אופרה קומית

אופרה קומית (בצרפתית: Opéra comique) היא סוגת אופרה, המכילה דיאלוג מדובר, ולעיתים רצ'יטטיבים, נוסף לאריות. מקורה ב-opéra comiques en vaudevilles של תיאטראות הירידים בסן ז'רמיין וסן לורן (ובמידה פחותה ב-Comédie-^[1]. Italienne). ששילבה נעימות פופולריות קיימות עם קטעים מדוברים. על אף שמה, האופרה הקומית, או בשמה הצרפתי "אופרה קומיק", הנקשרת עם התיאטרון הפריזאי באותו שם, אופרה-קומיק, לא תמיד היא קומית או קלילה באופייה. למעשה, כרמן של ביזה, כנראה ה"אופרה קומיק" המפורסמת ביותר, היא טרגדיה. לעיתים מבלבלים אותה עם הגרסה הצרפתית בת המאה ה-18 של האופרה בופה האיטלקית, שנודעה בצרפת בשם אופרה בופון (שהיא מצדה שונה מן ה-opéra bouffe של המאה ה-19)^[2].

היסטוריה

ראשית דברים

האופרה הקומית נולדה ממופעי תיאטראות ירידים קטנים בראשית המאה ה-18. הירידים הללו הוצגו לפני פשוטי העם ומשום כך גבלו בוולגריות. במטרה ללגלג על פקידי הציבור מטעם התיאטראות הגדולים^[1],ליוו תיאטראות הירידים את מחזותיהם בשירים פופולריים, שקהלם קיבל בעין יפה. המלחינים שאבו חומר מן המורשת הצרפתית אבל גם ממקומות נוכריים, שהוסיפו מקסמן של ארצות אחרות^[1]. הסאטירות שלהם על אישים פוליטיים והמוסר המפוקפק של הופעותיהם לא תרמו לשמה הטוב של האופרה הקומית בחצר המלך. לואי ה-14 ניסה להכניעם בהוצאת צווים נגדם ואפילו חיזק תיאטראות אחרים, בתקווה ליצור יתר משיכה לקהל מזו שהייתה למפיקי האופרות הקומיות.

עליית האופרה הקומית

עם מות לואי ה-14 בשנת 1715, זכתה האופרה הקומית ללגיטימציה והורשתה להתפתח ולשגשג^[3]. לא רק המלך ואנשיו רצו להיפטר מן האופרה הקומית ומתיאטראות הירידים, גם התיאטראות המבוססים יותר, כמו הקומדי פרנסז, נתנו עינם לרעה במתחרים. הם לא ידעו, שכאשר אסרו על הדיבור בירידים, "קידמו שלא מדעת את התחבולה הערמומית של קומדיה המושרת בפזמונים פופולריים, שהייתה ליריבה חזקה ומסוכנת פי כמה ממה שקדם לה."^[4]

"בני כלאיים"

היו הרבה "בני כלאיים", שנוצרו מן האופרה הקומית. ז'אק אופנבך, ממלחיני התקופה, "קונן על צורות הכלאיים, הנוטות יותר כלפי מסורות הגראנד אופרה, שהרחיקו מלחינים אחדים מן המסורות הטהורות של "אופרה קומיק" ושבהן ראה זרם שהיה לנהר וסופו שעלה על גדותיו."^[1]כמה מ"בני הכלאיים" הללו היו "קומדיה, קומדיה לירית, קומדיית-מצעד, אופרה בופון, דרמה לירית... ו-comédie mêlée d'ariettes (קומדיה מעורבת באריות)".-^[5]

טרמינולוגיה

סתירות

הטרמינולוגיה עומדת במחלוקת רצינית, שמקשה על הגדרת "אופרה קומית", (או "אופרה קומיק"), כשלעצמה. כמה מקורות טוענים, שיש לראות את "אופרה קומיק" באופן מילולי לחלוטין, כאופרה קומית^[6], ואילו מקורות אחרים פוסקים, שכרמן של ביזה היא ה"אופרה קומיק" המפורסמת ביותר והיא ודאי שאינה קומית^[2]. אליזבת ק. ברטלט וריצ'רד לנגהאם סמית, כותבי הערך "אופרה קומיק" במילון המוזיקה המקוון של גרוב, גורסים, ש"אופרות קומיות" היו פרודיות והיו קומיות בפירוש עד סביבות המאה ה-19, אז נעשה תוכנן רציני וכבד יותר. עם זאת, הכל תמימי דעים, שאין לבלבל את האופרה הקומית עם אופרה בופון, סוגה אופראית אחרת^[1]..

מאפייני הגדרות

במאה ה-18, "אופרה קומיק" הכילה דיאלוג מדובר וסאטירה בלוויית קטעי וודביל מוכרים היטב. הופעת "כרמן" של ביזה שינתה את ההגדרה והביאה לכך, שההבדל בין "אופרה קומיק" ל"אופרה" נעלם כמעט לחלוטין^[2].

היו עוד הבדלים בין "אופרה קומיק" לסוגות אופרה אחרות, מלבד דיאלוג מדובר לעומת רצ'יטאטיב. ברטלט וסמית דנים בהבדלים בין מסורות "אופרה קומיק" וגראנד אופרה. את ה"גראנד אופרה" מאפיינים גודש, פזרנות והפרזה בהפקותיה, ואילו "אופרה קומיק" רק לעיתים נדירות משתמשת באמצעים קיצוניים כאלה. זאת ועוד, בלט היה מחויב המציאות (de rigueur) באופרה, ולא כן ב"אופרה קומיק", שהעדיפה התרחשויות רבות משתתפים, שהצריכו כתיבת מקהלתית. (de rigueur מתייחס לצורך או לציפייה האופנתיים שהתקשרו לבלט ולאופרה.) "אופרה קומיק" התייחדה גם בהעדפתה לסופרן ראשית יחידה עם סופרן תומכת "קלה" יותר, בעוד שהאופרה העדיפה להציב שני קולות סופרן דומיננטיים. "אופרה קומיק" גם העדיפה קול גברי קל יותר^[1].

מלחינים מוקדמים

המלחין המוקדם ביותר של "אופרה קומיק", לפי דניאל הרץ וג'ון א. רייס בספרם "מגאריק עד גלוק: מאמרים על אופרה בעידן האורות" היה אלאן-רנה לסאז'. הוא היה משורר ראשון במעלה לירידים במשך כמה עשורים, אך הוא דבק בוודבילים המסורתיים. שני משוררים היו למתחריו. אלקסיס פירון ושארל פרנסואה פאנאר לקחו חלק גדול יותר בתמורות המהפכניות שהתרחשו ב"אופרה קומיק" בראשית דרכה. הם בחרו ב"יתר חדשנות מוזיקליות"^[4]. השימוש בשירים הישנים פחת והלך ועקב כך כתב לסאז' Les couplets en procès ליריד של סן-ז'רמן.

פופולריזציה

ברטלט וסמית אומרים, כי "התערובת של שירים מוכרים, פרשנות הקהל לפזמונים החרוזים (בחלקו על סמך זיכרון המילים המקוריות והערכת האירוניה הנובעת מהשוואתן עם המילים החדשות) ובדיאלוג המדובר, מענה הלשון השנון בין השחקנים, שבו נועד לאלתור תפקיד חשוב" היא אחת הסיבות לכך, שהאופרה הקומית הייתה פופולרית כל כך. בספרה "אופרה, היסודות" מספרת דניס גאלו על הקשר ההדוק בינה לבין השיעמום שה"גרנד אופרה" של אותה תקופה נסכה על הציבור הרחב^[7]. עד להופעת ה"אופרה קומיק" נחשף קהל הצופים רק לאופרות צפידות וטרגיות, וההבדל הבולט בין שתי הסוגות עורר עניין באופרה הקומית ותרם לפופולריות שלה.

דוגמאות נודעות

מודעה לאופרה הקומית "פרא דיאבולו" 2009

"הגברת הלבנה" מאת פרנסואה-אדריאן בואלדייה (1825)
"פרא דיאבולו" מאת דניאל אובר (1830)
פאוסט מאת שארל גונו (1859)
כרמן מאת ז'ורז' ביזה (1875)
"לאקמה" מאת ליאו דליב (1883)

קישורים חיצוניים

אופרה קומית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ M. Elizabeth C. Bartlet and Richard Langham Smith. "Opéra comique." Grove Music Online. Oxford Music Online. 19 Nov. 2009 http://www.oxfordmusiconline.com/subscriber/article/grove/music/43715
^ ¹ ² ³ John Warrack, Nicholas Temperley "opéra comique" The Oxford Companion to Music. Ed. Alison Latham. Oxford University Press, 2002. Oxford Reference Online. Oxford University Press. Brigham Young University (BYU). 13 October 2009 http://www.oxfordreference.com.erl.lib.byu.edu/views/ENTRY.html?subview=Main&entry=t114.e4850
^ Richard Somerset-Ward, Kiri Te Kanawa The Story of Opera New York : Abrams 1998
^ ¹ ² Daniel Heartz ; John A Rice From Garrick to Gluck : essays on opera in the age of Enlightenment Hillsdale, N.Y. : Pendragon Press 2004
^ Charlton, David Grétry and the growth of opéra-comique Cambridge ; New York : Cambridge University Press 1986
^ “Opéra comique.” The Oxford Dictionary of Music, 2nd ed. rev. Ed. Michael Kennedy. Oxford Music Online. 18 Nov. 2009 <http://www.oxfordmusiconline.com/subscriber/article/opr/t237/e7488>.
^ Gallo, Denise P. Opera : the basics New York : Routledge, 2006

[oxfordmusiconline.com-1] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ M. Elizabeth C. Bartlet and Richard Langham Smith. "Opéra comique." Grove Music Online. Oxford Music Online. 19 Nov. 2009 http://www.oxfordmusiconline.com/subscriber/article/grove/music/43715

[oxfordreference.com.erl.lib.byu.edu-2] ¹ ² ³ John Warrack, Nicholas Temperley "opéra comique" The Oxford Companion to Music. Ed. Alison Latham. Oxford University Press, 2002. Oxford Reference Online. Oxford University Press. Brigham Young University (BYU). 13 October 2009 http://www.oxfordreference.com.erl.lib.byu.edu/views/ENTRY.html?subview=Main&entry=t114.e4850

[3] Richard Somerset-Ward, Kiri Te Kanawa The Story of Opera New York : Abrams 1998

[ReferenceA-4] ¹ ² Daniel Heartz ; John A Rice From Garrick to Gluck : essays on opera in the age of Enlightenment Hillsdale, N.Y. : Pendragon Press 2004

[5] Charlton, David Grétry and the growth of opéra-comique Cambridge ; New York : Cambridge University Press 1986

[6] “Opéra comique.” The Oxford Dictionary of Music, 2nd ed. rev. Ed. Michael Kennedy. Oxford Music Online. 18 Nov. 2009 <http://www.oxfordmusiconline.com/subscriber/article/opr/t237/e7488>.

[7] Gallo, Denise P. Opera : the basics New York : Routledge, 2006

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]