אורלנדו וולרידג'

שחקן כדורסל אמריקאי

אורלנדו ורנאדה וולרידג'אנגלית: Orlando Vernada Woolridge;‏ 16 בדצמבר 195931 במאי 2012) היה כדורסלן ומאמן כדורסל אמריקאי, אשר שיחק באופן פעיל בין השנים 19811996. ב-13 עונותיו בליגת ה-NBA רשם ממוצעים כוללים של 16.0 נקודות, 4.3 ריבאונדים ו-1.9 אסיסטים למשחק.[1] בן דודו של חבר היכל התהילה של הכדורסל ויליס ריד.

אורלנדו וולרידג'
Orlando Woolridge
לידה 16 בדצמבר 1959
ברניס, לואיזיאנה, ארצות הברית
פטירה 31 במאי 2012 (בגיל 52)
מנספילד, לואיזיאנה, ארצות הברית
עמדה סמול פורוורד
גובה 2.06 מטרים
מכללה אוניברסיטת נוטרדאם
דראפט בחירה שישית, 1981
שיקגו בולס
קבוצות כשחקן
1981–1986
1986–1988
1988–1990
1990–1991
1991–1993
1993
1993–1994
1994–1995
1995–1996
שיקגו בולס
ניו ג'רזי נטס
לוס אנג'לס לייקרס
דנוור נאגטס
דטרויט פיסטונס
מילווקי באקס
פילדלפיה 76'
בנטון טרוויזו
וירטוס בולוניה
הישגים כשחקן
זכייה בגביע ספורטה (1995)
זכייה בגביע האיטלקי (1995)
קבוצות כמאמן
1998–1999 לוס אנג'לס ספארקס

קריירת מכללות

עריכה

וולרידג' נולד בעיר ברניס שבלואיזיאנה, ובין השנים 1977–1981 למד באוניברסיטת נוטרדאם אשר בצפון אינדיאנה. בעונתו הראשונה בקבוצת הכדורסל של האוניברסיטה שיתף פעולה עם שחקני ה-NBA לעתיד קלי טריפיוקה, ביל למביר וביל האנזליק, אשר הובילו את נוטרדאם לראשונה בתולדותיה לשלב פיינל פור טורניר אליפות המכללות. במשחק חצי הגמר הפסידה הקבוצה מול אוניברסיטת דיוק, בה שיחק מייק ג'מינסקי, בתוצאה 86–90. בעונה העוקבת הפך וולרידג' לשחקן חמישייה קבוע, קלע 11.0 נקודות למשחק וסייע לנוטרדאם להעפיל לרבע גמר אליפות המכללות (NCAA Elite Eight) בפעם החמישית בתולדותיה. במשחק רבע הגמר הפסידה נוטרדאם מול אוניברסיטת המדינה של מישיגן, אותה הוביל מג'יק ג'ונסון, והודחה מהטורניר. בשתי העונות הבאות קלע וולרידג' 13.3 נקודות בממוצע למשחק עבור קבוצתו, אשר לא הצליחה לשחזר את הישגיה מעונות 1978 ו-1979.[2]

קריירה מקצועית

עריכה

בדראפט ה-NBA‏ 1981 נלקח וולרידג' בבחירה השישית, על ידי שיקגו בולס.[3] לאחר עונת רוקי סולידית (7.3 נקודות למשחק) כשחקן ספסל, הפך וולרידג' בעונת 1982/1983 לאחד השחקנים הבולטים של הבולס, כשקלע 16.5 נקודות בממוצע למשחק. ב-3 עונותיו הבאות בשיקגו רשם ממוצעים של 21.0 נקודות ו-5.2 ריבאונדים למשחק לצידו של מייקל ג'ורדן הצעיר. בעונות 1984 ו-1985 התחרה בשתי תחרויות ההטבעות הראשונות ב-NBA, בהן ניצחו לארי נאנס ודומיניק וילקינס, בהתאמה.

באוקטובר 1986, לאחר 5 עונות עם הבולס, חתם וולרידג' על חוזה בניו ג'רזי נטס.[4] בעונתו המלאה היחידה בניו ג'רזי הוביל את קלעי הקבוצה עם 20.7 נקודות בממוצע למשחק. בפברואר 1988 הושעה על ידי ליגת ה-NBA עד לסיום עונת 1987/1988 בשל שימוש בסמים קשים.[5] בעונת 1988/1989 הצטרף ללוס אנג'לס לייקרס,[6] והעפיל עמה לגמר ה-NBA בו הפסידה מול דטרויט פיסטונס (0–4). בשתי עונותיו בקבוצה קלע 11.1 נקודות בממוצע למשחק כמחליפו מהספסל של ג'יימס וורת'י.

לקראת עונת 1990/1991 נשלח וולרידג' בטרייד לדנוור נאגטס,[7] אשר קצב המשחק הגבוה בו שיחקה הניב את ממוצע הנקודות הגבוה בליגה (119.9) וכן את ממוצע הספיגה הגבוה בליגה (130.8). ב-53 המשחקים בהם שותף באותה עונה קלע וולרידג' שיא קריירה של 25.1 נקודות בממוצע למשחק. באוגוסט 1991 הועבר בטרייד לדטרויט פיסטונס, ולאחר כעונה וחצי בהן קלע 13.6 נקודות למשחק הועבר בטרייד נוסף למילווקי באקס.[8] בעונתו האחרונה ב-NBA,‏ 1993/1994, שיחק עבור פילדלפיה 76'. לאורך הקריירה ב-NBA קלע 13,623 נקודות בסך הכול, אשר הציבו אותו במקום הרביעי בתולדות הליגה מבין השחקנים שמעולם לא השתתפו במשחק האולסטאר של ה-NBA (אחרי אדי ג'ונסון, ג'יימס אדוארדס ופרוויס שורט).

בקיץ 1994 חתם על חוזה בבנטון טרוויזו האיטלקית, אותה אימן מייק ד'אנטוני. בעונתו היחידה בקבוצה הוביל אותה, לצד פטר נאומוסקי, לזכיות בגביע ספורטה ובגביע האיטלקי. ב-14 משחקיו בטורניר גביע ספורטה קלע 22.5 נקודות בממוצע למשחק, ובמשחק הגמר קלע 26 נקודות בניצחון קבוצתו מול סאסקי בסקוניה.[9] בעונה העוקבת עבר לשחק בווירטוס בולוניה, אשר סיימה את העונה במקום השלישי בליגת העל האיטלקית.

לאחר הפרישה ממשחק

עריכה

בעונות 1998 ו-1999 שימש וולרידג' כמאמן הראשי של קבוצת לוס אנג'לס ספארקס מליגת ה-WNBA. לאחר שתי עונות, בהן רשמה הקבוצה מאזן כולל של 25 ניצחונות ו-17 הפסדים, פוטר וולרידג' מתפקידו והוחלף על ידי מייקל קופר. בשנים 2007–2009 אימן את קבוצות "יוסטון טייקרס" ו"אריזונה ריינוס" מליגת ה-ABA החדשה.

ב-31 במאי 2012 נפטר וולרידג' ממחלת לב כרונית, בגיל 52.[10][11]

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה