אולי יבוא סנאי

אולי יבוא סנאי הוא ספר ילדים מאת הסופרת, העיתונאית, המתרגמת ואשת הטלוויזיה אבירמה גולן. הספר יצא לאור בשנת 2017 בהוצאת כנרת זמורה ביתן, בשיתוף עם המאיירת רעיה קרס.

עלילת הסיפור

עלילת הסיפור עוסקת בילדה ששמה אלה, שרוצה מאוד לפגוש סנאי, ובכל יום היא שמה בתיק שלה מאכלים טעימים בשבילה ובשבילו, אבל בדרך תמיד מחכים לה בעלי חיים אחרים, והם כולם רעבים!

אלה לוקחת ביסקוויטים, תות, מים בבקבוק ואגוז, כי אולי יבוא הסנאי. הקוראים יעקבו לאורכו אחר סדרה של חיות שיופיעו בטיוליה של הילדה אלה, חיה אחת בכל יום, לפני שיבוא הסנאי. עלילת "אולי יבוא סנאי" הורכבה אל תוך המחזור השבועי המוכר. שבעה ימים שנפתחים ביום ראשון בפארק ומסתיימים בשישי־ שבת של מנוחה בבית. "ביום ראשון הולכים לטיול בפארק.

ביקורת ספרותית

הספר היה מועמד לפרס "הפנקס ליצירה מצטיינת" בקטגוריית ספרות ילדים. הביקורות בכללן חיוביות. הביקורות מדגישות את היחסים בין הילדה ובין החיות אשר מראים שלבים התפתחותיים ראשוניים. החיות, המשתתפות בדיאלוגים קצרצרים, לא מתעניינות במיוחד באלה, אלא במזון. הילדה, לעומת החיות, מרוכזת גם היא במאכלים שהביאה, אבל דרכם היא מביעה אמפתיה ודאגה.

ישנן התפתחויות נוספות המשולבות בספר. המספרת מאפיינת את העכבר והארנבת. היא מתארת את אוזניה ואת אפה הוורוד הרועד, לאחר מכן מתארת את זנבו הארוך של העכבר. הברבור שאלה פוגשת ביום שלישי, מציין בקולו את עובדת היותו בעל כנפיים; ביום חמישי החתול מציג קפיצת מדרגה מילולית : "אמרו לי שאת מחפשת סנאי", הוא פנה מיוזמתו. לאחר מכן המשיך ואמר "אני לא סנאי, אני חתלתול. הנה: מיאו". בחוכמה רבה, גולן מוותרת על הסברים וקישורים שאנו מרבים לראות בספרי ילדים ובעקבות כך, מצמצמת את טקסט הספר. ודאי בגלל היחסים בין האיור והטקסט.

בנוסף ישנן גם ביקורות לשוניות על הספר- ישנם כמה מקרים של קפדנות יתרה, שכוללת היטפלות לפרטים קטנים וחסרי חשיבות. היא אמנם מקובלת, וכביכול מתבקשת בספרי ילדים, אך מי יעז לאשר שגיאה לשונית בספר הנבחן על ידי ההורים? ישנם מקרים שבהם הקפדנות היתרה פוגעת במטרת הסיפור. דוגמה ראשונה שחוזרת על עצמה כמעט בכל עמוד היא ההחלטה המכוונת שלא ליידע את שם העצם "סנאי". הכוונה מובנת וברורה, שרק בסוף הסיפור, לאחר שאלה פגשה את הסנאי הוא יופיע כחבר מוכר בצורתו המיודעת. הבעיה היא שהביטוי הלא מיודע לסנאי - עם חיריק ב-ל ושווא הוא טרדני.

איורים

"האיורים של המאייר מתאימים היטב לרוח הסיפור, בעיקר באופן שבו היא מציגה את המפגשים של הילדה והחיות. המאיירת נעזרת בחזרה של הצורות הפשוטות ביותר, למשל, כדי להדגיש את הדמיון בין עיניה של אלה לקצה אפו של העכבר ולפרחים העולים מהקרקע." אצל גולן הדגש על הדמיון מועצם. זה קורה בין היתר באמצעות האיורים. המפגש מתרחש כאשר אלה נמצאת בְּחַדְרָהּ ובחוץ יורד גשם והיא משוחחת עם הסנאי מבעד לחלון. בעמוד הבא הסנאי כבר נמצא על אדן החלון בתוך החדר, ובעמוד אחריו — אלה יושבת על האגוז, שממדיו תפחו בהתאם למידותיו של הסנאי, וכאן הוא יצור ענק. הסנאי מתואר מערסל את הילדה ואין עוד ספק כי הסיפור ננעל במחוזות הנעימים של הדמיון.