דנוור נאגטס

דנוור נאגטס
Denver Nuggets
	בול ארנה, אולמה הביתי של הקבוצה
	בול ארנה, אולמה הביתי של הקבוצה
מידע כללי
תאריך ייסוד	1967
מדינה	ארצות הברית
אולם ביתי	בול ארנה (19,155 מושבים)
מיקום	דנוור, קולורדו, ארצות הברית
ליגה	ליגת ה-NBA
אזור	האזור המערבי
בית	הבית הצפון-מערבי
היסטוריה	ב-ABA:; דנוור רוקטס (1967–1974); דנוור נאגטס (1974–1976); ב-NBA:; דנוור נאגטס (1976–הווה)
בעלים	אן וולטון קרונקי
נשיא	ג'וש קרונקי
מנכ"ל	טים קונלי
מאמן	מייק מלון
צבעי תלבושת	כחול כהה, אדום, צהוב
תארים
	אליפות ליגה 1
	2023
	אליפויות אזוריות 1
	2023
תלבושת
	מדי בית וחוץ של דנוור נאגטס
תלבושת בית	תלבושת חוץ
	אתר הקבוצה

דנוור נאגטס (באנגלית: Denver Nuggets) היא קבוצת כדורסל מהעיר דנוור שבקולורדו, ארצות הברית, המשחקת בליגת ה-NBA . הקבוצה משובצת בבית הצפון-מערבי שבאזור המערב, ומארחת את משחקיה הביתיים באולם בול ארנה.

הקבוצה נוסדה בשנת 1967, במקביל להקמת ליגת ה-ABA, והייתה אחת מ-11 הקבוצות שלקחו חלק בעונת הבכורה של הליגה. בעת הקמתה נקראה הקבוצה דנוור לארקס, אך בטרם משחקה הראשון שינתה את שמה לדנוור רוקטס. בשנת 1974 אימצה הקבוצה את הכינוי נאגטס, ובשנת 1976 עבר המועדון לשחק בליגת ה-NBA, לאחר שזו התמזגה עם ליגת ה-ABA.

היסטוריה

דנוור רוקטס (1967–1974)

בשנת 1967 הוענק אחד הזיכיונות לקבוצת כדורסל בליגת ה-ABA לקבוצת משקיעים מהעיר קנזס סיטי, מיזורי, בראשותו של איש העסקים ג'יימס טרינדל. טרינדל התקשה למצוא אולם מתאים באזור העיר קנזס סיטי, וקומישינר הליגה ג'ורג' מייקן הציע להעביר את הקבוצה לדנוור. לאחר שהסכים למנות את יליד העיר דנוור, ושחקן ה-NBA לשעבר וינס בורילה, לתפקיד הג'נרל מנג'ר, העביר טרינדל את המועדון לעיר דנוור תחת השם דנוור לארקס, שמה של הציפור הלאומית של מדינת קולורדו דרור בנטינג (Lark Bunting).^[1] קבוצת המשקיעים של טרינדל לא העבירה כמות מספקת של כספים שהניחה את דעתה של הנהלת הליגה, דבר שהוביל את הקומישינר מייקן לדרוש מהלארקס להציג ביטחונות של 100,000 דולר כדי להבטיח את קיומו של המועדון. שעות לפני תום המועד שקבע מייקן להצגת הביטחונות הנדרשים, מכר טרידל שני שלישים מהבעלות על המועדון לאיל משאיות ההובלה ביל רינגסבי תמורת 350,000 דולר. רינגסבי שינה את שם המועדון לרוקטס על שמן של המשאיות הארוכות שלו.^[2]

בעונת הבכורה של ה-ABA רשמו הרוקטס מאזן ניצחונות 45–33, והפסידו בסדרת חצי גמר המערב. הקבוצה הציגה סגל שחקנים יציב בהובלתם של ביירון בק ולארי ג'ונס, ומאוחר יותר בידי בק ורלף סימפסון. הרוקי ספנסר הייווד, שהיה אחד מראשוני הכדורסלנים שהחלו לשחק כדורסל מקצועני לפני שסיימו את לימודי הקולג', הצטרף למועדון בעונת 1969/1970. הייווד שיחק עבור הרוקטס מה-ABA מכיוון שלא הורשה לשחק ב-NBA, ובעונתו היחידה בקבוצה השיג ממוצעים של 30.0 נקודות ו-19.5 ריבאונדים למשחק. בסיום אותה עונה הפר את חוזהו עם דנוור וחתם בסיאטל סופרסוניקס מליגת ה-NBA. בשנת 1972 מכר רינגסבי את המועדון לאנשי העסקים מסן דייגו פרנק גולדברג ובאד פישר.^[1]

השנים הראשונות כדנוור נאגטס (1974–1982)

בשנת 1974, מתוך ציפייה למעבר לליגת ה-NBA, ערך המועדון תחרות לבחירת שם חדש למועדון, מאחר שהשם רוקטס כבר היה בשימוש בידי יוסטון רוקטס. השם הנבחר היה נאגטס, מתוך כבוד לקבוצה המקורית של העיר דנוור ששיחקה בליגת ה-NBA בעונת 1949/1950 .‏^[3] הסמל הראשון של המועדון היה כורה "המגלה" כדורסל. בשנת 1976 מכרו גולדברג ושיפר את המועדון לאיש עסקים מדנוור.

עם בחירתם בדראפט של דייוויד תומפסון ומרווין ובסטר ורכישתם של דן איסל ורובי ג'ונס, ותחת שרביט המאמן של לארי בראון, הציג המועדון את עונותיו הטובות ביותר בהיסטוריה בשתי השנים הראשונות תחת השם נאגטס, כאשר הקבוצה מעפילה לגמר ליגת ה-ABA בעונת 1975/1976. המועדון לא זכה בהזדמנות נוספת לזכות באליפות ה-ABA, מאחר שליגות ה-NBA וה-ABA התמזגו בשנת 1976, והנאגטס היו אחד מארבעת מועדוני ליגת ה-ABA שהצטרפו לליגת ה-NBA (יחד עם ניו יורק נטס, סן אנטוניו ספרס ואינדיאנה פייסרס). הנאגטס והנטס הסכימו למעשה להצטרף כבר בשנת 1975, אך נצטוו להישאר בליגת ה-ABA שנה נוספת תחת צו בית משפט.

בשלוש השנים הראשונות להופעתם בליגת ה-NBA המשיכו הנאגטס להציג יכולת טובה, עם מאזן ניצחונות כולל 145–101, אך הם לא הצליחו לשחזר את הצלחתם בפלייאוף ה-NBA ובכל שלוש העונות הודחו באחד משני שלבי הפלייאוף הראשונים. בשנת 1978 קנה איל ההון רד מק'ומבוס את המועדון.

לארי בראון עזב את המועדון בשנת 1979, ובשנת 1981 החתימו הנאגטס את דאג מו לתפקיד המאמן הראשי. מו הביא עמו את פילוסופיית "תנועת ההתקפה" שלו, בו מניעים השחקנים את הכדור במהירות בהתקפה עד אשר אחד מהם נותר פנוי לזריקה. מו היה גם ידוע בנטייתו שלא לייחס חשיבות גדולה להגנה כמו מאמנים אחרים בליגה. במהלך שנות ה-80 קלעה הקבוצה לעיתים רבות יותר מ-115 נקודות למשחק, ובמהלך עונת 1981/1982 קלעה הקבוצה יותר מ-100 נקודות למשחק במשך 136 משחקים רצופים (שיא NBA)‏^[4] בעונה זו הציבו הנאגטס שיא NBA לממוצע הנקודות הגבוה ביותר למשחק 126.5 נקודות.

תקופת אלכס אינגליש ודאג מו (1982–1990)

הרבה בזכות שני הסקוררים אלכס אינגליש וקיקי ואנדוויי בשתי עמדות הפורוורד, הנאגטס הובילו את הליגה בנקודות, כאשר ואנדוויי ואינגליש קולעים יותר מ-25 נקודות בממוצע למשחק כל אחד. האסטרטגיה של בניית הקבוצה סביב שני קלעים בולטים אפשרה לנאגטס להישאר בצמרת הבית הצפון-מערבי ולהעפיל אל משחקי הפלייאוף במשך 9 עונות ברציפות (1982–1990). ב-13 בדצמבר 1983 אירחו הנאגטס את דטרויט פיסטונס, ויחדיו קלעו שתי הקבוצות את המספר הרב ביותר של נקודות למשחק, 371, בהיסטוריה של ה-NBA, כאשר הפיסטונס ניצחו לאחר הארכה בתוצאה 187–184.

בתחילת עונת 1984/1985 ביצעו הנאגטס טרייד בו העבירו את קיקי ואנדוויי לפורטלנד טרייל בלייזרס תמורת פאט ליבר, קלווין נאט, ו-ויין קופר. בהובלתו של אינגליש ובסיועם של שלושת שחקני הרכש, המצטיינים בצד ההגנתי, ביל האנזליק, וטי. אר. דאן, הצליחה הקבוצה לשחזר את הצלחתה בפלייאוף המערב על אף שחרורו של ואנדוויי. בפלייאוף העפילו הנאגטס עד לגמר המערב, בו הפסידו בחמישה משחקים ללוס אנג'לס לייקרס. בעונת 1987/1988 הקבוצה רשמה שיא מועדון בעונה הסדירה עם 54 ניצחונות, אך הודחה בסיבוב הפלייאוף השני על ידי דאלאס מאבריקס.

בשנת 1985 מק'ומבס מכר את המועדון לסידני שלנקר, אשר מכר את המועדון לחברת קומסאט בשנת 1989.

חוסר יציבות מקצועי וניהולי (1990–2003)

בשנת 1990 עזב המאמן דאג מו את המועדון, והוחלף בידי פול וסטהד. וסטהד האמין גם כן בפילוסופיית ה"ראן אנד גאן" ("run and gun", ונתן אור ירוק לשחקנים כמו מייקל אדמס וכריס ג'קסון לקחת ניסיונות זריקה שניות ספורות לאחר שהכדור היה בידי שחקני הקבוצה. כתוצאה מקצב המשחק הגבוה שהכתיבה והדגש המועט ששם וסטהד על ההגנה, ספגו הנאגטס בעונת 1990/1991 את כמות הנקודות הגבוהה בליגה (130.8 בממוצע למשחק) וסיימו את העונה עם המאזן הגרוע ביותר בליגה (20–62).^[5]

הנאגטס נקטו בצעד חיובי לבנייתה מחדש של הקבוצה אחרי שבחרו את הסנטר של אוניברסיטת ג'ורג'טאון דיקמבה מוטומבו, בבחירה העשירית של דראפט 1991. מוטומבו עשה עונת רוקי מוצלחת, כשהוא מסיים שני אחרי לארי ג'ונסון בהצבעות לבחירת רוקי השנה. הנאגטס סיימו את עונת 1991/1992 במאזן שלילי 24–58. לקראת עונת 1992/1993 פיטרו הנאגטס את וסטהד והחתימו במקומו את כוכב העבר דן איסל. בדראפט של אותה שנה בחרו הנאגטס בבחירה החמישית את הפורוורד האתלטי לפונזו אליס, בעזרתו שיפרו הנאגטס את מאזנם ל-36–46, אך החמיצו במעט את הפלייאוף.

בעונת 1993/1994 החליפה הנהלת הנאגטס את צבעי המועדון לכחול כהה, זהב מטאלי ואדום יין. בהובלתם של מוטומבו, אליס ומחמוד עבדול-ראוף (ששינה את שמו מכריס ג'קסון שנה אחת קודם לכן), הצליחו הנאגטס לסיים את העונה במאזן חיובי, 42–40, לראשונה מאז ימיו של דאג מו. הנאגטס תפסו את המקום השמיני בפלייאוף באזור המערב, והתמודדו מול המדורגת ראשונה סיאטל סופרסוניקס. הנאגטס נחשבו לאנדרדוג מובהק בהתמודדות, כשרק מעט משחקני הסגל היו בעלי ניסיון פלייאוף. לאחר שהפסידו בשני המשחקים הראשונים בסיאטל, הגיעה הסדרה לדנוור. הנאגטס הצליחו לנצח בשני המשחקים הבאים בסדרה והשוו את הסדרה, לקראת המשחק החמישי והמכריע. במשחק החמישי הצליחו הנאגטס לעשות היסטוריה, כשהם גוברים על הסופרסוניקס בתוצאה 98–94. בכך הפכו הנאגטס לקבוצה הראשונה בתולדות פלייאוף ה-NBA, שסיימה במקום השמיני בעונה הרגילה, אשר מדיחה את הקבוצה המדורגת ראשונה בשלב הפלייאוף הראשון. בסיבוב השני כמעט הצליחה דנוור לחולל הפתעה נוספת, אך בסופו של דבר היא נוצחה על ידי יוטה ג'אז במשחק השביעי והמכריע.

בשנת 1994 רכשו הנאגטס את הקלע של הסופרסוניקס דייל אליס, ובחרו בדראפט את שחקנה של אוניברסיטת מישיגן, ג'יילן רוז. הנאגטס נאבקו בעונת 1994/1995 כשהם גורמים למאמן איסל להתפטר מתפקידו באמצע העונה. עוזר המאמן, ג'ין ליטל, קיבל עליו את התפקיד למשך תקופה קצרה עד שהחזיר את המפתחות לג'נרל מנג'ר ברני ביקרסטאף. הנאגטס הצליחו להתאושש ולהתברג במקום השמיני בפלייאוף, כשהם מסיימים את העונה במאזן 41–41, אך הם נוצחו בסוויפ על ידי סן אנטוניו ספרס בסיבוב הראשון של הפלייאוף.

בדראפט 1995 בחרו הנאגטס בבחירה השנייה את אנטוניו מקדייס אשר הפך ל"פנים" של המועדון בשנים הבאות, בעוד מוטומבו עזב לאטלנטה הוקס, עבדול-ראוף הועבר בטרייד לסקרמנטו קינגס, ואליס החמיץ את רוב העונות הבאות עקב פציעות חוזרות ברגליו. הנאגטס התקרבו לשבירת שיאים שליליים בעונת 1997/1998, כשניצחו 11 משחקים בלבד לאורך העונה הסדירה. במהלך העונה רשמה הקבוצה את רצף ההפסדים השני באורכו בתולדות הליגה - 23 הפסדים רצופים.

קשיים במכירת המועדון (1995–2003)

בסוף שנות ה-90 הקבוצה השתרכה בתחתית הליגה. את קשייה של הקבוצה ניתן לתלות חלקית בחוסר יציבות בבעלות על המועדון. בשנת 1995 קנתה חברת קומסאט את קבוצת ההוקי קוויבק נורדיקס והעבירה אותה מהעיר קוויבק שבקנדה לדנוור תחת השם קולורדו אוולאנש. גיוון עסקיה של החברה לתחום ספורט התברר כנטל - החריגה הגבוהה בעלויות הבניה של האולם החדש, פפסי סנטר, הביאה לחוסר שביעות רצון בקרב בעלי המניות בחברה. לבסוף, בשנת 1997, הסכימה קומסאט עקרונית למכור את מטריית פעילויות הספורט שלה לחברת ליברטי מדיה,^[6] אך ליברטי לא הייתה מעוניינת בבעלות על קבוצות ספורט מקצועני באותה עת. בסופו של דבר, בשנת 1999, מכרה אסנט אנטרטיינמנט (חברת הגג המנהלת את השקעות הספורט של קומסאט) את דנוור נאגטס ואת קולורדו אוולאנש לאיל ההון דונלד סטרם עבור 461 מיליון דולר.^[7]

בעיה חדשה התעוררה כאשר העיר דנוור סירבה להעביר את חלקת האדמה עליה עמד אולם הפפסי סנטר לידי המועדון, אלא אם כן סטורם יתחייב להשאיר את המועדונים בעיר דנוור ב-25 השנים הקרובות. סטורם הציע את הצעת הרכישה בעבור מועדוני הספורט בשמו הפרטי ולא תחת שם עסקיו, והעיר רצתה לבטח את עצמה למקרה וסטורם יחלוף מהעולם או ימכור את המועדון לפני תום 25 השנים. בעוד סטורם היה מוכן לתת לעיר התחייבות ארוכת שנים, הוא לא היה מוכן לקחת אחריות למקרה שהוא ימות או ימכור את המועדון. לאחר שהמשא ומתן נכשל קנתה ליברטי את כל חברת אסנט, אך השאירה את הנאגטס ואת האוולנש למכירה בשוק.^[8] בינתיים, חזר איסל לתפקיד המאמן הראשי בשנת 1999, אך המשא ומתן המתארך בנוגע לבעלות על המועדון מנעה ממנו את האפשרות לבנות מחדש את הקבוצה. מעט לפני תחילת עונת 1999/2000 אמר איסל לעיתונים כי ישנן מספר החלטות אותן הוא לא יכול לבצע עקב המצב בו הבעלות על המועדון אינו מוכרע.^[9]

לבסוף, במהלך חודש יולי 2000, נרכשו קולורדו אוולאנש, דנוור נאגטס ואולם הפפסי סנטר על ידי יזם הנדל"ן סטאן קרונקי תמורת 450 מיליון דולר. במסגרת העסקה סוכם כי חברת ליברטי תשאיר בידה 6.5% מהאחזקות במועדוני הספורט, וכן כי קרונקי יעביר את המועדונים לידי חברת נאמנות שתבטיח את הישארותם של מועדוני הספורט בעיר דנוור לפחות עד לשנת 2025. לאחר העסקה איגד קרונקי את עסקי הספורט שלו תחת חברת "קרונקי ספורט אנטרפרייז".

תקופת כרמלו אנתוני וג'ורג' קארל (2003–2013)

2003–2006

כרמלו אנתוני במדי הנאגטס, 2011

לקראת עונת 2003/2004 הציגה הקבוצה סמל ומדים חדשים, ובחרה בדראפט 2003 את כרמלו אנתוני בבחירה השלישית.^[10] בתוך חודשיים מפתיחת העונה צברו הנאגטס יותר ניצחונות (19) מאשר בכל העונה הקודמת, ובסיום העונה העפילו לשלב הפלייאוף לראשונה מזה 9 עונות. בפלייאוף עצמו הודחה דנוור בסיבוב הראשון, לאחר שהפסידה למינסוטה טימברוולבס בתוצאה 4–1. סיבה עיקרית למהפך שהתחולל בקבוצה ניתן לזקוף למהלכיו של קיקי ואנדוויי, שחקנה לשעבר של הנאגטס, שנטל על עצמו את תפקיד הג'נרל מנג'ר של המועדון ב-9 באוגוסט 2001.^[11]

ב-28 בדצמבר 2004 פיטרו הנאגטס את מאמנם ג'ף בנזדליק^[12] ומינו במקומו, באופן זמני, את כוכבה לשעבר של לוס אנג'לס לייקרס, מייקל קופר. מאוחר יותר מינו הנאגטס את ג'ורג' קארל, אשר הוביל את הקבוצה למאזן חיובי של 32–8 בחציה השני של העונה, שהבטיח את מקומה של הקבוצה בפלייאוף שנה שנייה ברציפות. בסיבוב הפלייאוף הראשון לא הצליחו הנאגטס לעבור את סן אנטוניו ספרס, לאחר שניצחו את המשחק הראשון בסן אנטוניו אך הפסידו בארבעת המשחקים הבאים ואת הסדרה כולה 1–4.

בעונת 2005/2006 הצליחו הנאגטס לזכות באליפות הבית הצפון-מערבי, לראשונה מזה 18 שנים. הישג זה הציב את הקבוצה במקום השלישי באזור המערבי. הנאגטס פגשו את לוס אנג'לס קליפרס, שלמרות מיקומם, השישי בדירוג המערב, החזיקו במאזן יותר טוב מאשר הנאגטס בסיומה של העונה הסדירה, וכתוצאה מכך זכו ביתרון הביתיות. הקליפרס גברו על הנאגטס בחמישה משחקים. זמן קצר לאחר מכן הודיעה הנהלת המועדון כי חוזהו של הג'נרל מנג'ר קיקי ואנדוויי לא יחודש, והוא הוחלף בידי מארק וורקנטין.^[13]

ב-18 בדצמבר 2006 הושעו כרמלו אנתוני, ג'יי. אר. סמית' וננה (ל-10משחקים, 15 משחקים ומשחק בודד, בהתאמה) עקב תגרה שהתרחשה בשתי הדקות האחרונות של המשחק נגד הניו יורק ניקס יומיים קודם לכן.^[14]^[15]^[16] התגרה ניצתה עקב עבירה קשה אותה ביצע שחקן הניו יורק ניקס, מארדי קולינס, על ג'יי. אר. סמית' שהיה בדרכו לסל. לפי כרמלו אנתוני הזהירו מאמן הניקס אייזיאה תומאס לא להתקרב לרחבת הצבע זמן קצר לפני העבירה הקשה.^[17]

2006–2008: אנתוני ואייברסון

ב-19 בדצמבר 2006, ביצעו הנאגטס טרייד, אשר שלח את ג'ו סמית', אנדרה מילר ושתי בחירות סיבוב ראשון בדראפט 2007 לפילדלפיה 76' בתמורה לכוכב הסיקסרס אלן אייברסון (יחד עם אייבן מקפרלין שנופה מידית מסגל הנאגטס). המהלך נתן לנאגטס את שני הסקוררים המובילים של הליגה באותו הזמן – אייברסון ואנתוני – שכל אחד מהם קלע יותר מ-30 נקודות בממוצע למשחק בעת ביצוע הטרייד. עם צירופו של אייברסון רבים החשיבו את הנאגטס לאחת מקבוצות העלית במערב, לצד דאלאס מאבריקס, פיניקס סאנס וסן אנטוניו ספרס, אך הקבוצה הציגה יכולת מאכזבת וסיימה את העונה במקום השישי במערב, שהפגיש אותה בסיבוב הראשון של הפלייאוף מול סן אנטוניו ספרס. בפלייאוף, הנאגטס ניצחו את המשחק הראשון בסדרה, ובכך ביטלו את יתרון הביתיות של הספרס, אך במה שנראה כשידור חוזר של פלייאוף 2005, הספרס התאוששו וניצחו ארבעה משחקים ברציפות שהובילו להדחתם של הנאגטס. הייתה זו השנה הרביעית ברציפות שהנאגטס מודחים מהפלייאוף בסיבוב הראשון.

את עונת 2007/2008 סיימו הנאגטס עם 50 ניצחונות, כשבמחצית העונה מאזנם היה 25–16 (ובסופה של העונה הסדירה הם הגיעו ל-50–26, המאזן השלישי בטיבו בהיסטוריה של המועדון מאז הצטרפותו לליגת ה-NBA בשנת 1976). לקראת סיום העונה, ב-16 במרץ 2008, קלעו הנאגטס 168 נקודות בניצחון 168–116 על סיאטל סופרסוניקס, אשר היה המשחק השלישי בסך הנקודות שנקלעו במשחק בודד בעונה הסדירה בהיסטוריה של ה-NBA. הייתה זו העונה הראשונה מאז עונת 1987/1988 בה הנאגטס מסיימים את העונה הסדירה עם לפחות 50 ניצחונות. דנוור סיימה את העונה כמדורגת שמינית באזור המערב, ו-50 הניצחונות אותם השיגו היו שיא לקבוצה המדורגת במקום השמיני במערב מאז הורחב פלייאוף ה-NBA ל-16 קבוצות בעונת 1983/1984. בסיבוב הראשון של הפלייאוף גברה לוס אנג'לס לייקרס על הנאגטס בסוויפ, ובכך הודחה דנוור בסיבוב הראשון בפעם החמישית ברציפות.

2008–2011: אנתוני ובילאפס

צ'ונסי בילאפס במדי הנאגטס, 2011

ב-16 ביולי, לקראת עונת 2008/2009, העבירו הנאגטס את שחקן ההגנה של העונה, מרכוס קמבי, ללוס אנג'לס קליפרס תמורת בחירת סיבוב שני בדראפט. אחת הסיבות לטרייד זה הייתה ניסיון להפחית את החריגה מתקרת השכר של הנאגטס. ב-3 בנובמבר 2008, שלושה משחקים בתוך העונה, הועבר אלן אייברסון בטרייד לדטרויט פיסטונס תמורת צ'ונסי בילאפס, אנטוניו מקדייס, וצ'ק סאמב (מקדייס וסאמב נופו מהקבוצה תוך זמן קצר).

בהובלת כרמלו אנתוני שקלע 22.8 נקודות בממוצע למשחק, ובילאפס שמסר 6.4 אסיסטים בממוצע למשחק, השוו הנאגטס בעונת 2008/2009 את שיא הניצחונות של המועדון כשסיימו את העונה הסדירה במאזן חיובי 54–28, אשר הציב אותם במקום השני במערב. הייתה זו גם הפעם הראשונה בהיסטוריה של המועדון שהנאגטס הצליחו לסיים שתי עונות רצופות עם 50 ניצחונות ומעלה. הג'נרל מנג'ר מארק וורקנטין זכה בתואר מנהל השנה בגין השתפרותם של הנאגטס. בסיבוב הפלייאוף הראשון גברו הנאגטס על ניו אורלינס הורנטס בחמישה משחקים, כולל ניצחון בפער של 58 נקודות במשחק הרביעי בסדרה, שהשווה את השיא להפרש הגבוה ביותר למשחק בהיסטוריה של הפלייאוף. הנאגטס המשיכו וגברו בחמישה משחקים גם על דאלאס מאבריקס, המדורגת שישית במערב. עד לאותו שלב קבעו הנאגטס את ממוצע ההפרש הגבוה ביותר למשחק בפלייאוף (16 נקודות), שהיה ממוצע ההפרש הגבוה ביותר ל-10 משחקי הפלייאוף הראשונים בהיסטוריה של הליגה. הנאגטס הפסידו במשחק הראשון בסדרת גמר המערב נגד לוס אנג'לס לייקרס, אך הצליחו להתאושש ולנצח במשחק השני בסדרה לשוויון 1–1. כרמלו אנתוני הפך לשחקן הראשון בהיסטוריה של הנאגטס הקולע לפחות 30 נקודות למשחק בחמישה משחקי פלייאוף רצופים מאז הצטרפו הנאגטס לליגת ה-NBA בשנת 1976. הנאגטס הפסידו בסופו של דבר בסדרה בשישה משחקים, 2–4, ובכך הסתיימה ריצת הפלייאוף הארוכה ביותר בתולדות המועדון. לצד כוכבי הקבוצה, אנתוני ובילאפס, בלטו בקבוצה צמד הגבוהים ננה וקניון מרטין, והקלע ג'יי. אר. סמית' שסיים שני בהצבעות לתואר השחקן השישי של העונה.^[18]

בדראפט 2009 בחרו הנאגטס את טיי לוסון כבחירה ה-18 בדראפט, וב-13 ביולי 2009 צירפו מדטרויט פיסטונס את הקלע ארון אפללו. אפללו החליף בחמישייה הפותחת של הנאגטס את דנטיי ג'ונס, שחתם באינדיאנה פייסרס.^[19] בעונת 2009/2010 קלע כרמלו אנתוני 28.2 נקודות בממוצע למשחק וצ'ונסי בילאפס השיג שיא קריירה של 19.6 נקודות בממוצע למשחק. על אף מכת פציעות שאילצה את כל שלושת השחקנים המחזיקים בסרט הקפטן – כרמלו אנתוני, צ'ונסי בילאפס, וקניון מרטין – להחמיץ סך של 46 משחקים, והיעדרו הממושכת של המאמן ג'ורג' קארל, שעבר טיפולים לסרטן הצוואר והגרון, הצליחו הנאגטס להגיע למאזן של 53 ניצחונות, שזיכה אותם בתואר האליפות השני ברציפות של הבית הצפון-מערבי ובמקום הרביעי לפלייאוף המערב. בפלייאוף עצמו הודחה דנוור כבר בסיבוב הראשון לאחר שהפסידה ליוטה ג'אז בתוצאה 4–2. הדחה זו הייתה השישית של המועדון בסיבוב הראשון של הפלייאוף ב-7 השנים האחרונות.

במהלך פגרת 2010, החליף מסאי יוג'ירי את מארק וורקנטין בתפקיד הג'נרל מנג'ר,^[20] בעוד ג'וש קרונקי מונה לתפקיד נשיא המועדון. ב-14 ביולי 2010 חיזקו הנאגטס את הקו הקדמי שלהם כאשר החתימו את אל הרינגטון על חוזה ל-5 שנים.^[21]

סטאן קרונקי קנה בעלות מלאה על סנט לואיס ראמס מליגת ה-NFL בשנת 2010. מכיוון שהנהלת ה-NFL אינה מתירה לבעלי הקבוצות להיות בעלים של קבוצות ספורט מקצועניות בערים אחרות בהן משחקות קבוצות NFL, העביר קרונקי את הניהול היום יומי של דנוור נאגטס ודנוור אוולנש לבנו ג'וש לקראת סוף שנת 2010, וב-2015 מכר את מניות הניהול שלו בשתי הקבוצות לאשתו.^[22]

ב-22 בפברואר 2011, לאחר חודשים של שמועות כי הוא מעוניין לעזוב את המועדון, הועבר כרמלו אנתוני יחד עם צ'ונסי בילאפס, אנתוני קרטר, שלדן ויליאמס, ורנלדו בולקמן לניו יורק ניקס בטרייד מרובה שחקנים שכלל גם את מינסוטה טימברוולבס, כשבתמורה קיבלו הנאגטס את וילסון צ'נדלר, ריימונד פלטון, דנילו גלינארי, טימופיי מוזגוב וקוסטה קופוס. מספר פרשנים טענו כי לאחר הטרייד יהפכו הנאגטס ל"קליבלנד קאבלירס" (שלאחר עזיבתו של לברון ג'יימס התדרדרו לתחתית הליגה) של המערב, הווה אומר, שהנאגטס ידרדרו ויאבדו את תקוות הפלייאוף שלהם עקב אבדנו של כוכב המועדון, כרמלו אנתוני. אך נראה היה כי הטרייד הפך אותם לטובים יותר. מאז הטרייד ועד סיום העונה מסרו הנאגטס 24.1 אסיסטים בממוצע למשחק, ואף הציגו הגנה משופרת כאשר הצליחו להוריד את כמות הספיגה שלהם מ-105.2 נקודות בממוצע למשחק ל-97.1 נקודות בממוצע.^[23] על אף שהציגו לאורך העונה 18 חמישיות פותחות שונות, סיימו הנאגטס את העונה עם 50 ניצחונות והעפילו לפלייאוף מהמקום החמישי במערב. הם פגשו את אוקלהומה סיטי ת'אנדר בסיבוב הפלייאוף הראשון, והודחו בסוויפ לאחר ארבעה משחקים.

2011–2013: שנים ללא כוכב

בעונת 2011/2012 העפילו הנאגטס לפלייאוף מהמקום השישי במערב, והודחו בסיבוב הראשון מול לוס אנג'לס לייקרס בשבעה משחקים. לקראת עונת 2012/2013 שלחו הנאגטס את אפללו והרינגטון לאורלנדו מג'יק בטרייד בו צירפו את שחקן האולסטאר אנדרה איגודלה.^[24] לצד טיי לוסון ודנילו גלינארי הוביל איגודלה את דנוור למאזן העונה הסדירה הטוב בתולדותיה עד אז, 57–25, אשר הציב אותה במקום השלישי בפלייאוף המערב. על אף הציפיות הגבוהות ויתרון הביתיות, הפסידו הנאגטס לגולדן סטייט ווריורס כבר בשלב הראשון של הפלייאוף, בתוצאה 4–2. הייתה זו הפעם התשיעית ב-10 העונות האחרונות בה מודחת דנוור בסיבוב הראשון של הפלייאוף. בסיום העונה זכה ג'ורג' קארל בפרס מאמן השנה, מה שלא מנע את פיטוריו לאחר 8 וחצי עונות בתפקיד המאמן הראשי.^[25]

בנייה מחדש והצלחה מחודשת (2013–הווה)

בראיין שו

בנוסף לפיטורים של המאמן הראשי חלו גם בהנהלת הנאגטס תמורות משמעותיות. מנהל השנה, מסאי יוג'ירי, מונה לתפקיד ג'נרל מנג'ר בטורונטו ראפטורס,^[26] וסגנו, פיט דאלסנדרו, שצפוי היה שיחליף את יוג'ירי, מונה לתפקיד ג'נרל מנג'ר של הסקרמנטו קינגס.^[27] ב-21 ביוני 2013 טים קונלי הוכרז כג'נרל מנג'ר. בראיין שו, שהיה אז חלק מסגל המאמנים של אינדיאנה פייסרס ושיחק ב-NBA בעצמו, קיבל את תפקיד המאמן הראשי במקום ג'ורג' קארל.^[28] אנדרה איגודלה עבר לגולדן סטייט ווריורס והנאגטס קיבלו את רנדי פוי מהיוטה ג'אז. נייט רובינסון וג'יי ג'יי היקסון חתמו בקבוצה. הנאגטס גם שלחו את קוסטה קופוס לממפיס וקיבלו בתמורה את דארל ארתור. את עונת 2013/2014 הנאגטס סיימו עם 36 ניצחונות, המאזן הגרוע ביותר מאז עונת 2002/2003, ולא שיחקו בפלייאוף, גם בפעם הראשונה מאז אותה עונה.

במהלך הפגרה ב-2014 הנאגטס קיבלו את ארון אפללו ששב לקבוצה בטרייד ושלחו את אוון פורנייה כתמורה לאורלנדו מג'יק. דנוור גם נתנו את הבחירה שלהם בדראפט, בחירה מספר 11, לשיקגו בולס, ובתמורה קיבלו שתי בחירות מאוחרות יותר בסיבוב הראשון, שאיתן הם בחרו את יוסוף נורקיץ' ואת גארי האריס. בשלושה במרץ 2015 הנאגטס פיטרו את בראיין שו ומינו מאמן זמני, מלבין האנט. הנאגטס סיימו את עונת 2014/2015 עם 30 ניצחונות.

ב-15 ביוני 2015 מייקל מלון מונה להיות המאמן הראשי של הנאגטס. בדראפט 2015 עמנואל מודיאיי נבחר בבחירה מספר שבע. טיי לוסון, הרכז הפותח של דנוור אז, הועבר בטרייד ליוסטון רוקטס, ובתמורה הנאגטס קיבלו ארבעה שחקנים, שאת כולם הדיחו, ובחירה בסיבוב הראשון בדראפט 2016.

מייקל מלון ויוקיץ'

ניקולה יוקיץ' במדי הנאגטס, 2020

כאשר מייקל מלון הגיע לקבוצה, היו בקבוצה צעירים מבטיחים - עמנואל מודיאיי, ניקולה יוקיץ', גארי האריס ולאחר התאוששות מפציעה גם יוסוף נורקיץ'. בקבוצה חל שיפור בעזרת השחקנים הצעירים. בינואר 2018 הנאגטס שלחו את הקלע הוותיק רנדי פוי לאוקלהומה סיטי ת'אנדר וקיבלו בתמורה את די ג'יי אוגוסטין, סטיב נובאק, ושתי בחירות בסיבוב השני לדראפט. יום אחד אחרי הטרייד, הנאגטס ניפו את סטיב נובאק ואת ג'יי ג'יי היקסון מהקבוצה.

בדראפט 2016 הנאגטס צירפו לשורותיהם את ג'מאל מארי, חואן הרננגומס, ואת מליק ביזלי. ב-13 בפברואר 2017 נורקיץ' הועבר בטרייד, יחד עם בחירה בדראפט 2017 בסיבוב הראשון של הממפיס גריזליס, לפורטלנד טרייל בלייזרס, ובתמורה הנאגטס קיבלו את מייסון פלאמלי ובחירה בסיבוב השני של הדראפט. בזכות השיפור ביכולותיו של יוקיץ' הנאגטס השתפרו מאוד, אך הם סיימו את עונת 2016/2017 במקום התשיעי במערב, בהפרש של ניצחון אחד פחות מהמקום השמיני, שזוכה להשתתף בפלייאוף.

עונת 2017/2018 הייתה העונה הראשונה של הנאגטס מאז עונת 2012/2013, שבה היו לקבוצה יותר ניצחונות מהפסדים (46 ניצחונות), אך למרות זאת שוב הגיעו במקום התשיעי במערב, שוב ניצחון אחד פחות מהמקום השמיני, המינסוטה טימברוולבס, שנגדם שיחקו את המשחק האחרון בעונה, שהכריע איזו קבוצה תגיע לפלייאוף.

בדראפט 2018, הנאגטס בחרו את מייקל פורטר ג'וניור. ב-31 בינואר 2019 יוקיץ' נבחר להשתתף במשחק האולסטאר כמחליף. זאת הייתה הבחירה הראשונה של שחקן מהקבוצה למשחק האולסטאר מאז הבחירה של כרמלו אנתוני ב-2011. הנאגטס סיימו את עונת 2018/2019 עם 54 ניצחונות, במקום הראשון בביתם ובמקום השני במערב, וכך הגיעו לפלייאוף בפעם הראשונה מאז 2012/2013. בסיבוב הראשון של הפלייאוף פגשו הנאגטס את סן אנטוניו ספרס וניצחו בשבעה משחקים. את הסדרה השנייה, מול הפורטלנד טרייל בלייזרס, הנאגטס הפסידו בשבעה משחקים, כאשר במשחק השלישי בסדרה היו ארבע הארכות, הכי הרבה אי פעם במשחק פלייאוף, ביחד עם משחק מ-1953. בסיום העונה נבחר יוקיץ' לחמישיית העונה הראשונה.

עונת 2019/2020 נחשבת לאחת מהעונות המוצלחות בתולדות המועדון, כאשר את העונה הסדירה היא סיימה במקום השלישי במערב. בסיבוב הראשון של הפלייאוף פגשה הקבוצה את יוטה ג'אז, ולאחר סדרה שאופיינה בעיקר בקרב בין הגארדים ג'מאל מארי לדונובן מיטשל מיוטה, חזרה דנוור מפיגור 1–3 וניצחה את הסדרה 4–3, כשיוקיץ' קולע סל ניצחון במשחק השביעי 20 שניות לסיומו. בחצי גמר המערב פגשה הקבוצה את לוס אנג'לס קליפרס, שבה שיחקו כוכבים כמו קוואי לנארד ופול ג'ורג', ונחשבה באותה העת לאחת המועמדות לאליפות. לאחר שהקליפרס הובילו 3–1 חזרה דנוור פעם נוספת וניצחה את הסדרה 4–3 בהובלת יוקיץ' ומארי. בכך הפכה לקבוצה היחידה שחוזרת פעמיים מפיגור 1–3 באותו הפלייאוף. בגמר המערב הפסידה דנוור בתוצאה 1–4 ללוס אנג'לס לייקרס.

האליפות הראשונה

עונת 2022/2023 הפכה לעונה היסטורית, בה דנוור סיימה את העונה בראשות האזור המערבי עם מאזן של 53 ניצחונות מול 29 הפסדים (64% הצלחה).^[29]

לאחר סיום העונה הסדירה, הדיחה דנוור בסיבוב הראשון של הפלייאוף את פיניקס סאנס לאחר סדרה בת שישה משחקים בתוצאה 2–4, ובסיבוב השני היא גברה על הלוס אנג׳לס לייקרס 0-4.

בסדרת הגמר הנאגטס פגשו את מיאמי היט לקרב שהפגיש בין כוכבי דנוור יוקיץ' ומארי ובין כוכבי היריבה ג'ימי באטלר, באם אדביו וקייל לאורי. לאחר ניצחון במשחק הראשון 104–93, הנאגטס הפסידו להיט במשחק השני בתוצאה 111–108, ונסעו למיאמי כאשר לכל קבוצה יש ניצחון אחד. המשחק השלישי נגמר בניצחון 109–94 של דנוור, ואת המשחק הרביעי היא ניצחה 95–108. משחק מספר 5 התקיים בדנוור, וגם אותו הנאגטס ניצחו, 94–89, ובכך זכו באליפות הראשונה בתולדות הקבוצה.^[30]

בנוסף לזכייה באליפות, זכה יוקיץ' בתואר השחקן המצטיין של סדרת הגמר,^[31] וזאת לאחר שהעמיד ממוצעים של 30.2 נקודות, 14 ריבאונדים, 7.2 אסיסטים ומעל לחטיפה אחת למשחק.^[32]

אולמות ביתיים

לוגואים

לוגו הקבוצה בין השנים 1967–1971
לוגו הקבוצה בין השנים 1971–1974
לוגו הקבוצה בין השנים 1974–1981, הראשון תחת השם דנוור נאגטס
לוגו הקבוצה בין השנים 1981–1993
לוגו הקבוצה בין השנים 1993–2003
לוגו הקבוצה בין השנים 2003–2008
לוגו הקבוצה בין השנים 2008–2018
לוגו הקבוצה משנת 2018

מאמני הקבוצה

הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2023/2024:

בליגת ה-ABA

מאמן	שנים	עונה סדירה				פלייאוף
מאמן	שנים	משחקים	ניצחונות	הפסדים	% הצלחה	משחקים	ניצחונות	הפסדים	% הצלחה
בוב באס	1967–1969	156	89	67	0.571	12	5	7	0.417
ג'ון מקלנדון	1969	28	9	19	0.321	—	—	—	—
ג'ו בלמונט	1969–1970	69	45	24	0.652	12	5	7	0.417
סטן אלבק	1970–1971	71	27	44	0.380	—	—	—	—
אלכס האנום	1971–1974	252	118	134	0.468	12	4	8	0.333
לארי בראון	1974–1976	168	125	43	0.744	26	13	13	0.500

בליגת ה-NBA

מאמן	שנים	עונה סדירה				פלייאוף				הישגים
מאמן	שנים	משחקים	ניצחונות	הפסדים	% הצלחה	משחקים	ניצחונות	הפסדים	% הצלחה	הישגים
לארי בראון	1976–1979	217	126	91	0.581	19	8	11	0.421	—
דוני וולש	1979–1980	142	60	82	0.423	3	1	2	0.333	—
דאג מו	1980–1990	789	432	357	0.548	61	24	37	0.393	זכייה בפרס מאמן העונה (1988)
פול וסטהד	1990–1992	164	44	120	0.268	—	—	—	—	—
דן איסל	1992–1995	198	96	102	0.485	12	6	6	0.500	—
ג'ין ליטלס	1995	16	3	13	0.188	—	—	—	—	—
ברני ביקרסטאף	1995–1996	127	59	68	0.465	3	0	3	0.000	—
דיק מוטה	1996–1997	69	17	52	0.246	—	—	—	—	—
ביל האנזליק	1997–1998	82	11	71	0.134	—	—	—	—	—
מייק ד'אנטוני	1998–1999	50	14	36	0.280	—	—	—	—	—
דן איסל (2)	1999–2001	190	84	106	0.442	—	—	—	—	—
מייק אוונס	2001–2002	56	18	38	0.321	—	—	—	—	—
ג'ף בזדליק	2002–2004	192	73	119	0.380	5	1	4	0.200	—
מייקל קופר	2004–2005	14	4	10	0.286	—	—	—	—	—
ג'ורג' קארל	2005–2013	680	423	257	0.622	59	21	38	0.356	זכייה בפרס מאמן העונה (2013)
בראיין שואו	2013–2015	141	56	85	0.397	—	—	—	—	—
מלווין האנט	2015	23	10	13	0.435	—	—	—	—	—
מייקל מלון	2015–הווה	719	424	295	0.590	80	44	36	0.550	זכייה באליפות ה-NBA‏ (2023)

מנהלי הקבוצה (ג'נרל מנג'רים)

ג'נרל מנג'ר	תקופה	הישגים
וינס בורילה	1967	–
דיק אייקר	1967–1969	–
דונלד רינגסבי	1969–1971	–
אלכס האנום	1971–1974	–
קארל שיר	1974–1984	–
וינס בורילה	1984–1987	זכייה בפרס מנהל העונה (1985)
פיט באבקוק	1987–1990	–
גלן גרונוולד	1990	–
ברני ביקרסטאף	1990–1997	–
אלן בריסטאו	1997–1998	–
מייק ד'אנטוני	1998	–
דן איסל	1998–2001	–
קיקי ואנדוויי	2001–2006	–
מארק וורקנטין	2006–2010	זכייה בפרס מנהל העונה (2009)
מסאי יוג'ירי	2010–2013	זכייה בפרס מנהל העונה (2013)
טים קונלי	2013–2022	–
קלווין בות'	2022–הווה	זכייה באליפות ה-NBA‏ (2023)

הישגים ופרסים

שיאים למשחק בודד

נקודות: 73, דייוויד תומפסון מול דטרויט פיסטונס, 9 באפריל 1978.

ריבאונדים: 31, דיקמבה מוטומבו מול שארלוט הורנטס, 26 במרץ 1996.

אסיסטים: 23, פאט ליבר מול גולדן סטייט ווריורס, 21 באפריל 1989.

חטיפות: 10, פאט ליבר מול אינדיאנה פייסרס, 9 במרץ 1985.

חסימות: 12, דיקמבה מוטומבו מול לוס אנג'לס קליפרס, 18 באפריל 1993.

שיאי קריירה בקבוצה

הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2023/2024, ומתייחסים לעונה הסדירה בלבד.^[33]

נקודות:

1. אלכס אינגליש – 21,645
2. דן איסל – 16,589
3. ניקולה יוקיץ' – 14,139
4. כרמלו אנתוני – 13,970
5. דייוויד תומפסון – 11,992

ריבאונדים:

1. ניקולה יוקיץ' – 7,249
2. דן איסל – 6,630
3. ביירון בק – 5,261
4. דיקמבה מוטומבו – 4,811
5. אלכס אינגליש – 4,686

אסיסטים:

1. ניקולה יוקיץ' – 4,667
2. אלכס אינגליש – 3,679
3. פאט ליבר – 3,566
4. אנדרה מילר – 2,978
5. טיי לוסון – 2,745

חטיפות:

1. פאט ליבר – 1,167
2. טי. אר. דאן – 1,070
3. אלכס אינגליש – 854
4. ניקולה יוקיץ' – 822
5. דן איסל – 798

חסימות:

פרסים אישיים

MVP של העונה הסדירה

ניקולה יוקיץ' - 2021, 2022

MVP של סדרת הגמר

ניקולה יוקיץ' - 2023

שחקן ההגנה של העונה

דיקמבה מוטומבו - 1995
מרכוס קמבי - 2007

השחקן המשתפר של העונה

מחמוד עבדול-ראוף - 1993

מאמן השנה

דאג מו - 1988
ג'ורג' קארל - 2013

מנהל השנה

מאמנים במשחק האולסטאר של ה-NBA

ג'ורג' קארל - 2010
מייקל מלון - 2019

חמישיית העונה הראשונה

דייוויד תומפסון - 1977, 1978
ניקולה יוקיץ' - 2019, 2021, 2022

חמישיית העונה השנייה

חמישיית העונה השלישית

חמישיית ההגנה הראשונה

בובי ג'ונס - 1977, 1978
מרכוס קמבי - 2007, 2008

חמישיית ההגנה השנייה

חמישיית הרוקיז הראשונה

חמישיית הרוקיז השנייה

שחקנים במשחק האולסטאר של ה-ABA

לארי ג'ונס - 1968–1970
ויין הייטאוור - 1969
ביירון בק - 1969, 1976
ספנסר הייווד - 1970
ג'וליוס קיי - 1971
ארתור בקר - 1972
רלף סימפסון - 1972–1976
וורן ג'באלי - 1973, 1974
מייק גרין - 1975
מאק קלווין - 1975
כל הקבוצה^[34]‏ - 1976

שחקנים במשחק האולסטאר של ה-NBA

MVP של העונה ב-ABA

ספנסר הייווד - 1970

MVP של משחק האולסטאר של ה-ABA

רוקי העונה ב-ABA

ספנסר הייווד - 1970
דייוויד תומפסון - 1976

מאמן העונה ב-ABA

ג'ו בלמונט - 1970
לארי בראון - 1975, 1976

חמישיית העונה הראשונה ב-ABA

חמישיית העונה השנייה ב-ABA

חמישיית ההגנה ב-ABA

ג'וליוס קיי - 1973, 1974
בובי ג'ונס - 1975, 1976

חמישיית הרוקיז ב-ABA

שחקנים שמספר גופייתם הוצא לגמלאות

מספר	שחקן	תפקיד	שנים בקבוצה	שנת הפרשה
2	אלכס אינגליש	סמול פורוורד	1990-1980	1993
6	ביל ראסל	סנטר	לא שיחק בקבוצה	2022
12	פאט ליבר	רכז	1990-1984	2017
33	דייוויד תומפסון	סמול פורוורד/קלע	1982-1975	1992
40	ביירון בק	פאוור פורוורד/סנטר	1977-1967	1977
44	דן איסל	סנטר/פאוור פורוורד	1985-1976	1985
55	דיקמבה מוטומבו	סנטר	1996-1991	2016
432^[א]	דאג מו	מאמן	1990-1980	2002

^ המספר מייצג את מספר הניצחונות של מו כמאמן הקבוצה.

סגל שחקנים בעונת 2024/2025

סגל דנוור נאגטס

שחקנים

מידע נוסף

עמדה	#	ארץ	שם	גובה	תאריך לידה	אוניברסיטה/מדינת מוצא
SG	0	ארצות הברית	כריסטיאן בראון	1.98 מטרים	17 באפריל 2001	אוניברסיטת קנזס
SF/PF	1	ארצות הברית	מייקל פורטר	2.08 מטרים	29 ביוני 1998	אוניברסיטת מיזורי
SF	3	ארצות הברית פוארטו ריקו	ג'וליאן סטרות'ר	1.98 מטרים	18 באפריל 2002	אוניברסיטת גונזגה
PG	4	ארצות הברית	ראסל וסטברוק	1.93 מטרים	12 בנובמבר 1988	UCLA
SF	5	ארצות הברית	האנטר טייסון	2.03 מטרים	13 ביוני 2000	אוניברסיטת קלמסון
C	6	ארצות הברית	דיאנדרה ג'ורדן	2.11 מטרים	21 ביולי 1988	אוניברסיטת טקסס A&M
SG/SF	8	ארצות הברית	פייטון ווטסון	2.01 מטרים	11 בספטמבר 2002	UCLA
PF/C	9	קרואטיה	דאריו שאריץ'	2.08 מטרים	8 באפריל 1994	קרואטיה
C	13	ארצות הברית	פי. ג'יי. הול (כ)	2.08 מטרים	21 בפברואר 2002	אוניברסיטת קלמסון
PF/C	14	ארצות הברית	דרון הולמס	2.08 מטרים	15 באוגוסט 2002	אוניברסיטת דייטון
C	15	סרביה	ניקולה יוקיץ'	2.11 מטרים	19 בפברואר 1995	סרביה
SF	21	ארצות הברית	ספנסר ג'ונס (כ)	2.01 מטרים	14 ביוני 2001	אוניברסיטת סטנפורד
PF	22	ארצות הברית	זיק נאז'י	2.06 מטרים	9 בינואר 2001	אוניברסיטת אריזונה
SG	23	ארצות הברית	טריי אלכסנדר (כ)	1.93 מטרים	2 במאי 2003	אוניברסיטת קרייטון
PG	24	ארצות הברית	ג'יילן פיקט	1.88 מטרים	22 באוקטובר 1999	אוניברסיטת המדינה של פנסילבניה
PG/SG	27	קנדה	ג'מאל מארי	1.93 מטרים	23 בפברואר 1997	אוניברסיטת קנטקי
SF	31	סלובניה	ולאטקו צ'נצ'אר	2.03 מטרים	10 באפריל 1997	סלובניה
SF/PF	32	ארצות הברית	ארון גורדון	2.03 מטרים	16 בספטמבר 1995	אוניברסיטת אריזונה