אורורה (מיתולוגיה)

אורורה
Aurora
תפקיד	אלת השחר
כינוי	Pallantis
תרבות	דת רומא העתיקה
אלים מקבילים	אאוס, אושאס, חג המטראליה, אאוסטרה, זוריה, האוסוס
אב	היפריון
אם	תיאה
אחים	סול, לונה
צאצאים	אקווילון, אוסטר, פאבוניוס, וולטורנוס

אָוּרוֹרָה (בלטינית: Aurora, משמעותה 'שחר') היא אלת השחר במיתולוגיה הרומית ובשירה הלטינית. אורורה היא בת-השוואה לאלה היוונית אאוס, הגם שאורורה אינה טומנת בחובה תהודה כלשהי לאלה קדמונית אדירה. אלת השחר ההינדית היא אוּשַאס.

במיתולוגיה הרומית

במיתולוגיה הרומית, אורורה, אלת השחר, מחדשת את עצמה בכל בוקר ונוסקת לרוחב השמים, בהכריזה על הגעת החמה. יש לה שני אחים: אח (סוֹל, השמש) ואחות (לוּנַה, הירח).

מיתוס שנלקח מאגדות האלה היוונית אאוס על ידי משוררים לטיניים, מגולל את סיפורו של אחד ממאהביה, נסיך טרויה, טיתונוס. טיתונוס היה בן-תמותה, ואמור היה להזדקן ולבסוף למות. ברצותה לחיות עם אהובה לנצח נצחים, אורורה ביקשה מיופיטר (המקביל לזאוס) להעניק חיי אלמוות לטיתונוס. יופיטר נענה למשאלתה, אולם המשאלה הייתה פגומה ולא כללה את שמירת מראהו הצעיר לנצח.^[1] כתוצאה מכך, טיתונוס הוסיף להזדקן לעד, ואורורה הפכה אותו לצרצר, שהיה רועש ללא הפסקה. מיתוסים אחרים טענו שהוא הפך לחגב או לארבה. אורורה תוארה כשלבשה גלימה סגולה, בעלת אצבעות וזרועות ורדרדות, אוחזת בלפיד, וכוכב מעטר את מצחה. בכל בוקר, אורורה רכבה במרכבה בשמיים, מביאה אור ליום וממלאת את השמים בצבעים רכים. שני סוסים לבנים משכו את המרכבה, בעוד שאורורה בישרה לעולם על בואו של אחיה, אל השמש הליוס (היווני. הרומי הוא סול). יש האומרים שהיא גם הכריזה על עזיבתו, כאשר עפה שוב בשמיים עם רדת הדמדומים. אורורה הזילה דמעות על בנה, ממנון, אשר הפכו לטל של הבוקר.^[2]

אורורה בתרבות המודרנית

באמנות, ארורה מתוארת כאישה צעירה, לרוב עם כנפים, מהלכת במהירות עם נער בזרועותיה, ולעיתים עולה מן הים במרכבה רתומה לסוסים מכונפים. לפעמים, כאלה המפזרת את טל הבוקר, היא מחזיקה כד מים בכל אחת מידיה.^[1]