזה 16 שנים. הוא גם היה הבלגי היחיד שזכה במדליה במשחקים אלה. מספר שחייניות רשמו הישגים נאים: במשחה ל-200 מטר גב סיימה יולנדה ואן דן סטראטן במקום החמישי וקארין ורבאוון הגיעה שישית. ורבאוון גם סיימה במקום החמישי במשחה ל-100 מטר גב. אחותה של ורבאוון, פסקל, סיימה במקום השישי במשחה ל-800 מטר חופשי. רץ המרתון קארל ליסמונט לא הצליח לזכות במדליה אולימפית שלישית, וסיים במקום התשיעי.

 
הג'ודוקא אולה ורברוק, שזכתה במדליית זהב באולימפיאדת אטלנטה
 
רוכב האופניים פיליפ מאירהאגה, שזכה במדליית כסף באולימפיאדת סידני
 
הקופצת לגובה טיה הלבאוט, זוכת מדליית הזהב באולימפיאדת בייג'ינג
 
האתלטית נפיסטו ת'יאם, זוכת מדליית הזהב בקרב שבע באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו

באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) זכו הבלגים בארבע מדליות. רוכב האופניים רוחר אילחמס זכה במדליית הזהב במרוץ הנקודות. החותרים דירק קרויס ופייר-מארי דלוף זכו במדליית כסף, ועמיתתם אנה האסברוק זכתה במדליית ארד. גם השחיינית אינגריד למפרור זכתה במדליית ארד, במשחה ל-200 מטר חזה. הקשת מרניקס ורווינק סיים במקום השביעי. באולימפיאדת סיאול (1988) ירדו הישגי הבלגים, ורק שניים מהם זכו במדליות ארד: הג'ודוקא רוברט ואן דר ואלה (8 שנים לאחר שזכה במדליית הזהב) והקלע פרנס פטרס. השחיינית איזבל ארנו העפילה לשני משחי גמר - במשחה ל-400 מטר חופשי סיימה במקום השישי, ובמשחה ל-800 מטר חופשי סיימה במקום השביעי. אינגריד למפרור לא הצליחה לשחזר את הישגה מלוס אנג'לס, אך סיימה במקום השישי במשחה ל-200 מטר חזה.

שלושה בלגים זכו במדליות באולימפיאדת ברצלונה (1992). החותרת אנליס ברדאל זכתה במדליית כסף, הג'ודוקא היידי רקלס זכתה במדליית ארד, וכך גם רוכב האופניים סדריק מאתי, במרוץ הנקודות. איזבל ארנו שוב העפילה לשני משחי גמר - במשחה ל-400 מטר חופשי שבה וסיימה במקום השישי, ובמשחה ל-800 מטר חופשי סיימה במקום השמיני. עמיתה סטפן מאנה סיים במקום השמיני במשחה ל-200 מטר גב, ובמקום העשירי במשחה ל-100 מטר גב. הטניסאית סבין אפלמנס הודחה בשלב רבע הגמר בידי שטפי גראף.

הישגי הבלגים השתפרו באופן ניכר באולימפיאדת אטלנטה (1996), בה זכו בשש מדליות, שתיים מכל סוג, ההישג הגבוה ביותר מזה 48 שנים. ענף הג'ודו היה הפורה ביותר עבור הבלגים, וארבע מהמדליות הושגו בענף זה. אולה ורברוק זכתה במדליית זהב בקטגוריית המשקל של עד 72 ק"ג, חלה ואנדקאוויה זכתה במדליית כסף בקטגוריית המשקל של עד 61 ק"ג, מאריסבל לומבה זכתה במדליית ארד בקטגוריית המשקל של עד 56 ק"ג, ולהישג דומה הגיע הארי בארנוולד, בקטגוריית המשקל של 95 ק"ג ומעלה. השחיין פרד דבורגרייב קבע שיא עולם חדש במשחה ל-100 מטר חזה (1:00.65 דק'), בו זכה במדליית הזהב. במדליה השישית זכה השייט סבסטיאן גודפרויד, שזכה במדליית הכסף בדגם פין. ספורטאים בלגים נוספים אמנם לא זכו במדליות באטלנטה, אך הגיעו להישגים נאים, ובהם הקשת פאול ורמירן שסיים במקום הרביעי, האתלט פטריק סטיבנס שסיים במקום השביעי בריצת 200 מטר, והשחיינית בריגיטה בקואה שסיימה במקום השביעי במשחה ל-200 מטר חזה ובמקום השמיני במשחה ל-100 מטר חזה.

באולימפיאדת סידני (2000) זכו הבלגים בחמש מדליות. רוכבי האופניים זכו בשתי מדליות כסף: פיליפ מאירהאגה במרוץ אופני הרים, ואטיין דה וילדה ומתיו גילמור במרוץ אופני מדיסון. שתי ג'ודוקות זכו במדליות ארד: אן סימונס וחלה ואנדקאוויה. במדליית ארד נוספת זכו הטניסאיות אלס קאלנס ודומיניק מונאמי, לאחר שהפסידו בחצי הגמר לאחיות האמריקאיות ונוס וסרינה ויליאמס, וגברו במשחק על המקום השלישי על הבלארוסיות נטשה זברבה ואולגה ברבנסחיקובה. הרוכב לודו פיליפארטס סיים במקום הרביעי בתחרות הקפיצות, הקלעית אנה פוקאן סיימה במקום הרביעי, הג'ודוקות אולה ורברוק והיידי רקלס סיימו במקום החמישי, השייטת מין דזילי סיימה במקום השישי בדגם יורופ והשייט סבסטיאן גודפרויד סיים במקום השביעי בדגם פין.

שלושה בלגים זכו במדליות באולימפיאדת אתונה (2004). הטניסאית ז'וסטין הנין זכתה במדליית הזהב, לאחר שגברה במשחק הגמר על אמלי מורסמו. במדליות ארד זכו הג'ודוקא אילסה היילן ורוכב האופניים אקסל מרקס (במרוץ אופני כביש). לא מעט בלגים הגיעו לשלבים גבוהים בתחרויות בהם השתתפו, הגם שלא זכו במדליות. הטריאתלטית קתרין סמט סיימה במקום הרביעי, רוכב האופניים רואל פאוליסן סיים במקום הרביעי במרוץ אופני הרים, רוכבי הסוסים דירק דמרסמן ולודו פיליפארטס חלקו במקום הרביעי בתחרות הקפיצות, חותרי הקיאק ווטר ד'האנה ובוב מאסן סיימו במקום החמישי במקצה הזוגות ל-1000 מטר, הג'ודוקא קתרין ז'אק סיימה במקום החמישי, האתלטית קים חווארט סיימה במקום השישי בריצת 200 מטר, והייתה שותפה להישג דומה של הנבחרת הבלגית במרוץ השליחות ל-100X4 מטרים, החותר טים מאיינס סיים במקום השישי, נבחרת הרכיבה סיימה במקום השישי בתחרות הקפיצות ובמקום השביעי בתחרות הכללית, והשייט סבסטיאן גודפרויד שב וסיים במקום השביעי בדגם פין.

באולימפיאדת בייג'ינג (2008) הגיעו האתלטיות הבלגיות להישגים הגבוהים בין חברי המשלחת. טיה הלבאוט זכתה במדליית הזהב בקפיצה לגובה, וקטעה רצף של 34 תחרויות בהן ניצחה הקרואטית בלנקה ולאשיץ'. נבחרת השליחות, בה היו חברות גם קים חווארט ואוליביה בורלה זכתה במדליית הזהב במרוץ ל-100X4 מטרים (לאחר פסילת הנבחרת הרוסית בשל אימרוץ). נבחרת הכדורגל, בשורותיה שיחקו גם תומאס ורמאלן, וינסנט קומפני ואנטוני ואן דן בורה, סיימה במקום הרביעי, לאחר שהפסידה לנבחרת ניגריה בחצי הגמר ולנבחרת ברזיל במשחק על המקום השלישי. מוסא דמבלה הבקיע שלושה שערים לזכות הנבחרת. ספורטאים בלגים נוספים שהתבלטו בבייג'ינג כללו את רוכבי האופניים קני דה קטלה ואיליו קייסה שסיימו במקום הרביעי במרוץ אופני מדיסון, החותר טים מאיינס שסיים במקום הרביעי, רביעיית השליחים ל-100X4 מטרים (בה היו חברים גם האחים ז'ונתן וקווין בורלה) שסיימה במקום החמישי, הג'ודוקא דירק ואן טיכלט שסיים במקום החמישי, השחיין בריאן ריקמן שסיים במקום השביעי במשחה ל-10 ק"מ במים פתוחים, רוכב האופניים מריו אארטס שסיים במקום השמיני במרוץ אופני כביש, החותרים בארט פואלוורדה וכריסטוף ראס שסיימו במקום השמיני, והשייטת אבי ואן אקר שסיימה במקום השמיני בדגם לייזר רדיאל.

באולימפיאדת לונדון (2012) לא הצליח איש מחברי המשלחת לזכות במדליית זהב אולימפית. להישג הגבוה ביותר הגיע הקלע ליונל קוקס, שזכה במדליית הכסף בירי מ-50 מטר בשכיבה. שתי ספורטאיות נוספות זכו במדליות ארד, הג'ודוקא שרלין ואן סניק והשייטת אבי ואן אקר, בדגם לייזר רדיאל. האתלטים הבלגים רשמו מספר הישגים נאים, אף שלא זכו במדליות. האנס ואן אלפן סיים במקום הרביעי בקרב עשר, וטיה הלבאוט איבדה את תוארה בקפיצה לגובה, וסיימה במקום החמישי. התאומים קווין וז'ונתן בורלה העפילו לגמר בריצת 400 מטר, וסיימו במקום החמישי והשישי, בהתאמה. השניים השתתפו גם במירוץ השליחים ל-400X4 מטרים, בו זכתה הנבחרת במקום השישי. ספורטאים בלגים נוספים שבלטו בלונדון כללו את הג'ודוקא אילזה היילן (מקום חמישי), רוכבת האופניים יוליאן ד'הורה (מקום חמישי במרוץ אופני מסלול) יורגן רולנדס (מקום שביעי במרוץ אופני כביש), נבחרת השחיינים ל-100X4 בסגנון חופשי (מקום שמיני). הטניסאית קים קלייסטרס הודחה ברבע הגמר בידי מריה שרפובה, ונבחרת הגברים בהוקי שדה סיימה במקום החמישי. ז'אן-מישל סב, שחקן טניס שולחן השתתף במשחקים בפעם השביעית ברציפות.

אולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016) הייתה האולימפיאדה המוצלחת ביותר עבור בלגיה מזה 20 שנה, עם 6 מדליות, שתיים מכל סוג. רוכב האופניים גרג ואן אוורמאט זכה במדליית הזהב במרוץ אופני כביש וז'וליאן ד'אור זכה במדליית ארד באומניום. במדליית הזהב השנייה זכתה האתלטית נפיסטו ת'יאם, בקרב שבע. השחיין פיטר טימרס זכה במדליית כסף במשחה ל-100 מטר חופשי והיה שותף למקום השישי בו סיימו נבחרות השליחים ל-100X4 מטר חופשי ולמקום השמיני בו סיימה במשחה ל-200X4 מטר חופשי, והג'ודוקא דירק ואן טיכלט זכה במדליית ארד. נבחרת ההוקי שדה זכתה במדליית כסף, לאחר שגברה בחצי הגמר 1–3 על נבחרת הולנד, והפסידה במשחק הגמר 2–4 לארגנטינה. לתאומים בורלה הצטרף אחיהם הצעיר דילן בורלה, ויחד עם ז'וליאן וטרן סיימו במקום הרביעי במרוץ השליחים ל-400X4 מטרים. במרוצי היחידים לא הצליח איש מהם לעבור את שלב המוקדמות. ספורטאים בלגים נוספים שבלטו בריו כללו את החותר האנס אוברנו (מקום רביעי), השייטת אבי ואן אקר (מקום רביעי בדגם לייזר רדיאל), שחקן הגולף תומאס פיטרס (מקום רביעי), לוחמי הטאקוונדו ג'וואד אשאב וראחלה אסמאני (מקום חמישי כל אחד), הטריאתלט מרטן ואן ריל (מקום שישי), רוכבת האופניים אלקה ואנהוף (מקום שישי במרוץ אופני BMX), האתלט תומאס ואן דר פלאטסן (מקום שמיני בקרב עשר), המתעמל דניס חוסנס (מקום שמיני בתרגיל הטבעות) והשחיין לואי קרונן מקום שמיני ב-200 מטר פרפר.

אולימפיאדות החורף עריכה

 
המשלחת הבלגית בטקס הפתיחה של אולימפיאדת ונקובר (2010)

בלגיה השתתפה בכל אולימפיאדות החורף למעט שתיים, אולימפיאדת סקוו ואלי (1960) ואולימפיאדת גרנובל (1968). הישגיהם של הספורטאים הבלגים במשחקי החורף היו צנועים יותר מאשר במשחקי הקיץ. לאורך השנים הם צברו 5 מדליות, בהן מדליית זהב אחת.

באולימפיאדה הראשונה בה השתתפה, אולימפיאדת שאמוני (1924), זכתה נבחרת המזחלות במדליית ארד. ארבע שנים אחר כך, באולימפיאדת סנט מוריץ (1928) זכה רוברט ואן זברוק במדליית ארד בהחלקה אומנותית. באולימפיאדת סנט מוריץ (1948) זכו המחליקים האומנותיים מישלין לאנוי ופייר בוגנייה במדליית זהב, הראשונה בתולדות בלגיה, והיחידה עד כה. באותם משחקים זכתה נבחרת הבובסליי במדליית כסף. הספורטאי הבלגי הבא שזכה במדליה אולימפית במשחקי החורף עשה זאת 50 שנה מאוחר יותר, באולימפיאדת נאגנו (1998). היה זה בארט ולדקאמפ, שזכה במדליית ארד בהחלקה מהירה ל-5000 מטר. ולדקאמפ גם סיים במקום הרביעי במרוץ ל-10000 מטר. באולימפיאדת פיונגצ'אנג (2018) זכה בארט סווינגס במדליית כסף בהחלקה מהירה.

מדליות עריכה

 עמוד ראשי
ראו גם – מדליות במשחקים האולימפיים

לפי אולימפיאדה עריכה

באולימפיאדות הקיץ:[1]

אולימפיאדה זהב כסף ארד סך הכל
אולימפיאדת פריז (1900) 6 7 4 17
אולימפיאדת סנט לואיס (1904) לא השתתפה
אולימפיאדת לונדון (1908) 1 5 2 8
אולימפיאדת סטוקהולם (1912) 2 1 3 6
אולימפיאדת אנטוורפן (1920) 14 11 11 36
אולימפיאדת פריז (1924) 3 7 3 13
אולימפיאדת אמסטרדם (1928) 0 1 2 3
אולימפיאדת לוס אנג'לס (1932) 0 0 0 0
אולימפיאדת ברלין (1936) 0 0 2 2
אולימפיאדת לונדון (1948) 2 2 3 7
אולימפיאדת הלסינקי (1952) 2 2 0 4
אולימפיאדת מלבורן (1956) 0 2 0 2
אולימפיאדת רומא (1960) 0 2 2 4
אולימפיאדת טוקיו (1964) 2 0 1 3
אולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968) 0 1 1 2
אולימפיאדת מינכן (1972) 0 2 0 2
אולימפיאדת מונטריאול (1976) 0 3 3 6
אולימפיאדת מוסקבה (1980) 1 0 0 1
אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) 1 1 2 4
אולימפיאדת סיאול (1988) 0 0 2 2
אולימפיאדת ברצלונה (1992) 0 1 2 3
אולימפיאדת אטלנטה (1996) 2 2 2 6
אולימפיאדת סידני (2000) 0 2 3 5
אולימפיאדת אתונה (2004) 1 0 2 3
אולימפיאדת בייג'ינג (2008) 2 0 0 2
אולימפיאדת לונדון (2012) 0 1 2 3
אולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016) 2 2 2 6
אולימפיאדת טוקיו (2020) 3 1 3 7
סך הכל 44 56 57 157

באולימפיאדות החורף:[1]

אולימפיאדה זהב כסף ארד סך הכל
אולימפיאדת שאמוני (1924) 0 0 1 1
אולימפיאדת סנט מוריץ (1928) 0 0 1 1
אולימפיאדת לייק פלאסיד (1932) 0 0 0 0
אולימפיאדת גרמיש פרטנקירכן (1936) 0 0 0 0
אולימפיאדת סנט מוריץ (1948) 1 1 0 2
אולימפיאדת אוסלו (1952) 0 0 0 0
אולימפיאדת קורטינה ד'אמפצו (1956) 0 0 0 0
אולימפיאדת סקוו ואלי (1960) לא השתתפה
אולימפיאדת אינסברוק (1964) 0 0 0 0
אולימפיאדת גרנובל (1968) לא השתתפה
אולימפיאדת סאפורו (1972) 0 0 0 0
אולימפיאדת אינסברוק (1976) 0 0 0 0
אולימפיאדת לייק פלאסיד (1980) 0 0 0 0
אולימפיאדת סרייבו (1984) 0 0 0 0
אולימפיאדת קלגרי (1988) 0 0 0 0
אולימפיאדת אלברוויל (1992) 0 0 0 0
אולימפיאדת לילהאמר (1994) 0 0 0 0
אולימפיאדת נאגנו (1998) 0 0 1 1
אולימפיאדת סולט לייק סיטי (2002) 0 0 0 0
אולימפיאדת טורינו (2006) 0 0 0 0
אולימפיאדת ונקובר (2010) 0 0 0 0
אולימפיאדת סוצ'י (2014) 0 0 0 0
אולימפיאדת פיונגצ'אנג (2018) 0 1 0 1
אולימפיאדת בייג'ינג (2022) 1 0 1 2
סך הכל 2 2 4 8

לפי ענף עריכה

בענפי הקיץ:[2]

ענף זהב כסף ארד סך הכל
  קשתות 11 7 3 21
  אופניים 7 9 11 27
  אתלטיקה 6 5 3 14
  רכיבה 5 2 7 14
  סיף 3 3 4 10
  שייט 2 4 3 9
  ג'ודו 2 1 10 13
  קליעה 1 5 3 9
  שחייה 1 2 2 5
  הרמת משקולות 1 2 1 4
  איגרוף 1 1 2 4
  הוקי שדה 1 1 1 3
  התעמלות מכשירים 1 1 1 3
  טניס 1 0 1 2
  כדורגל 1 0 0 1
  חתירה 0 6 2 8
  כדורמים 0 4 2 6
  היאבקות 0 3 0 3
  משיכת חבל 0 0 1 1
סך הכל 44 56 57 157

בענפי החורף:[2]

ענף זהב כסף ארד סך הכל
  החלקה מהירה 1 1 1 3
  החלקה אומנותית 1 0 1 2
  בובסלי 0 1 1 2
  החלקה מהירה במסלול קצר 0 0 1 1
סך הכל 2 2 4 8

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 "Medals by Games" [מדליות לפי משחקים]. Olympic Analytics (באנגלית). נבדק ב-13 במרץ 2022. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  2. ^ 1 2 "Medals by Sports" [מדליות לפי ענפי ספורט]. Olympic Analytics (באנגלית). נבדק ב-13 במרץ 2022. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)